גליוני הש"ס/קידושין/ח/ב
מנה אין כאן משכון אין כאן. נ"ב עיין שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' צ"ד במשתעבד לתת מנה לאשה ומקדשה בשיעבוד זה וע"ש שסיים דליכא למיטעי למימר דבההיא הנאה דקמשתעבד לה מיקדשא ליה עכ"ל ונ' שאפי' אמר התקדשי לי בהנאת השיעבוד ג"כ אינה מקודשת דכיון דאם לא יהיו קידושין יובטל השיעבוד שהרי נשתעבד רק עבור היותה אשתו ובהבטל השיעבוד הרי אין כאן הנאה נמצא שאין כאן נתינה רק ע"י שהיא מקודשת ומה שהיא מקודשת הרי הוא רק ע"י הנתינה ונמצא דאין כאן כלום לא נתינה ולא קידושין דאין לדמותו להך דגטה וחציר' באין כאחד ועש"ה בשו"ת התשב"ץ:
התם במשכון דאחרים וכדר' יצחק כו'. נ"ב עיין שו"ת הרא"ש כלל ל"ה אות ב' תשובת ר' אביגדור כהן צדק ז"ל ע"ש כמה דברי חידוש ומהם מ"ש דטעמא דבע"ח קונה משכון דשעת הלואה דכיון שהלוהו עליו ומסרו לו על מלוה זו זכו מעותיו להיות שלו דדבר תורה מעות קונות כו' ומשמע דלר"ל דמשיכה קונה מה"ת אין בע"ח קונה משכון בשעת הלואה לקדש בו כו' וצ"ע דל"ל להך דדבר תורה מעות קונות הרי גם משיכה הי' כאן שהמשיך הלוה המשכון למלוה ועש"ה בכל דבריו:
נטלתו וזרקתו לים או לאור או לכל דבר האבד. נ"ב כלשון זה בגיטין י"ט ב' ועיין שו"ת חכם צבי סי' קט"ו:
א"ד מצית אמרה ליה מדאוריתא חיובי מחייבת לאצולן. נ"ב עמ"ש בגליון סנהדרין ע"ג א' וצ"ל דאע"ג דחוזר ומוציא ממנה דמי הככר שהצילה בו [עש"ה בגליון] מ"מ כיון דגוף הככר מחויב הוא לתת לכלב מפני ההצלה ונמצא שאין לו אצלה רק דמי הככר וא"כ ה"ל מקדש במלוה ולכן אינה מקודשת אולם קצ"ע מלקמן מ"ח ב' דעושה שירים נזמים כו' ונותנן לה מקודשת אי אינה לשכירות אלא לבסוף והטעם משום דהמלוה חלה בשעת הנתינה וכשמוחל לה אז בשעת הנתינה לשם קידושין הוי כנתינת כסף ואף דבלא"ה הי' מחויב לתת השירים כו' אלא שהי' מגיע לו חוב דמי המלאכה וכשמוחל לה החוב בשעת הנתינה לשם קידושין מקודשת עש"ה ברש"י ריש העמוד ד"ה אינה לשכירות אלא לבסוף וא"כ ה"נ כיון דהחוב חל בשעה שנותן הככר לכלב ועם הנתינה הוא מוחלו לה לשם קידושין ראוי ג"כ שתתקדש וצ"ע וע"ע ריטב"א כאן:
אינה מקודשת כו' מ"ט א"ל כי היכי כו'. נ"ב עיין שאילת יעב"ץ [ח"א] סי' א' תשובת אביו הגאון ז"ל דאפי' בעני קרובה הדין כך וע"ע שם סוף סי' ג' ד"ה וכן יש להוכיח ועיין פסקי ריקאנט"י סי' נ"ו:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |