כף החיים/אורח חיים/תכב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כף החיים ‏ אורח חיים תכב

א

א) [סעיף א'] ואומר יעלה ויבוא וכו'. בנוסח יעלה ויבא אנו אומרים זכרינו ה' אלהינו בו לטובה ופקדינו בו לברכה והעולם מפסיקין בין זכרינו ה' אלהינו בו לטובה ופקדינו בו לברכה לענות אמן אבל בס' תולעת יעקב כתב דזכרנו נאמר על הזכר ופקדינו על הנקיבה ולכן אין להפסיק שכנה"ג בהגה"ט או' א' עו"ש או' א' מיהו באבודרהם משמע דיש להפסיק. א"ר או' א'

ב

ב) שם. ואומר יעלה ויבא וכו'. יש מקומות שנוהגים לומר יעלה ויבא ?בקו'ר כמו אתה חוננתנו וכמו ותודיענו אי להזכיר ר"ח ואי לע"ה שלא הורגלו לו והוא מנהג טוב וא"צ למנהג אחר ולהפסיק שיאמר השמש קודם התחלת העמידה ר"ח והאו' מזמור ברכי נפשי קודם ערבית ובתוך הזמירות אהני דאתיא זכירה זכירה שלא ישכח מלהזכיר ר"ח רו"ח או' א' מיהו מ"ש ובתוך הזמירות אין מנהג זה בינינו להפסיק בין הזמירות לומר מזמור ברכי נפשי ומנהג חסידי בית אל יכב"ץ ההולכים עפ"י האר"י ז"ל גם במועדים אין מפסיקין בין המזמורים לומר המזמור של המועד וכן בר"ה ויוה"כ אין מוסיפין לומר שום מזמור כ"א המזמורים של השבת דוקא. ומ"ש וא"צ להפסיק שיאמר השמש וכו' כבר יתבאר זה לעיל סי' רל"ו סעי' ב' ובדברינו לשם או' ט"ז ואו' טו"ב קחנו משם.

ג

ג) שם. בערבית אין מחזירין וכו'. אבל אם לא אמרו במנחה ולא נזכר עד תפלת ערבית מתפלל ערבית שתים כמ"ש לעיל סי' ק"ח סעי' י"א ועיין בדברינו לשם או' ב"ן ואו' ד"ן ואו' ה"ן דינים השייכים לענין דין זה יעו"ש.

ד

ד) שם. בערבית אין מחזירין אותו. הרדב"ז בתשו' סי' תקס"א כתב דאף במקום שאין מחזירין כגון ערבית דר"ח אם נזכר קודם שהתחיל מודים אינו חוזר הברכה אבל אומרו שם בין ברכה לברכה. אבל מרן סי' רצ"ד סעי' ד' פסק דמיד שסיים הברכה אין לו לחזור ומשמע דאינו מזכיר כלל וכן עיקר וכן הסכים בא"ר סי' קי"ד או' ז' ברכ"י או' א' וכ"כ המאמר או' ה' ש"ץ דף ר"ך ע"ג. ועיין לעיל סי' רצ"ד או' טו"ב:

ה

ה) שם. בערבית אין מחזירין אותו. וכל שאמר בא"י אעפ"י שלא גמר המחזיר שכינתו לציון אינו חוזר אלא מסיים הברכה ואומר מודים. מאמ"ר או' ד' ש"ץ שם ע"ד. שע"ת או' ב' ועיין לקמן או' י"א:

ו

ו) שם. בערבית אין מחזירין אותו. ואם לא התפלל ערבית בר"ח והתפלל שחרית שתים ולא אמר יעלה ויבא בשניה וכן אם היה ר"ח ב' ימים וביום א' לא התפלל מנחה ובליל ב' בתפלת התשלומין לא הזכיר ר"ח א"צ לחזור כנה"ג בהגה"ט וכ"כ לעיל סי' ק"ח או' ט"ל ואו' מ' יעו"ש ועוד עי"ש בהגה לסעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד

ז

ז) שם. אבל אם לא אמרו בשחרית וכו'. מי שלא הזכיר יעלה ויבא ונזכר אחר שאמר ג' ראשונות על דעת להתפלל מוסף הדבר פשוט דיסיים תפלת שחרית אעפ"י דג' ראשונות אמרינהו על דעת לומר מוסף. שו"ת זר"א חא"ח סי' מ"ז. מחזיק ברכה אות א'. וכ"כ הנה"ש בסי' תכ"ד, מאמר מרדכי בסי' תכ"ג אות ג', ש"ץ דף רכ"ב ע"ב. שע"ת בסי' זה אות ג'.

ח

ח) ואם לא הזכיר ר"ח בשחרית ולא נזכר עד שהתפלל מוסף מתפלל מנחה שתים כמ"ש לעיל בסי' ק"ח או' ט"ו יעו"ש.

ט

ט) שם. מחזירין אותו ואם יכול לסמוך על חזרת ש"ץ עיין לעיל סי' קכ"ד סעי' יו"ד ובדברינו לשם בס"ד. ועיין בש"ץ דף רכ"ב ע"ג שכתב דמי שביתו סמוך לבהכ"נ ויש לו חלון פתוח לבהכ"נ וזה עומד בביתו ומתפלל עם הצבור אין הש"ץ מוציאו בענין זה יעו"ש והביאו שע"ת או' ג' אמנם החיד"א בקש"ג סי' כ"א או' יו"ד כתב דיוצא.

י

י) שם. מחזירין אותו. ואם אמר בשמע קולנו בקשה שהזכיר בה ר"ח ושכח ולא אמר יעלה ויבא א"צ לחזור. בתשו' שבסוף לקוטי פרדס. ברכ"י או' ד' וכן הסכים הש"ץ דף רפ"א ע"ג והשיג על המאמ"ר שפקפק בזה יעו"ש. סידור בי"ע או' ד'

יא

יא) שם. ואם נזכר קודם שהתחיל מודים וכו'. נראה פשוט דאם אחר בא"י אעפ"י שלא גמר המחזיר שכינתו לציון הו"ל כאלו סיים הברכה לגמרי וצריך לסיימה ולומר יעלה ויבא קודם שיתחיל מודים דכיון שהזכיר ה' אין לו לחזור וכן עשיתי מעשה בעצמי והסכימו עמי קצת מן החברים. מאמ"ר או' ד'. אמנם הש"ץ דף ר"ך ע"ד השיג על דברי המאמ"ר הנז' וגם הביא מחי' הריטב"א פ"ק דתענית דאם לא סיים הברכה רק אמר בא"י ונזכר דיאמר למדני חוקיך ויאמר יעלה ויבא ואח"כ תשלום הברכה בא"י המחזיר שכינתו לציון וכתב דהכי עדיף טפי כדי לצאת אליבא דכ"ע וה"ד לשחרית ומנחה אבל אירע כן בערבית כיון שאמר בא"י יגמור המחזיר שכינתו לציון ומודים כיון שאין מחזירין לתפלת ערבית יעו"ש והביאו שע"ת או' ד' סי' בי"ע או' ב' וכ"פ החיד"א בקש"ג סי' כ"א או' ג' ועיין לעיל או' ה' ובסי' קי"ד או' כ"ח.

יב

יב) שם. ואם נזכר קודם שהתחיל מודים וכו'. ובזה שוה הש"ץ ליחיד זולת אם השלים תפלתו דאינו חוזר כמ"ש בססי' קכ"ו. כלבו וא"ח כס"א או' ב' ועי"ש בסי' קכ"ו סעי' ג' וסעי' ד' בדין ש"ץ שטעה ולא הזכיר ר"ח ובדברינו לשם בס"ד.

יג

יג) שם. חוזר לרצה. משום דג' אחרונות חשובות כאחת כמ"ש לעיל סי' קי"ד או' מ"ג.

יד

יד) שם. עד שהשלים תפלתו. היינו שהשלים ברכת שים שלום וגם אמר יהיו לרצון וכו' שיהיו לרצון הוא מכלל התפילה כמ"ש לעיל רס"י קכ"ב

טו

טו) שם. חוזר לראש. וכשחוזר לראש התפלה א"צ לומר פסוק אדני שפתי תפתח. הריטב"א פ"ק דתענית. ש"ץ דף רכ"ב ע"ב. שע"ת או' ד' ועיין לעיל סי' קי"ד או' כ"ט.

טז

טז) שם. ואם הוא רגיל לומר תחנונים וכו'. כבר נת' זה לעיל בסי' קי"ז או' מ' קחנו משם.

יז

טוב) שם. ונזכר אחר שהשלים תפלתו וכו'. ואם בתוך כך הגיע ש"צ לקדושה איך יתנהג עיין לעיל סי' קכ"ב או' י"ג.

יח

יח) שם הגה. ואם הוא ספק אם הזכיר או לאו א"צ לחזור. כ"כ הכלבו סי' י"א ומביאו ב"י. וכ"ה דעת מור"ם ז"ל בד"מ או' א' אלא שמרן ז"ל בב"י השיב על דברי הכלבו הנז' ודעתו שצריך לחזור וכן הסכים הב"ח יעו"ש ועיין בשכנה"ג בהגב"י או' ג' מה שהאריך בזה וסיים כיון דאיכא פלוגתא יש מקום לומר שב וא"ת עדיף ולא יחזור מיהו הטוב והישר שיתפלל בתורת נדבה למר אפי' בלא חידוש ולמר בחידוש איזה דבר יעו"ש. והט"ז סק"א לחלק יצא דאם היה לו ידיעה בשעת התפלה קודם שבא למקום ההזכרה שיש מכשיו ר"ח וצריך להזכיר אלא שאח"כ שכח אם הזכיר בתוך הברכה בזה אמרינן דמסתמא הזכיר וא"צ לחזור ואם לאו צריך לחזור יעו"ש. אבל המ"א סק"ד הסכים לדברי ב"י וב"ח וכתב שכ"פ הרוקח בשם הירוש' וכ"פ הל"ח בראיות ברורות וכן יש להורות דהרי עינינו רואות שההרגל להחפלל בלא יעלה ויבא עכ"ל. וכן הסכים הפר"ח וא"ר או' ו' ומאמ"ר או' ז' וכתב שם הא"ר ומשמע אף שידע בשעת התפלה שהיה ר"ח חוזר ודלא כהט"ז וכ"כ הברכ"י או' ג' בשם מהר"י מולכו דאף דברצה זכר ר"ח ודאי תכף שכח וסירכיה נקיט שלא אמר יעלה ויבא יעו"ש והביאו שע"ת או' ד' סי' בי"ע או' ה' וכ"כ בספרו קש"ג סי' כ"א או' ח' יעו"ש וכ"פ ח"א כלל כ"ד או' כ"ב ומ"מ נראה דיותר טוב להתנות דאם אינו חייב בתפלה זו תהיה נדבה דליכא הפסד בזה ואי משום דבזה"ז אין מתפללים נדבה כבר כחבנו לעיל סי' ק"ח או' נ"ב דבמקום ספק מתפללין יעו"ש.

יט

יט) ויהא זריז ונזכר לומר יעלה ויבא אפי' בערבית וברה"מ שאם לא יאמרנו מגרעות נתן ולא מסמנא מלתא וכבר היה מעשה בזמן האר"י ז"ל בא' ששכח יעלה ויבא בערבית ואמרו לו בחלום שהשכינה אמרה עליו נתנני ה' בידי לא אוכל קום. חס"ל או' ה'

כ

כ) מנהג החסידים המתפללים ע"פ סידור רבינו הרש"ש ז"ל לומר בנוסח יעלה ויבא ביום ראש חדש הזה ואין אומרים החדש בה"א כי יש כוונה במספר ראש וכוונה במספר חדש בלא ה"א. בן א"ח פ' ויקרא או' י"ד

כא

כא) שם בהגה. עיין לעיל סי' קכ"ו סעי' ג' וסעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד.

כב

כב) [סעיף ב'] וקורין ההלל בדילוג וכו'. ומנין שאו' הלל בר"ח מצינו שרמז דוד בתהלים הללויה הללו אל בקדשו י"ב פעמים הללו כנגד י"ב חדשים ולפיכך אנו כופלים כל הנשמה על שנה מעוברת שיהא לה י"ג חדשים ועל חדש ב' ימים. שה"ל בשם הגאונים. ב"י. והגם דהי"ב חדשים א' מהם ר"ה ואין בו הלל מ"מ שם ר"ח עליו וראוי לקריאת ההלל אם לא היה יום דין.

כג

כג) שם. וקורין הלל בדילוג וכו'. שמתחילין הללויה וקורין אותו עד חלמיש למעינו מים ומדלגין לא לנו ומתחילין ה' זכרנו יברך וקורין עד ואנחנו נברך יה ומדלגין אהבתי כי ישמע ה' עד כל האדם כוזב ומתחילין מה אשיב עד הודו. טור. ומ"ש עוד הטור בענין קריאת הודו וכו' כבר כתב בש"ע סעי' ג' דכל מקום לפי מנהגו יעו"ש והטעם שמדלגין בהלל בר"ח משום דר"ח הוא יום סליחה וכפרה לכפר על התינוקות משום אסכרה שהיה רגיל ליפול עליהם וקרבן ר"ח מכפר עליהם וכיון שהוא יום כפרה וסליחה הוי כמו ר"ה ויוה"כ שהם ימי הדין ואין או' שירה גמורה. לבוש סעי' ג':

כד

כד) שם. וקורין הלל בדילוג וכו'. ואם קורין אותו בבית האבל עיין לעיל סי' קל"א מאו' ס"א עד אות ס"ד יעו"ש:

כה

כה) שם. וקורין הלל בדילוג וכו'. גרסינן במס' ערכין (דף יו"ד ע"א ח"י) ימים בשנה יחיד גומר בהם את ההלל ח' ימי החג וח' ימי חנוכה ויו"ט א' של פסח ויו"ט של עצרת ובגולה כ"א ט' ימי החג וח' ימי חנוכה וב' יו"ט של פסח וב' יו"ט של עצרת ע"כ. וכתוב בס' מ"מ וסימניך בבט"ח. סי' אחר שנים שנים באו אל נח. שנים שנים ב' יו"ט של פסח ושל עצרת. באו בגי' ט' ימי החג אל נח בגי' חנוכה. וכן ימים שאין גומרין בהם את ההלל כ"א וסימניך א"ך טוב לישראל א' ניסן ו' ימי פסח ב' ימי א יר א' סיון ב' תמוז א' אב ב' אלול ב' מרחשון א' כסליו כשהשנה כסדרה א' שבט ב' אדר וכל הימים שגומרין ושאין גומרין הם ב"ם ב' פעמים כ"א וסימניך אהיה אשר אהיה. שכנה"ג בהגה"ט או' ח':

כו

כו) שם. וקורין הלל בדילוג וכו'. והלל נאמר בכל לשון אפי' אינו מבינו. תו' סוטה ל"ב ע"א ד"ה קרית. שכנה"ג שם או' ז' פר"ח.

כז

כז) כל מצוה שחיובה מד"ס קטן שהגיע לחינוך מוציא את את הרבים ידי חובתן וכן בהלל. ריא"ז הב"ד בשה"ג פ' מי שמתו. כנה"ג בהגה"ט. מיהו הפר"ח כתב דקטן אפי' הגיע לחינוך אינו מוציא אחרים י"ח אעפ"י שהלל מדרבנן. קש"ג סי' כ"ג אות ח' סי' בי"ע אות ט"ו:

כח

כח) נשים פטורות מכל הלל מפני שהיא מ"ע שהז"ג ולפיכך אין יכולין להוציא אחרים י"ח אלא א"כ עונה אחריהם כל מלה ומלה ותהי לו מארה שלא למד ואם למד מבזה את קונו לעשות שלוחים כאלו. תו' ברכות ך' ע"ב וסוכה ל"ח ע"א ומשנה ופרש"י שם. מ"א סק"ה. מיהו לדעת ר"ת וסיעתו אם רצונם לקרותו יכולות. קש"ג שם אות ז' סידור בי"ע אות ט"ז. ועיין בישי"ע אות ו' שכתב דנהגו לברך ג"כ אלא שכתב דיותר טוב שלא לברך כיון דקריאת ההלל בר"ח אינו אלא ממנהגא ודעת הרבה פו' אף אנשים אינם מברכים יעו"ש:

כט

כט) מי שיצא כבר אסור לו לקרות שנית בשביל חבירו אם אינו עונה אחריו הללויה והיינו כשקורא בברכה ובקריאה לחוד ליכא איסורא ורק דאסור לקרותו דרך שירה אלא בזמן שתקנו חכמים. מ"א שם:

ל

ל) שם. וקורין הלל וכו'. אין לטעום קודם קריאת ההלל למי שיוכל אבל מאן דחליש לביה אף חסידות ליכא. שו"ת שאלת יעבץ סי' מ' ברכ"י אות ה' שע"ת אות ו"ן

לא

לא) שם. וי"א שהצבור מברכין עליו וכו'. ואין אומרין זמן מפני שאין מברכין זמן בפחות מל' יום ולפעמים מקצת החדשים חסרים. הרד"א בתחלת ספרו' שער ג' כנה"ג בהגה"ט. מ"א סק"ה. ומה שהק' ע"ז המ"א שם עיין מה שתירץ א"ר אות יו"ד ושאר האחרונים. וכתב שם הכנה"ג שזה הטעם עצמו יספיק למה שאין אנו מברכין זמן בברכת הלבנה:

לב

לב) שם. לקרא את ההלל. פי' אפי' למ"ד דבימים שגומרים את ההלל מברכין לגמור (כמ"ש לקמן סי' תפ"ח) מ"מ בר"ח כיון דמדלגין אין מברכין לגמור. ב"ח.

לג

לג) שם הגה. ואם בירך לגמור א"צ לחזור. כ"כ המרדכי בפ' במה מדליקין בשם ראבי"ה דהמברך בר"ח לגמור לא משתבש דלגמור תרתי משמע. וכ"כ בשה"ל מי שטעה ובירך בר"ח לגמור א"צ לחזור. והב"ד ב"י. וית' עוד מזה לקמן בסי' תפ"ח בס"ד:

לד

לד) שם וי"א שאף הצבור אין מברך וכו'. משום דאינו אלא מנהג בעלמא כמ"ש בתענית כ"ח ע"ב. וכתבו שם התוס' די"מ דאמנהג לא מברכין ור"ת פסק דגם אמנהגא מברכינן יעו"ש. ור"ל כמו שמברכין על יו"ט ב' ואעפ"י שהוא ממנהגא כמ"ש במס' ביצה דף ד' ע"ב. וכ"כ הגר"א. ומיהו עיין בפע"ח שער י"ט פ"ב שכתב טעם בסוד לקריאת ההלל בר"ח יעו"ש:

לה

לה) שם. וכן נוהגים בכל מלכות א"י וכו'. בן א"י ודעתו לחזור ובחו"ל נעשה ש"ץ ובירך על ההלל יצאו הצבור בברכתו והוא לא בירך לבטלה. שו"ת חיים שאל ח"א סי' צ"ט. קש"ג סי' כ"ג או' ה' סי' בי"ע אות ד':

לו

לו) שם הגה. וי"א דגם יחיד מברך וכו'. כ"כ התו' ערכין יו"ד ע"ב וז"ל ומ"מ נקוט דר"ת בידך דטוב לברך ליחיד נמי בתחלה דנהי דודאי אין מחויב לאומרו מ"מ מאחר שמזקיק עצמו לכך אין זה ברכה לבטלה כמו שהנשים מברכות על נטילת לולב שאינו לבטלה ואעפ"י דפטורות מ"מ הם רשאות ליטלו ואין זה ברכה לבטלה עכ"ל וכבר כתבנו לעיל סימן ז' אות ב' דבמקום מנהג לא אמרינן סב"ל יעו"ש:

לז

לז) שם. בהגה, ומ"מ יזהר אדם וכו'. כדי לצאת סברא הראשונה. הגר"א:

לח

לח) שם בהגה. לקרות בצבור וכו'. ואם בא לבהכ"נ סמוך להלל יקרא הלל תחלה עם הצבור ואח"כ יתפלל. ל"ח. ואפשר כשהוא אומר פסוקי דזמרה מותר להפסיק באמצע לקרות הלל עם הציבור דלא גרע ממזמורים שמוסיפין בשבת מיהו נ"ל דאז לא יברך על ההלל לא בתחלה ולא בסוף כיון שאומר ב"ש וישתבח א"כ היאך יברך ב"פ. לכן דוקא בהלל דר"ח יעשה כן כיון דהרבה פו' שלא לברך. אבל בימים שגומרים הלל לא יאמר אותו באמצע פסוקי דזמרה. מ"א סק"ו. ואין דעת הרב האר"י זלה"ה נוחה בסברות אלו לומר דברים שלא כסדרן. ש"ץ דף רכ"ג ע"ב. סידור בי"ע אות ו' ועיין לעיל אות ב':

לט

טל) שם בהגה. אומר לשנים וכו'. וכתב הל"ח דזהו דוקא בימים שאין גומרין ומשום ספק ברכה אבל המ"א סק"ז כתב אפילו בימים שאין גומרין יעו"ש. ואם אין מצוים שנים א"צ להטריח אחריהם ביותר. א"ר או' י"א:

מ

מ) שם בהגה. דאז הוי כרבים. דשלשה מקרי רבים כמ"ש בגיטין מ"ו ע"א כרב נחמן דק"ל שם כוותיה. הגר"א. ועיין ביו"ד סימן רכ"ח סעיף כ"א:

מא

מא) שם בהגה. ונהגו כן בהודו וכו'. דהודו לבד מקרי ראשי פרקים כמ"ש בסוכה ל"ח ע"ב יעו"ש. הגר"א.

מב

מב) שם בהגה. ונהגו כן בהודו וכו'. דאמרינן במדרש תהלים הקוראים צריך שיהיו ג' כדי שיאמר אחד לשנים הודו. הרא"ש פ"י דפסחים סימן ל"ב. הגר"א:

מג

מג) [סעיף ג'] בענין הפסוקים שכופלים אותם וכו'. אודך כי עניתני ומשם ואילך כופלים כל פסוק ופסוק ואומר ש"ץ אנא ה' הושיעה נא ועונין אותו הקהל אחריו וכן באנא ה' הצליחה נא. ובספרד פושטין פסוק ברוך הבא ופסוק אל ה' ויאר לנו וכופלין אלי אתה ואודך והודו. ובאשכנז כופלין הכל וכן עיקר. טור. וכ"כ בשער הכוונות דף ק"ג ע"ד שצריך לכפול כל הפסוקים ב"פ מן פסוק אודך כי עניתני וכו' עד סוף ההלל שהוא פסוק הודו לה' כי טוב האחרון יעו"ש, ואעפ"י שבשער הכוונות כתב זה בדרוש חג הסוכות מ"מ אין חילוק בזה בין חג הסוכות לשאר ימים כמבואר בטור וב"י וכ"ה מנהג חסידי בית אל יכב"ץ שבעיר קדשנו ירושת"ו שכופלין מאודך כי עניתני וכו' עד סוף ההלל בין בימים שגומרין את ההלל בין בימים שאומרים בדילוג. וטעם כפילתם עיין רש"י סוכה ל"ח ע"א ומביאו ב"י.

מד

מד) שם. וכן בפסוקים שש"ץ אומר וכו', עיין בטור שכתב דקורא ש"ץ לבדו הודו וכו' והקהל עונים אחריו הודו וכו' וקורא יאמר נא ישראל והקהל עונים אחריו הודו וכו' וכן ביאמרו נא ביח אהרן וביאמרו נא יראי ה' וכתב המ"א סק"ח דצריך לשמוע יאמר נא וכו' מפי הש"ץ דשומע כעונה ואם לא שמע לא יצא ומוטב שיאמר בעצמו בנחת עכ"ל והטעם דמוטב שיאמר בעצמו אף דשומע כעונה מ"מ לפעמים אינו מכוין ולפעמים הש"ץ מאריך בניגונים. אך העולם טועים ואין אומרים כ"א יאמר נא ישראל ולא מסיימים כל"ח וכן בפסוקים אחרים ובאמת בזה לא סגי וצ"ל יאמר נא ישראל כל"ח, דאל"כ לא אמר כ"א חצי פסוק ואף שאומר אח"ז הודו לה' כ"ט כל"ח אין זה נוסח הפסוק יאמר נא ישראל הודו וכו' מחה"ש:

מה

מה) וכתבו התו' (סוכה ל"ח ע"ב) דמפסיקין פסוק אנא ה' לשנים והא ק"ל דאסור להפסיק באמצע הפסוק שאני הכא דב' בני אדם אמרוהו כדאיתא בפסחים קי"ט ע"א יעו"ש. והכלבו כתב דדוקא בתורה ובנביאים אבל בכתובים אפשר דשרי לחלק. והא דנוהגים לחלק פסוקי אז ישיר ביום המילה י"ל משום דהם אמרום ג"כ פסקי פסקי כדאמרינן בסוטה פ"ז הוא אומר אשירה לה' והם אומרים אשירה לה' מ"א סק"ח:

מו

מו) [סעיף ד'] אפי' באמצע וכו'. היינו באמצע הפרק כמ"ש בב"י, ועיין לעיל סי' ס"ו ותלמוד לכאן אלא שמ"ש שם בין הפרקים הכא. אפי' באמצע הפרק:

מז

מז) שם. אבל בענין אחר וכו'. ואפי' בין הפרקים. פר"ח.

מח

מח) שם הגה. ועיין לקמן סי' תפ"ח סעי' א' ר"ל דשם כת' דיני הפסקה:

מט

מט) [סעיף ה'] א"צ לחזור לראש. ואפי' למ"ד בסי' ס"ה (סעי' א' בהגה) אם הפסיק מחמת אונס כגון שלא היה המקום נקי ושהה כדי לגמור את כולה צריך לחזור לראש הכא מודה דא"צ כיון שקורין אותו בדילוג ומשמע לסברא זו הא בימים שגומרין צריך לחזור לראש אם הפסיק מחמת אונס ושהה כדי לגמור את כולה ב"י. אמנם הש"ע לא פסק כסברא זו אפי' לענין ק"ש אלא אפי' אם שהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס אינו חוזר לראש כמבואר לעיל רסי' ס"ה יעו"ש וכן סתם לקמן בסי' תפ"ח וסי' תרע"ד לגבי הלל יעו"ש, ועיין ב"י שתמה על הטור דלמה בסי' ס"ה לגבי ק"ש סתם דבריו כדעת הרא"ש שמחלק בין שהה באונס לשהה שלא באונס ובהלכות פסח וסוכה ומגילה סתם דבריו כדעת הרי"ף והרמב"ם שאין מחלקין בדבר יעו"ש. ומור"ם ז"ל בד"מ או' ה' כתב דלגבי ק"ש שהיא דאו' פסק כדברי הרא"ש דצריך לחזור לראש אבל לגבי הלל ומגילה שהם דרבנן פסק כדברי הרי"ף והרמב"ם דא"צ לחזור לראש יעו"ש וכתבו האחרונים דמטעם זה לא הגיה מור"ם ז"ל על דברי הש"ע בהלל כמו שהגיה לעיל בסי' ס"ה לענין ק"ש משום דסמך על חילוק זה, מיהו הב"ח כתב דדעת הטור דגם כשקורין ההלל בדילוג אם שהה כדי לגמור את כולה מחמת אונס צריך לחזור לראש ומה שסתם הטור סמך על מ"ש לעיל בסי' ס"ה יעו"ש. וכתב המ"א סק"ט דהמחמיר יחזור לקרותו בלא ברכה. וכ"כ האחרונים ובענין איזה דבר נקרא אונם וכמה שיעור כדי לגמור את כולה עיין לעיל סי' ק"ד או' כ"ח ואו' ל"ב:

נ

נ) [סעיף ו'] הקורא הלל למפרע לא יצא. יש מן הגדולים שכתבו אפי' קרא הפרשיות למפרע שלא כסדרן לא יצא מפני שהפרשיות הולכות על הסדר ולא דמי לק"ש לעיל רס"י ס"ד דדוקא אם הפך בסדר הפסוקים לא יצא אבל אם הפך בסדר הפרשיות יצא דשאני התם לפי שאינם סמוכים בתורה. פר"ח ועי"ש. וכ"מ בעו"ש סי' תר"ץ או' ד' יעו"ש:

נא

נא) ומיהו לענין ברכה נראה דא"צ לחזור ולברך ואפי' אם הפך בסדר הפסוקים כדמוכח לקמן סי' תר"ץ סעי' ו' לגבי מגילה יעו"ש:

נב

בנ) שם הגה. טעה יחזור למקום שטעה. פי' אם דילג פסוק א' ונזכר אח"כ לא יאמרנו במקום שנזכר דא"כ הו"ל קורא למפרע אלא יתחיל מאותו פסוק ויאמר עד סוף כמ"ש לקמן סי' תר"ץ סעי' ו' מ"א סק"י. ואם אינו יודע היכן טעה יחזור לראש הפרק. ב"י בשם רי"ו:

נג

גנ) [סעיף ז'] מצות קריאת ההלל מעומד. והטעם כתב הר' בנימין ע"ש הכתוב הללו עבדי ה' שעומדים וכו' ומה שקורין אותו בלילי פסחים בישיבה מתוך שחולקין אותו אין מטריחין עליו לעמוד ועוד שהרי עומד על שלחנו וכוסו בידו ושמא תטרף דעתו מתיך סעודתו ויפול הכוס מידו. והר"מ כתב לפי שדרך ליל פסח היסיבה וחירות אין מטריחין אותו לעמוד. ב"י בשם שה"ל, ט"ז סק"ד:

נד

דנ) שם. מעומד. ואסור לסמוך עצמו לעמוד או לכותל דסמיכה אינה כעמידה כמ"ש הטור רס"י קמ"א מ"א סק"ד י"א, א"ר או' י"ז, ח"א כלל קי"ח סוף או' ט' ועיין לעיל סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

נה

הנ) שם. מעומד. ואם קרא מיושב יצא. מש"ז או' ד' וכ"כ לעיל סי' קמ"א או' ב' יעו"ש:

נו

ונ) בהלל אפי' עשרה קורין כאחד. לקמן סי' תפ"ח סעי' ב' ועיין בדברינו לשם בס"ד:

נז

זנ) ולמען יאריך ימים יאמר אחר ההלל בכל ר"ח פסוק ואברהם זקן בא בימים וה' בירך את אברהם בכל, ויכוין בזי"ן של זק"ן נקודה שבא. ובי"ת של ב"א נקודה קמץ. ודל"ת נקודה שבא במ"ם אחרונה של בימים כי היא מתחלפת בדל"ת באלף בית דאי"ק בכ"ר דמ"ח. וי"ה של הוי"ה נקודה היו"ד שבא והה"א קמץ, נמצא שיכוין בשם זבדי'ה נקוד בניקוד יהב"ך שמספרו חסד. ויאמר שה זה ישמרני ויחייני כן יה"ר מלפניך אלהים חיים ומלך עולם אשר בידו נפש כל חי אמן וכ"ז יאמר ג"פ, מ"ח מס' ר"ח פ"ב, ש"ץ דף רכ"ג ע"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---