כובע ישועה/בבא קמא/יט/ב
כובע ישועה 
בבא קמא יט ב
נקשר מאליו מאן חייב אלימא בעל הדליל כו'. כתב הפני יהושע ה"ה דהמ"ל דאמאי מחייב במתני' כשנשבר הכלי על ידי הדליל דהא בור לא מחייב על כלים כו' אלא דנ"ל להקשות מגופיה אבל על הרמב"ם שכתב בפ"ב מנז"מ דבנקשר החוט מאליו ונסתבך כלי בהחוט ונשבר חייב בעל החוט בלא אצנעיה משום בור המתגלגל תקשי דלא מצינו בבור שחייב על כלים ע"ש. והנ"ל דהרמב"ם למד מדלא פריך ממתני' דמחייב על כלים ש"מ דבור המתגלגל חייב אכלים והטעם י"ל קצת כעין שכתב הים של שלמה בפ"ה סי' מ"ג דאף דסתמא דקרא איירי אף לנזקין כו' מ"מ מסתבר לאוקמי מיעוט [דשור ולא אדם] אמיתה דאיירי ביה קרא בהדיא אבל בכלים אין לחוש דשבירתן זו מיתתן ע"ש. א"כ ג"כ נאמר דמיעוט דחמור ולא כלים לא קאי רק אבור גמור או דוגמתו מה דדמי ממש לבור ואין צריך סיוע ללומדו במה הצד גם מאב אחר. ובור המתגלגל דאמרינן בדף ו' דל"ד לגמרי לבור שכן מעשיו גרמו לו וזה אין מעשיו גרמו אלא דאמרינן שור יוכיח כו' וחזר הדין כו' וכן באבנו וסכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו לבתר דנייחי ובאפקרינהו דנמי ל"ד לגמרי לבור שכן אין כח אחר מעורב בו וילפינן במה הצד דאש ובור וכן בפותקין ביבותיהן ובכותל ואילן דילפינן במה הצד דבור ושור. בכל הני אף דעיקר הילפותא מבור כמ"ש הרא"ש ריש מכילתין מ"מ סבר הרמב"ם [וכמ"ש שהוכיח כן מהש"ס דהכא] דהלימוד דחמור ולא כלים לא קאי רק אמה דדמי ממש לבור וא"צ סיוע ללומדו במה הצד גם מאב אחר דכמו דדרש דשור ולא אדם לא מידרש רק אמיתה דכתיב בהדיא ולא אנזקין אף דאיירי ביה קרא ה"נ דרש דחמור ולא כלים [דבני ביקתא חדא נינהו עם דרש דשור ולא אדם] לא קאי רק אבור המפורש [וי"ל דכל התקלות דדמו ממש לבור כמו במניח אבן ברשות הרבים חשיב יותר מפורש מהא דנזקין לגבי מיתה דכתיב בהדיא בקרא והמת יהיה לו] ולא אהנך דצריך סיוע למילפינהו במה הצד גם מאב אחר. וז"ל הרמב"ם רפי"ג מנז"מ כלים שנפלו לבור כו' פטור כו' וכל המניח תקלה ה"ז תולדות הבור כו' ואם הוזקו בה כלים פטור כיצד המניח אבנו או סכינו כו' ברשות הרבים והוזקו בהן בין אדם בין בהמה חייב כו' ואם הוזקו כלים בכל אלו או נטנפו פטור וכתב המגיד משנה כיצד אבנו כו' מפורש שם דין אבנו וסכינו ומשאו כמ"ש רבינו ע"ש. וק' לנקוט הרמב"ם אבנו וסבינו שהניחן בראש גגו ונפלו בר"מ כדנקיט הש"ס דהוי רבותא מפי אף דכח אחר מעורב בו דחייב. ולמ"ש ניחא דבזה לא המ"ל אם הוזקו בה כלים פטור. דלמ"ש בזה כמו בבור המתגלגל חייב בכלים כיון דל"ד ממש לבור וצ"ע:
אכלה כסות או כלים משלם חצי נזק. והקשה הרא"ש ליתני רבותא באכילה גמורה ככלב שאכל אימרי דיש הנאה להזיקו משלם חצי נזק ועוד בפ"ק דחשיב אין מועדת לא ליגח כו' ינקוט ששה תמין דליתני אין מועדת לאכול מה שאין דרכה לאכול ע"ש. ולכאורה עוד קשה דחשיב בה' מועדין שור המזיק ברשות הניזק וכר"ט אף דשם מועד הונח רק על דאורחייהו בככי וגם שור המועד באייעד אורחיה הוא כדאיתא בדף ד' ושור המזיק ברשות ניזק אינו אורחיה וחשיב ליה בשביל השיווי דמשלמין נזק שלם ה"נ יחשוב בתמין חצי נזק צרורות אף דשם תם הונח על דאינו אורחיה וצרורות אורחיה כיון דשוו בתשלומין דחצי נזק. וצ"ל דרק במועדין נקיט אף אינם שוין כדי לחשוב ה' נגד ה' דתמין אבל בתמין ל"ח רק הנך דשוין בעניינם משא"כ צרורות דאורחיה הוא [וגם ל"ד בזה דכחו הוא ואף אי כגופיה דמי מ"מ ל"ד לאינך דגופו ממש הוא]. וא"כ מתורץ קושיית הרא"ש דגם הא דאכלה מה שאין דרכה לאכול ל"ד לאינך דאינך לאו אורחיה וכוונתה להזיק והא דאכלה שא"ד לאכול דאף דאינו אורחיה אין כוונתה להזיק דלהנאתה מכוונת ועיין בים של שלמה: