כף החיים/אורח חיים/תנה

כף החיים ‏ אורח חיים תנה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין לשין אלא במים שלנו. אפי' מצה שאינה למצוה משום דהחשש משום חימוץ. הרשב"ץ במאמר חמץ דף ל' ובתשו' ח"ב סי' פ"ז. והביאו הברכ"י או' א' והכס"א או' א' והשע"ת רסי' זה. וכ"כ הרא"ש סוף פ' כ"ש והמ"מ פ"ה דין י"א. והב"ד ב"י. וכ"כ הכלבו דף ל"ח ע"א שכן הסכימו הגאונים ורוב החכמים דלא כרי"ז גיאת יעו"ש. והב"ד הער"ה או' א' וכ"כ הר"ז או' א'.

ב

ב) שם. אין לשין אלא במים שלנו. מ"כ שלנו בקמץ תחת הל' אבל אין לקרותו בפתח כי יהיה אז מדבר בעדו כמו ולנו בגבעה ע"כ. א"ר. או א' ור"ל דאם הוא בקמץ יהיה רפה כמו גבע מלון לנו שחוזר על אחרים וגם כאן חוזר על המים אבל אם הוא בפתח יהיה בדגש כמו ולנו בגבעה שמדבר על עצמו.

ג

ג) שם. אין לשין אלא במים שלנו. וספק מים שלנו לא ילוש בהם ואם לש מותר. מהר"י בואינו הביאו הרב מזבח אדמה. ועיין מ"ש מור"ם ז"ל בהגה ססעי' ג' מחב"ר בקו"א או' א'.

ד

ד) מי שקלט מים מהגשמים מותר ללוש בהם מצה וא"צ לינה אליבא דכ"ע ובלבד שלא יניחם במקום שתפוג צינתן. הרדב"ז ח"ה סי' שני אלפים קע"ב. והביאו הברכ"י או' ד' שע"ת או' ט' אמנם הלק"ט ח"א סי' צ"ז לחלק יצא דאם נקלטו ביום צריך לינה אבל אם נקלטו בלילה א"צ לינה יעו"ש. והביאו י"א בהגה"ט והברכ"י שם, ועוד עיין לקמן או' ס"ד מ"ש בזה יעו"ש.

ה

ה) מותר ללוש במים שאמר העכו"ם מסיח לפי תומו שלנו בביתו דלא אתחזק איסורא והוא מידי דרבנן והמחמיר תע"ב. הרב החסיד מהר"י מולכו זלה"ה בתשו' כ"י סי' ק"ג. ברכ"י או' ה' ונראה דודאי אין לצאת במצות אלו י"ח דהרי אין כאן שימור וגם לשאר מצות ג"כ למיחש מיהא מיבעי שמא נפל לתוכו דבר המחמץ וכיוצא ובשעת הדחק יש להתיר ע"י סינון. שע"ת שם.

ו

ו) שם. אין לשין אלא במים שלנו. ר"ל שלנו בתוך כלי אחר שאיבתן והטעם פירש"י (פסחים מ"ב ע"א) מפני שבימי ניסן המעיינות חמין שעדיין ימות הגשמים הם ובימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולו של רקיע לפיכך כל העולם צונן ומעיינות חמין הלכך מלינן בלילה ומצטננין עכ"ל. ויש מפרשים הטעם לפי שהחמה מהלכת בלילה תחת הארץ ומחממת המעיינות הלכך אין להם תקנה אלא שלא יהיו בלילה במחובר כמבואר בב"י יעו"ש. ובדרשות מהרי"ל כתב שצריך שיצטנן המים כ"ד שעות קודם לישה י"ב שעות היום בהיותם מחוברים בבאר שהשמש רחוקה מהם וי"ב שעות בלילה אחר שאיבתן יעו"ש.

ז

ז) שם. בין שהם מי בורות ומעינות בין שהם מי נהרות. ומיהו יותר טוב לשאוב מן הנהרות מלשאוב מהבורות ומעינות אם אפשר כמ"ש לקמן בהגה ויתבאר הטעם בדברינו לשם בס"ד.

ח

ח) שם. ושואבין אותם מבע"י (הגה) סמוך לבין השמשות. הדבר ברור דלדעת מרן ז"ל אפי' בעוד היום גדול ש"ד לשאבן לכתחלה ולטעמיה אזיל שפי' בב"י דעת הר"א ממיץ דאותם שנשאבו ביום מותרים ללוש בהם לכתחלה כל שעבר עליהם לילה א' ודלא כפי' הר"א מזרחי ז"ל ועפי"ז פסק בב"י ובש"ע לשאבן מבע"י או בה"ש ולהלינן לילה א' דבזה אתי שפיר בין לפירש"י בין לפי' הר"א ממיץ והיינו אפי' מבע"י ממש ומור"ם ז"ל שהגיה סמוך לבה"ש לטעמיה אזיל שכתב בד"מ דאין לשאבן מבע"י ונחלק על ב"י יעו"ש ועפ"ז פסק לקמן בהגה דכשחל פסח בא' בשבת יש לשאוב אור י"ג כדי ללוש בליל פסח ולא ישאבם בע"ש מבע"י. ונ"ל פשיט דלכתחלה יש לחוש ולשאבן ביה"ש או סמוך לו לחוש לסברת הרא"ם ז"ל וסברת מור"ם ז"ל וסברא שלישית שהביא הגמ"י כמ"ש בב"י אבל בדאיכא קצת דוחק וכיוצא ש"ד למימלא ביממא בעוד היום גדול כיון שלדעת מרן ז"ל אפי' לכתחלה שרי למיעבד הכי ואף שהט"ז מסיק דעדיף טפי לאחר מלהקדים כדעת מרן ז"ל עיקר ובתריה גררינן. מאמ"ר או' ב' וכ"כ הגר"א דמ"ש הש"ע מבע"י או ביה"ש ר"ל רק שלא ישאבו אחר התחלת הלילה אבל בעל הגה חשש להמחמירין וכתב סמוך לביה"ש ולא מבע"י אבל מסתימת כל הפו' וכן מלשון הגמ' משמע כדעת הש"ע וכ"מ מלשון הרי"ף שכתב שנשאבו בו ביום עכ"ל. וכ"פ הפר"ח דיכול לשואבן ביום אימתי שירצה ורק צריך שילינו כל הלילה וכתב וזה דעת הש"ע יעו"ש. וכ"כ א"א או' א' דלדעת הש"ע אף בחצי היום ש"ד ודוקא שלא לאחר בלילה והרב שהגיה סמוך לביה"ש וכו' פליג עליה יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו דדבר פשוט הוא דלכתחלה יש לחוש לסברת מור"ם ז"ל ודעמיה ולשואבן דוקא ביה"ש או סמוך לו. וכ"ה דעת האחרונים.

ט

ט) שם. ושואבין אותם מבע"י וכו'. יש מי שר"ל שמה שנהגו לשאבם מבע"י הוא להקל ושמצוה מן המובחר לשאבם בחצי היום אבל הרמ"ע בסי' ל"ב האריך להוכיח שאינו כן וכתב ובמקום שנהגו לשאוב ביה"ש אין להקל לשאוב מבע"י אלא בשעת הדחק והפ"מ יעו"ש. כנה"ג בהגב"י.

י

י) שם הגה. סמוך לביה"ש לכאורה היה נראה דחצי שעה קודם ביה"ש נקרא סמוך וכמ"ש לעיל סי' רל"ב או' ט"ז בענין סמוך למנחה אמנם בד"מ או' א' כתב בהדיא דהמנהג לדקדק לשואבן ביה"ש או סמוך לו ממש מטעם דלא ניתנה תורה למה"ש דיכולין לכוין ביה"ש ממש יעו"ש.

יא

יא) שם. או ביה"ש וזמן ביה"ש עיין לעיל סי' רס"א או' א' שכתבנו שמנהג העולם ע"פ סברת הגאונים שתכף אחר השקיעה מתחיל זמן ביה"ש שהוא ג' רבעי מיל יעו"ש. וא"כ הה"נ לזמן השאיבה שמתחיל תכף אחר השקיעה דהיינו שאין השמש נראית עוד על הארץ עד שיעבור י"ג מינוט וחצי שהוא ג' רבעי מיל דשיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל' כמ"ש לעיל רסי' רס"א בהגה יעו"ש ועיין מחב"ר או' ב'.

יב

יב) שם. או ביה"ש, וכתב ב"י דאם שאבן אחר תחלת הלילה אין להם תקנה ואסורים המים לעולם אליבא דרא"ם יעו"ש מיהו הב"ח כתב דבדיעבד אם נשאבו מבע"י או אחר התחלת הלילה מותר ללוש בהם ביום. מ"א סק"א. ח"י או' א' א"ר או' ב' חק יוסף או' א' ר"ז או' ו' וכתב שם הא"ר ודוקא שנשאבו קודם חצות לילה אבל לאחר חצות לילה אסור יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם. ומשמע בב"ח דמותר ללוש בהם מיד אחר עלות השחר וא"צ להמתין י"ב שעות מעת שנשאבו יעו"ש. וכ"כ א"ר שם. אבל הח"י שם כתב בשם האחרונים דאין ללוש בהם עד לאחר י"ב שעות. וכ"כ חק יוסף שם ר"ז שם. מיהו דעת הח"א כלל קכ"ח או' ח' נראה להחמיר בנשאבו בלילה ואין ללוש בהם אף לאחר י"ב שעות וכ"ה דעת החמ"מ או' א וע"כ היכא דאפשר באחרים אין ללוש בהם,

יג

יג) שם. או ביה"ש. עיין בט"ז סוף סק"א שכתב דיותר טוב לאחר השאיבה מלהקדים (כגון שספק לו ביה"ש כמו ביום המעונן וכדומה) אכן מהרי"ל כתב להיפך היותר טוב להקדים קצת משיאחר ודבריו נראים נכונים וכן משמעות מ"א. ח"י שם. וכן הסכים מגן האלף וכתב ודלא כט"ז יעו"ש. וכ"ה משמעות דברי האחרונים ועיין לעיל או' ח'.

יד

יד) שם. ואין לשין בהם עד שיעבור הלילה כולה. עיין ב"י שכתב דג' חלוקות בדבר דלדעת הר"א ממיץ אם נשאבו ביה"ש מותר ללוש בהם מיד ולדעת רש"י כל ששהו י"ב שעות אחר שנשאבו מותר ללוש בהם ואם נשאבו מבע"י מותר ללוש בהם אחר י"ב שעות אפי' אם הוא קודם עה"ש ולדעת הריב"ן בין שנשאבו ביה"ש או בתחלת היום וכיוצא צריך שילינו כל הלילה בבית משום דסוף הלילה דהיינו קודם עה"ש גורם הצינון ולפיכך אסור לאפות קודם עה"ש ואם אפה ראוי לאסור יעו"ש. וכן הסכים הפר"ח לפי' ב"י וכתב ודלא כהב"ח יעו"ש. ולפ"ז השואב ביה"ש ואינו לש בו עד שיעבור י"ב שעות ועה"ש זהו אליבא דכ"ע. ואם שאבו מבע"י ואינו לש בו עד עבור הלילה כולה דהיינו י"ב שעות ועה"ש זה מותר רק לדעת רש"י וריב"ן וזהו פסק הש"ע. ואם שאב ביה"ש ולש אחר עה"ש קודם ששהה י"ב שעות כגון שהללות קצרים זה מותר רק לדעת הרא"ם וריב"ן ולא לדעת רש"י וע"כ לכתחלה יש לשאוב דוקא ביה"ש ואין ללוש בו עד לאחר שיעבור עליו י"ב שעות ועה"ש כדי לצאת אליבא דכ"ע. ובשעת הדחק יש להתיר אחר עה"ש אעפ"י שלא עברו י"ב שעות וכ"כ האחרונים. ואם יש הכרח לאפות קודם עה"ש צריך לשאוב ביה"ש של הלילה שלפניו.

טו

טו) שם. עד שיעבור הלילה כולה. ונכון ליזהר להמתין ללוש עד שיאיר היום הרבה פן יטעו באור הלבנה. ב"י בשם סמ"ק סי' רכ"א. א"ר או' ב'.

טז

טז) טוב שלא תגע אשה נדה במים ששואבין למצת מצוה וכמ"ש בחיים לראש. בן א"א פ' צו או' י"ז. וה"ה שלא תלוש או תעסוק בבצק ויש נזהרין שלא להניחה ליגע במצה של מצוה גם אחר אפייה.

יז

טוב) שם. יניחם במרתף וכו'. ואם אין לו מרתף יניחם בתוך הבית. ר"ז או' ז' ומאוד צריך ליזהר שלא יעמיד המים בחדר שיש בו תנור בית החורף או תנור שאופין בו מצות שבלילה סותמין הנקב שהעשן יוצא ואז הבית חם. ולפעמים מחמת הקור נקרשו המים ואסור להעמידו אצל תנור חורף שיפשר. ח"א כלל קכ"ח או' ח'.

יח

חי) שם קודם שיזרח השמש וכו'. כדי שלא יתחממו מחום השמש וה"ד אם השמש זורחת עליו אבל אם אין השמש זורחת עליו כגון שמונח אצל כותל מזרח וצל הכותל מגין עליו שלא יבא עליו השמש עד כמה זמן אין לחוש כ"כ להכניסם בהשכמה ומ"מ יש לחוש שמא יהא היום מעונן ויומא דעיבא כוליה שמשא כמ"ש לקמן רס"י תנ"ט יעו"ש.

חי) ואם מותר להכניס ביום השבת הכד והחבית לתוך הבית מחמת חום השמש שהיו בלילה תחת אויר הרקיע עיין בתשו' בית יהודה סי' נ"ז שכתב להתיר אלא שכתב דיותר טוב לשתות ממנו מעט בשבת או יניחנו במקום שא"צ לטלטלו יעו"ש. והביאו ברכ"י או' ז' שע"ת או' ד'.

יט

יט) שם בהגה. עד שהוחמו. ואם נעשו פושרין כהוחמו דמי כמ"ש לקמן סעי' ג' ופושרין היינו כחמימות הרוק כמ"ש ח"י או' ט"ו. ועיין שע"ת או' א' שכתב בשם ספרו בית אפרים שכל שנתחממו חמימות קצת אעפ"י שאינו כחמימות הרוק אין ללוש בהם וכתב ויש לחוש לזה ולהעמיד במקום קר שלא יבואו לידי חמימות כלל יעו"ש.

כ

ך) שם בהגה. אינו מזיק. ואפי' עמדו בשמש. ב"י בשם הרא"ש. מ"א סק"ב. א"ר או' ג' חמ"מ או' ב' ר"ז או' ח'.

כא

כא) שם בהגה. אינו מזיק אם לא נשתהו שם עד כדי שיוחמו המים כחום השמש אלא מצאן צוננים. ר"ז שם. ואם הוחמו מן השמש אם מותר ללוש בהם אחר שיצטננו עיין לקמן או' ס"ח.

כב

כב) מעשה באחד ששם מי מצות בבית החורף חם ושאלו לזקני הגאון ז"ל ושאל אם הכלי היה חם כשלקחו ממנו וענו לאו והתיר. א"ר שם.

כג

כג) שם בהגה. ויותר טוב להעמידם תחת התקרה וכו'. ונוהגין תמיד להניחם בלילה מכוסה. אף שהוא תחת התקרה ולא חיישינן שיתחמם מכיסוי זה וטעמא נ"ל דחיישינן שלא יפול דבר לתוכו ואף שכתב בתה"ד שזה זהירות יתירה נ"ל דהיינו בשעה שמוליכין מנהר לביתו שעוסק בה אבל במקום שעומד כל הלילה יש לחוש ביותר. א"ר או' ד' וכ"כ א"א או' ג' דהעולם נוהגין לכסות אף כשמעמידין בבית שמא יפול לתוכו דבר המחמיץ ומ"מ רק בפשתן דקה כי טוב יותר להיות מגולין שיצטננו יותר עכ"ל.

כד

כד) שם בהגה. וכשמוליך המים וכו'. יש לכסותן. שלא יפול דבר לתוכן אבל אין לחוש שיתחממו שכבר שקעה החמה. מ"א סק"ג. ומשמע דקאי אשעת שאיבה שהיא אחר שקיעת החמה אבל ח"י או' ג' כתב דכוונת רמ"א כשמוליך המים ביום תחת אויר הרקיע אל מקום בית הלישה יכסה אותם במפה (אם הוא יום המעונן או שמוליכן במקום זריחת השמש. ר"ז) כדי שלא יתחממו אבל לעת ערב בשעה ששואבין שכבר שקעה החמה א"צ לכסותן כלל רק ממנהג וזהירות יתירה שלא יפול לתוכו שום דבר המחמם יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ט' וכתב דמטעם זה נוהגין לסנן המים בשעת השאיבה בבגד לבן ונקי עכ"ל. וכ"כ ח"א כלל קכ"ח או' ח' דהמנהג לסנן המים שלא יפול לתוכו איזה גרעין וכן להיות מכוסה מטעם זה עכ"ד. ועיין לקמן או' ל"ג.

כה

כה) שם בהגה. יש לכסותן. ודוקא בכלי חרס ועץ וכה"ג מהני כיסוי אבל אם הם בכלי זכוכית לא מהני כיסוי דכיון דזורח השמש תוך הזכוכית מבעיר יותר משהם מגולים וכדאיתא בש"ס ביצה ל"ג ע"א ועיין בפירש"י שם ולקמן סי' תק"ב. ח"י או' ד' והיינו כיסוי על גביהן לבד לא מהני לכלי זכוכית אלא צריך לכסות המפה על הדפנות שכנגד זריחת השמש ואם הוא יום המעונן צריך לנסות על כל הדפנות. ר"ז שם.

כו

כו) שם בהגה. כשחל פסח באחד בשבת וכו'. והיינו לנוהגים לאפית מצה של מצוה בליל ט"ז כשחל ע"פ בשבת כמבואר הטעם בט"ז סי' תנ"ח וכ"כ הר"ז בסי' זה או' י"א. וגם היינו לדעת מור"ם ז"ל ודעמיה דאין לשאוב מבע"י דאלו לדעת הש"ע מותר לשאוב בע"ש מבע"י וא"צ להקדים לאור י"ג כמ"ש לעיל או' ח' יעו"ש. וכ"כ בתשו' בית יהודה סי' נ"ז והביאו הברכ"י או' ז' שע"ת או' ד'.

כז

כז) שם בהגה. אור י"ג דהיינו בליל ה'. אע"ג דאור י"ג הוא ליל ו' שפיר קרי ליה אור ה' כדאיתא בגמ' פ"ק דפסחים (דף ד' ע"א) אורתא דתליסר נגהי ארביסר. פר"ח. ור"ל דהכא נמי ביה"ש של ליל ששי נקרא על שם יום ה' ויום ו' משום שהוא ספק אם הוא של יום שעבר או של ליל להבא ולכן נקרא אור י"ג וליל ה' ודוק.

כח

כח) שם בהגה דהיינו בליל ה'. פי' לאותן שאופין במ"ש ואין יכולין לשאוב במ"ש ולא בע"ש דצריכין לשאוב ביה"ש ואין שבת מכינה ליו"ט לכן ישאבו בליל ה' השייכה ליום ו' ב"י. וא"כ אף האופין ביו"ט שני אסורין לשאוב ביה"ש ביו"ט דאין יו"ט מכין לחבירו וצריכין לשאוב אור לי"ד ונ"ל דאם שכח לשאוב בליל ה' ישאוב בע"ש מבע"י או יצוה לעכו"ם לשאוב ביה"ש או יקח מים השאובים בביתו אעפ"י שלא נשאבו לשם מצוה כיון דא"א בענין אחר. מ"א סק"ד חק יוסף או' ג' ח"א כלל קכ"ח או' י"ב. ומיהו ח"י או' ה' כתב דיותר טוב לשאוב בעצמו או ע"י שלוחו באותו יום סמוך לביה"ש דאין שום חשש איסור כמו בשאר דרכים יעו"ש וכ"כ הר"ז או' י"ב דאם שכח ולא שאב בביה"ש של ליל ו' ישאוב ביום ו' סמוך לחשיכא קודם ביה"ש מעט שיש לסמוך על האומרים שמותר לשאוב המים אפי' מבע"י.

כט

כט) ואם שכח לשאוב עד שנעשה ביה"ש של ליל שבת עיין ר"ז מה שכתב דיש לשאוב ע"י עכו"ם אפי' אין בור בחצירו וצריך להוליכן דרך רה"ר שאמירה לעכו"ם שבות וביה"ש לא גזרו על שבות במקום מצוה אבל אם יש לו בביתו מים שאובים מבע"י אף שלא נשאבו לשם מצוה יקח אותם ללוש בהם ולא יאמר לעכו"ם לשאוב אם צריך להוליכן דרך רה"ר אבל אם א"צ להוליכן אלא דרך כרמלית יאמר לעכו"ם לשאוב לו ואל יקח מביתו שנשאבו מבע"י ואצ"ל אם יש לו בור בחצירו שיאמר לעכו"ם לשאוב ביה"ש יעו"ש. ונראה דאף כששואב ע"י עכו"ם כנז' י"ל בשעת שאיבה שזה המים ששואב לי העכו"ם הוא לשם מצת מצוה. וכן היכא דלא אפשר ורוצה לקחת ממים השאובים בתוך ביתו י"ל עליהם בביה"ש זה המים יהיו לשם מצת מצוה. ועיין לקמן או' מ"ב.

ל

ל) שם בהגה, דהיינו בליל ה'. וה"ה לאנשים שאופין הרבה ימים קודם פסח כשאופין ביום א' יזהרו לשאוב בליל ה' א"א או' ד'.

לא

לא) שם בהגה. לכתחלה יש לשאוב מן הנהרות וכו'. דרש"י כתב בתשו' דעיקר הקפידה במים שלא לנו הוא במעיינות ובורות דהם רותחים אבל לא נהרות שבניסן אין החמה מהלכת במים אלא שחשו חכמים לרוב עיירות שאין להם אלא מי בורות ומעיינות והכלבו כתב ע"ז דאין זה כלום שאף בנהרות המושכים מכה עליהם חום השמש ביום ומתחממין וע"כ טוב עכ"פ לכתחלה לשאוב מהנהר כ"ז שאפשר. ט"ז סק"ב. ועיין טור וב"י שהביא דברי תשו' רש"י הנז' ודברי הכלבו יעו"ש. ועיין לעיל או' ו'.

לב

לב) שם בהגה. אבל כשהנהרות גדולות מהפשרת שלגים וכו'. דהפשרת שלגים וגשמים לעולם רותחים. מ"א סק"ה. והיינו שרותחין יותר ממי הבארות. ר"ז או' כ"ב. ועיין כר"ש שכתב דה"ד משום שכבר ירדו לנהרות ונתחממו שם אבל לקלוט מן האויר כאשר ירד הגשם והשלג לא כיונו מהרי"ו והרמ"א להחמיר יעו"ש. ועיין לעיל או' ד'.

לג

לג) שם בהגה. טוב יותר לשאוב מן הבארות. מנהג יפה הוא לנקות ולטהר המעיין תחלה ואם א"א ישאב מתוכו מים הרבה קודם ישאב מים למצות אולי ימצא שום חמץ שהיה בו וכל הבארות שבבתים סתמן ששאבו מהם מים רבים בו ביום. דרשות מהרי"ל הלכות פסח. ומנהג שלנו להשים ע"ג הקנקן בגד פשתן לבן מלובן כדי שאם יהיה איזה שום חמץ ישאר בבגד והמים ירדו משומרים לכלי. שכנה"ג בהגב"י או' י"ב. ח"י או' ו' וכתב שם ח"י וכל זה הוא רק חומרא לכתחלה. ולענין מים שלנו שנתגלו בלילה של ע"פ ואינו מוצא אחרים ולא שכיח נחשים יש להקל. מל"ח סי' ג' או' ג' ועיין ביו"ד רסי' קט"ז.

לד

לד) שם בהגה. אין לשפוך מים שלנו מכח מת. כ"כ המרדכי בסוף פ' כ"ש דבא מעשה לפנינו ע"פ ואמרו שאין לשפוך המים שלנו בשביל המת דליל שמורים לה' וכן הייתי אומר בשאר לילות של פסח דשומר פתאום ה' וחלילה שיארע דבר תקלה במצות השם עכ"ל והביאו ב"י בסוף הסי' ומ"מ נראה דבשאר לילות יוכל לשפוך אותם אם אפשר לו בקלות להיות בלי אותם מים משא"כ בליל דקודם פסח דהם של מצת מצוה אסור לשפוך אותם דהוי מזלזל במצות ומראה עצמו שמחזיק בדעתו שאין המצוה מגנת עליו מהתקלה וקל בעיניו מאמר הכתוב שומר מצוה לא ידע דבר רע. ט"ז סק"ג. ר"ז או' ט"ז מיהו בס' א"ז כתב דאף במים לשאר מצות ג"כ אין להקפיד מפני התקופה או מת ומ"מ סיים בשם האגודה ס"פ כ"ש דאף במצה של מצוה אין להתיר אלא כשא"א להשאיל לו באותו עיר מים שלנו משום היכא דקביע היזקא שאני יעו"ש וכ"כ בספרו א"ר או' ט"ז יעו"ש. והביאו ח"י או' ז' וכתב דאף האגודה דמחמיר לא קאמר אלא בעיר קטנה ואנשים בה מעט אבל בעיר גדולה ודאי לא מחייבו לחזור ולשאול על הפתחים עבור מים רק אצל שכניו ומיודעיו וכה"ג וסיים דהמנהג להקל בכל ענין יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קכ"ח או' יו"ד דאין לשפוך מים שלנו מפני התקופה או מת בין ששאבן ללוש מצות או שאר מצות עכ"ל ונראה דאם לבו נוקפו יכול לשפוך אם יש לו מים אחרים. מש"ז או' ג'.

לה

לה) שם בהגה. אין לשפוך מים שלנו וכו'. כתב שכנה"ג בהגב"י או' י"ג בלשון איבעית אימא דהכא מיירי במים שנשאבו ע"פ ללוש בליל פסח דשייך ביה לומר ליל שמורים אבל אם הלישה אינה בליל פסח שופכין אותם יעו"ש מיהו העו"ש או' א' כתב על דברי שכנה"ג הנז' דמשמעות דברי הרב לא משמע הכי עכ"ל וכ"מ מדברי הט"ז שכתבנו באו' הקודם דכל שנשאבו לשם מצוה אין לשפוך אותם ואפי' אם תהיה האפייה קו"פ יעו"ש.

לו

לו) שם בהגה. או תקופה הנופלת. וביו"ד סי' קי"ו סעי' ה' בהגה כתב שלא לשתות מים בשעת התקופה. וכ"כ בדרשות מהרי"ל דאין סכנה במים רק לשותה אותן בשעת התקופה. והטעם כתב שם בד"מ בשם הרד"א משום סכנה שלא יתנזק ויתנפח והטעם כי טיפת דם נופלת בין תקופה לתקופה למים אבל בשם החכם בן עזרא כתב שאלו חכמי קיראו"ן להרב האי למאי נוהגין ישראל שמערב להשמר שלא ישתו מים בשעת התקופה והשיב כי ניחוש בעלמא הוא יעו"ש והביאו הט"ז שם סק"ד נמצא דג' מחלוקות בדבר דלדעת הרד"א ומהרי"ל לא יש סכנה כ"א בשותה בשעת התקופה ולדעת הרב בן עזרא גם בשותה בשעת התקופה לא יש חשש ולדעת המרדכי ודעמיה שכתבו דאין לחוש במים שלנו של מצת מצוה משום תקופה משמע הא במים אחרים שאינו של מצוה יש לחוש ואעפ"י שלשין בו אחר התקופה. ועיין מחב"ר או' א' שכתב דאנן בארץ הצבי וכל גלילות טורקיא"ה וערי איטאלי"ה נזהרים שלא לשתות מים בשעת התקופה דוקא אמנם אחר זמנה שותים מאותם מים שהיו בתלוש בשעת התקופה ואין פוצה פה ועי"ש שהביא סמך למנהג זה יעו"ש.

לז

לז) שם בהגה. או תקופה הנופלת. ובמים שהיו מחוברים בעת התקופה פשיטא דאין חשש. מאמ"ר או' ה' וכ"מ מדברי הפר"ח סוף הלכות ר"ח. וכ"מ מסתמיות דברי הפו' דאין תשש רק במים שהיו שאובים בשעת התקופה אבל אם הוי מחוברים במקוה בשעת התקופה ואח"כ שאבן ליכא חשש כלל וכבר כתבנו באו' הקודם דגם אם היו שאובים בשעת התקופה אחר התקופה המנהג להקל לשתותם ורק לכתחלה יש ליזהר כמ"ש לקמן.

לח

לח) שם בהגה. ומ"מ טוב לכתחלה להשים בהם ברזל. ויקח ברזל חדש ויתלה בחוט או משיחה אל תוך המים ואל ישליכנו שם דכשיוציאנו צריך להכניס ידו תוך המים ויתחממו ויהיה שם כל זמן התקופה ואז אין רשות למזיק. דרשות מהרי"ל הלכות לישת המצות. ט"ז סק"ד. מ"א סק"ט. ח"י או' ז' ר"ז או' ט"ז ואו' י"ז. וטוב להוציאו משם מיד שנפל התקופה פן יתחממו המים מן הברזל. ד"מ או' ז' ר"ז שם.

לט

טל) ובשאר ימות השנה יניח מלח או חותם. מ"א שם. ועיין ד"מ או' ז' שכתב או להחתימם במפה משמע דכשחותם במפה אין רשות להזיק כדאשכחן כל מידי דצייר וחתי. וכו' מש"ז או' ד'.

מ

מ) שם בהגה, להשים עליהם ברזל. וכן נוהגים העולם להניח ברזל על כל המשקים ומאכלים ועל מאכלים ומשקין מבושלים או כבושים ומלוחים אין מניחים שום דבר כי אומרים שאין לחוש במבושל וכבוש ומלוח משום תקופה וטוב להחמיר בזה להניח ברזל עליו. ש"כ ביו"ד סי' קט"ז סק"ו. לה"פ שם או' ז' בל"י שם או' י"א. וכשמשים הברזל בתוך המים כה יאמר בזכות האמהות בלהה רחל זלפה לאה שהעמידו י"ב שבטי י"ה יעמוד לנו להצילנו מכל גזרות קשות ורעות. וכ"כ בס' קב הישר פמ"ז יעו"ש. רו"ח או' ג'.

מא

מא) ועיין ברקנטי ובהגהות ציוני בפ' בראשית ומשם תבין סוד התקופה דסדקי קרנות העולם באשר שא"א לצמצם ממשלתם נשארו פנויים בלי שומר ומלאך בין תקופה לתקופה והוא רגע כשמשתנות המשמרות בין תקופה לתקופה כי לפעמים יכולין לנשוב הרוחות רעות בעולם תוך סדקי הקרנות ולזה בא סוד הציצית בד' כנפות וסוד זריקת הדם בד' קרנות המזבח לבטל הרוחות רעות מתוך סדקי הקרנות יעו"ש. לחם הפנים שם.

מב

מב) שם בהגה. גם אסור לשאוב מים ע"י עכו"ם וכו'. היינו לכתחלה. ח"י או' ח' א"ר אר ח"י. חמ"מ או' ד' ר"ז או' ח"י.

מג

מג) שם בהגה. ע"י עכו"ם וכו'. הורה מהר"ש צרור לשאוב ע"י עכו"ם יום שבת ביה"ש ואין בו משום מכין לחול וכן עשו מעשה. בית יהודה דף ק"ח ע"א. מחב"ר או' ג' מיהו השע"ת או' ד' כתב דצ"ע בזה וע"כ לסקל אלא בשעת הדחק.

מד

מד) שם בהגה. ע"י עכו"ם וכו'. ולא ע"י חרש שוטה וקטן, ד"ז שם. ועיין לקמן רסי' ת"ס.

מה

מה) שם בהגה. ואף לשאר מצות ישאב ישראל. דהא אם נאבד האפיקומן סומכין על שאר מצות. דרשות מהרי"ל הלכות לישת המצות. והגר"א כתב הטעם משום שלא יתן לתוכו חמץ.

מו

מו) שם בהגה. ישאב ישראל. ואם טורח הוא לו כגון זקן או חולה מ"מ יטריח את עצמו לשאוב מי המצות שצריך לסדד. וכן המרדכי הוא בעצמו שאבם וביירינו"ס נזהרים בכך וגם מייחדים מי המצות לכל לילה בפ"ע, דרשות מהרי"ל שם מט"מ סי' תקמ"ז. ור"ל לבני חו"ל שעושין ב' ימים שואבים מים למצת מצוה לכל לילה בפ"ע וכמ"ש לקמן או' מ"ח יעו"ש.

מז

מז) שם בהגה. ונוהגים ליטול מים מיוחדים וכו'. ויאמר בשעת השאיבה לשם מצת מצוה. דרשות מהרי"ל שם מט"מ שם. מהרי"ו סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט. א"י או' ט' חמ"מ או' ד' ר"ז או' כ"א. והיינו שיאמר בשעת שאיבה הריני שואב מים לשם מצת מצוה. וכ"ה בר"ז שם. ועיין עוד לקמן סי' תנ"ו בהגה ססעי' א' ובדברינו לשם בס"ד.

מח

מח) שם בהגה. מים מיוחדים וכו'. ונוהגים ליקח שני כלים כלי אחד למצות ליל ראשונה ואחד למצות ליל שני ונוהגים לומר בשעת שאיבה זה למצות ליל ראשונה וזה למצות ליל שני. חק יוסף או' ו'.

מט

מט) שם בהגה. ונוהגין ליקח כלי חרס וכו'. ואין ליקח כלי לשאוב בו מים שהיה בו דבש או מי פירות כי מי פירות עם מים ממהר להחמיץ כמ"ש לקמן סי' תס"ב. מט"מ סי' תקמ"ט. ונ"ל דע"י הגעלה שרי. מ"א סק"ט. ח"י או' יו"ד. א"ר או' י"ט. חק יוסף או' ז' ונראה דלחומרא בעלמא כתב זה דודאי בהדחה וניגוב סגי. מק"ח או א' וכ"כ ח"א כלל קכ"ח או' יו"ד דלא יתנם בכלי שהיה בו דבש וכו' אלא א"כ רחצם היטב ולכתחלה שוב להגעילן עכ"ל. וכ"מ מדברי הר"ז או' י"ט שכתב טוב ליזהר שלא לשאוב בו אלא א"כ הגעילו מקודם משמע דאין זה אלא לכתחלה על צד היותר טוב אבל בהדחה וניגוב סגי ליה בדיעבד.

נ

נ) ואם לקח כלי שהיה בו דבש או מי פירות כתב החמ"מ שם דאפי' בדיעבד יש לחוש אבל הא"ר שם כתב דבדיעבד נראה להקל, ועיין לקמן סי' תס"ב סעי' ב'.

נא

נא) וכל המשקין חוץ ממים נקרא מי פירות לענין זה כמ"ש לקמן בסי' תס"ב. ר"ז שם. ואין חילוק בזה אם שואב למצת מצוה או לשאר מצות כיון שהוא משום חימוץ. וכ"כ החמ"מ שם.

נא) יזהר כששואב מים למצה שלא יהיה ממעיין מים שתקנו מחדש הצינורות משום דנותן האומן שמן ויהיו במים טעם שמן ויכנם בספק. מל"ח סי' ג' או' ג'.

נב

בנ) שמעתי שר"י הלבן לא היה מניח ללוש בפסח במים שהיו בכלי נחושת לפי שהנחושת מחמם ושמעתי שהיה מעשה ואסרו שאר רבנים כמו כן. מט"מ סי' תקמ"ח. שכנה"ג סי' תנ"ו או' ב' עו"ש שם או' ג' אלא שכתב שם העו"ש שאין להחמיר בדיעבד. וכ"כ ח"י בסי' זה או' יו"ד. א"ר או' י"ט. וכ"כ הפר"ח דבדיעבד אם כבר עברו ולשו עיסה בהם יוצאין בה י"ח יעו"ש. והב"ד המחב"ר או' ד' יעו"ש, וכ"כ החמ"מ או' ד' אבל הר"ז או' י"ט כתב דבדיעבד אפי' נשתהו המים בתוכו ימים הרבה מותר ללוש בהם עכ"ל ונראה דהיינו נמי כגון דליכא אחרים וגם כגון שרואין את המים שהוא קר וע"כ בדליכא אחרים שרי.

נג

גנ) ומיהו ראיתי נוהגין ללוש בעריבות של נחושת וכ"כ בסמ"ג יעו"ש. מ"א סק"ט. ח"י שם. א"ר שם. חק יוסף או' ח' ר"ז או' ך' וטוב יותר לליש בקערת בדיל כי יכול לנקות היטב. א"א או' ט'.

נד

דנ) שם. בהגה. כלי חרס חדשים וכו'. מפני שהם משמרין קרירתן. לבוש סעי' ז' אבל לא ישנים אפי' הם של פסח שעבר אלא א"כ הם מציפים שכלי חרס ישנים שאינם מצופים אינם הידור למצוה. ר"ז או' י"ט. ועיין עוד לקמן או' נ"ו.

נה

הנ) שם בהגה. אבל בשל עץ אין להקפיד. אם הם ישנים ובלבד שלא נשתמש בהם אלא במים בלבד. ר"ז שם.

נו

ונ) שם בהגה. אבל בשל עץ אין להקפיד. וה"ה כלי חרס המצופין. מ"א סק"י. ולפ"ז כ"ש בכלי מתכת דמותר וכן באבן שיש כמ"ש בכלבו. א"ר או' י"ט. ומיהו בכלי נחושת וברזל יש להחמיר כמ"ש לעיל או' נ"ב ואו' ל"ח יעו"ש.

נז

זנ) [סעיף ב'] י"א שמים המכונסים בסוסטירנ"ה וכו'. והוא מה שקורין בלשון הש"ס דות שהוא מים המכונסים בבנין שבקרקע תחתיו וסביבותיו והרי הם כמכונסים בכלי ואין מרתיחין מחמת חמה המהלכת תחת הקרקע שהרי הבנין מפסיק בינם לקרקע וגם אין החמה מכה עליהם. כ"כ ב"י אלא שכתב שהוגד לי שמים אלו בחורף הם חמין כמו בי באר וע"כ כתב דאין להקל בדבר אם לא בשעת הדחק יעו"ש. והב"ד הט"ז סק"ה והאחרונים.

נח

חנ) שם. בסוסטירנ"ה וכו'. ואין לדמות לזה מה שאנו קורין רע"ר קסטי"ן אעפ"י שהוא מכוסה למעלה אין לשאוב ממנה להשתמש בהם סמוך לשאיבתן משום דכל שעה ורגע זב לתוכו מן הנהר אכן אם רוצה להלין אותם כמו שאר מים ולשאוב בזמנו מותר לשאוב תחת הצינור או מה שקורין בל"א רע"ר כמו מהנהר או הבאר שנמשך ממנו וכן מהקסטי"ן עצמו אם היא מכוסה. ח"י או' י"א. חמ"מ או' ג'.

נט

טנ) מי הבארות ומערות ומרתפות צריכין ג"כ צינון לילה א' קודם הלישה שהרי הם מעלין הבל בימות הגשמים וימי ניסן עדיין מימות הגשמים הם. הרשב"ץ ח"ב סי' פ"ז. ר"ז או' כ"ג.

ס

ס) מים שנתמלאו בבריכות בלילה אין ללוש בהם. הרשב"ץ בתשו' הנז' ברכ"י או' ג' שע"ת ריש הסי'

סא

סא) ופלומב"ן שמכוסה למעלה ולמטה אין מפסיק ודאי צריך לשאוב סמוך לביה"ש ובשעת הדחק י"ל הואיל ואין השמש מכה עליהם ביום שרי דיעבד בלא י"ב שעות וצ"ע. א"א או' י"א.

סב

סב) שם. אם לא בשעת הדחק. וכ"כ הלבוש. חמ"מ או' ג' ר"ז או' כ"ג.

סג

סג) שם. אם לא בשעת הדחק. ואם יש לו מים שאובין שלנו בתוך ביתו יקח אותם אף שיש לחוש שנשאבו ביום או בלילה. ח"י או' י"ב. חמ"מ שם.

סד

סד) שם אם לא בשעת הדחק. וכן מי גשמים שנלקטו בלילה אין להקל אם לא בשעת הדחק שהרב הלק"ט ח"א סי' צ"ז בדרך אפשר אמרה. הרב מזבח אדמה מחב"ר בקו"א או' ב' ועיין לעיל או' ד'.

סה

סה) [סעיף ג'] אין לשין במים חמין. ואפי' נעשו פושרין כמ"ש אח"כ.

סו

סו) שם. אין לשין במים חמין וכו'. אפי' לנו כל הלילה ולא נתחממו אלא בחמה. לבוש.

סז

סז) שם. אפי' לא נתחממו אלא בחמה. וי"מ חמי חמה חמי טבריה שהמקור שלהם חם בסיבת השמש וכו' וקמ"ל שאין הפרש בין הוחמו בידי אדם להוחמו בידי שמים ולענין הלכתא איתנהו להני תרי פירושי לאיסורא. ה"ר מנוח יעו"ש. חקת הפסח או' ב'.

סח

סח) שם. אפי' לא נתחממו אלא בחמה וכו'. ואי מהני צינון לחמי האור עיין בשו"ת הרמ"א סס"י ל"ה שכתב דלא מהני צינון לחמי האור וכתב עו"ש דאל תטעה במה שאסרו מים הגרופים מן המוליי"ר ותידוק מזה דדווקא הגרופים מן המולייר אבל בל"ה שרי דזה אינו דבגרופים מן המוליי"ר לא מיירי שנתחממו על האש ואח"כ עמדו במוליי"ר אלא מיירי בלא היה שם אש מעולם ואסורים מפני שהמוליי"ר שומר חומו יעו"ש והביאו מ"א ס"ק י"ב והפר"ח כתב דאף לחמי חמה לא מהני צינון יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל קכ"ח או' ח' מיהו ח"י או' י"ג כתב דגם לחמי האור מהני צינון וסיים דהרוצה להחמיר עכ"פ יש להתיר בהפ"מ יעו"ש. אמנם הא"ר או' ז' כתב על דברי ח"י הנז' דאין להקל. וכן חק יוסף או' יו"ד כתב להשיג על דברי ח"י הנז' ומסכים לדברי הרמ"א והפר"ח יעו"ש. והר"ז או' כ"ז כתב דיש לסמוך על המתירין בשעת הדחק או בהפ"מ כגון שעבר ולש בהם מצות הרבה יעו"ש.

סט

סט) שם. שנחשתו עבה וכו'. פירש"י שהשוליים שלו עבה ואין חילוק בין נחושת לחרס. מ"א ס"ק י"ג ח"י או' י"ד. חק יוסף או' י"ב. חמ"מ או' ח' ר"ז או' כ"ו.

ע

ע) שם. ומים שבתוכו פושרין וכו'. דהיינו כחמימות הרוק ח"י או' ט"ו. ר"ז שם.

עא

עא) שם ומים שבתוכו פושרין וכו'. ואם נתחממו כחמימות הרוק או כמים ששואבין בקיץ מן הנהר שמיד הם חמין ויש להן דין מים פושרין ולש בהם תשרף מיד. פר"ח סי' תנ"ט סעי' ה' וכ"כ א"ר או' ח' בשם מהר"ם מרוטנבורק סי' קע"ח. אמנם השש"א בסי' זה השיג על דברי הפר"ח הנז' וכ"כ ב"י דמשמע מדברי א"ח דכל הנך דאמרינן עברה ולשה אסור ה"מ באכילה אבל בהנאה מותר ואפי' בחמין עכ"ל. וכ"כ הכלבו בשם הר"ש. וכ"כ הב"ח דדוקא באכילה אבל בהנאה שריא מיד קודם שתבא לידי חימוץ. וכ"כ ח"י או' ט"ו דמבואר בטור וב"י דבהנאה לכ"ע מותר אף בלש בחמין. וכ"פ הר"ז או' כ"ז. ח"א כלל קכ"ח או' י"ג. וכתב שם הר"ז דגם להשהותו עד לאחר הפסח מותר לדברי הכל.

עב

עב) שם. ומים שבתוכו פושרין וכו'. והפושרין שנצטננו מותר ללוש בהם. ר"ז שם. וכ"כ ב"ה בשם האחרונים דאם ציננן לגמרי לכ"ע מותר אפי לדעת המחמירין בחמי האור שנצטננו יעו"ש.

עג

עג) שם. ואם עבר ולש וכו' אסור. פי' באכילה ודלא כהר"י גיאת ובעל העיעור שפירשו דוקא למצה משומרת מים אלו אסורים. מאמ"ר או' ח' ועי"ש.

עד

עד) שם. ויש חולקין ומתירין בלש במים שלא לנו. פי' אפי' במזיד. פר"ח.

עה

עה) שם. וי"א דבשוגג מותר. אכולהו קאי אף בלש במים חמין. שכנה"ג בהגב"י או' ג' פר"ח. מאמ"ר או' ט' ר"ז שם, מגן האלף או' ד' ורק שיזהר לעסוק בה בזריזות יתירה. ר"ז שם.

עו

עו) שם. ובשעת הדחק יש לסמוך עליהם. והב"ח כתב דגם בשעת הדחק אין להתיר יעו"ש. אמנם הר"ז או' כ"ז פסק כדעת הש"ע דאפי' לש בחמין בשעת הדחק יש להתיר באכילה אם לש בשוגג. וכ"פ ח"א כלל קכ"ח או' י"ג. ורק שיזהר לעסוק בה בזריזות יתירה כמ"ש באות הקודם.

עז

עז) שם. ובשעת הדחק וכו'. ואין להתיר אלא אם לש בדיעבד ואין לו עיסה אחרת. מ"א ס"ק י"ד. חק יוסף או' י"ג.

עח

עח) שם הגה. ואפי' בלא דחק יש להתיר וכו'. הרא"ם וסמ"ג וסמ"ק מתירין אפי' לכתחלה במקום שא"א בענין אחר ונראה דבלילה ראשונה יש לסמוך עליהם כדי שלא יבטל מ"ע דאכילת מצה כיון דבשוגג מותר אבל לא בשאר הימים אלא יאכל דברים אחרים. ט"ז סק"ו. וכ"כ הר"ז או' כ"ה דבשעת הדחק שא"א לו לקיים מצות אכילת מצה אלא א"כ ילוש במים שלא לנו כגון שא"א לו למצוא מים שלנו וגם א"א לו למצוא מצה אחרת וגם א"א לו להמתין מללוש עד שישאב מים וילינם כגון שהוא ע"פ מותר לו ללוש לכתחלה במים שלא לנו כדי לקיים מצות אכילת מצה שהוא מה"ת ומ"מ אם אפשר טוב לשאוב בע"פ בביה"ש של ליל יו"ט וילוש בהם מיד בתחלת הלילה שהרי י"א שמים הללו הם חשובים כמים שלנו כמ"ש למעלה עכ"ל ועיין לעיל או' ו"ד.

עט

עט) שם בהגה. ואפי' בלא דחק יש להתיר וכו'. כיון שיש מתירן אפי' לכתחלה כמ"ש באו' הקודם.

פ

פ) שם בהגה. יש להתיר אם עבר בשוגג וכו'. כ"כ ב"י בשם רי"ו וכתב ב"י דהכי נקטינן להתיר אם לשה בשוגג במים שלא לנו עכ"ל ועיין לקמן או' פ"ג.

פא

פא) שם בהגה. יש להתיר אם עבר בשוגג וכו'. וה"ה באומר מותר. מגן האלף סוף או' ד' ועיין לעיל סי' שי"ח או' י"ט.

פב

פב) שם בהגה. יש להתיר אם עבר בשוגג וכו'. פי' אעפ"י שיש לו עיסה אחרת וכיוצא. מאמ"ר או' יו"ד.

פג

פג) שם בהגה. יש להתיר אם עבר בשוגג וכו'. מקצת אחרונים מחמירין קצת בזה ואין לזוז מפסק הרב ומ"מ אין ליקח אותה לצאת י"ח מצות ללילות ראשונות ח"י או' ט"ז. וכ"כ ח"א כלל קכ"ח או' י"ג. והיינו אם אפשר באחרים לצאת בהם י"ח מצת מצוה אבל אם לא אפשר באחרים אפי' לכתחלה מותר ללוש במים שלא לנו כדי לצאת י"ח מצה וכמ"ש לעיל או' ע"ח יעו"ש.

פד

פד) מי שאין לו רק מי מעין שלא לנו ויין איזה מנייהו עדיף ללוש בו את המצה כדי לצאת י"ח ילוש במי מעיין משום שצריך לאכול לחם עוני. הלק"ט ח"א סי' צ"ז. י"א בהגה"ט.

פה

פה) [סעיף ד'] מים שלא לנו שנתבטלו וכו'. וה"ה לחמי האור מהני האי צינון אם נתקררו ע"י כך גם לדעת רמ"א בתשו' (עיין לעיל או' ס"ח) דס"ל דלא מהני צינון לחמי האור. עו"ש או' ג' ח"י י"ז. א"ר או' ט'. ר"ז או' כ"ח. מיהו הרב חק יוסף או' ט"ו השיג על דברי העו"ש וח"י הנז' וכתב דלא מהני ביטול אלא דוקא למים שלא לנו יעו"ש. וכן הא"א או' ט"ו כתב על דברי העו"ש וח"י הנז' צ"ע וכתב ואף דיעבד י"ל דאסור יעו"ש וע"כ לכתחלה ודאי יש ליזהר ובדיעבד ויש הפ"מ יש לסמוך על המתירין.

פו

פו) שם. שנתבטלו חד בתרי וכו'. משמע דבבציר מהכי לא בטיל כ"כ ב"י אבל בסמ"ג וסמ"ק כתבו דבטיל ברוב וכ"מ ביו"ד סו' צ"ח וקי"א יעו"ש. מ"א ס"ק ט"ו. וכ"כ הש"כ ביו"ד סי' ק"ט סק"ו. וכ"כ הפר"ח שם סק"ד וכאן והסכים לדבריו הפר"ת שם סק"ב. וכ"כ בביאורי הגר"א. וכ"פ הר"ז או' כ"ח. מיהו דעת ח"י או' י"ז כדברי ב"י דצריך דוקא חד בתרי. וכ"כ א"ר או' יו"ד דאף דביו"ד סי' צ"ח וקי"א משמע דבטל ברוב מ"מ הכא שאני דאין מצטנן בפחות חד בתרי יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ב' וכתב ודלא כהפר"ח יעו"ש. וכ"כ א"א או' ט"ו. והרב ח"א כלל קכ"ח או' י"א כתב דלכתחלה דוקא חד בתרי ממש אבל אם רואה שלא יספיק לו סגי ברוב.

פז

פז) שם. שנתבטלו חד בתרי וכו'. משמע דוקא בדיעבד אבל אין לבטלם לכתחלה כדי ללוש בהם. עו"ש או' ג' והמ"א ס"ק ט"ו כתב לכאורה נראה דמותר לערבם לכתחלה דהא אין הטעם משום איסור אלא כשלא לנו הם חמין וכשנתערבו נעשו צוננין וא"כ מותר לצננן לכתחלה וצ"ע עכ"ל. והביאו ח"י או' י"ז. מיהו הא"ר או' יו"ד כתב דמהאגודה לא משמע הכי אלא דוקא אם נתערבו מותר ללוש בהם לכתחלה וכתב דבשעת הדחק יש להקל ובמים שבסוסטירנ"ה דסעי' ב' נראה להקל לכתחלה לערב עכ"ל. והר"ז או' כ"ח כתב דאפי' לכתחלה נוהגין היתר לערב מים שלא לנו ברוב מים שלנו ואף שיש חולקין ע"ז מ"מ אין למחות ביד המקילין אבל לעצמו טוב להחמיר אם אפשר בקל למצוא עוד מים שלנו או ללוש ביום אחר יעו"ש. וכ"כ ח"א שם אם רואה שלא יספיק לו המים שלנו מותר לשפוך נתוכו מים שלא לנו עכ"ל ונראה דהיינו נמי אם א"א בקל למצוא עוד מים שלנו.

פח

חפ) שם. שנתבטלו חד בתרי וכו'. ומשמע מלשון הפו' שהובא בב"י דאם נתערב תוך הלישה אינו בטל' דדוקא נתערב קודם לישה בעינן ובס' א"ז העלה להתיר בדיעבד אף כה"ג. ח"י שם. וכ"כ בא"ר או' י"א יעו"ש ומיהו החמ"מ סוף או' ז' כתב ולא נראה כן מרוב הפי' ראשונים ואחרונים ולכן אין להקל עכ"ל ומ"מ לא גרע מלש במים שלא לנו שהתיר מור"ם ז"ל בהגה בסעי' הקודם אם לש בשוגג יעו"ש ובדברינן לשם.

פט

טפ) שם. שנתבטנו חד בתרי וכו'. ומותר לערב ביו"ט מים שלא לנו חד בתרי וליכא בזה משום מתקן, א"א או' ט"ו ובספרו שפ"ד על ש"כ יו"ד סי' צ"ט או' י"א יעו"ש.

צ

צ) [סעיף ה'] נוהגין שלא ליתן מלח וכו'. כ"כ הטור דהרבה נוהגין שלא ליתן מלח בפת בפסח וכן נוהגין בכל אשכנז ואין טעם ברור לאוסרו (כלומר אעפ"י שיש קצת טעם מפני שמחמם העיסה מ"מ אינו ברור. ב"י) ומ"מ אין לשנות משום אל תטוש תורת אמך עכ"ל. וכ"כ ב"י דעכשיו פשט המנהג שלא ליתן מלח בעיסה כלל ונכון הדבר עכ"ל כך הם דבריו כאן בש"ע.

צא

צא) שם. שנא ליתן מלח וכו'. המרדכי כתב שיש ליזהר שלא ליתן מלח והאוכל מצה מלוחה כאילו אוכל חמץ מפני שהמלח מוסיף חום בעיסה. והגמ"י כתב בפ"ה שרשב"ט היה רוצה להתיר למלוח מצה בפסח חוץ מיום ראשון וחביריו אוסרין דמליח הרי הוא כרותח והוי כמו לש בפושרין. והכלבו כתב בשם הראב"ד שאין נותנין בעיסה מלח ותבלין דכרותחין דמו ואם נתן עד שלא יהא נאכל מחמת מלחו נאסר באכילה כמו מצה שנילושה ברותחין ואם נתן בה מעט מלח אם תאפה מיד מותרת באכילה אבל לכתחלה לא יתן ובמצה של מצוה לא יתן כלל ואם נתן לא יצא דבעינן לחם עוני וזה מצה עשירה היא וצ"ע אי מיקרי מצה עשירה משום מלח ועכשיו נהגו שלא לתת שום מלח לא בשל מצוה ולא באחרות ואין לשנות המנהג עכ"ל. ב"י. ונראה דמ"ש וזה מצה עשירה אין ר"ל דהוי כשלושה במי פירות אלא ר"ל דהוי עשירה כשאר פת שנותנין בו מלח ואינו לחם עוני. ועוד י"ל ע"פ מ"ש הטור ססי' תס"ב דמי מלח הוי בכלל מי פירות יעו"ש. ועיין לקמן או' צ"ד.

צב

צב) שם. שלא ליתן מלח וכו'. ועיין בתיקונים תיקון ס"ט ד"ה ועוד ותוסף ללדת טעם בסוד למה אין מניחין מלח במצת מצוה יעו"ש.

צג

צג) שם. ונכון הדבר. משמע דאין זה רק לכתחלה וכ"כ המאמ"ר או' י"א לפרש בדעת הטור דהיינו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד יוצא בה אף בלילה ראשונה יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דבדיעבד פשיטא דיש להכשיר ופליג על מור"ם ז"ל יעו"ש אמנם דעת שאר האחרונים להחמיר כדברי מור"ם ז"ל וכאשר יבואר לקמן.

צד

צד) שם הגה. ואפי' בדיעבד יש לאסור. וכ"כ הלבוש. וכ"פ הב"ח. וז"ל ד"מ או' ה' דלפי מ"ש רבינו לקמן סי' תס"ב דמלח הוי מי פירות א"כ פשיטא דאסור דהוי כמי פירות עם מים ולכן נ"ל דאפי' בדיעבד יש לאסור אע"ג דהרבה גאונים מתירים מ"מ מאחר שנהגו להחמיר אף בדיעבד יש לאסור וכ"כ המרדכי האוכל מצה מלוחה כאלו אוכל חמץ עכ"ל. ולפ"ז שמדמה אותה למי פירות עם מים א"כ מ"ש מור"ם ז"ל דאפי' בדיעבד יש לאסור היינו אם לא אפאה מיד אבל אם אפה מיד יש להכשיר בדיעבד כמו מי פירות עם מים לקמן סי' תס"ב סעי' ב' יעו"ש. ועיין באו' שאח"ז.

צה

צה) שם הגה. ואפי' בדיעבד יש לאסור. ואם נפל לתוכה גרגיר מלח תאפה מיד כמ"ש סי' תס"ב ואם משום שמחמם יש לסמוך על הכלבו (עיין לעיל או' צ"א) שכתב דמעט מלח אינו מחמם. מ"א ס"ק ט"ז. ח"י או' ח"י. א"ר או' י"ב. חק יוסף או' ט"ז. ר"ז או' ל' ואם לא אפאה מיד יש להחמיר כדעת רמ"א ולאוסרו באכילה. ר"ז שם. וכמה הוא מיד ית' לקמן סי' תס"ב סעי' ב' יעו"ש.

צו

צו) מעשה שאפו המצות בתנור חדש שהושם מלח בתחתית התנור כנהוג וכשאפ' המצות התחיל המלח לבצבץ ולצאת החוצה ונדבק במצות והעלינו דאם הוא דבר מועט במעט המצות דיש להתיר דהגם דנימא דהוי המלח דין מי פירות הרי ק"ל דתאפה מיד ואין לך נאפה מיד כמו שהוא בתוך התנור עצמה. רו"ח או' ח' יעו"ש.

צז

צז) שם הגה. ואפי' בדיעבד יש לאסור. היינו באכילה אבל בהנאה ודאי דמותר. ח"י או' ח"י. והא"ר או' י"ג כתב ולפי מ"ש לעיל אסור בהנאה עכ"ל ור"ל לפי מ"ש לעיל או' ח' בשם מהר"ם מרוטנבורק דאם לש בפושרין אסור בהנאה יעו"ש. אמנם כבר כתבנו לעיל או' ע"א דדעת רוב הפו' להתיר בהנאה יעו"ש וא"כ ה"ה   לכאן. וכ"מ מדברי הר"ז שכתבנו לעיל או' צ"ה שכתב יש להחמיר ולאוסרו באכילה משמע הא בהנאה מותר. וכ"כ א"א או' י"ט. ח"א כלל קכ"ח או' ט"ז. ועוד הא כתבנו לעיל או' צ"ג דלדעת הטור והש"ע והפר"ח בדיעבד מותר אפי' באכילה וא"כ די לנו אם נחמיר באכילה.

צח

צח) שם הגה. ואפי' בדיעבד יש לאסור. וכ"ז אם לש במים אבל אם לש במי פירות פסק הב"ח דאין לאסור בדיעבד. ח"י שם. אבל לכתחלה יש להחמיר שלא ליתן מלח בעיסה אפי' נילושה במי פירות. ר"ז או' ל"א.

צט

צט) נהגו כל ישראל שלא לקטף אפי' במלח לבדו אפי' לאחר אפייה בלילה הראשונה ומיהו בדיעבד אין לחוש אם קטף פניה לאחר אפייה אפי' במי מלח וביצים ובשמים. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ה' ועיין לקמן או' ק"ג.

ק

ק) [סעיף ו'] לש המצה בקצח. קימ"ל בל"א. אחרונים. בבגדי ישע בשם רש"ל כתב דהוא אני"ס בל"א. פת"ע או' כ"ב.

קא

קא) שם. כשרה. ומיהו צריך לאכול כזית מצה חוץ מתבלין. מ"א ס"ק י"ז. חק יוסף או' י"ז ובעינן דוקא שיאכל כזית מצה ועוד חלק ס' מכזית ואז דוקא יצא ובלא"ה לא יצא. מק"ח או' ב' ועד כמה יהא מעורב בה ותקרא לחם עיין לעיל סי' תנ"ג או' מ"ג יעו"ש וכ"ז לדעת הסוברים דע"י התבלין לא נעשית מצה עשירה ויוצאין בה י"ח אבל יש חולקין בזה כמ"ש באו' שאח"ז.

קב

קב) שם. כיון שיש בה טעם מצה. משמע דיוצאין בה י"ח בלילה הראשונה. וכ"כ ב"ח לדעת הטור וכ"כ מ"א ס"ק י"ח דכ"מ דעת הש"ע. וכ"כ א"ר או' י"ד דכ"מ דעת הש"ע וכ"כ א"א או' י"ח דכ"ה דעת הש"ע. אבל הראב"ד בסי' תמ"ד ס' כ"ז כתב דמלח ותבלין הוו מצה עשירה יעו"ש. וכ"כ א"ח או' קי"ו והכלבו דאם נתן בה מלח או תבלין אפי' מעט לא יצא שאין דרך עוני בכך יעו"ש. וכ"כ הרוקח סי' רע"ג והרב צל"ד בכלל ג' פ"ט וכ"כ מ"א שם דבהרמב"ם משמע דהו"ל מצה עשירה. וכ"כ הער"ה או' ג' להוכיח כי כ"ה דעת הרמב"ם דהוי מצה עשירה יעו"ש. וכ"כ א"ר שם לענין דינא דאינו יוצא בה יעו"ש וח"י או' י"ט כתב דאין יוצאין בה י"ח מצה ואין לאכול אותה בע"פ כדין מצה עשירה כיון דלדעת הרבה פו' יוצאין בה. וכ"כ א"א שם. ר"ז או' ל"ג.

קג

קג) ומיהו במצה מתובלת אחר אפייה יוצא בה דיש בה טעם מצה. א"ר שם. ער"ה שם. אבל נילושה ביין ושמן ודבש אחר אפייה אע"ג דאינה נקראת מצה עשירה מ"מ ליכא טעם מצה ולא עדיף משרוייה במי פירות דלא יצא י"ח אף דיעבד. ער"ה שם. ועיין לעיל או' צ"ט. ומ"ש ולא עדיף משרוייה במי פירות וכו' ית' לקמן סי' תס"א סעי' ד' יעו"ש.

קד

קד) שם. ומ"מ אין ליתן בה תבלין וכו'. ואין לחוש לתת מסטיק"א בתוך העיסה. ומיהו במצה של מצוה אין לתת שום דבר כלל כדי שלא יטעום בה זולת טעם מצה לבד. הרדב"ז בתשו' ח"ג שנדפסו בפיורד"א סי' תקפ"ב. מחב"ר או' ה'.

קה

קה) שם. ומ"מ אין ליתן בה תבלין וכו'. ר"ל לכתחלה אין נכון ליתן בה תבלין.

קו

קו) שם הגה. ופלפלין אפי' בדיעבד אסור. וכתב מהרי"ב דחד קורט פלפל עושה כל העיסה חמץ. ד"מ או' ו' ודוקא כשנילוש בתוכו אבל אם נפל עליו יסלקנו ומותר. מ"א ס"ק י"ט ח"י או' ך' א"ר או' ט"ו. חק יוסף או' ח"י. ר"ז או' ל"ד. ח"א כלל קכ"א או' ט"ז.

קז

קז) שם הגה. ופלפלין אפי' בדיעבד אסור. וברמזים משמע דפלפלין שרי בדיעבד ומ"מ אין להקל. מ"א שם. מיהו דעת הא"ר שם להתיר בדיעבד וכ"כ הפר"ח דכל שאפו מיד אין לחלק בתבלין ואפי' בפלפלין יש להכשיר בדיעבד בדבר מועט יעו"ש, וכן מדברי הרשב"ץ במאמר חמץ דף ל' ע"ב נראה דדיעבד שרי כדעת הפר"ח. ברכ"י או' ח' אמנם הלבוש כתב כדברי מור"ם ז"ל דאפי' בדיעבד יש לאסור, וכ"נ דעת ח"י שם. וכ"פ הר"ז שה ובאו' ל"ב. ח"א שם. וה"ד באכילה אבל בהנאה שרי, ח"י שם. א"א או' י"ט ר"ז שם. ח"א שם. וכן מותר להשהותם עד לאחר הפסח. ר"ז שם.

קח

קח) שם הגה. ופלפלין אפי' בדיעבד אסיר. וה"ד בלש במים אבל אם לש במי פירות לבד אין להחמיר אפי' בפלפלין. עו"ש או' ג' ועיין לעיל או' צ"ח ובאו' שאח"ז.

קט

קט) עיסה שנילושה ביין ונתערב בה מעט שכר כתב שכנה"ג בהגב"י או' ז' כיון שאין שם מים אין להקפיד עי"ש. והביאו י"א בהגה"ט. אלא שכתב דמטעם אחר יש לאסור העיסה והוא אם לא נזהרו בשמירתה ודנוה כמי פירות אבל אם נזהרו בשמירתה כמו מי פירות עם מים מותרת וכמ"ש לקמן סי' תס"ו בהגה"ט או' ו' יעו"ש. ויתבאר זה בדברינו לקמן סי' תס"ב או' ל' יעו"ש.

קי

קי) שם הגה. ופלפלין אפי' בדיעבד אסיר. ונ"ל דזנגביל דינו כפלפל ואפשר דה"ה נעגליך וכרכום. מ"א ס"ק י"ט. מיהו בס' א"ז פסק להתיר באכילה בכל מיני תבלין וכן נ"ל עיקר דהפו' לא הזכירו רק פלפלין. ח"י או' ך' וכ"כ הר"ז או' ל"ב דזנגבי"ל וכרכו"ם ונעללי"ך דינם כשאר תבלין שאינם אוסרין בדיעבד. וכ"נ דיש להקל בזה בדיעבד דהא אפי' בפלפלין יש מתירון בדיעבד כמ"ש לעיל או' ק"ז אלא רק שצריך לאפות מיד כנז"ל.

קיא

קיא) אבל קצח ושומשמין וכיוצא בהם ממיני זרעים שאין בהם חריפות כלל אפי' לכתחלה מותר לערבם בתוך העיסה אלא שלכתחלה יש לכיתשם קודם שישימם בעיסה ואל ישימם בתוכה כשהם שלימים לפי שיש מי שאומר שאפי' דברים קטנים מעכבים את האפייה כמ"ש בססי' ת"ס. ר"ז שם ובססי' ת"ס. מיהו דעת הלבוש דקצח הוי מן התבלין החדים ואין ליתן אותו לכתחלה בעיסה של כל ימי הפסח יעו"ש.

קיב

קיב) שם בהגה. וכן אם נפל בה סיד. ואפי' מעט. ד"מ או' ו' בשם מהרי"ב. מ"א ס"ק י"ט. והא דסיד מחמיץ היינו סיד ממש שהוא בפ"ע אבל סיד שבכותל שכבר נתיבש וכלה כל הלחלוחית ונתקשה כאבן נראה פשוט דאינו אוסר. שבו"י ח"ב סי' י"ג. י"א בהגב"י.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---