אליה רבה/אורח חיים/קיד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבה אורח חיים קיד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד


חיי אדם


מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה | עריכת קוד מקור]

[א] בברכה שניה וכו'. הא דמזכיר שלוש פעמים תחיית המתים בברכה זו, כתב ר' דוד אבודרהם, אחת, כשאדם ניעור ממטתו שמחזיר נשמתו, שתים, מחיה מתים ברחמים בגשמים השקולה כתחיית המתים, שלוש, שאנו חותמין ברוך אתה ה' מחיה המתים והוא תחיית המתים לעתיד לבוא. ובזה מתורץ קושיות תוס' בבבא מציעא דף פ"ה ד"ה כי מטא וכו' למחיה המתים וכו' עיין שם ודו"ק. עוד יש לומר דחשבינן עוד שנים כגון ומקיים אמונתו לישיני עפר יו"ד בשב"א דהיינו תחיית המתים שהם ישינים כדכתיב ורבים מישני עפר יקיצו, ומלך ממית ומחיה הווין חמישה דהיינו דמצינו ארבעה חשובין כמתים והחמישה תחיית מתים ממש דלעולם חשבינן השבח ממטה למעלה. ודע דתחיית מתים נגד יצחק בשעת עקידה כמו שכתב ר' דוד אבודרהם, והא דמזכירין גשם באתה גיבור משום שנקרא גבורת גשמים שכל טיפה וטיפה יורדת ממקום גבוה ואין הרוח מפזרן אלא למקום שהקב"ה חפץ וזאת היא הגבורה שאין כמוה. כתב מטה משה הג' של אתה גיבור צריך לקרות דגושה. בטור משמע דמרומז מה שאין נמסר ביד שליח בברכה זו וסימן מפת"ח מטר פרנסה תחיית המתים חיה. כתב הפרישה דחיים מרומז במתיר אסורים שהולד והאם היו אסורים, ומטעם זה תיקנו בברכת מילה הודו לה' וכו' דארבע צריכין להודות ואחד מהן שיצא מבית האסורין ויש לכוין זה באמרו מתיר אסורים:

ב[עריכה | עריכת קוד מקור]

[ב] בתפילת מוסף וכו'. כתב הלבוש הא דהתחילו דוקא במוסף ולא במעריב מפני דאין כל העם מצויין בזה בערב ולכך אין מתחילין ומפסיקין בשחרית דיטעו אותן שלא היה אתמול בבית הכנסת שאומרים אותן במעריב ויטעה לשנה הבאה, עד כאן. וקשה הא מבואר בבית יוסף בשם ירושלמי שאין טעם זה שייך אלא בראשון של פסח שטרודין במלאכה או במצה ומרור, אבל בחול המועד דסוכות דאסור במלאכה בחול המועד הכל באים לבית הכנסת בערב וכן כתב ר' דוד אבודרהם, אלא טעמא כדי שיצאו כל המועדים בטל. גם מה שמתחילין ומפסיקין באותן הימים הוא מטעם זה כמבואר בבית יוסף בשם הירושלמי אלא שהלבוש שינה וכתב הטעם משום דקשה יום הגשמים. ונראה דכתב כן למנהגינו שאין אומרים בימות החמה מוריד הטל, ומכל מקום מטעם זה דקשה הגשמים לא תיקנוה ביום טוב, נראה לי דלכך אין מתחילין בערבית דשמיני דסוכות ודו"ק. עוד טעם דמזכירין דאמרינן בירושלמי הקשיבה רנתי זו תורה האזינה תפילתי זו תפילה, בלא שפתי מרמה זו מוסף ומה כתיב בתריה מלפניך משפטי יצא אלמא תפילת מוספין עיקר:

ג[עריכה | עריכת קוד מקור]

[ג] [לבוש] אונס ואינו בבית הכנסת. פירוש דאם אינו חולה או אנוס או הוא בבית הכנסת אסור בלאו הכי להקדים תפילתו לתפילת הציבור כדלעיל סימן צ' סעיף י'. הדר במקום שאין מנין ימתין עד זמן שמתפללין בקהילות:

ד[עריכה | עריכת קוד מקור]

[ד] ששמעו כבר וכו'. הא דאין מכריזין קודם מוסף שלא יאמרו דהוי כמבזין הגשמים:

ה[עריכה | עריכת קוד מקור]

[ה] וחוזר לראש וכו'. אף שאין מתקן כלום משכבר אמרו מכל מקום מגלה דעתו בחזירתו שאין מבקש, לבוש, וכתב מלבושי יום טוב וקמיא שמיא גליה והוי כחוזר דיבור דמהני בכל הדברים אף על פי דבמגדף לא מהני הכא נמי מהני אפילו שלא בתוך כדי דיבור, וכן כתב מעדני מלך דף ל"ג:

ו[עריכה | עריכת קוד מקור]

[ו] סיים וכו'. אף על פי שלא התחיל אתה קדוש וכו' ואף דבסעיף ז' אמרינן דכל שלא התחיל אתה קדוש אומר משיב הרוח נראה דהתם כמו שכתב הלבוש טעמא דהוי כחתימה אריכתא, אבל הכא דכבר גמר החתימה ונגמרה הברכה צריך לחזור לראש. אבל הב"ח כתב דגם הכא מיירי דוקא כשהתחיל אתה קדוש כמו התם, ונראה דסבירא ליה הטעם התם משום דכל שהתחיל אתה קדוש הוי כלא נגמר הברכה, והכא נמי כל שלא התחיל באתה קדוש אינו חוזר אלא לאתה גיבור, והטור ושולחן ערוך סתמו בזה גם אחרונים לא העירו בזה מחלוקת ולדינא מסתבר לי כב"ח:

ז[עריכה | עריכת קוד מקור]

[ז] אם סיים וכו'. דהכל כחתימה אריכתא ואין זה חותמין בשתיים דגשמים שקולה כתחיית המתים, ולפי זה דוקא כשאמרו בלי הפסק הוא דמהני אבל לטעם שכתבתי לעיל אפילו שהה קצת בין משיב הרוח לברוך אתה ה' מחיה המתים נמי אומרה. כתב בטור וכן בשאלה אם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומר שם ותן טל ומטר דמטר כלול בברכת השנים, והשתא ניחא בסימן קפ"ח בשבת ויום טוב שנזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב דצריך לומר ברוך שנתן וכו' דשם אינם כלולים בברכה שלפניה (לבוש). משמע בדברים שמחזירין אבל בדברים שאין מחזירין כגון יעלה ויבוא בליל ראש חודש ועל הניסים, וענינו אף דלא התחיל לברכה שלאחריה אינו מזכיר וכן כתבו הבית יוסף וב"ח וט"ז ומגן אברהם וכן כתב הב"ח בסימן תרפ"ב, וקשה דבסימן קי"ט פסק הב"ח גופיה בענינו דכל שלא התחיל רצה אומרה, וצריך עיון כי ראיתי במעדני מלך דף ל"ה, ופסקי תוס' חולקים על הבית יוסף באריכות דבכל דברים שאין מחזירין אם לא התחיל וכו' אומרה וצריך עיון על אחרונים, גם ראיה ברורה מטור סימן קפ"ח בשם ר' יוסף עיין שם. שוב מצאתי בחידושי רשב"א פרק תפילת השחר שאוסר ושכן כתבו התוס' דהוי הפסק וכן משמע לי בהרא"ש ומרדכי שם מדכתבו טעמא משום הפסק וכן אומר אני בזה שב ואל תעשה עדיף:

ח[עריכה | עריכת קוד מקור]

[ח] בלא חתימה וכו'. תימא לי על המרדכי בריש תענית שכתב בשם ראבי"ה דאינו חותם הא בסוף פרק תפילת השחר כתב המרדכי ואגודה בשם ראבי"ה דחותם, וכן כתב בשלטי גיבורים דף כ"ב בשם המרדכי גבי אתה חונן וצריך עיון, והבית יוסף וכל אחרונים הביאו הך בריש תענית להאריכו לפלפול למה לא יחתום עיין שם, ולא הרגישו בתמיה זו. גם בזה נדחה כל מה שהאריך הט"ז כאן ועיין באליהו זוטא:

ט[עריכה | עריכת קוד מקור]

[ט] שטעה בהם וכו'. דוקא בחתימתן או שלא אמר המלך הקדוש בעשרת ימי תשובה, אבל טעה באמצע אין בכך כלום, מגן אברהם ס"ק ט' וצריך עיון לקמן סימן קי"ט ס"ק ד':

י[עריכה | עריכת קוד מקור]

[י] חוזר לראש וכו'. משמע אפילו בברכות האמצעות וכן כתב הב"ח ועיין לעיל סימן ק"ד:

יא[עריכה | עריכת קוד מקור]

[יא] וצריך לחזור וכו'. הקשה הב"ח בסימן תקכ"ב ועולת תמיד על רמ"א שכתב בסימן תכ"ב בספק אם אמר יעלה ויבוא בראש חודש דאין צריך לחזור, ועולת תמיד סיים זה לשונו אף על גב דליכא שלושים יום מראש חודש לראש חודש מכל מקום איכא תשעים תפילות שלא אמר יעלה ויבוא עד כאן לשונו. ולא דק דודאי ליכא תשעים תפילות מראש חודש לראש חודש דהא ליכא בינייהו אלא עשרים ושמונה ימים, ואף דנחשוב נמי ארבעה מוספי שבתות חסרי ליה תרי. מיהו לפי זה בחול המועד סוכות דמפסיק ליה חול המועד בראש חודש תשרי שלא אמר יעלה ויבוא בעבודה, וכן בראש חודש תמוז דמפסיק לה תרי מוספי דעצרת הוי לה תשעים, וכן בשאר ימות השנה כשמתפלל בתורת נדבה כדלעיל סימן ק"ז, או בטעה וחזר והתפלל. ובזה יש לתרץ כל קושיות בית יוסף ולחם חמודות דף ל"ה דלא סתרי ש"ס הירושלמי אהדדי ודו"ק. ולדינא נראה דעת הלחם חמודות וב"ח ונחלת צבי דחוזר בכל ראש חודש וחול המועד וטעם נראה דשאני משיב הרוח ותן טל ומטר שהורגל בו ביותר שאמרו כחצי שנה בלי הפסק, ולכך בעינן תשעים תפילות להוציא מהרגל אבל יעלה ויבוא שלא הורגל בו אפילו בפחות מתשעים תפילות מוציאו מהרגלו:

יב[עריכה | עריכת קוד מקור]

[יב] תשעים פעמים אתה גיבור וכו'. משמע דמתחילין דוקא מאתה גיבור, אבל בהגהות סמ"ק סימן י"א משמע דאומר רק ורב להושיע משיב הרוח ומוריד הגשם:

יג[עריכה | עריכת קוד מקור]

[יג] נגד שלושים יום וכו'. הקשה בדרכי משה הא בשלושים יום יש יותר מתשעים תפילות, דשבתות יש ביניהם ומתפללין מוספין, ואם נאמר דירושלמי קאי אשאלה אם כן שלושים יום עולין תשעים פעמים דהא בשבתות אין מתפללין אלא שבע. ותירץ דבירושלמי קאי אשתיהן ושלושים יום לאו דוקא קאמר ולא נקטו אלא להורות על מנין התפילות שמתפללין בשלושים יום שאין בהם מוסף, דהיינו תשעים תפילות בשתיהן, עד כאן. מבואר מזה דדין ותן טל ומטר כדין משיב הרוח וכן מצאתי בשבלי לקט סימן ט' ותשב"ץ סימן תכ"ו בשם ירושלמי להדיא, ולאפוקי משיירי כנסת הגדולה דתשעים פעמים לאו דוקא אלא תפילות משלושים יום בעיא, וליתא אלא כמפורש בדרכי משה שהזכרתי וכן כתב בפרישה וכן משמע מב"ח ושל"ה דף רנ"א בהג"ה:

יד[עריכה | עריכת קוד מקור]

[יד] וכן לדידן וכו'. בלא משיב הרוח וכו' אבל של"ה דף רנ"ה כתב דדוקא בעשייה דהיינו עקימת שפתיו שאומר תשעים פעמים משיב הרוח בשמונה עשרה מסתבר כן, אמנם בשב ואל תעשה, דהיינו לומר אתה גיבור תשעים פעמים בפסח ולדלג משיב הרוח זה אינו כלום, עד כאן. ולא הזכיר מדברי רמ"א ולבוש דפסקו גם לענין דילוג הכי. ומכל מקום העליתי באליהו זוטא לדינא כדברי של"ה. גם נראה לי סמך ראיה לדבריו דעדיף עשייה להחזיק משב ואל תעשה, מש"ס בבא קמא דף כ"ג דנעשה מועד בשלושה ימים ותם אינן נעשה בשלושה ימים אלא כל שיהיו התינוקות ממשמש בו ואינו נוגח. ועוד הא בעיקר דין זה דלמדו תשעים פעמים ביום מהני מקל וחומר משלושים יום. צריך עיון בש"ס, הא לא קיימא לן כר' מאיר דאמר ריחק נגיחותיו חייב, קירב נגיחותיו לא כל שכן ודוחק ליישב. כתב הלבוש ברכה שלישית אתה קדוש נגד יעקב שהקדיש שמו יתברך, עד כאן, ואבודרהם כתב על שם שהיתה מטתו שלימה וקדושה שלא יצא ממנו זרע פסול, עד כאן. המון עם אינם אומרים כי אל מלך גדול וקדוש אתה, ובספרי הגאונים ישנו ונכון לאומרו, מהטעם שהחתימת שלוש ברכות ראשונות רומזות לאבות ולחשיבתן מזכירין מלך, וחתימת מלך אוהב צדקה ומשפט רומזת לדוד והוא שנאמר לדוד ועשיתי לך שם כשם הגדולים אשר בארץ, עד כאן. וזה דלא כטור שכתב דיש י"ז תיבות בברכות אתה קדוש נגד פסוק וקרא זה אל זה, מיהו אבודרהם לטעמו שכתב בית יוסף בשמו בסוף סימן קי"ג דמנין התיבות אינו מועיל כלל עיין שם. ואם התפלל בשאר ימות השנה המלך הקדוש אין צריך לחזור, כנסת הגדולה, ועיין לעיל סוף סימן ק"ח:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.