חק יעקב/אורח חיים/תנה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) או בין השמשות. דעיקר הזמן לשאוב בה שהוא בין שקיעת החמה לצאת הכוכבים טרם שתזרח הלבנה באדמה וכ"כ מהרי"ל וע"ל סי' רס"א שיעור בין השמשות ולפי שאין הכל יודעין לכוין שיעור בין השמשות לכן שואבין אותו סמוך לבין השמשות אחר שקיעת החמה ובדיעבד אם שואבין בעוד יום או ששאבן אחר תחילת הלילה נראה מדברי האחרונים שיש להקל ללוש בהם אחר י"ב שעות. ובתשובה מ"ע סי' ל"ב כתב דאין להקל אלא א"כ בשעת הדחק או הפסד מרובה ע"ל סעיף ג' ועיין בט"ז שכת' שיותר טוב לאחר השאיב' מלהקדים. אכן מהרי"ל כתב להיפך וז"ל יותר טוב להקדים קצת משיאחר כי אין הלינה הוזכר בתלמוד להדיא עכ"ל ודבריו נראים נכונים וכן משמעות מ"א:
(ב) תחת התקר'. והא דלא נקט לכסותו במפה כמ"ש בסמוך משום דצריכין להיות במקום מגולה שאויר שולט כמ"ש המחבר בשם א"ח ואם יכסנו במפה נתחממו ולפי זה אינו נכון מה שנזהרין העולם לכסות המים דוקא אף בעת הקר וצריכין לומר דלכך לא מהני הכסוי בלילה דחיישינן שמא ישכח להכניסם עד זמן רב ביום ויתחמם דרך המפה או הכיסוי אם לא יכסנו בטוב מה שא"כ בסמוך שמוליך המים רק דרך העבר' בעלמא מהני כיסוי כל דהוא:
(ג) וכשמוליך המים תחת אויר הרקיע. וקאי אדלעיל שכת' טוב להעמידו תחת התקרה כדי שאם ישכח להכניסן בהשכמ' שלא יזרח השמש עליה. ומה"ט כ' והזהיר גם כן כשמוליך המים ביום תחת אויר הרקיע אל מקום בית הלישה יכסה אותה במפה כדי שלא יתחממו כמ"ש הסמ"ג וסמ"ק ובת"ה סי' קט"ו להדיא וכ"כ הלבוש בפי' דביום קאי דלעת ערב בשעה ששואבין שכבר שקעה החמה א"צ לכסותן כלל והוא רק מנהג וזהירות יתיר' שלא יפול לתוכו שום דבר המחמם כמ"ש בת"ה שם וכל זה פשוט וברור דלא כמ"א שפי' דקאי אשעת שאיבה:
(ד) יש לכסותן. ודוקא בכלי חרס ועץ וכה"ג מהני כיסוי אבל אם הם בכלי זכוכית לא מהני כיסוי דכיון דזורח השמש תוך הזכוכית מבעיר יותר משהם מגולים וכדאיתא בפ"ב דביצה דף ל"ג ע"א ע"ש בפירש"י וע"ל סי' תק"ב וק"ל:
(ה) אור י"ג דהיינו בליל ה'. דאלו בליל ו' חיישי' שמא יקדים קודם הערב שמש או יאחר ויחלל שבת כן הוא לשון המרדכ ספ"ק פסחים משמע מזה דבדיעבד אם שכח לשאוב בליל י"ג דמותר לשאוב בע"ש מבע"י סמוך לב"ה או אפילו בין השמשות דלא חיישינן לחילול שבת דכל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליה בין השמשות במקום מצוה כמבואר לעיל סי' רס"א וש"ז ע"ש. אכן מדברי הרוקח סי' רס"ה והובא בדברי אחרונים שכת' וז"ל כשחל י"ד בשבת שואבין ליל י"ג מן הנהר או באר ואינו שואב מן הבור בחצרו בשבת ללוש כי צריך הרבה ונרא' כממלא לגינתו ולחרבתו כדאיתא בעירובין דף ק"ד עכ"ל משמע דאף בדיעבד אסור לשאיב ובאמת לכאורה דבריו תמוהים דמאי חשש איסור יש בזה דנראה כממלא דהא התם מבואר דדוקא על ידי גלגל אסור לפי ששואב הרבה ושואב בקל ואפי' בגלגל שלנו יש מתירין כמבואר לעיל סי' של"ח סעיף וי"ו וכ"ש מה ששואבין עכשיו ליחיד בביתו כד אחת או שנים שהוא דבר מועט וגם הוא בין השמשות דלא גזרו על שבות אם כן מה חשש איסור יש בזה ובאמת דברי הרוקח אפשר ליישבו בדוחק דכוונתו אם רוצה לשאוב בשבת עצמו וכן משמע קצת בלשונו ולא בבין השמשות מיירי וגם מיירי כשרוצים לשאוב הרבה בני החצר וכה"ג אבל לא בנשכח ליחיד דמותר לשאוב כד או שני כדים בחצירו בין השמשות או אפילו בנהר במקום שמותר לטלטל (אכן מדברי האחרונים שהביאו הרוקח לא משמע כן) ויותר היה נ"ל דיש חשש איסור שמכין משבת ליום טוב: (נמצא מ"ש בע"ש ס"ס זה היתר ע"י כלים קטנים ואנשים הרבה לטעם זה לא מהני) והוזכר חשש זה ג"כ בב"י ובמ"א ומסיק דמי ששכח לשאוב בליל ה' ישאוב בע"ש מבעוד יום או יצוה לעכו"ם לשאוב בין השמשות או יקח מים השאובין בביתו אע"פ שלא נשאבו לשם מצוה כיון דא"א בענין אחר עכ"ל והיותר טוב לשאוב בעצמו או ע"י שליחו באותו יום סמוך לבין השמשות דאין שום חשש איסור כמו בשאר דרכים וע"ל ס"ק א' ובתשובת מ"ע סי' ל"ב כתב וז"ל נתפשט המנהג שלא ללוש מצה לאחר השבת אלא במים שנשאבו אור ליום ו' שאפשר לצמצם בו לשאבן ביני שמשי וככבי משא"כ בתרי בין השמשות של ע"ש ומ"ש ובמקום שנהגו אין להקל אא"כ בשעת הדחק או הפסד מרוב' עכ"ל ומ"מ היכא דליכא מנהג אין להחמיר ולנהוג כמ"ש:
(ו) לשאוב מן הבארות. וכת' מהרי"ל מנהג יפה הוא לנקות ולטהר המעיין תחלה ואם א"א לנקות כולו מתוך ריבוי מקור מימיו מ"מ ישאבו מתוכו מים הרבה טרם השאיבה וכל הבארות שבבתים סתמא נשאבו בו מים רבים לנקות הכלים לימי הפסח עכ"ל וכת' בשכ"ג דמנהג שלנו לסנן המים ע"י בגד לבן כדי שלא יפול בהם שום דבר עכ"ל. וכל זה הוא רק חומרא לכתחילה וע"ל סי' תמ"ז ס"ק י"ב וסי' תס"ז סעיף י"ב:
(ז) ומ"מ טוב לכתחלה להשים בהם ברזל. ויקח ברזל חדש ויתלה במשיח' מהרי"ל ואחרונים. וכת' במ"א כ' בד"מ בשם הג"מ דבשאר כל ימות השנה יניח מלח או חותם עכ"ל והט"ז כתב וז"ל נראה דמ"מ דבשאר לילות אם לא שם בתוכו ברזל לשמור מפני התקופה יכול לשפוך אותם אם אפשר לו בקלות להיות בלי אותם מים משא"כ במים אלו של מצת המצוה אסור לשפוך דנראה כמזלזל במאמר הכתו' שומר מצוה לא ידע דבר רע עכ"ל וכה"ג כתב מהרש"ל בביאורו לסמ"ג וגיסי הרב בסא"ז השיג עליו במה שמשמע מדבריו דדוקא במצת של מצוה יש להתיר המים אלא דאף במים לשאר מצות ג"כ אין להקפיד מפני התקופה אי מת ומ"מ סיים בשם אגודה דאף במצה של מצוה אין להתיר אלא כשא"א להשאיל לו באותו עיר מים שלנו עכ"ל. ול"נ פשוט דאף אגודה דמחמיר לא קאמר אלא בעיר קטנה ואנשים בה מעטים אבל בעיר גדולה ודאי לא מחייבנו לחזור ולשאול על הפתחים עבור מים רק אצל שכניו ומיודעיו וכה"ג וכן משמע מלשון הט"ז דאף בשאר כל ימות השנה אין להחמיר אם א"א לו בקלות להיות בלי אותו מים וכ"ש במים אלו והמנהג להקל בכל ענין:
(ח) גם אסור לשאוב. היינו לכתחלה וכן מבואר להדיא במהרי"ל שחומרא יתירה היא לכתחלה וכ"כ הש"ל:
(ט) ונוהגין ליטול מים מיוחדים. ויאמר בשעת השאיבה לשם מצות מצוה מהרי"ל ומהרי"ו סי' קצ"ג וכ' עוד במהרי"ל דיש נוהגים ליטול מים מיוחדים לכל לילה בפני עצמו:
(י) כלי חרס חדשים וכו'. בכל ספרי הש"ע כתב כן בשם הבל בו ולא מצאתי כן בדבריו וכת' המ"א וז"ל כ' המט"מ שאין ליקח כלי שהיה בו מי פירות כי מי פירות עם מים ממהר להחמיץ. (ונ"ל דע"י הגעלה שרי) גם לא יקח בכלי נחושת שמתחמם עכ"ל ומיהו ראיתי נוהגין ללוש בעריבות של נחושת עכ"ל המ"א ובאמת יש לחלק דמים שלנו דבעינן לצנן אותן ובכלי נחושת אפשר דאינו מצונן משא"כ לענין הלישה ועיין בהג"ה מנהגים אוסר ג"כ לשאוב בכלי נחושת וכן נוהגין ובדעבד אין לאסור וכ"כ בע"ש ס"ס תנ"ו וכן נראה עמ"ש בסעיף ג' בנחשתו עבה:
(יא) בסיסטיר"נה. והוא מה שקורין בלשון הש"ס דות שהוא מים מכונסין בבכין שבקרקע שהבניין מפסיק בינו להקרקע וגם מלמעלה הוא מכוסה דהוי כאלו הן שאובין ואין לדמות לזה מה שאנו קורין רע"ר קאסטי"ן אע"פ שהוא מכוסה למעלה אין לשאוב ממנה להשתמש בהם סמוך לשאיבתו משום דכל שעה ורגע זב לתוכו מן הנהר אכן אם רוצה להלין אותם כמו שאר מים ולשאוב בזמנו מותר לשאוב תחת הצינור או מה שקורין יבל"א רע"ר כמו מהנהר או הבאר שנמשך ממנו וכן מהקסטי"ן עצמו אם הוא מכוסה:
(יב) אם לא בשעת הדחק. ואם יש לו מים שאובין שלנו בתוך ביתו יקח אותם אף שיש לחשש שנשאבו ביום או בלילה ועיין בב"י ובדברי הרא"ם ובב"ח ר"ס זה ועיין מ"ש לעיל ס"ק א' וס"ק ה' מ"ש בשם המ"א:
(יג) אין ללוש במים חמין. הלבוש כ' אפילו לנו כל הלילה ולא נתחממו אלא בחמה ע"כ כוונתו אף שלנו כל שעדיין הם חמין אסור ללוש בהם מה שא"כ אם הם צוננין לפנינו דמה"ט בעי מים לינה להפיג חמימתן מהחמה כמבואר בש"ס ופוסקים וה"ה בחמי האור אם נצטננו כמשמעות הפוסקים והמחבר שכת' ומים שבתוכו פושרין משמע דוקא כשהן פושרין עדיין אכן בתשובת רמ"א סימן ל"ה כ' וז"ל דחמי האור אפילו לאחר צינון יש לאסור דעבד לא מבעיא להר"א ממיץ דאפילו מים שלא לנו לא מהני צינון וכ"ש מים חמין ואף לדעת רש"י מכל מקום בחמי האור אין לו תקנה ולכן לא מצינו לשום פוסק שכת' שיש תקנה לחמי האור עכ"ל ובאמת משמעות המחבר אינו כן וכמ"ש הע"ש וכ"כ גיסי הרב בסא"ז משם מי"ט ולא הוצרכו הפוסקים לכתו' תקנה דהא חמי האור קתני וכל שנצטננו תו לא מיקרי חמי אור וכיון שהם צוננים לפנינו מה חשש איסור יש בזה ואדרבא שמעתי שלפעמים מים שנתבשלו ונצטננו הם צוננים יותר משאר מים גם מ"ש דלהר"א ממיץ לא מהני צינון למים שלא לנו אין זה מוכרח ועיין בב"י אף שהמי"ט שהביא גיסי הרב בסא"ז סיים וז"ל אלא חלילה לסתור דבריהם בלי ראיה עכ"ל נראה מדבריו שהבין שגם דעת הלבוש במ"ש אפילו לנו כונתו אפילו נצטננו לכן לא בא לסתור גם דבריו ובאמת כוונת הלבוש פשוט כמ"ש וגם הראי' ברור' מלשון הש"ס והפוסקים והמחבר דנקטו דוקא חמין או פושרין והרוצה להחמיר עכ"פ יש להתיר בה"מ:
(יד) שנחושתו עבה. וכ' המ"א וה"ה חרס:
(טו) פושרין. דהיינו כחמימות רוק ואיתא בירושלמי פכ"ש הלכה ז' אף דבמנחות נילושת בפושרין ומשמרות שלא יחמיצו משום דכהנים זריזין הם ובמצה אף הכהנים עצמן לא ילושו בפושרין שלא תחלוק בין מצה למצה ע"כ ועיין במנחות דף נ"ה ע"א ומבואר בטור וב"י דבהנאה לכ"ע מותר אף בלש בחמין:
(טז) אם עבר בשוגג ולש. מקצת אחרונים מחמירין קצת בזה ואין לזוז מפסק הרב ומ"מ אין ליקח אותם לצאת ידי חובת מצות ללילות ראשונות עיין בטור:
(יז) חד בתרי. משמע דוקא חד בתרי ועיין בספרי מנחת יעקב כלל נ"א ס"ק ו' ועיין במ"א ומשמע מלשון הפוסקים הובא בב"י דאם נתער' תוך הלישה אינו בטל דדוקא נתערב קודם הלישה בעינן. וגיסי הרב בסא"ז העלה בדיעבד להתיר אף כה"ג ועמ"ש בס"ק ט"ז וכתב במ"א דמותר לערבם אפילו לכתחלה כדי לצננם וצ"ע וה"ה לתמי האור מהני האי צינון אליבא דכ"ע וכ"כ הע"ש ועיין בס"ק י"ג. אבל לאחר אפייה ודאי שרי לקטוף פני המצות במי מלח ולהתזיר' לתנור כמו שעושין בח"ה. ודוקא בח"ה שרי לקטוף אבל בשני לילות הראשונות אסור (עטרת זקנים):
(יח) יש לאסור. היינו באכילה אבל בהנאה ודאי דמותר שהרי הכ"ב מדמי ללש בחמין ואם נתן בה מעט מלח אם תיאפ' מיד מותר באכילה עכ"ל וכל זה אם לש במים אבל אם לש במי פירות פסק הב"ח דאין לאסור בדיעבד:
(יט) כשרה. ומ"מ אין יוצאים בה ידי חובת מצה ואין לאכול אותו בע"פ כדין מצה עשיר' כיון דלדעת הרבה פוסקים יוצאין בה וע"ל סי' תס"ב ותע"א:
(כ) ופלפלין. כ' המ"א אפילו קורט אחד אוסר ודוקא כשנילוש בתוכו אבל אם נפל עליו יסלקנו ומותר וזנגביל דינו כפלפלין ואפשר דה"ה נעגלך וכרכום עכ"ל וגיסי הרב בס' א"ז פסק להתיר באכילה בכל מיני תבלין וכן נ"ל עיקר דהפוסקים לא הזכירו רק פלפלין והכי אמרי' טבא פלפלא חריפתא ופי' בערוך לפי שהוא חריף מכל מיני תבלין וא"כ אין לדמות לו שאר מיני תבלין ואף בפלפלין אין לאסור רק באכילה כמו במלח כמ"ש בס"ק י"ח וכ"כ הב"ח והע"ש דשוים הם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |