אליה רבה/אורח חיים/תכב

אליה רבה ‏ אורח חיים תכב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] יעלה ויבוא וכו'. כתב אבודרהם הלכות פסח אם נאמר יעלה בלבד הייתי אומר יעלה אבל לא יבוא לפיכך אמר יבוא ואם נאמר יבוא וכו' ואם נאמר ירצה הייתי אומר ירצה אבל לא ישמע בעולם שנרצה לכך וכו' ואם נאמר ישמע הייתי אומר פעם אחת לפיכך אמר יפקד ואם נאמר יפקד הייתי אומר פעמיים אבל לא לעולם לפיכך אמר ויזכר לעולם הרי שהוצרכנו כולם לכל אלו הלשונות הם שמונה כנגד שמונה מעלות שיש באתה בחרתנו. כיצד נגד ושמך הגדול אמר יעלה למעלה וכנגד עלינו קראת אמר ויבוא עלינו וכנגד וקרבתנו מלכנו לעבדותיך אמר יגיע עת הקריבה והעבודה וכנגד וקדשתנו אמר יראה והקדוש כי בעוונתינו אין קדוש נראה עמנו וכנגד ורוממתנו אמר ירצה לרוממנו וכנגד ורצית בנו אמר ישמע לכל שאתה רוצה בנו וכנגד אהבת אותנו אמר יפקד הפקידה אשר מקדם וכנגד אתה בחרתנו אמר ויזכר הבחירה אשר בחרת באברם וכו', ומזכיר חמשה זכרונות כנגד חמשה פעמים שקראן ישראל בפסוק אחד ואתנה את הלוים וכו' שקב"ה מתאוה להזכיר ישראל בכל עת ושעה. כתב שיירי כנסת הגדולה העולם מפסיקין בין זכרנו ה' אלהינו בו לטובה ופקדינו בו לברכה לענות אמן אבל בספר תולעת יעקב כתב דזכרינו נאמר על הזכר ופקדנו על הנקבה ולכן אין להפסיק, עד כאן. ואבודרהם כתב זכרנו וכו' על שם זכרה לי אלהי לטובה ופקדינו וכו' על שם פקד פקדתי אתכם והושיענו וכו' על שם הושיענו אלהי ישענו, עד כאן, משמע דיש להפסיק, ועיין סימן רל"ו סעיף ב' דמכריז השמש בערבית יעלה ויבוא בין גאולה לתפילה מיהו בין קריאת שמע וברכותיה אסור להפסיק:

ב

[ב] ועיין לעיל סימן רצ"ד וכו'. באיזהו מקום שזוכר שאינו חוזר לאחריו:

ג

[ג] שחרית וכו'. ואם התפלל מוסף קודם שנזכר לא יחזור להתפלל שחרית כיון שכבר הזכיר מעין המאורע (כנסת הגדולה):

ד

[ד] אמרו במקום שנזכר וכו'. פירוש בלא חתימה ועיין סימן קי"ד סעיף ו' ובס"ק ט' שם הקשיתי בזה עיין שם:

ה

[ה] שעקר וכו'. והוא הדין הסיח דעתו מלהתפלל הוי כאילו עקר, ונראה לי דוקא כשאמר יהיו לרצון שזהו גמר התפילה (מגן אברהם). ונראה לי דלמה שכתב בסימן קכ"ב ס"ק ג' שיאמר קודם אלהי נצור יהיו לרצון וגם אחר כך לא חשבינן גמר תפילה לענין זה יהיו לרצון הראשון אלא השני:

ו

[ו] וצריך לחזור וכו'. אף דרמ"א פסק כיש אומרים מכל מקום הא הב"ח ולחם חמודות פרק תפילת השחר ומגן אברהם הסכימו שצריך לחזור כמשמעות לבוש ומשמע אף שידע בשעת התפילה שהיה ראש חודש דלא כט"ז וכן הדין בתפילת שבת ויום טוב:

ז

[ז] [לבוש] דכיון שרגילין וכו'. כן כתב בדרכי משה הביאו מגן אברהם באריכות ולט"ז אשתמיטתיה:

ח

[ח] [לבוש] ולמאן דאמר שחוזר וכו'. לכאורה לא שייך בתפילה שחוזר השליח ציבור ספק שאי אפשר שלא ישמע אחד מהקהל, ועיין סימן קכ"ו סעיף ג', ואם יחיד יכול לסמוך על תפילת השליח ציבור עיין סוף סימן קכ"ה:

ט

[ט] [לבוש] שכח וכו'. עד סוף הסעיף נתבאר בסימן ק"ח:

י

[י] [לבוש] לקרות הלל וכו'. מה שאין מברכין זמן על הלל מפני שפעמים החודשים חסרים והוי תוך שלושים (ר' דוד אבודרהם כנסת הגדולה), והקשה מגן אברהם הא דוקא בדבר שבא לחצי שנה כתב בברכות דף ל"ו שמברך זמן, עד כאן, ולא קשה מידי דבר' דוד אבודרהם גופיה דף ח' כתב שהרי הרואה את חבירו בפחות משלושים יום אינו מברך שהחיינו, עד כאן, וזה נמי מש"ס ואם כן תיקשי אהדדי, ונראה לי דהא דחצי שנה לאו דוקא אלא מיירי כשאין זמן קבוע ולפעמים הם בתוך שלושים יום:

יא

[יא] בין יחיד וכו'. זה לשון רמ"א ויש אומרים כשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו דאז הוי כרבים ונהגו כן בהודו ולא באנא, עד כאן, והלבוש השמיט לכן נראה דאם אין מצויים שנים אין צריך להטריח אחריהם ביותר, עיין בשבלי הלקט דף כ"ב, ולכולי עלמא יהדר לומר עם הציבור. וכתב הכלבו אם בא לבית הכנסת סמוך להלל יקרא הלל תחילה עם הציבור ואחר כך יתפלל, עד כאן, וכשאומר פסוקי דזמרה יפסיק ויאמר הללויה דלא גרע ממזמורים שמוסיפין בשבת בלא ברכה תחילה וסוף ויסמוך על ברכת ברוך שאמר וישתבח כיון דהרבה פוסקים שלא יברך אבל בימים שגומרין הלל לא יאמר אותו באמצע פסוקי דזמרה דאז לכולי עלמא צריך ברכה. נשים פטורות מכל הלל שמצות עשה שהזמן גרמא הוא ולכך אין יכולין להוציא אחרים ידי חובתם. מי שיצא מוציא אינו בקי בין יחיד בין ציבור ואם יודע לענות צריך לענות אחריו הללויה אף שלא יצא:

יב

[יב] [לבוש] ומדלגין לא לנו וכו'. מפני שפרשת לא לנו ופרשת זכרנו ברוב עניינים שווין וכן פרשת אהבתי ופרשת מה אשיב שוות במקצת עניינים (בנימין זאב סימן שס"א):

יג

[יג] [לבוש] אומר החזן וכו' יאמר נא וכו'. וצריך לשמוע מפי החזן ואם לא שמע יצא ומוטב שיאמר בעצמו בנחת (גמרא פרק ג' דסוכה מגן אברהם):

יד

[יד] [לבוש] וטעם כפלותם וכו'. ור' דוד אבודרהם כתב שאומרם ישי ודוד ואחיו ושמואל ומפני כבודם כופלם אותם להראות שאנו חושבין כל פסוק מהם כפרשה בפני עצמה. דין הלל בבית אבל עיין סימן קל"א ס"ק י':

טו

[טו] [לבוש] לכפר וכו'. כדאמר זמן כפרה לכל תולדותם דמיום שנתלו המאורות נפלה אסכרה בתינוקות:

טז

[טז] אף באמצע וכו'. ואם תאמר כיון שיחיד מברך עליו בימים שאין גומרין מה הפסקה שייך בו להוי כאדם שקורא בספר תהלים, ויש לומר דהפסקה שייך בו לאדם שקורא בו בציבור שמברכין עליו (ר' דוד אבודרהם), וצריך עיון, ואפשר דיש טעות סופר וצריך לומר כיון שהיחיד אין מברך וכו' והיינו לדעת הסוברין כן ועיין סימן תפ"ח סעיף א':

יז

[יז] מעומד וכו'. ואסור לסמוך לעמוד או לכותל דסמיכה אינה כעמידה כן כתב מגן אברהם וחולק על רמ"א בחושן משפט סימן י"ז וכן כתב הט"ז בסימן קמ"א:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.