אליה רבה/אורח חיים/תנה

אליה רבה ‏ אורח חיים תנה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אין לשין וכו'. מצאתי כתב שלנו בקמץ תחת הל' אבל אין לקרותו בפתח כי יהיה אז מדבר בעדו כמו לנו בגבעה, עד כאן:

ב

[ב] בין השמשות וכו'. או סמוך לבין השמשות (רמ"א) וכתב הב"ח דאם נשאבו מבעוד יום ולנו אם נשאבו לאחר התחלת הלילה ולנו מותר אפילו לכתחילה, עד כאן. ונראה לי דוקא קודם שנשאבו חצות לילה אבל לאחר חצות לילה אסור דסמכינן על הסמ"ק דלינה הוא מחצות לילה עד עמוד השחר והיינו שדקדק וכתב לאחר התחלת הלילה, גם נראה לי דאחר עמוד מותר מיד אף שעדיין אינו שתים עשרה שעות משאיבה וכן משמע בב"ח סוף סימן ד' להדיא וחק יעקב לא הבין כן. כתב בהג"ה סמ"ק נכון להמתין ללוש עד שיאיר היום הרבה פן יטעה באור הלבנה:

ג

[ג] [לבוש] קודם שיזרח וכו'. ואם לא הכניסם בהשכמה אם לא עמדו כל כך עד שהוחמו אינו מזיק (רמ"א) ואפילו עמד בשמש (מגן אברהם), והלבוש שהשמיטו נראה דסמך על מה שכתב בסוף הסעיף ובזמן מועט אין לחוש כל כך. מעשה באחד ששם מי מצות בבית החורף חם ושאל לזקני הגאון זכרונו לברכה אם הכלי היה חם כשלקחו ממנו וענו לאו והתיר:

ד

[ד] וכשמוליך וכו' תחת האויר וכו'. צריך עיון ואי מיירי ללוש הא כתב בסוף הסעיף ואי כששאבן הא כתב דאין צריך לכסותן, ואולי מיירי הכא בלילה כשרוצה להניח במקום אויר יכסנו שאז אף ישכח למחר ליכא חשש. ונוהגין תמיד להניחן בלילה מכוסה אף שהוא תחת התקרה ולא חיישינן שיתחמם מכיסוי זה, וטעמא נראה לי דחיישינן שלא יפול דבר לתוכו ואף שכתב בתרומת הדשן שזה זהירות יתירה נראה לי דהיינו בשעה שמוליכין מנהר לביתו שעוסק בה אבל במקום שעומד כל הלילה יש לחוש ביותר:

ה

[ה] [לבוש] לימים הרבה וכו'. ואם ערב פסח בשבת נתבאר בריש סימן תמ"ד:

ו

[ו] [לבוש] והוא בנין וכו'. כתב חק יעקב אין לדמות לזה מה שאנו קורין רע"ר קסטין משום דכל שעה זב לתוכו מן הנהר אכן אם רוצה להלין אותו מותר לשאוב תחת הצינור כמו מקסטי"ן עצמו, עד כאן, ויש לדקדק קצת דגם בסיסטרנ"א תמיד נובע מים מתהום:

ז

[ז] [לבוש] אפילו לנו וכו'. בתשובת רמ"א סוף סימן ל"ה דלא מהני צונן לחמי אור דלא אישתמיט שום פוסק לפרש התקנה, והיה נראה לי שאינו צריך לפרש דלשון חמין משמע דצונן מותר אלא חלילה לסתור דבריהם בלא ראיה (מלבושי יום טוב), וחק יעקב כתב דלבוש מיירי שעדיין חמין אבל כשהוא צונן מותר, עד כאן. מכל מקום כיון דיש פוסקים דאין תקנה אפילו למים שלא לנו וכמו שראיתי בסמ"ק והגהות מיימוני מביאים דעת זו ואם כן מנא ליה להקל בחמין לכן אין להקל בזה:

ח

[ח] ואם עבר וכו'. והב"ח אוסר אף בשוגג אף על ידי הדחק וסיים מיהו דוקא באכילה אבל בהנאה שריא מיד קודם שתבוא לידי חימוץ כמו שכתב בהגהות מיימוני, עד כאן. ותימא דבהגהות מיימוני כתב וזה לשונו ישרפו או יאכלם או ימכרם לכותי קודם שעה רביעית בערב פסח, עד כאן, נראה דמה שכתב ישרפם היינו לאחר חמישית אסור בהנאה, ומה שכתב ימכרם בשעה חמישית ויאכלם היינו קודם רביעית וכן מצאתי בתשובת מהר"ם מרוטנבורק סימן קע"ח דאסורות בהנאה ושכן הורה הר"ש במעשה והשליכם לנהר, עד כאן, מיהו בכלבו כתב בשם הר"ש דמותר בהנאה, ועיין סימן תס"ב ס"ק ג' וצריך עיון. והנה דעת אחרונים נראה שמסכימין לרמ"א שמתיר בשוגג אפילו בלא דחק, ועיין במגן אברהם דצריך לומר שיש טעות סופר בדבריו שכתב בשם הב"ח, ובאמת נראה לי דברי הב"ח עיקר להחמיר כאשר מברר בדעת הפוסקים וכן משמע ברמזים סוף פרק כל שעה, ומכל מקום נראה לי להקל ולסמוך על משמעות השולחן ערוך דמתיר בשוגג ושעת הדחק בלילה ראשונה לצאת ידי מצוה כשאין לו מים אחר מתיר הט"ז אפילו לכתחילה. גם נראה לי דכל זה מבאר ומעיינות אבל מנהרות דיש פוסקים דאפילו לכתחילה מותר יש לסמוך עליהם בשוגג, ואם עבר ולש במים חמין מבואר בשיירי כנסת הגדולה דמותר בשוגג ושעת הדחק ושכן דעת השולחן ערוך, מיהו לדעת הב"ח דלעיל אסור ואם צינן כדלעיל יש להקל בזה:

ט

[ט] שלא לנו וכו'. וכן מים חמין שנתערב חד בתרי עד שנצטנן:

י

[י] חד בתרי וכו'. דעת הבית יוסף דאין בטל ברוב רק חד בתרי דוקא וכן פסק גיסי הרב בחק יעקב, ונראה אף דביו"ד סימן צ"ח וקי"א משמע דבטל ברוב מכל מקום הכא שאני דאין מצטנן בפחות חד בתרי וכדמסיים טעמא דקים להו לחז"ל וכו', כתב מגן אברהם דנראה דמותר לערבן לכתחילה וצריך עיון, עד כאן. מאגודה שכתב אם נתערבו התיר ר"י לכתחילה ללוש וכו' לא משמע קצתו הכי, ובשעת הדחק יש להקל ובמים בסיסטרנ"ה סעיף ב' נראה להקל לכתחילה לערוב:

יא

[יא] [לבוש] מותר וכו'. הואיל ונתבטלו כבר קודם הלישה והותרו (בית יוסף), משמע דאם לא נתבטלו כבר אסור ליתן בעיסה אף שנותן תרי משלנו ובדיעבד צריך עיון ואפשר לסמוך בזה על יש אומרים בשיירי כנסת הגדולה דמקילין בשוגג, מיהו מסימן תס"ב ס"ק ב' יש ראיה קצת ועוד ראיה מש"ס דף ל"ו דפליגי בלש ביין במעורב במים כמו שכתבו התוס' והרא"ש וקאמר עלה ושוין שאין לשין בפושרין:

יב

[יב] ומלח וכו'. ואם נפל לתוכו גרגיר מלח תאפה מיד ואי משום מחמם יש לסמוך על הכלבו שכתב דמעט מלח אינו מחמם (מגן אברהם), ולעניות דעתי גם המרדכי מקור זה מיירי במרובה שהרי מייתי ראיה ממליח כרותח ומאין טומנין במלח וכולם מיירי במרובה ועוד דהרבה פוסקים מתירין לגמרי כמו שכתב בטור:

יג

[יג] אפילו בדיעבד וכו'. דוקא באכילה אבל בהנאה מותר כמו במים פושרין (חק יעקב), ולפי מה שכתבתי לעיל אסור בהנאה:

יד

[יד] מכל מקום אין ליתן וכו'. הוא דברי הרא"ש עצמו והוא ברור גם הרמב"ם בהגהות מיימוני פרק ה' ומגיד פרק ו' מתירין אף לכתחילה ואף שראב"ד שהביא הכלבו ובית יוסף כתב שאין ליתן תבלין וכו' נראה דוקא לכתחילה קאמר, ותדע שהרי מראב"ד פרק ו' מבואר דמותר כמו שכתב בית יוסף וכן משמע בהשגותיו פרק ה' שלא השיג בזה על הרמב"ם ואם כן תקשה דברי ראב"ד אהדדי אלא כדאמרן וכן בספר צידה לדרך שנמשך אחר הרא"ש והטור בכל מקום שפסק דמותר לאכלה, גם נראה לי דאף אם נאמר שכוונת הרא"ש לאסור היינו במרובה אבל לא בקורט כדמשמע בכלבו וכדקיימא לן ביו"ד סימן צ"ה וסימן צ"ח וכמו במלח הנזכר לעיל, גם אפשר דדוקא פלפלין קאמר הרא"ש והטור וכן משמע בב"ח ולא בשאר תבלין, מיהו ברבינו ירוחם משמע דבכל תבלין קאמר וכן משמע מהרא"ש גבי בית שאור עיין מה שכתבתי ריש הלכות פסח. ולענין לצאת בלילה ראשונה משמע בשולחן ערוך דיוצא במתובלת וכן כתב הכלבו בשם הרמב"ם, וקשה על מה שכתב מגן אברהם דמשמע מרמב"ם להיפך, מיהו לדינא עיקר כראב"ד ומגיד שהביא בית יוסף ורוקח הנזכר לעיל דאינו יוצא וכן פסק בספר צידה לדרך ואחר שנאפה יוצא במתובלת כמו שכתב הראב"ד שם:

טו

[טו] פלפלין וכו'. אפילו חד קורט עושה כל העיסה חמץ והוא הדין מעט סיד (דרכי משה והרי"ב), ונראה לי דוקא כשנילוש בתוכו אבל נפל עליו יסלקנו ומותר, וברמזים משמע דפלפלין שרי בדיעבד מכל מקום אין להקל כמו שנתבאר גבי מלח (מגן אברהם), ואני אומר דעל כרחך מלח חמיר שהרי המרדכי מתיר אף לכתחילה בכל מיני תבלין ואוסר במלח וכן מבואר להדיא בהגהות מיימוני פרק ה' דאין ללמוד זה מזה. גם תמיה גדולה לי על הטור שכתב בשם רוקח לאסור בפלפלין, וליתא דבהדיא מתיר הרוקח בסימן רפ"ג וכן בסימן רע"ג כתב דאין יוצא בלילות ראשונות ומבואר דמותר ואינו מחמיץ, ואין ספק שלא עיין הטור ברוקח גופיה רק בהרא"ש פרק כל שעה שכתב זה לשונו, כתב רוקח תיבלה בכל מיני תבלין כשרה מכל מקום אין ליתן פלפלין במצה מפני שהוא חד, עד כאן, והבין הטור דכולא מילתא הוא מרוקח וכן הבין הבית יוסף וב"ח והאריך להשוות הרוקח עם המרדכי עיין שם, וליתא אלא דרישא לחוד הוא ברוקח שם:

טז

[טז] [לבוש] אין צריך לשפוך וכו'. כתב מהרש"ל לסמ"ג דף ס"ו ע"ב על מה שכתב הסמ"ג מעשה שהתיר ר"י ללוש ביין מפני שזרקו מים שלנו מפני מת, עד כאן, אבל במרדכי כתב שאין צריך לשפוך, ויש לומר דדוקא למצות של מצוה אבל לשאר מצות בודאי צריך לזרקן עד כאן לשונו, והקשיתי עליו באליהו זוטא הא המרדכי סוף פרק כל שעה סיים וכן בשאר לילות של פסח וזה ודאי אין של מצוה, ועוד תמהתי מאי הקשה דנראה לי דסמ"ג מודה למרדכי דאם באו לימלוך מורין לו שאין צריך לזרוק אלא דמעשה דר"י היה שלא ידעו הדין ולכן זרקו ופסק ללוש ביין וראיה ברורה ממרדכי שם זה לשונו תשובת ר"י שאם נשפכו כל המים עבור המת אין בידי להתיר מים שלא לנו על ידי הדחק, וכן בא המעשה לפנינו ואמרו שאין לשפוך המים עד כאן, ולכאורה תמוה דמביא מעשה לסתור אלא על כרחך דרישא מיירי כשעברו ושפכו והשאלה היה אם להתיר מים שלא לנו, גם נראה לי שתשובת ר"י הנזכר לעיל הוא מעשה דר"י בסמ"ג והיינו שהוצרך להתיר ללוש ביין משום דהיה אוסר במים שלא לנו, לכך נראה לי ברור שאין צריך לשפוך המים אף בשאר מצות וכן משמע בלבוש ופוסקים. עוד כתבתי באליהו זוטא דאף במצות אין להתיר אלא כשאי אפשר לו לשאול באותו העיר מים שלנו כמו באגודה סוף פרק כל שעה. ועתה נדפס הט"ז וכתב דאסור לשפוך מים מצד מצוה דהוי כמחזיק בדעתו שאין המצוה מגנת עליו מתקלה, עד כאן, וכמדומה שלא ראה באגודה הא קיימא לן דשכיחא היזקא שאני, גם לדבריו לא יניח לכתחילה בו ברזל אלא דאין סומכין על הנס כמו שכתב מהרי"ל. כתב חק יעקב דאגודה מיירי בעיר קטנה אבל בעיר גדולה אין צריך לשאול רק משכניו ומיודעיו וכהאי גוונא, וכן משמע מלשון הט"ז דאף בשאר כל ימות השנה אין להחמיר אם אי אפשר לו בקלות להיות בלי אותן המים עד כאן לשונו, וקשה דהט"ז לא קאמר אלא בשאר לילות דפסח דאיכא נמי על כל פנים מצוה כמו שכתב במרדכי שם וט"ז סוף סימן תס"ו אבל בשאר כל ימות השנה לא קאמר כלל, והקשיתי לזה לגיסי הרב ואמר שאמת אתי וצריך להגיה, כתב במעגלי צדק צריך ליזהר שלא לאכול מאותו מצות קודם פסח. ובספרי ליורה דעה סימן קט"ז הקשיתי דברי רמ"א אהדדי דשם משמע דדוקא בשעת התקופה אין לשתות ושם הארכתי עיין שם:

יז

[יז] [לבוש] ברזל וכו'. בחוט אבל לא ישליך לתוכו ברזל שיטלו אחר כך ביד ויתחמם המים, ודוקא יתד חדש או מחט וכהאי גוונא ולא ברזל אחר שמא ידבק בו מאומה ויבוא לתוך המים (מהרי"ל). כתב הגהות מיימוני פרק ה' מעשה שאירע פסח באחד בשבת ונפלה התקופה בליל ששי שלפניו ואף על פי כן לא חשו ולשו במים שנשאבו בליל חמישי ושום אחד לא אפה אלא לצורך יום ראשון דאין יום טוב מכין לחבירו, אבל טעו קצת בני אדם שאפו ביום ומשום דחביבה מצוה בשעתה, עד כאן. הבאתי המעשה זה להראות התמיה הגדולה על בית יוסף וכל האחרונים שתמהו כמעשה דמרדכי, ובגדולת מרדכי הגיה עיין שם, ולא עיינו בהגהות מיימוני הנזכר לעיל שהכל מעשה אחד, ובספר אמרכל כתב שהמעשה היה בשנת תתקס"ו למחזור רס"ב ונפלה התקופה באותו מוצאי שבת שש שעות בלילה, עד כאן, וזה תימא דאם כן היה להם לאפות קודם שש שעות דהא חיובא לאכול קודם חצות, ואפשר שהוא טעות סופר וצריך לומר באותו ליל שבת, והרוצה לחשוב התקופות יוכל לבוא אל האמת אימת נפלה בשנת תתקס"ו הנ"ל:

יח

[יח] [לבוש] אסור לשאוב. היינו לכתחילה (חק יעקב):

יט

[יט] [לבוש] כלי חרס וכו'. אפילו מצופין עיין סימן תרע"ג סעיף ג' (מגן אברהם), ולפי זה כל שכן בכלי מתכת דמותר וכן באבן שיש כמו שכתב בכלבו. כתב במטה משה ובכלי נחושת שמעתי שהיה מעשה ואסרו דנחושת מחמם, עד כאן, ובדיעבד אין להחמיר, ונוהגין ללוש בעריבות של נחושת דדוקא מים בעינן לצנן. כתב מטה משה אין ליקח כלי שהיה בו מי פירות כי מי פירות עם מים ממהרין להחמיץ, עד כאן, ובדיעבד נראה להקל עיין סימן תס"ב ובהגעלה מתיר מגן אברהם לכתחילה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.