אילת השחר/קידושין/כא/ב
עבד עברי כהן מהו שימסור לו רבו שפחה כנענית וכו'. יש לעיין אם העבד עברי אסר עצמו בנדר ליקח שפחה כנענית, דלשיטת הר"ן בנדרים דף י"ח דנוטה דנדר חל אם אסר עצמו בדבר האסור מן התורה, דכל איסורין איסור גברא הן ונדר הוא איסור חפצא, אם העבד עברי יהי' אסור בשפחה, ואפי' את"ל דכיון דהעבד משועבד לרבו גם לענין לישא שפחה כנענית לאו כל כמיני' להפקיע שיעבודו, מ"מ באומר הנאת תשמיש שפחות עלי אז הא חל מחמת דאין מאכילין לו דבר האסור לו, וא"כ מי אמרינן דכמו דמותר גם לכהן שפחה ה"נ מותר גם איסור נדר, או דכיון דהתורה אמרה אם אדוניו יתן לו, משמע דכל עבד הותר בין כהן בין ישראל, כיון דבכהן האיסור מצד דהוא אדם כזה והתורה מיירי בכל אדם, אבל אין במשמעות הפסוק היתר על איסור צדדי שאינו מצד הגברא.
והנה בגמ' קאמר או דלמא שאני כהנים דריבה בהן הכתוב מצות יתירות, ולכאורה יותר פשוט הי' לו לומר דשאני כהנים דיש עוד איסור לקחתה, משמע דספיקת הגמ' היא דודאי אם לא הי' דין בהגברא אין אנו באים לדון, וכל מה דבאנו לדון משום דלכל האנשים משמע דהותרה, והספק הוא דאולי כיון דהכהן הוא גברא שיש לו מצות יתירות לא נכלל בהפסוק, או דמ"מ נכלל, אבל עבירה שאינה משום דין שנאמר להגברא ודאי לא יועיל על זה היתר התורה.
כהן מהו ביפת תואר חידוש הוא וכו'. כתבו הראשונים משום דלוקח אותה בפרהסיא דאז אסורה מן התורה וקנאים פוגעין בו, ויש לעיין אם אז האיסור הוא עצם הביאה, או כיון דהאיסור הוא רק בפרהסיא הרי זה כעין חילול השם ואין הביאה מצד עצמה האיסור, ונפק"מ לענין מתעסק, דבעריות דהאיסור הוא משום דנהנה חייב גם על מתעסק, משא"כ אם האיסור אינו עצם הביאה אלא הבפרהסיא שבדבר, ואע"ג דבין כך אינו חייב קרבן הבא על הגוי' בפרהסיא, מ"מ אי לא נימא כהגרעק"א בשו"ת סי' ח' דבכל התורה יש איסור מתעסק, אלא ננקוט דאין כלל איסור משא"כ בעריות הא ודאי יש איסור מדחייב קרבן, א"כ איכא נפק"מ אם צריך כפרה כה"ג, גם אם יהי' קילבד"מ כה"ג שבא בפרהסיא כשהי' מתעסק, דאם זה ככל עריות אז כיון דבעריות גם מתעסק חייב אפשר דהוי כחייבי מיתות שוגגין וקלבד"מ, אבל אם אין דינו כבעריות ומתעסק לא עשה מעשה עבירה כלל ולא שייך קלבד"מ [ועי' מש"כ באילה"ש סנהדרין דף ע"ה להוכיח מהנימוק"י שם דבפרהסיא זה איסור דעריות יותר חמור ולא רק איסור חילול השם].
חידוש הוא ל"ש כהן ל"ש ישראל. ברשב"א דן דנימא הואיל ואישתרי אישתרי, עי"ש מה שתירץ, ואכתי יש לעיין ביבמה שנפלה לכ"ג דנימא חידוש ול"ש לישראל ול"ש לכ"ג, ובגמ' ביבמות דף כ' מבואר דרק משום עשה דוחה ל"ת הוא דצריך להיות מותר, ובאלמנה מן הנישואין דיש בה איסור עשה ול"ת באמת לא הותר כלל מה"ת משום דאין עשה דוחה עשה ול"ת, ואשר על כן בעי קרא דיבמתו לרבויי לחליצה, ולמה לא תהא מותרת מכח הסברא דחידוש הוא ל"ש לישראל ל"ש לכ"ג. ובאמת יש להעיר גם בהא דמבואר ביבמות דף ח' דדוקא בנשא מת ומת ואח"כ נשא חי, דאיסור אחות אשה בא אחרי שכבר הותרה להיבם, אז הוה ס"ד דנימא הואיל ואישתרי ותהיה מותרת אליו ולכך צריך קרא דעליה, אבל באופן שבשעת נפילה היא כבר אחות אשתו לא הוי ס"ד שתהיה מותרת, ובכל הסוגיא דריש יבמות דנו מכח עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת, אבל לא נזכר שיהיה סברא להתירה מכח חידוש הוא ל"ש למי שאינה אסורה משום אחות אשתו ול"ש לזה שאסורה לו משום אחות אשתו, אמנם לזה יש מקום לומר דאשה שהיא אחות אשתו הויא אשה אחרת שעליה בכלל לא מצינו החידוש שהותרה, ורק ביפ"ת דהאשה הזאת הותרה אלא דהיה סברא שתהיה מותרת רק לישראל שיש לו רק איסורא חדא, ע"ז מהני הסברא דחידוש הוא שתהיה מותרת לכו"ע דהיינו גם לכהן, אבל אשה שאינה אחות אשתו ואחות אשתו הלא הם שתי נשים שונות, וממה דמצינו היתר על אשה שאינה אחות אשתו אין סברא ללמוד מזה היתר על אשה שהיא אחות אשתו, וכהא דחזינן דאיצטריך קרא מיוחד להתיר יפ"ת אם היא אשת איש, וביארו בתוס' דס"ד לאוסרה מפני שיש עליה איסור עשה דודבק באשתו ולא באשת חבירו, ולכאורה למה לא נימא חידוש הוא ל"ש פנוי' ל"ש אשת איש, וע"כ דעל אשת איש לא ידענו כלל שנכנסת בההיתר, ואין זה שייכות להא דחידוש הוא דסברא, דחידוש הוא נאמרה רק אם באשה הזאת כבר בין כך חל בה דין היתר, אלא דהיה סברא לומר דלכהן שיש עוד איסור לא תהיה מותרת, ע"ז אמרינן חידוש הוא.
אמנם יש לעיין קצת דגם באחות אשתו הא חל בה דין היתר לגבי האח השני שאינה אחות אשתו, וא"כ ממילא תהיה מותרת גם אליו מכח הסברא דחידוש הוא, ויש לחלק, ועכ"פ ביבמה לכ"ג דבכל יבמה יש איסור אלמנה ואיסור אשת אח, וא"כ נימא חידוש הוא וכמו שהותר איסור אשת אח יותר נמי איסור אלמנה.
ויש לומר דאם ההיתר הוא משום מצוה דייבום, אע"ג דאינו מטעם עשה דוחה ל"ת, מ"מ לא מצינו בכעין זה, סברא דחידוש הוא שבשביל זה תהיה מותרת לכל אלו דשייכים בענין ייבום אפי' שיש עליהם עוד איסור נוסף, דהסברא דחידוש הוא נאמר רק היכא דהוא היתר גרידא, כמו כאן ביפת תואר דאז שייך לומר דההיתר נאמר גם אם יש עוד איסור, משא"כ היכא דכל ההיתר משום מצוה לא נאמר שהותר גם אם יש עוד איסור.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |