כובע ישועה/בבא קמא/יד/ב
כובע ישועה 
בבא קמא יד ב
פרה שהזיקה טלית וטלית שהזיקה פרה. הקשו התוס' איך מ"ל שיתחייבו בהזיקו זא"ז בחד מקום. ובשיטה מקובצת הקשה דנוקי בשאל שור מחבירו והזיק טלית דשואל וטלית הזיק לשור ובקיבל עליו שמירת גופו ולא קיבל עליו שמירת נזקיו ותי' דא"כ פשיטא דמשאיל פטור מהיזק דטלית דנהי דלא קיבל עליו נזקיו דעלמא מ"מ ה"ל לשומרו שלא יזיק לטלית שלו עכ"ד. ותמהני מהמבואר ריש ע"א דבלא קיבל עליו שמירת נזקיו חייב המשאיל אנזקי קרן דשורו אף כשהזיק של שואל ובתוס' שם כתבו דאצטריך לאשמעינן דלא נימא דעל של שואל פטור ועכ"פ באמת חייב. ובמה שכתבו התוס' ועוד דשמעינן זה ממתני' דהמניח. הקשה הרשב"א וכי אומרים לברייתא פשיטא מתני' היא וכל הברייתות כן הוא והכא גופא אמרי' תנינא להא דת"ר ע"ש וצ"ע. וכי על הברייתא הקשו התוס' דע"כ כוונתם דכיון דאמרינן דשום כסף דמתני' אתי להא דת"ר ע"ז הקשו דזה שמעינן ממתני' דהמניח ול"ל לתנא דמשנה לאשמעינן זה שני פעמים וכדמוכח נמי מתירוצם דתי' דתנא והדר מפרש דקושייתם כמ"ש. ועיין מה שכתב בשיטה מקובצת מר"ח דמדנקיט דשמין בדמים ש"מ דבלא שומא לא גמר ומקני וכן הדין במחליף פרה בחמור וכן במו"מ ל"ק אלא אם עשאן דמים ע"ש. ובמחנה אפרים (הל' אונאה סי' י') הביא מהשיטה מקובצת דבמחליף סחורה בסחורה מבלתי שישומו אותם בדמים כלל (א"י) [אין] יכול א' לטעון על חבירו טענת אונאה דחליפין אין בהם אונאה ע"ש. וזה דלא כמ"ש מר"ח. גם מו"מ בלא עשאן דמים לכאורה לא יצוייר רק במוכר חפץ בדמים אכסרה ומפורש בבבא מציעא (מו: ושם) דמכור לי באלו קנה ויש לו עליו אונאה ע"ש וצ"ע:
עבדים ושטרות נמי נקנין בכסף. בשיטה מקובצת כתב דהגורסים שטרות מפרשים מפני שטר שנקנה בכסף והוא המוכר שדה לחבירו וכתב לו שטר שמכיון שנתן לו כסף נקנה השטר בכ"מ שהוא עכ"ל. ותמהני דזהו מבבא בתרא דף ע"ז ע"א אם קדם מוכר וכתב השטר כו' כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר בכ"מ שהוא ומסיק וזו ששנינו נכסים שא"ל אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ושטר וחזקה. וכיון שהוא מקנין אגב קרקע הרי כל מטלטלי נקנין הכי וכמו דל"ח זה לקנין כסף אמטלטלי ה"נ לא יחשב זה לקנין כסף אשטרות. ולכאורה נ"ל להמציא קנין כסף בשטר בכעין שכתבו התוס' בבבא מציעא (נו:) ד"ה יצאו דאפילו הוי מכר שט"ח דרבנן משכחת ביה אונאה מדאורייתא בהלוהו ע"פ ונתן לו יותר מדאי כדי לעשות שטר שעבוד או הלוהו בשטר ונתן לו הלוה יותר מדאי שיחזור לו השטר ויהי מלוה ע"פ ע"ש. וי"ל דכה"ג נקנה בכסף עכ"פ לרבי יוחנן דס"ל ד"ת מעות קונה ומ"ט משיכה קונה שלא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה. וא"כ בגוונא קמא ודאי ל"ש גזירה זו דהא לא מייחד ליה איזו שטר יעשה לו וגם באופן הב' נמי י"ל דבכה"ג ל"ש גזירה זו דמילתא דל"ש הוא קנין כזה ונקנה בכסף. אך בין למ"ש מהשיטה מקובצת ובין למ"ש כשנרצה למצוא אופנים בשטרות כאלה שעי"ז נאמר דשטרות נקנו בכסף גם בשאר מטלטלי יש דרכים דמעות קונות כמבואר בסי' קצ"ט היו לו מעות בידו בלא מנין ואמר לחבירו מכור לי חפץ שלך במעות אלו שבידי ולא דקדק לידע מניינם נקנה החפץ מפני שהוא דבר שא"מ ול"ג ביה רבנן ע"ש. וע"כ דלא דברו חז"ל רק על הרוב דרוב קניית מטלטלי אינו על ידי כסף וה"נ י"ל בשטרות. ואולי יש לחלק ועיין בתומים (סי' ס"ו סק"א) וצ"ע:
אי ביתמי אמאי ב"ד גובין לו מהן. והקשה בהגהת מצפה איתן להפוסקים שהביא המשנה למלך פכ"א ממלוה דנהי דאין כופין אף ליתומים גדולים לפרוע חוב אביהן ממטלטלי מ"מ מצוה וחיוב בידי שמים עלייהו ובחייב לצאת ידי שמים בתפס אין מוציאין ממנו וה"ה כשתפס מטלטלי דיתמי ומאי פריך אי ביתמי אמאי ב"ד גובין הא תפיסה מהני גם ביתמי עכ"ד. והנ"ל על פי מה שכתב בתשו' באר יצחק (חלק חו"מ סימן ב') דל"ש מצות פריעת חוב אביהן ממצות כיבוד רק בלוה דשייך ביה לוה רשע ולא ישלם [וכן כתובה] והביא מהטור (סי' ק"ח) דאקבלת אחריות דאביו ליכא מצוה על היתומין לפרוע וציין למה שכתב הש"ך (סי' ל"ז ס"ק י"א) ע"ש. ומהש"ך נראה דגם בנזקין ל"ש לוה רשע וממילא ליכא על היתומין מצוה לפרוע חוב דנזקי אביהן. ומזה יש להעיר במ"ש בב"י חלק יורה דעה סי' כ"ה להוכיח דעל לצאת ידי שמים ל"ש לשון חייב מדפריך בבבא בתרא דף קע"ה למאן דאמר של"ד מהחופר בור ונפל עליו שור והרגו דיורשי בעל הבור חייבין לשלם דמי שור לבעליו ולא משני דחייבין ממצות כיבוד לצאת ידי שמים [ועיין מה שכתבתי בספרי נהור שרגא ביבמות ריש דף ל"ד] ע"ש. ולמ"ש אין ראיה כיון דבחוב נזקין ל"ש מצות כיבוד: