מראי מקומות/ברכות/יג/א

מראי מקומות ברכות יג א

כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה

כתב המהר"צ חיות: עי' צל"ח שהתעורר מדוע השמיטו מוני המצות מצוה זו אשר היא לא תעשה. וכבר הקדימו הרב באר שבע בחידושיו לתמיד ועי' שו"ת חות יאיר סימן ט' וסימן קל"ט וסימן קצ"ב. אכן באמת לק"מ דהרמב"ם לשיטתו אזיל דס"ל כהירושלמי פ"ג דמועד קטן אין למדין דבר מקודם מתן תורה עי' מ"ש בפי' המשנה ס"פ גיד הנשה דהא דאמרו שם בסיני נאמר היינו דעיקר תורת אבות אינם עלינו לחוב רק ממה שאסרה התורה עלינו בסיני בשעת קבלת התורה. וא"כ לאו זה דלא יקרא שמך אברם נאמר קודם מ"ת ואין לחוב עלינו.

ובענין זה דעת הפמ"ג (א"א סימן קנו סק"ג) בשם פרי חדש שהוא איסור רק מדרבנן. וראה בשדי חמד (כ כלל פג) שדן אם האיסור לקרא כך רק לאברהם אבינו או לכל הנקרא "אברהם", ובגיטין (נ.) מצינו אמורא בשם "אברם חוזאה" ומסתבר שאין האיסור אלא לקרא כך למי ששמו "אברהם", אך אפשר ליתן לכתחילה שם "אברם".

היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כיון לבו יצא

הביאור הלכה (סימן סא סי"ג ד"ה אחר וכו') הוכיח ממשנתינו, שאם לא אמר בק"ש "ברוך שם כבוד מלכותו" יצא יד"ח בדיעבד. דאל"כ איך כתוב במשנה שאם כוון לבו יצא. הרי מ"מ לא קרא בתורה את "ברוך שם" וכו'. ומבואר דבדיעבד יצא גם בלא"ה.

אכן בפנים יפות (פרשת ואתחנן ד"ה שמע ישראל וכו') עמד בזה, איך יצא כאן, הרי לא אמר פסוק "ברוך שם". וכתב די"ל דמש"כ במשנה "יצא" ר"ל דיצא ידי חובת קריאת הפסוק הראשון "שמע ישראל" אך לא יצא יד"ח קריאת ק"ש. וע"ש מש"כ עוד לבאר לפי"ז.

ומשיב שלום לכל אדם

וברישא קתני 'שואל' ו'משיב' ולא קתני בשלום. וביאר התוי"ט (פ"ב מ"א) בשם בנו הר"ר שמואל עפ"י מש"כ הטור (יו"ד סי' רמ ורמב) שבשאלה לרבו אומר 'שלום עליך רבי' וכשמשיב לו אומר 'שלום עליך רבי ומורי' וכ"ש במי שירא ממנו אבל בכל אדם אינו מוסיף על 'שלום', ולכך לא קתני לה בתחילה שלא רצה להאריך, ובסיפא קתני לה וקמ"ל שבכל אדם אין מוסיפים אבל מפני הכבוד והיראה מוסיפים.

בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק

כתב התוי"ט (פ"ב מ"ב) ש'ויציב' אשגרת לישן ולסימן בעלמא נקטיה, אך ודאי שאפשר להפסיק בין אמת לויציב כבאמצע הפרק, א' דלא קתני לה בפסוק אלא 'ה' אלקים אמת' ב' דלא בעי בגמרא אלא אם יחזור על אמירת אמת ולא על אמירת ויציב.

למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע

ביארו התוספות (יד: ד"ה למה) שקושיית הגמרא היא שיקדים והיה שכתוב בלשון רבים, ואין ליישב ששמע קודם בקרא שהרי ויאמר קודם לשתיהן ואעפ"כ לא אמרינן ליה אלא לבסוף.

והיה אם שמוע לויאמר

ביאר התוי"ט (פ"ב מ"ב) שאף שוהיה בלשון רבים מכל מקום הו"א להקדים ויאמר כיון שביארנו ששמע קודם לוהיה אם שהוא בלשון יחיד כיון שיש בו קבלת עול מלכות שמים ואף בויאמר יש מעין קבלת עול 'אני ה' אלקיכם' ו'להיות לכם לאלוקים'.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף