רש"י/בבא קמא/יט/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
והא"ר יוחנן. לקמן בהאי פירקין {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/כו/א|דף כו}}:
אבל ברה"ר פטור. דבעינן ובער בשדה אחר ואכסות וכלים נמי פטור בגמרא מפרש לה:
כי קאמר רבי יוחנן. אין חצי נזק חלוק על חצי נזק דקרן קאמר דכתיב יחצון וחצו תרי זימני לאפוקי ממאן דפריך לקמן ולא תהא קרן ברה"ר חייבת כלום מק"ו אבל חצי נזק דצרורות לעולם פטור ברה"ר:
אקילעא. פרק"א שלפני הבית:
כשכשה בזנבה מהו. אורחה הוא ופטורה ברה"ר או לא:
וכי יאחזנה. בעלה בזנבה וילך ודאי פטור ברה"ר:
הא אורחה היא. ותולדה דרגל היא:
כשכוש יתירא קמבעיא ליה. אי אורחיה הוא או לא:
לא שנו. דחצי נזק ותו לא:
אלא שנקשר מאליו. הדליל ברגל התרנגול:
אבל קשרו אדם חייב. הקושר נזק שלם דהוי בור ואם נתקל בו אדם חייב בנזקו:
נקשר מאליו. דמתניתין:
מאן חייב. לשלומי חצי נזק:
אי בעל הדליל. שאין התרנגול שלו:
פושע הוא. וכוליה נזק בעי לשלומי שהרי בורו הוא שהשליכו לרה"ר:
אלא דאצנעיה. בביתו והוציאו תרנגול מביתו וחייב בעל התרנגול:
איש בור ולא שור בור. כי יכרה איש בור אמר רחמנא ולא כי יכרה שור בור והאי דליל תרנגול כרהו:
אלא מתני'. לא מתוקמא אלא באדייה אדויי שזרק התרנגול הדליל ושיבר בזריקתו כלים דהוו צרורות ואפילו קשרו אדם נמי לא משלם אלא ח"נ בעל התרנגול והקושר פטור שלא נתקל אדם בבורו ודרב הונא לא מתוקמא אמתני' אלא בעלמא אתמר והכי אתמר דליל הפקר כו':
נקשר מאליו. בתרנגול ונתקל בו אדם פטור דמאן ליחייב דליל לית ליה בעלים בעל התרנגול נמי איש בור אמר רחמנא ולא שור בור:
קשרו אדם חייב. הקושר דקנייה בהגבהה ויש לו להאי דליל בעלים:
משום מאי מחייב. דהא לאו בור מעליא הוא שהרי לא הזיק במקום שקשרו שם שהתרנגול גררו למקום אחר:
בורו המתגלגל. דמייתינן ליה בפ"ק (ד' ו.) בהצד השוה:
מתני' כיצד השן מועדת. ומשני לאכול את הראוי לה:
משלמת ח"נ. דמשונה היא:
אבל ברה"ר פטור. דבעינן ובער בשדה אחר ואכסות וכלים נמי פטור בגמרא מפרש לה:
מצדי הרחוב משלמת מה שהזיקה. כדין קרן תם חצי נזק ומועד נזק שלם ובגמ' מפרש לה:
מה שנהנית. לאו תשלומין מעליא נינהו כדמפרש בגמ':
גמ' ופרה שאכלה שעורין. שהן מאכל חמור:
וחמור שאכל כרשינין. שהן מאכל פרה וכן חזיר וכלב ואע"ג דאינן רגילין בכך הואיל ואורחייהו למיכלינהו ע"י הדחק כשהן רעבין ראויין להן קרינן ביה:
כל מידי דלאו אורחיה. למיכל כל שעה:
ואכלה ע"י הדחק. כלומר ואורחיה למיכל ע"י הדחק כי הני:
שמיה אכילה. ואפילו שלא ע"י הדחק:
שונרא דאכל תמרי. אורחיה למכלינהו ע"י הדחק אבל כסות וכלים אפילו ע"י הדחק לאו אורחיה למכלינהו אלא מתכוין להזיק:
ופלסיה. לעסו לישנא אחרינא פלסיה סדקו ולא שמעתי:
אסלא חצי נזק. דמשונה הוא וכגון דתפס ניזק דאין דנין דיני קנסות בבבל ופלגא נזקא קנסא:
אורחיה לפלוסי סלא. כשהוא לועס הפת לועס הסל עמו:
בחיה. שאין דרכה בפת אפילו ע"י הדחק אבל חמור דרכו בכך:
דמטוי. צלי אש:
בטביא. צבי אין דרכו בפת ובשר:
ובפתורא. שעל השלחן אכלו שאין דרכו בכך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |