אילת השחר/קידושין/כב/א

אילת השחר קידושין כב א

דף כ"ב ע"א

שלא יקח שתי נשים אחת לו ואחת לאביו. רש"י גורס לך ולא לאחרים. וכן התוס' שלא יקחנה לאביו או לבנו. ועדיין צ"ע כיון דכתיב יפת תואר דמזה ידעינן דלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר, א"כ איך יהי' ס"ד דיקחנו לקרוביו, הא אין כאן הסברא דלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר, ומה שמביאה לפלוני אין זה סיבה לומר שיהי' כנגד יצה"ר, דא"כ גם בלי מלחמה יביא לחבירו אשה שאסורה לו ונימא לא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר, וע"כ דזה שייך רק ברואה אותה במלחמה, וא"כ איך יהי' ס"ד דיהי' מותר לקחתה בשביל מי שלא רואה אותה כעת.

תוד"ה שלא ילחצנה. ויש מיישבים פי' הקונטרס וכו'. צ"ע מש"כ לתרץ שיטת רש"י מה דקרי לה בשר תמותות אע"פ דבא עליה אחרי שמתגיירת, כיון דהגירות הוא בעל כרחה, דאם מה שהגירות בע"כ עושה דכל הביאות הם כבשר תמותות, א"כ אם הוא יגרשה לא תהי' מותרת להנשא לאחר, דהא היא בשר תמותות ובשר תמותות הותר רק לזה שלקחה במלחמה ולא להשני, ולא מצינו כזה חידוש דבפשטות אחרי שמתגיירת מותרת לכל אדם, וא"כ ע"כ דלא מקרי בשר תמותות אחרי שמתגיירת.

אם אמר יאמר. יש לעיין אם צריך דוקא אמירה בפה, או מהני בכתב או ברמז.

עד שיאמר בשעת יציאה וכו'. הנה בחזו"א הסתפק אם הרציעה היא דוקא בתוך שש או אחרי כן, ונוטה יותר לומר דזה לפני גמר שש, ובקובץ שעורים משמע דהרציעה אחרי גמר שש. והנה יש בזה לדון כמה דברים, להצד דנימא דהרציעה היא תוך שש, יש להסתפק אם תיכף אחרי הרציעה תוך שש חל עליו קנין החדש של נרצע וכבר אין לו דינו הקודם, דלא שייך שיהי' לו שני דיני קנינים, ולפי"ז אם ימות האדון כבר יצא לחירות כדין נרצע דיוצא במיתת האדון, או דלא נפקע ממנו דינו הקודם ויש לו גם דינו הקודם ואם ימות לפני גמר שש יירשנו הבן, ומה דיש לומר דלא חל עדיין דין נרצע רק אחרי שש, אע"פ שנרצע לפני שש, דלפי"ז כלתה קנינו כשיגמר שש, י"ל דמ"מ זה גזה"כ דכן הוא דינו, ועוד יש לומר דאע"ג דקורין לרציעה קנין מ"מ אינו ככל מעשה קנין, ונפק"מ נמי דאם בשעת רציעה לא יחשוב האדון לקנותו בזה מ"מ יהי' קנוי לו, דכיון דרוצה לקיים דין רציעה נקנה ממילא לא בגדרי מעשה קנין, וממילא נמי לא אמרינן כלתה קנינו.

ואם הרציעה היא אחרי שש יש להסתפק אם כשנרצע מהני למפרע דלא הי' זמן שלא הי' עבד, ונפק"מ אם עבד בו בינתיים אחרי שש לפני שנרצע, ואח"כ נרצע מהני הרציעה שלא נפקע ממנו העבדות כלל, וכן אם מסר לו שפחה בינתיים ואח"כ נרצע איגלאי מילתא שלא עשה עבירה, או דנעשה עבד מכאן ולהבא.

יש להסתפק מה דבעי שיאהב אדונו והאדון יאהב אותו אם צריך זה בשעת רציעה, או בשעת אמירה דאז חל עליו דין לירצע אפי' אם אח"כ אין העבד או האדון אוהב, כיון דמ"מ מסכים שירצע מפני סיבות אחרות.

העבד עד שיאמר כשהוא עבד וכו' בתחילת פרוטה אחרונה. דהיינו דוקא אם יש בו עדיין שו"פ, הנה פשוט דגם כשלא נשאר בו שו"פ כל דיני עבד עליו ולמה צריך שיהי' לו עדיין שו"פ, ואם שיעור דמי עבד לקנות הוא פרוטה א"ש דזהו דמיקרי עבד, ולפי"ז יש מזה ראי' להרמב"ם דדמי קניית עבד הוא בפרוטה ולא כמו באמה דלא סגי בפרוטה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א