כובע ישועה/בבא קמא/יד/א
כובע ישועה 
בבא קמא יד א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א פני יהושע רש"ש אילת השחר |
ולא קיבל עליו שמירת נזקיו. דעת הסמ"ע (סי' שמ"ז) דכיון דמסתמא עליו לשמרו שלא יזיק ולא יוזק והוא פרט וקיבל שלא יוזק הוי כהתנה שלא קיבל שמירת שלא יזיק וכן איפכא וא"צ לפרש בהדיא ע"ש. ובים של שלמה (סי' ל"ז) כתב דבהתנה עם הבעלים להדיא שאין מקבל עליו לשלם מה שיזיק כו' ע"ש. ומשמע דבלא תנאי בהדיא חייב השומר ודלא כהסמ"ע. ובריש סימן קי"ב איתא דאף אחריות דאקנה ט"ס הוא מיהו כשכתב לו מקצת אחריות ולא פירש לו דאקנה י"א דלא אמרינן עוד ט"ס הואיל ופירש קצתן מה שכתב כתב ומה שלא כתב לא כתב הוא מהנימוקי יוסף פרק מי שמת . וזה לכאורה דמי לאחריות דשמירה דאף דמסתמא הוי באחריותו שלא יזיק ולא יוזק מ"מ בפירש מקצת אמרינן דמה שלא פירש לא פירש וכהסמ"ע. אך ראיתי להנימוקי יוסף שכתב מרב האי גאון דמסתמא אחריות ט"ס כל מיני אחריות בין דנפשי' בין דמחמתי' בין דעלמא שהם זה למעלה מזה מ"מ בפירש אחד מהם ה"ה כאילו מיעט שלמעלה ממנו ובפירש דמחמתי' מיעט דעלמא שהוא למעלה ממנו אבל פי' דעלמא דמחמתי' ודנפשי' שהם למטה ממנו בכלל כו' דמה שלמטה ממה שפי' אפילו תאמר שאינו כאילו נתרבה בפירוש מיהו לא נתמעט וחזר הד' לדינו דאחריות ט"ס וכלא נכתב כלל ע"ש. וסתרי הדיוקים אהדדי. וצ"ע אי דוקא שלמעלה אינו בכלל ודשוים בכלל או דוקא שלמטה בכלל ודשוים אינו בכלל. ואיך שיהיה הא דדאקנה הוא למעלה משאר אחריות ולכן בפירש מקצתן אין דדאקנה בכלל. אך הנפ"מ באחריות דשמירה אי שלא יזיק ולא יוזק אחריותן שוה דכשנימא דרב האי גאון סובר דדוקא שלמטה בכלל ולא דשווים יסתייע ד' רב האי גאון להסמ"ע וכשנימא דדוקא שלמעלה אינו בכלל ודשוים בכלל יסתייע להים של שלמה למאי דמדמין אחריות דשמירה להא דאחריות ט"ס. ועיין בסי' רט"ז סעיף ג':
אלימא לא לזה כו' אלא דאחר והא בעינן ובער בשדה אחר וליכא. וכתב הרא"ש מנא שמעינן דחצר שאינו דשניהם פטור בה בשן ורגל ולא תימא ובער בשדה אחר אתי לאפוקי רה"ר כו'. ובירושלמי פליגי תנאי חד תנא מחייב ליה ע"ש. ועפ"ז נ"ל בהא דדף נ"ח ע"ב דילפינן מובער בשדה אחר ששמין ע"ג שדה אחר ופרכינן דמיבעי ליה לאפוקי רה"ר וקאמר א"כ לכתוב ובער בשדה חבירו א"נ שדה אחר ע"ש. והנה התנא בירושלמי דמחייב בחצר דאינו דשניהם יליף מדכתיב ובער בשדה אחר מ"מ דאינו דשניהם עכ"פ שדה אחר קרי' ביה והפוטר יליף מדכתיב מיטב שדהו דמשמע שדה דניזק ע"ש. וא"כ להתנא דפוטר שפיר מצי למיכתב ובער שדה חבירו ומדכתיב בשדה אחר ש"מ תרתי ולהתנא דמחייב דעיקר ילפותא דידיה מדכתיב אחר הרי ל"מ למיכתב חבירו ואליביה צ"ל מדכתיב בשדה אחר בב' וי"ל דרצה הש"ס למצוא ילפותא לדרש דשמין ע"ג שדה אחר גם להך תנא:
לא לזה ולא לזה לפירות אלא דחד לזה ולזה לשוורים. כן גירסת הרי"ף וכתב הנימוקי יוסף ובעוד שפירותיו בתוכו אין הלה רשאי לתת בה פירות ולא שוורים והקשה בכתונת פסים דא"כ למה הביא הרי"ף אוקימתא זו דהא בלא לזה ולזה לשוורים אפילו במיוחד לשניהם לפירות כתב הרי"ף לעיל דחייב בה אשן ורגל והתוס' נדחקו בזה לשיטתם דלא בעו לאוקמי לזה ולזה לפירות דלא כר"ז וזה ל"ש להא דהביאו הרי"ף ע"ש. ול"נ דהחילוק הוא דהיכא דלשניהם לפירות אז אינו חייב אלא היכא שלגמרי אינו לשניהם לשוורים אף בזמן דליכא פירות ואי בזמן דליכא פירות רשאין שניהם להחזיק שוורים אינו כחצר הניזק משא"כ בלחד לפירות אז אף דבדליכא פירות רשאין שניהם להחזיק שוורים מ"מ כיון דבשעת החזקת פירות אינו רשאי להחזיק שוורים חשיב חצר הניזק והסברא פשוטה דמה דלאח"כ יהא דידיה לשוורים קצת מילתא היא גם בשעתא דאינו רשאי להחזיקם שיהא נפ"מ להיות מיקרי רשות הניזק או לא בין כשהשתא לשניהם לפירות או לא. ועיין בבכורות [יא.] בגונב פטר חמור דחייב כפל לבעלים דאע"פ שא"ל עכשיו יש לו לאחר מכאן: