עמר נקא/במדבר/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עמר נקא במדבר טו

יא

או לשה כבש ושה קרוין בתוך שנתן איל בן י"ג חדש ויום אחד קשה שהרי בפרשת ויצא כתיב בפסוק ואילי צאנך לא אכלתי איל בן יומו קרוי איל וקשייא דידיה אדידיה. י"ל שבמקום שכתוב איל אצל שה או כבש כמו בפרשה זו איל בן י"ג חדש ויום אחד אבל כשנכתב איל בפני עצמו כמו שם בפרשת ויצא איל בין יומו קרוי איל לכך פי' רש"י כן אחר שפירש או לשה ולא פירש כן למעלה במקומו בפסוק או לאיל שאין לפרש איל בן י"ג חדש ויום אחד אלא כשנכתב אצל שה או כבש כדפי':

יח

בבואכם אל הארץ משונה ביאה זו מכל ביאות וכו' וכיון שפרט לך באחד מהם וכו'. פי' כל הביאות כולם נאמ' בהן כי תבוא כי תבואו וכולן למדות זו מזו וכיון שפרט לך באחת מהן דהיינו בפרשת בכורים שאינה אלא לאחר ירושה וישיבה שכתו' בה וירשתה וישבת בה אף כולם כן אבל זו שנא' בה בבואכם אינה למדה מהאחרות שיצטרך להמתין בה אחר ירושה וישיבה אלא תכף כשנכנסו לארץ ואכלו מלחמה נתחייבו בחלה:

כב

וכי תשגו ע"ז בכלל כל המצוות היתה וכו' והרי הכתו' מוציאה לדון בפר לעולה ושעיר לחטאת קשה דהא אמרינן כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כלו יצא ומה זה למדה ע"ז על הכלל כולו. י"ל שלמדה על הכלל כולו שמה ע"ז מיוחדת שהיא דבר שחייבין על זדונה כרת אף כל הכלל כולו כן מכאן למדנו שאין חיוב חטאת אלא על דבר שזדונו כרת כמו ע"ז בגמרא:

אשר דבר אל משה אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום וכו'. קשה שהרי זה ממש סותר דברי הכתו' שאם אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום והכתוב מדבר בע"ז איך כתב אשר דבר ה' אל משה הל"ל אשר דבר ה' אליכם. וי"ל דדבר זה מתפרש למה שכתב רש"י לפניו והכי קאמר בע"ז הכתו' מדבר שנא' את כל המצות מצוה אחת שהיא ככל המצות וכו' וכתב אשר דבר ה' אל משה ואע"פ שאנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום וגם כתב זה את כל אשר צוה ה' וכו' ואע"פ שאינו מדבר אלא במצוה אחת אלא מגיד שהמודה בע"ז כופר בכל התורה כולה דהיינו אשר דבר ה' אל משה ובכל מה שהתנבאו הנביאים דהיינו את כל אשר צוה ה' והלאה וכו':

לב

ויהיו בני ישראל במדבר גנותן של ישראל וכו'. קשה מנא לו. י"ל מייתור הכתוב שכתב ויהיו בני ישראל במדבר דמשמע תכף כשנכנסו במדבר אירע דבר זה ואי איפשר לומר שבת ראשונה שהרי נאמר בו וישבתו העם ביום השביעי וא"כ אית לן למימר שבשבת שנייה היה שבא זה וחללה:

לד

כי לא פורש באיזה מיתה ימות וכו'. קשה שהיה להם לדונו בחנק מדין מיתה האמורה סתם שאינה אלא חנק. י"ל שהיה מסתפק להן אם בחנק מדין מיתה האמורה סתם או בשריפה מג"ש דחילול חלול מבת כהן שזנתה דכתיב הכא גבי שבת מחלליה מות יומת וכתיב התם בבת כהן את אביה היא מחללת באש תשרף לכך לא היו יודעין באיזו מיתה:

לח

ציצית על שם פתילין וכו' ד"א ציצית על שם מציץ מן החרכים. קשה מאי ד"א י"ל דלפי פי' ראשון הל"ל ציצת בפתח כמו שאמר בציצת ראשי. ועוד שהרי רבים הם והיה לו לומר צציות לכך פי' ד"א על שם וראיתם אותו והרי הוא שם לנקבה יחידה כמו גיגית עדית:

ומדרש אגדה מיסודו של ר' משה הדרשן וכו' עד ח' חוטין כנגד ח' ימים ששהו ישראל משיצאו ממצרים עד שאמרו שירה על הים אין להקשות ממה שכתב בפרשת ויהי בשלח ליל ז' ירדו לים די"ל דמדרש זה קחשיב מערב י"ט של פסח שהחלו להתעסק במצות שה הפסח שבזכותה יצאו ממצרים:

אל חי ברב גדלך

עזרתני בפרשת שלח לך

ובשמך אורי יונהר

בויקח קרח בן יצהר

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.