מחצית השקל/אורח חיים/תנה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תנה

(א) (ס"ק א) סמוך כו' דמן הדין כו' דאי' דף מ"ב ע"א אר"י אשה לא תלוש אלא במים שלנו:

ופרש"י דקי"ל כר"נ שם דף צ"ד ע"ב בימות הגשמים חמה מהלכת בשפולי רקיע לפיכך כל העולם כולו צונן ומעיינות רותחות. ופירש"י שם בשפולי של רקיע סמוך לקרקע בשולי הכיפה. לפיכך כל העולם כולו צונן. שאינה מהלכת אלא בצדי העולם. ומעיינות רותחים דהיינו אצל המים מצדי העולם שהמעיינות באות מהם עכ"ל. וניסן עדיין נחשב מימות הגשמים. ולפ"ז אין חילוק בין לילה ליום בכל זמן מעיינות רותחת. דהא לעולם בימות הגשמים בין בלילה ובין ביום מהלכת בשפולי רקיע. אלא שבליל' מהלכת בגבנונית הרקיע והרקיע מפסיק בין החמה ובין הארץ. ולכך חשך ע"פ הארץ. וביום מהלכת בקערורית הרקיע לצד הארץ ולכן הארץ מאירה מאורה ולכן אין חילוק בין שאבן ביום או בלילה. המים חמין וצריכים צינון י"ב שעות. ולכן אם שאבן בבקר מותר ללוש עמהן לערב אחר עבור י"ב שעות ור"י דנקט מים שלנו דמשמע ששואבן לערב וילוש בבקר. אורחא דמלתא נקט שדרך לאפות ביום לכן צריך שילינו כל הלילה ואז רשאי לאפות מיד בשחר:

ודעת ר"א ממיץ דקי"ל כהודאת חכמי ישראל לחכמי או"ה שם. דאין חילוק בין ימות החמה לימות הגשמים אלא כל עת ביום מהלכת למטה מן הרקיע (ולכן מאירה לנו) ובלילה הולכת למטה מן הקרקע (לפיכך קרקע העולפ מפסיק בין החמה ובינינו ולכן תחשך הלילה) ולכן ביום מעיינות צוננים ובלילה רותחים. שבלילה החמה הולכת סמוך למקום נביעת המעיינות. וביום שהחמה מרוחקת מהפ לכן הם מצטננים. ולפי דעתו אם שאבן בין השמשות מותר ללוש בהן מיד דכבר נצטננו במחובר י"ב שעות של היום. ובזה אין מחלוקת לדעת ר"א ממיץ. אלא אם שאבן ביום או בלילה. בזה נחלקו ר"א מזרחי עם הרב"י דלדעת ר"א מזרחי בין נשאבו ביום ובין בלילה אין להם תקנה לעולם. והקשה הרב"י א"כ למה קראן מים שלנו ממ"נ אם שאבן ב"ה א"צ לינה ומותרים מיד ואם שאבן ביום או בלילה הלא לא מהני לינה דהא אין להם תקנה לכן כ' הרב"י דדעת ר"א ממיץ. דאם שאבן ביום צריכים לינת לילה שאחריה ומהני לינה ואם שאבן בלילה צריכים לינת לילה שלימה דהיינו אותה לילה ששאבן ויום שאחריו ולילה שאחריו. וטעמו ונימוקו עיין בב"י כי האריך הרבה. ודעת ריצב"א היא ג"כ כדעת ר"א ממיץ בזה דקי"ל כהודאות חכמי ישראל אלא במה דס"ל לר"א ממיץ דאם שאבן ב"ה א"צ לינה דניצטננו י"ב שעות במחובר בזה פליג הריצב"א דבעי' שיצטננו כ"ד שעות ולכן צריך לשאבן ב"ה וא"כ נצטננו ביום י"ב שעות במחובר דהא ביום מעיינות צוננים. וצריכים לינה כל הלילה ומצטננים י"ב שעות בתלוש. דבלילה העולם צונן. וסבירא ליה למהרי"ל כדעת הריצב"א. ואין להקל לשאוב ביום (דהיינו קודם סמוך לב"ה שהוא לערך חצי שעה קודם ב"ה) דלדעת רא"ם אינו נכון. ר"ל לדעת ר"א מזרחי אין נכון לדעת ר"א ממיץ אפי' ילינו כל הלילה. דאין להם תקנה. אבל לדעת הרב"י מהני לינת לילה כנ"ל:

דבהא כ"ע מודו. ר"ל בין ר"א מזרחי ובין הרב"י מודים דאין נכון לדעת ר"א ממיץ לשאוב בלילה אלא דבזה פליגי דלר"א מזרחי אין להם תקנה לעולם. ולהרב"י ניהו דלינת אותה לילה ששאבן לא מהני. מ"מ לינת לילה שאחריה מהני כנ"ל:

ואסורים המים לעולם אליבא דר"א מזרחי כנ"ל:

יש להקל חדא דיש לסמוך ע"ד רש"י דסגי בהמתנת י"ב שעה בין שאבן ביום או בלילה כנ"ל. ועוד דאפי' ר"א ממיץ לא החמיר אלא לכתחלה היכי דאפשר. אבל היכי דלא אפשר. אפשר גם הרא"ם מודה להקל:

ודע דכ' הב"ח עוד קולא לדעת ראב"ן דס"ל לרש"י לא בעי' בלילה י"ב שעות אלא סגי עד לאחר שעלה ע"ה אם הלילה קצרה. והמחברים נקטו י"ב שעה לפירש"י היינו זמן מוגבל ביום אם שאבן בבקר דע"פ הרוב בניסן יום ולילה שוין והלילה י"ב שעות. לכן שיעורו ביום כשיעור המקומות שבניסן הלילה י"ב שעות משום לא פלוג. אבל אם שאבן בערב ב"ה סגי בהלנת לילה כמות שהיא אפי' קצרה מותר מיד שעלה ע"ה והעתקתי דבריו להיות תריס לעמא דארעא שאין ממתינים י"ב שעה ולשין בבקר השכם. דיש להם על מי לסמוך. אבל רוב הפוסקים לא כתבו כן ואין להקל. ועסי' רס"ה שיעור ב"ה והוא מהלך אלף ות"ק אמה קודם צ"ה. וכ' מ"א שם והוא כמו רביעית שעה ע"ש. ועיין פה בט"ז ד"ה ולענין הלכה כו' ועיין בח"י הסכים עם מ"א דעדיף טפי לשאוב מעט קודם ב"ה מאחר ב"ה דלא כט"ז:

(ג) (סק"ג) יש כו' שלא יפול כו' ובח"י כ' דבשעת שאיבה דליכא טעם אחר אלא שלא יפול אינו אלא חומר' בענמ' וזהירות יתירות. אלא כוונת רמ"א כשמוליכים ביום תחת אויר הרקיע לבית הלישה אז צריך לכסותן שלא יתחממו:

(ד) (ס"ק ד) בליל ה' כו' פיר' לאותן שאופי' כו' ר"ל דהא מבואר סי' תנ"ח כשחל פסח ביום א' יש ללוש בערב שבת אחר חצות. ופשיטא דיש לשאוב ליל ה'. אלא רמ"א הוצרך לכתוב כן לאותן הנוהגים לאפות במ"ש וכמ"ש הטור סי' תנ"ח:

ועיין סי' תרס"ז דאפי' הכנה קלה אסור מי"ט לחבירו:

ער"ס זה דיש לסמוך בזה על דעת הרב"י ע"ש:

ובדיעבד גם ב"ח מקיל אם נשאבו בליל'. וזה מיקרי דיעבד:

עסי' ש"ז דשבות דשבות מותר במקום מצו'. לכן מותר לצוות לגוי:

וסי' ת"ס ר"ל אע"ג דכ' רמ"א בסעיף זה דאסור לשאוב ע"י גוי. לזה הביא ראיה מסי' ת"ס שכת' דלישה ואפיה וודאי אסורה ע"י גוי ואפ"ה כ' מ"א שם היכי דא"א בענין אחר מותר ע"י גוי כשישראל עומד ע"ג כ"ש השאיבה. או יקח מים השאובים בביתו דהיינו שלנו אע"ג שלא נשאבו לשם מצוה:

(ה) (ס"ק ה) מן הנהרו' כו' ולכן הבארות רותחים משא"כ נהרות ניהו דבמקום נביעתן הם רותחים מ"מ כשנמשכו למרחוק מתקררים:

אבל כו' לעולם רותחי' לכן בארות עדיפא:

(ז) (ס"ק ז) אין כו' וכתב הט"ז דהמים השייכים למצת מצוה אסור לשפכן דנראה שמחזיק בדעתו שלא הגין המצו' וקל בעיניו מאמר הפסוק שומר כו' משא"כ שאר הלילות ניהו דגם הם בכלל שומר מצוה כו' מ"מ אם רוצה לשפכן רשאי. ומ"מ כתב בס' א"ר ובח"י בשם אגודה דגם במים השייך למצת מצוה אם אפשר לו בקל למצוא מים אחרים משכיניו הסמוכים לו. יש ליקח מים אחרים:

(ט) (ס"ק ט) ברזל כולי יתלנו במשיחה ויוציא הברזל על ידי משיכת המשיחה ולא יצטרך להושיט ידו למים:

ומיהו ראיתי נוהגים כו' ובח"י כתב דוקא המים אין להם להיות בכלי נחשת דצריכים צינון ממה שנתחממו במקום חבורן בבאר כנ"ל ואין טבע נחשת לצנן. אבל ללוש בהן אין קפיד':

(י) (ס"ק י) בשל עץ כו' וה"ה כו' דאיסור כלי חרס שאינו ניכר אם קצת חמץ דבוק בו. ואם הוא מצופה ניכר בו כמו בכלי עץ:

וקצת ראיה מסי' תרע"ג דאם מדליק נרות חנוכה בכלי חרס צריך בכל לילה חדשים ואם הוא כ"ח מצופים דינו ככלי מתכת וא"צ חדשים:

(יא) (ס"ק יא) בסיסטרונ"ה דהבנין מפסיק כו' ר"ל שקרקעו מרוצף באבנים. ועיין בט"ז ס"ק ה' טעם מ"ש בש"ע ואין להקל כו' שכתב הרב"י שהוגד לו שגם מים אלו חמים בימות הגשמים כמו מי בארות וכתב ח"י דאין לדמות לזה מה שאנו קורין רע"ר קאסטין ניהו שמרוצף ומכוסה מ"מ כיון שהם נמשכים ע"י קורות חלולים ממעיין. א"כ לא עדיפא מן נהרות:

(יב) (ס"ק יב) מדוד כו' דא"כ אפי' נצטננו לגמרי אסור. עמ"ש בס' ח"י בשם מי"ט על מים שנתחממו באור ונצטננו והכרעתו:

(יג) (ס"ק יג) שנחשתו כו' עיין בשבת דף מ"א כצ"ל שכ"כ רש"י שם:

(יד) (ס"ק יד) ובשעת כו' פי' הב"ח כו' וחלק על הש"ע כו' ול"נ כו' ר"ל דהב"ח הביא ב' דעות. א' רוב הפוסקים ס"ל הטעם לאסור דיעבד משום חשש חימוץ וא"כ אין חילוק בין שוגג למזיד ובכל ענין עכ"פ באכילה אסור ואפי' בשעת הדחק וקצת פוסקים מתירים דיעבד דס"ל דטעם איסור דיעבד משום קנם שעבר על דברי חכמים ולכן מקילים בשוגג או אפי' לכתחלה מותר ללוש בהן היכי דלא אפשר. והכריע ב"ח כרוב פוסקים לאסור אפי' בשוגג דיעבד. וסיים דלא כמה שפסק בש"ע להקל בשעת הדחק כו' עכ"ל. וע"כ הבין דבשעת הדחק ס"ל לש"ע דאפי' לכתחלה מותר ללוש בהן. דהא לא הביא הב"ח כ"א שני דעות הנ"ל וע"כ בש"ע פסק כחד מהני וע"כ צ"ל דפסק כדעת המקילים והם מתירים אפי' לכתחלה בשעת הדחק. ועז"כ מ"א ול"נ דאף הש"ע לא נתכוין להתיר אלא אם לש דיעבד כו' והוא הכרעה בין שני פוסקים הנ"ל. ור"ל ניהו דהש"ע מקיל יותר מן הב"ח דהב"ח אוסר אפי' דעבד שלש והוא שעת הדחק. מ"מ אינו מקיל בש"ע כ"כ כמו דס"ד דהב"ח אליביה דש"ע:

וע"ז קאי רמ"א וכתב ואפי' כו' ר"ל דלפי פי' מ"א א"ש לשון רמ"א ואפי' כו' דהרב"י אינו מתיר כ"א דיעבד ושעת הדחק. ורמ"א מקיל יותר דבחד סגי דהיינו דיעבד אפי' ליכא שעת הדחק. משא"כ להב"ח דהמחבר מתיר בשעת הדחק אפי' לכתחלה:

א"כ לא א"ש לשון אפי' שכתב רמ"א ניהו דרמ"א מקיל בחד צד דהיינו דעבד אפי' ליכא שעת הדחק דהאי קולא לא נזכר במחבר. מ"מ בחד צד המחבר הקיל יותר דבשעת הדחק אפי' לכתחלה מותר. ובס' א"ר לא הבין כן דברי מ"א וע"ש:

(טו) (ס"ק טו) חד כו' וכ"מ בי"ד כו' דנקט רובא היתר. משמע דברוב סגי אפי' אין היתר כפל האיסור. וכ"כ ש"ך י"ד סי' ק"ט ס"ק ו' להדיא. וכ"כ הפר"ח שם וכאן. אך לענ"ד אני נבוך בהדמיון בשלמא באיסור דמטעם ביטול אתיא עלה. א"כ גזרת הכתב הוא אחרי רבים להטות וסגי ברוב. אבל הכא מטעם צוננין אתינן אפשר קים להו דאי ליכא כפלים צוננים אין מצננים המים שלא לנו ואולי מלשון נתבטלו שכתב כאן אף שבאמת אין הטעם משום ביטול אלא מתורת צינון מ"מ דייק שיש לו דין ביטול:

(טז) (ס"ק טז) יש לאסור כו' ולפמ"ש סי' תס"ב. ר"ל דמלח י"ל דין מי פירות א"כ ה"ל מי פירות עם מים דממהרין להחמיץ. וע"ש במ"א סס"ק ז' חילוק בין מלח של ים ובין מלח שחופרים מקרקע ומחלוקת הפוסקים בזה:

כמ"ש סי' תס"ב דגם מי פירות יש לו תקנה ע"י שיאפה מיד. וע"ש במ"א שהניח בצ"ע במעט מי פירות אם צריך לאפות מיד:

ועבי"ד סי' צ"א דלענין איסור דקי"ל מליח כרותח. ג"כ קי"ל דע"י מליחה מועטת לא הוי כרותח:

(יז) (ס"ק יז) כשרה כו' עיין במנחות כו' דשם פריך הש"ס מהאי ברייתא דתניא תבלה (לעיסת פסח) בקצח בשומשמין ובכל מיני תבלין כשרה כו'. קס"ד דאפיש לה תבלין טפי ממצה. וקשיא תבטל הקמח לגבי תבלין (למ"ד בתר מבטל אזלי' ע"ש) ומשני הב"ע דלא אפיש לה תבלין דרובה מצה ולא בטלה וכתב התו' ד"ה אלא כו' על קושיות המקשין יש לתמוה כו' דכיון שיש בתבלין טעם מצה ראוי לצאת י"ח כדאמרינן בזבחים דף ע"ח עשה עיסה מן החטין ומן האורז ואם יש בו טעם דגן כו' ואדם יוצא בו י"ח בפסח. וצ"ל דהך שמעתא פליגי אהאי דהתם. ואין להקשות אהאי דזבחים מהא דאמרינן בער"פ לא לכרוך איניש מצה ומרור בהדדי דלמא אתי מרור דרבנן ומבטל למצה דאורייתא. דהתם חוזק כו' עכ"ל. ומדקשיא להו אהאי דזבחים ושבקו להקשות על תבלין. דסוגיא דמלחות דקיימו ביה. לכאורה משמע דס"ל דתבלין מצטרפים דלא כמ"ש מ"א ולכן לא קשיא דלבטלי תבלין דרשות למצה. דאדרבא גם התבלין מן המצוה דהא מצטרפים לשיעור אולם בער"פ דף קט"ו ע"א ד"ה אתי מרור כו' כתב וז"ל והא דשרי בהקומץ מצה מתובלת לא אתי בשמים ומבטלים למצה. דאין מן הבשמים כ"א דבר מועט עכ"ל:

והיינו כמסקנת הש"ס במנחות דלא אפיש לה תבלין. וא"כ מה"ט לא הקשה במנחות על תבלין דעכ"פ למסקנא ניחא. משא"כ בהאי דזבחים גם לפי האמת קשיא. מ"מ לפי מ"ש מ"א דאין התבלין מצטרפים. א"כ לפי מ"ש מ"א סי' תנ"ג ס"ק ד' בעשה עיסה מן החטים ומן האורז דבעינן דוקא כזית כא"פ. ולא סגי בטעם דגן. ע"כ לא פסק כהפוסקים דס"ל דחטים גוררים את האורז:

וכמ"ש שם. א"כ אורז דין תבלין יש לו. א"כ גם אין האורז מצטרף. וצריך לאכול כזית דגן. דהיינו אכילת פרס מן העיסה שיש בה כזית מצה וכדעת פר"ח שם וכמ"ש שם:

(יח) (ס"ק יח) כיון כו' משמע כו' הואיל וצריך ליתן טעם שיש בה טעם מצה. דכל ימי פסח אפי' ליכא טעם מצה מותר אם אין בו חשש חימוץ. ומיהו ברמב"ם משמע כו' שכתב פ"ה דין כ' מותר ליתן תבלין ושומשמין וקצח לתוך הבצק וכן מותר ללוש העיסה במים ושמן ודבש וחלב כו' וביום א' אסור ללוש ולקטף אלא במים בלבד כו' כדי שיהי' לחם עוני כו' עכ"ל. הרי דכלל תבלין עם מי פירות. ומשמע דכלהו אין יוצאים בהם ביום א' דהוי מצה עשירה:

וכ"כ המ"מ פ"ו דין ה' על השגת הראב"ד וכ' המ"מ דהתוספתא דקתני יוצאים במצה מתובלת ס"ל כר"י הגלילי דדרש לחם עוני למעט מעשר שני וא"צ מצה עניה ולא קי"ל הכי עכ"ל. הרי דמצה מתובלת ס"ל דהוי מצה עשירה:

(יט) (ס"ק יט) ופלפלין כו' וה"ה מעט סיד. כתב בספר באר היטב בשם תשו' שבות יעקב חלק ב' הא דאוסר רמ"א בסיד היינו סיד חי אבל סיד שבכותל שכבר נתייבש ונתקשה נראה פשוט דאינו אוסר עכ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.