שער המלך/תרומות/ד

שער המלך ‏ תרומות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ט

האומר לשותפו כו' והלכו לתרום וביטל שליחותו כו'. עיין בהשגת הראב"ד ומ"ש מרן הכ"מ וז"ל ועוד יש לתמוה דהתם בקידושין איתיביה ר"י לר"ל מההיא מתני' ושני ליה שאני נתינת מעות ליד האשה דכמעשה דמי כו' ומשמע דאפי' ר"ל לא אמר דלא אתי דבור ומבטל דבור אלא בשיש מעשה כו' וא"כ אפי' לר"ל לא בעיא שינה לפום גמר' דידן עכ"ל:

והן דברים תמוהים שהרי ללישנא דרב זביד אפי' בדבור שאין בו מעשה ס"ל לר"ל דלא אתי דבור ומבטל דבור וכמבואר ואם כונתו לומר כיון דלישנא קמא מייתי לה תלמודא בסתם לא היה לו לפסוק כרב זביד אלא כלישנא דסתמא דש"ס אכתי ק' מה שהקשה עוד וז"ל ועל הירושלמי יש לתמוה אמאי לא שני כדמשני בגמ' דידן ומאי ק' הא איכא למימר דהירושלמי ס"ל כלישנא דרב זביד גם מ"ש עוד משם מהר"י קורקוס דגבי תרומה וכיוצא בה מודה גם ר"י כו' הוא דבר תמו' שהרי ר"י אותביה לר"ל מהך מתני' משמע דס"ל דלדידיה מתני' אתיא כפשטא וצ"ע:

טו

נכרי שהפריש תרומה משלו. הנה התוס' ריש פ' האיש מקדש ד"ה הנכרי כו' כתב וז"ל פירש בקונט' ליאסר לזרים קסבר אין קנין לנכרי כו' וקשה לפי' דמשמע דפליגי ביש קנין לנכרי כו' ע"ש ודבריהם תמוהים לכאורה דלא משמע כן מפרש"י אלא דפליגי במירוח הגוי אי פוטר או לא אבל לכ"ע אין קנין לנכרי והרב חד"ה כתב דליכא למימר דמשמע להו דהא בהא תליא כדפירש רש"י בפרק השולח דאם כן תיקשי להו כמו שהקשה הכא והתם דאין סברא לומר דפליגי אמוראי בפלוגתא דתנאי ובמירוח הגוי ודאי פלוגתא דתנאי היא בפ' ר"י וע"ש:

ודבריו סתומים דאיך אפשר לומר דס"ל דהא בהא תליא כפי' רש"י דפרק השולח שהרי לפי מ"ש שם בד"ה מר סבר היינו דס"ל לרש"י דמאן דס"ל אין קנין ס"ל מירוח הגוי פוטר ומאן דס"ל יש קנין ס"ל דמירוח הגוי חייב ואילו לפי מ"ש כאן מדברי רש"י מבואר דס"ל לרבנן דאין קנין לנכרי ומירוח הגוי חייב ולא תלייא הא בהא ואם כן איך כתב דמשמע מפי' דפליגי ביש קנין והיה אפשר לומר דהתוס' ס"ל כמ"ש בפ' ר"י דס"ו ע"ב ד"ה מירוח הגוי היפך מפי' רש"י דפרק השולח דמאן דס"ל אין קנין ס"ל דמירוח הגוי חייב ומאן דס"ל יש קנין ס"ל דמירוח הגוי פוטר יע"ש באורך ואפשר שלזה כוון הרב ז"ל מ"ש כפי' רש"י דפרק השולח לאו היינו ממש כפי' רש"י אלא כונתו ע"ד שפי' רש"י דהא בהא תליא אלא דאינהו ס"ל איפכא כמ"ש בפרק ר"י אלא דמ"מ קשה לדברי התוס' דפרק השולח שכתב דמפי' רש"י משמע דמאן דס"ל אין קנין ס"ל מירוח הגוי פוטר דאם כן תיקשי להו לדברי רש"י ז"ל אהדדי ולעיקר קוש' בדברי התוס' נראה שהוצרכו לומר לפירש"י דע"כ ס"ל לתלמודא דר"ש דפוטר ס"ל דיש קנין לנכרי דאי ס"ל דאין קנין לנכרי א"כ מאי פריך בגמ' ולר"ש דפוטר אתם גם אתם למ"ל אימא דאיצטריך קרא משום דאכתי נכרי איתיה בתרומה דנפשיה לר"ש בשהקדימו בשבולים וא"נ בשמירחן ישראל דהשתא הוי תרומה דאורייתא וכן ראיתי בחידושי הרשב"א שהקשה כן לפרש"י ז"ל ומש"ה הוצרכו לומר דלר"ש ס"ל דיש קנין לנכרי דהשתא לא משכחת לה בתרומה דנפשיה ואין להק' דאי מש"ה הוצרכו לפרש כן לפי' רש"י אכתי תיקשי להו דמאי פריך דהא משכחת לה לר"ש תרומה דנפשיה אפי' אי ס"ל יש קנין בשגדלה שליש ביד ישראל ומכרו לנכרי ומירחו ישראל אח"כ וכמ"ש לפרש"י וא"כ מש"ה אצטריך קרא למעטינהו אע"ג דמשכחת לה בתרומה דנפשייהו די"ל דהא ל"ק להו לפירש"י משום דאיכא למימר דס"ל לר"ש דהא לא מקרייא תרומה דנפשיה כיון שהתבואה הביאה שליש ביד ישראל וגם המירוח ע"י ישראל נמצא דעיקר החיוב בא בשביל ישראל ואם כן אכתי אתם למ"ל ובשלמא לפי' התוס' דס"ל דר"ש נמי פוטר בהכי משני שפיר בגמ' כיון דהא מיהא יש לנכרי חלק בו שלקחו מישראל ור"ש פוטר וא"ה ס"ל לרבנן דמחייב דתרומה דנפשיה מקרייא והו"א דשליח נמי עביד קמ"ל וכמ"ש הרב עצמות יוסף. אמנם לפי' רש"י דס"ל דבשהביא השליש ביד ישראל ליכא מאן דפטר משום דלאו תרומה דנפשיה היא כלל פריך בגמ' שפיר דלר"ש אתם למ"ל ומה שהוצרך רש"י לומר דר"ש ס"ל מירוח הגוי פוטר ולא פירש דלר"ש ס"ל יש קנין ומש"ה פוטר ולעולם דס"ל דמירוח הגוי חייב י"ל משום דר"ש פוטר סתמא משמע בכל גוונא ואפי' בתבואה שלקחה מישראל ודוק ודע שכתב התי"ט פ"ג דתרומות מ"ט שמדברי רבינו נראה שהוא מפרש מתניתין דהנכרי והכותי שתרמו תרומתן תרומה דהיינו מדבריהם גזירה משום בעלי כיסים שלא יהיה זה הממון של ישראל ויתלה אותו בכותי וכן נראה דעת הרמב"ם ושלא כפי' רש"י והתוס' ז"ל ריש פ"ב דקידושין עכ"ד ודבריו תמוהי' לכאורה דאיך אפשר לומר שרבינו מפ' דתרומתן תרומה מדרבנן קאמר שהרי מסוגייא דפ' האיש מקדש מבואר דמדאוריי' קאמר דאי לא כן מאי משני דקרא דגם אתם אצטריך משום דס"ד אמינא הואיל ואיתיה בתרומה דנפשיה כו' גם בפ"ב דגיטין דכ"ב אמר מתקיף לה רבא טעמא במילתא דליתיה הא במלתא דאיתיה כשר והרי נכרי דאיתיה בתרומה דנפשייהו הרי מבואר דתרומתן תרומה מדאורי' קאמר וי"ל דבריו ע"פ מ"ש הרב בצלאל ז"ל בתשובה סימן א' די"א שרבינו ז"ל מפרש מה שאמרו בפ' ר"י דס"ז גזירה משום בעלי כיסים שלא כפי' רש"י והתוס' ז"ל שפי' לענין מירוח הגוי דחייב מדרבנן אלא הוא מפרש דלכ"ע מירוח הגוי פוטר אפילו מדרבנן והקונה תבואה ממורחת מהגוי פטור אפילו מדרבנן והתם משום לתא דהפרשת גוי קא אתינן עלה דרגלי' לדבר דשל (עשירי) ישראל הם ויתלו אותם בגוי מש"ה תרומתן תרומה וניחא השתא קושית התוספו' ז"ל שהק' שם דהתם מסקינן דאפילו לר"ש דס"ל מירוח הגוי פוטר אפי"ה מדרבנן חייב ואלו בשמעתין אמרינן דר"ש פוטר ותירצו דפוטר מדאורייתא קאמר וזה דוחק אמנם לשיטת הרמב"ם ניחא דאיברא ודאי דמעיקרא ר"פ ורבינא הוו פתרי ברייתות דהתם בפלוגתא דר"ש דלעיל במירוח והוה ס"ל דטעמא דתרומתן תרומה הוא משום דסביר' להו מירוח הגוי אינו פוטר ותרומתן תרומה מדאורייתא קאמר מיהו רבא חדית להו דלא שייך ברייתות אלו בפלוגתא דמירוח ובמידי אחרינא מיירי לענין תרומה עצמה שהפרישה הגוי דהיא אסורה מדרבנן מעתה אפי' תימא דר"ש פוטר אפי' מדרבנן לק"מ דברייתות אלו אתיא כתנא קמא ובדרבנן הוא דפליגי דר"ש ס"ל דכיון דאין חייבים הגוים לתרום דלא ניתנו המצות אלא לבעלי אמונה הלכך אין תרומתן תרומה ואפילו מדרבנן ורבנן ס"ל דמדרבנן מיהא תרומתן תרומה אלו ת"ד יעש"ב וא"כ איכא למימר דסוגיא דשמעתין ואתקפתא דר"א דפ"ב דגיטין אזלא אליבא דרב פפא ורבינא דפ' ר"י דהוה ס"ל דטעמא דהנהו ברייתות הוא משום מירוח הגוי אינו פוטר ותרומתן תרומה מדאורייתא מיהו רבינו ז"ל פסק כשינויא דרבא דהתם דבתראה הוא ודוק והרב עצמות יוסף הקשה על דברי רבינו דכיון דהוא ז"ל פסק דהנכרי והגוי שתרמו אין תרומתן תרומה מדאורייתא א"כ תיקשי לדידיה קרא דגם אתם למאי אצטריך דליכא למימר כתירוצ' דגמרא דאיצטריך סד"א דהואיל ואמר מה אתם ולא אריסין כו' שהרי רבינו פסק בפ"ד מה' נ"ז ד"ח דהשותפין שתרמו תרומתן תרומה וכתב מרן הכ"מ משם מוהר"י קורקוס ז"ל שרבינו ז"ל סובר כתי' הירושלמי כאן להלכה כאן למעשה דלכתחילה גזרינן מאן דלא קפיד אטו דקפיד אבל בדיעבד תרומתו תרומה וא"כ דהך דרשא דשמעתין דלא כהלכתא ופליגא אמתניתין ואמתני' סמכינן יע"ש ושם באותו פרק בדין אריס כתב מרן בשם מוהר"י קורקוס שרבינו סובר דהא דאמרינן בשמעתין אתם ולא אריסין היינו לכתחילה אבל בדיעבד שפיר דמי כדקתני ומשמע ודאי דאינו אלא מדרבנן דמדאורייתא אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד וא"כ קשה קרא דגם אתם למאי אצטריך לדעת רבינו יע"ש מה שתי' בדוחק ולע"ד נראה ליישב ולומר דס"ל לרבינו ז"ל דאף על גב דבשמעתין לא אשכחו לה פתרי לאוקמי קרא דגם אתם אליבא דר"ש דס"ל דתרומת הנכרי אינה תרומה אלא משום דסד"א הואיל ואמר מה אתם ולא אריסין כו' היינו משום דאכתי לא שמיע ליה לתלמודא השתא הא דמסיק לקמן דבכל התורה כולה אין שלד"ע ושאני מעילה משום דיליף חטא חטא מתרומה מש"ה ק"ל שפיר דלמאי אצטריך קרא גבי תרומה נילף מגרושין וקדשים אמנם לפום מה דמסיק תלמוד' לקמן דבכל התורה כולה אשלד"ע ושאני מעילה דיליף חטא חטא מתרומה ל"ק לן מידי למאי אצטריך קרא גבי תרומה דאיכא למימר דאי לא כתיב קרא דגם אתם הו"א דבמעילה לא מהני שליחות משום דאשלד"ע דיליף משחוטי חוץ וא"נ משום דהוי שליחות יד וטביח' ומכיר' ב' כתובים הבאים כא' ואין מלמדים למאי דקיימ"ל הלכתא כב"ה וא"כ הו"א דתרומה נמי לא משוי שליח משום דיליף חטא חטא ממעילה להכי אצטריך קרא דגם אתם לאשמועינן דבתרומה משוי שליח דהשתא הדר יליף מעיל' מתרומה מג"ש וכן ראיתי בשיטה אחת לקדושין הנדפס מקרב ימים לא נודע למי מקדושים אשר בארץ ומתוך דבריו ניכר כי רב גובריא ופוק חזי מאן גברא רבה מסהיד עלה הרב מוהר"ב ז"ל בתשובה סי' הנז' ד"ח ע"א שכתב וז"ל וראיתי בחידושין לרב גדול ולא ידענו מנו אבל מחידושיו ניכר דרב גובריה והיה קדמון בזמן הרשב"א כו' ודבריו שם הם דברים מועתקים משיטה הנז' כמו שיראה הרואה שהקשה כן וז"ל תו קשיא לן הא דאמרינן לעיל אתם גם אתם ל"ל והא אצטריך למכתב שליחות בתרומה כי היכי דלא נילף ממעילה מה התם לא משוי שליח דאשלד"ע אף תרומה לא משוי שליח יע"ש מה שתי' אמנם לרבינו ז"ל הא ל"ק ליה דס"ל כמ"ש דאה"נ דלפום מאי דמסיק לקמן דטעמ' דמעילה משום דיליף מתרומה אזלא לה כל ההיא שקלא וטרייא דלעיל דקרא אצטריך שפיר כמ"ש והשתא ניחא מ"ש רבינו ז"ל שם בראש הפ' וז"ל עושה אדם שליח להפריש תרומות שנא' גם אתם לרבות שלוחכם דקשה דלמאי אצטריך קרא להכי הא אסיקנא בגמרא דמגרושין וקדשים נפקא וכבר נרגש מזה הרב הנזכר אכן לפי מש"כ הנה נכון ודוק ועוד אפשר לישב דס"ל לרבינו ז"ל דקרא דגם אתם אצטריך לומר מה אתם בני ברית ואע"ג דליתיה בתרומה דנפשייהו סד"א לילף חטא חטא ממעילה וכי היכי דבמעילה תנן בפ"ז דאם שלח ביד חש"ו אם עשו שליחו' ב"ה מעל ואע"ג דלאו בני שליחות נינהו ומשמע ודאי דה"ה נכרי כדמוכח התם ה"נ גבי תרומה הו"א דנכרי נמי משוי שליח להכי אצטריך קרא דגם אתם ותלמודא דפריך לר"ש ל"ל קרא ה"ה דהו"מ לשנויי הכי אלא דחדא מיניה נקט ואפשר שהכריחו לזה משום דקשיא ליה קו' התוספת שהקשה בפ"ב דגיטין ד"ה מה אתם ב"ב דבשמעתין משמע דלר"ש לא אצטריך למדרש מה אתם ב"ב ואם כן לדידי' מנ"ל הא דקי"ל בכל דוכתא דנכרי לאו בר שליחות לענין זכיה ורבית כו' וע"ש אכן כפי מ"ש ניחא דלר"ש נמי אצטריך קרא למעוטי ב"ב וילפינן מיניה לעלמא ולפי זה ניחא מה שהוצרך רבינו ז"ל למעט נכרי בשליחות לענין תרומה מקרא דגם אתם אע"ג דליתיה בתרומה דנפשיה וא"כ לא צריך קרא להכי כדאמרינן בגמרא וכבר נתקשה בזה הרב ל"מ ז"ל פ"ג מה' אישות דין י"ז אכן כפי מ"ש ניחא ודוק וא"נ אפשר לומר באופן אחר דס"ל לרבינו ז"ל דאע"ג דהא דאמרינן אתם ולא אריסין אתם ולא שותפין אינו אלא לכתחילה ומדרבנן וכמ"ש מוהרי"ק ז"ל מ"מ הך דרשה דדרשינן אתם ולא אפוטרופסין ס"ל דדרשה גמורה היא ומדאורייתא וכמ"ש הרשב"א ז"ל בחידושיו וז"ל יש לפ' דדרשה גמורה היא והא דתנן אפוטרופוס כו' תורמין ומעשרין משום הפקר ב"ד נגעו בה לתקנת יתומים כדי להאכיל והיינו דלהניח אסור כדאיתא בפ' הניזקין עכ"ד. וכן הוא דעת התוספות בפ' השולח ד"מ ע"ב ד"ה וכתיב ואף על גב דשותפין ואריסין תרומתן תרומה מדאורייתא לדעת רבינו שאני הנהו דאית להו חלק בגוייהו ואם כן משום הכי אצטריך קרא דגם אתם לרבות את השליח משום דסד"א הואיל ומעטינהו קרא לאפוטרופסין אימא אתם ולא שלוחכם נמי קמ"ל כנ"ל נכון ליישב דעת רבינו ז"ל:

טז

הפריש תרומה במחשבתו כו'. הנה רש"י ז"ל פ' הא"מ דמ"א ופ"ק דביצה די"ג ע"א ובפ' כל הגט דל"א ע"ב פי' וז"ל ובמחשבה נותן עינו בצד זה ואוכל בצד אחר כו' וראיתי להתוספת ז"ל בפרק כל הגט דל"א ע"א ד"ה ובמחשב' הקשה וז"ל וא"ת כיון דשרי כשנתן עינו בצד זה אמאי אין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת דהא תנן במסכת שבת פ' נוטל ר"י אומר אף מעלין את המדומע באחת ומאה ופריך בגמרא והא קא מתקן ומשני דסבר כרשב"א דאמר נותן עינו בצד זה כו' ולהכי לא חשיב מתקן בשבת כשמעלה כיון דאפשר במחשבה והכא נמי אפשר במחשבה ויש לומר דשאני מדומע שכבר הוא מתוקן אבל תחילת תיקונו של טבל לא שרינן משום דאפשר במחשבה ואפי' דמאי אסור לתקן בשבת כו' יע"ש וי"ל בדבריהם דמאי קו' הא אמרינן התם בפ' היה נוטל דרשב"א פליג עליה דר"י וס"ל דנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר אבל לעלותו אסור כיון דאפשר ליה למעבד עונג שבת בכה"ג כמ"ש רש"י ז"ל שם ואם כן נימא דהא דאין מגביהין תרומות ומעשרות אתיא דלא כר"י דלית הלכתא כותיה וכמ"ש רבינו והרע"ב שם בפי' המשנה וכן ראיתי בשיט' כ"י למהר"א מוטל שהקשה כן והניחו בצ"ע ולע"ד נ"ל דמשמע להו דאפילו לר"י דס"ל דמעלין את המדומע משום דאפשר במחשבה מודה הוא דאין מגביהין תרומות ומעשרות דאם לא כן הא דקאמר ר"י דמעלין את המדומע לישמועינן רבותא דאפי' טבל גמור מגביהין תרומות וכ"ש מדומע והיינו דק"ל דא"כ לר"י אמאי אין מגביהין תרומות ומעשרות מהאי טעמא גופי' הואיל ואפשר במחשבה ועוד נראה דלק"מ דע"כ ודאי הא דאין מגביהין תרומות ומעשרות בשבת משמע דהלכתא פסיקתא היא מדפרכינן בפ' משילין דף ל"ז אמתני' דקתני ולא מגביהין תרומות ומעשרות פשיטא תני ר"י לא נצרכא כו' ואם איתא דלר"י דס"ל דמעלין את המדומע בשבת ה"נ דמגביהין תרומות היכי פריך עליה פשיטא במידי דבפלוגתא אתמר ועוד דבפרק בכל מערבין דל"ט אמרינן ועוד אמר ר"י מתנה אדם על הכלכלה ביו"ט א' לאוכלה בשני ופרש"י ז"ל ואומר אם היום חול תהא זו תרומה ואם היום קודש אין בדברי כלום דאין מגביהין תרומה ביו"ט כו' הרי בהדיא דר"י גופיה סבירא ליה דאין מגביהין תרומה בי"ט ובעיקר דברי התוספות שתירצו דתחילת תיקונו של טבל לא שרינן משום דאפשר במחשבה נראה שיש לדקדק לכאורה מהא דגרסינן פ"ק דביצה ד"ט אבוה דשמואל אמר אפילו גילגל עיסה מעי"ט אין מפריש ממנה חלתה ביו"ט ופרכינן לימא פליגא דשמואל אדאבוה דשמואל דאמר חלת ח"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש כו' ופי' רש"י ז"ל אלמא הפרשה שלא לצורך היא ולא הוי הפרשה והמפרישה ביום טוב אינו כמתקן כשאר הגבהת תרומה דגזור בה רבנן מפני שנראה כמתקן ע"ש והשתא לפום ס"ד דהך מקשן דס"ל דכיון דאפשר להאכיל בלא הפרש' לא הוי כמתקן ואפי' בתחילת תיקונו של טבל א"כ תיקשי למתני' דאין מגביהין תו"מ בשבת דאמאי הא כיון דאפשר לאכול בלא הפרשה לא הוי כמתקן ואפי' בתחיל' תקונו של טבל כי היכי דשרי בחלת ח"ל מה"ט ועיין בהרמב"ן במלחמותיו שם וי"ל וברור אך קל"ט לדעת התוספות ורש"י דאם איתא דשרי בנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר א"כ היכי אמרינן בריש פרק מפנין מפנין תרומה טהורה כו' אבל לא את הטבל ופריך בגמרא פשיטא כו' והשתא כפי זה אמאי אסור לטלטל את הטבל נימא מיגו דאי בעי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר וחזי ליה השתא נמי חזי ליה כי היכי דשרינן בדמאי בטילטול מטעמא דמיגו דאי בעי מפקיר לנכסיו והוי עני וחזי ליה ועיין מ"ש הר"ש בפ"ז דדמאי מ"ד ע"ש ובתוספות פ' הישן דכ"ג ע"ב ד"ה שני לוגין וכן קשה מהא דגרסינן פ' בכל מערבין מערבין בדמאי אבל לא בטבל וא"א דשרי ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד אחר אמאי אין מערבין בטבל הא חזי ליה ע"י מחשבה ול"ל דהתם מיירי בדלית בה שיעורא שהניח מזון שתי סעודות מצומצמות שהרי התם בדף ל' ע"ב בעי לאוקמא דמתני' דהתם סומכוס אומר בחולין אבל לא בתרומה בדלית בה שיעורא ופריך עליה ומאי פסקא ולהא ודאי י"ל כפי מ"ש התוספות בד"ה וליפרוש דאינו מועיל מה שראוי לתקנו אלא במידי דחזי לשום אדם כגון תרומה דחזי לכהנים או דמאי דחזי לעניים אבל בטבל דלא חזי לשום אדם כיון דהשתא מיהא לא חזי לשום אדם לא מהני טעמא דאי בעי נותן עיניו בצד זה אך אכתי קשה מההיא דפרכינן התם אמתניתין דסומכוס אומר בחולין ואלו בנזיר ביין לא פליג מ"ט דאפשר דמתשיל אנזירותיה א"ה תרומה נמי אפשר דמתשיל עליה ומשני אי מתשיל עלה הדרא לטבלא כו' והדר פריך ולפרוש עליה מיניה וביה כו' ומשני אלא סומכוס ס"ל כרב"ג דר' דאמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עלה בין השמשות והשתא כפי זה מאי משני הא אכתי תיקשי ליה דאי מתשיל עלה ליפרוש עליה מיניה וביה ע"י מחשבה דאפי' בשבת שרי כ"ש בה"ש דהשתא בתרומה כיון דחזי לכהנים אמרינן שפיר הואיל וכן קשה מההיא דגרסינן פ' יוה"כ ד"פ מי שנשכו נחש כו' וגוזזין לו את הכרישין ומאכילין אותו ואין צריך לעשר דברי ר' רשב"א אומר לא יאכל עד שיעשר והשתא אי שרי להפריש ע"י מחשבה היכי קאמר ר' דאין צריך לעשר הא אפשר להפריש ע"י מחשבה בהיתר ולולי דברי התוספות היינו יכולים לומר דדעת רש"י דדוקא במדומע שכבר הוא מתוקן מקודם שרינן בשבת ליתן עינו בצד זה ולאכול בצד אחר אבל בטבל שלא ניתקן לא שרינן בשבת ליתן עינו בצד זה דהו"ל מתקן וזהו תיקונו וניחא השתא הא דקאמר רשב"א במדומע נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר דלפי דברי התוספות קשה דמאי קמ"ל הא בטבל ממש נמי שרי וכ"ש מדומע ולדעת התוספות י"ל דרשב"א לא אתא לאשמועינן דשרי ליתן עיניו בצד זה דהא פשיטא דאפי' בטבל נמי שרי אלא לאפלוגי אר"י דאמר מעלין את המדומע הוא דאתא וקאמר דוקא ליתן עיניו בצד זה הוא דשרי הא להעלותו לא וזה ברור ועיין (בהרח"ה) [בהר"ח] שם אך מדברי התוספות שכתב אבל בתחילת תקונו של טבל לא שרינן משום דאפשר במחשבה נראה בהדי' דס"ל דבשבת נמי שרי ליתן עיניו בצד זה אפילו בטבל גמור וכ"כ בשיטה מקובצת פ' המביא דל"ד ע"ב וכיון שכן ק"ט מההיא דפ' מפנין ובכל מערבין וצ"ע כעת:

ודע דמדברי התוספות בפ"ק דחולין ד"ו ע"ב ד"ה והתיר נראה דס"ל דטבל גמור לא משתרי על ידי נותן עיניו בצד זה היפך ממ"ש בגיטין ובבכורות שכתבו וז"ל ואומר ר"ת דהכא ובפ' ר"י איירי בדמאי כו' אבל ודאי טבל חייב מ"מ וכן משמע דמיירי הכא בדמאי מדפריך לקמן ודלמא ר"מ נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר דלא שרי אלא בדמאי עכ"ל יע"ש ולפי זה צ"ל שר"ת מפרש מה שאמרו מה תרומה גדולה ניטלת במחשבה שלא כפי' רש"י אלא הכי פי' תרומה גדולה ניטלת במחשבה שאם הפריש תרומה גדולה במחשבה ולא הוציא בשפתיו כלום הרי זה תרומה וכן מצאתי בחדושי הרשב"א פ' האיש מקדש דמ"א ע"ב שדחה פי' רש"י וכתב יש מי שפי' דבמחשבה נמי פליגי רבנן וראב"ג והכא ה"פ ישנה במחשבה שאם נטל ולא קרא עליו שם תרומתו תרומה יע"ש כלומר דכי פליגי רבנן עליה דראב"ג היינו במחשבה דנותן עיניו בצד זה אבל אם נטל ולא קרא שם בשפתיו מודו רבנן דמהני וזה נראה דעת רבינו שכתב הפריש תרומה במחשבתו כו' ומדלא אשמועינן רבותא דאפי' בלא הפריש אלא נותן עיניו בצד זה משמע שדעתו לפסוק כרבנן דראב"ג וכמו שפסק בפ"ג מה' אלו דין יו"ד דתרומת מעשר אינה ניטלת מאומד כרבנן וס"ל דכי פליגי רבנן עליה דראב"ג היינו במחשבה דנותן עיניו בצד זה אבל אם הפריש ולא הוציא בשפתיו מודו רבנן וכדעת יש מי שפי' שכתב הרשב"א וא"נ דס"ל דמחשבה שאמרו היינו הפריש ולא הוציא בשפתיו אבל נותן עיניו בצד זה לא מהני לכ"ע וס"ל דבמחשבה לא פליגי רבנן עליה דראב"ג כמ"ש התוספות והרשב"א ודברי מרן כ"מ שכתב שדברי רבינו כפי' רש"י והתוספות הן דברים תמוהים כי רב המרחק ביניהם כמ"ש ושוב נדפס ס' מוהר"י קורקוס וראיתי לו שהשוה דעת רבינו לדעת רש"י והתוספות כדברי מרן ונדחק בלשון רבינו שמ"ש הפריש תרומה אין הכוונה שהפריש בפועל אלא במחשבתו יע"ש ולא ידעתי מי הזקיקו לפרש כן בדברי רבינו מאחר שמבואר הוא שדעתו כדעת ר"ת והרשב"א ז"ל שכתבנו ודוק ועיין בספר קיקיון דיונה שם בחולין שהקשה לפי' רש"י ז"ל שם דהא דר"מ מיירי בודאי אם כן איך פריך בגמרא ודילמא ר"מ נותן עיניו בצד זה דלא שרי אלא בדמאי ע"ש. ואשתמיט מיניה דברי רש"י דפ"ק דביצה ודפרק כל הגט שדעת רש"י דאפי' בודאי טבל שרי נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר כנ"ל ומהתימה על מוהר"י מטראני ח"א סי' כ"ה שכתב בתוך התשובה וזה לשונו ועוד בפ"א דחולין אהא דר"מ אכל עלה של ירק פרכינן דילמא ר"מ נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ומשני תא חזי מאן גברא רבא מסהיד עליה ולא תימא עלה של ירק שאכל ר"מ דמאי היה ולהכי סגי ליה בהכי דאם כן טפי הו"ל לשנויי ודאי היה ולא סגי ליה בהכי עכ"ל ואתמהא איך לא זכר שם דברי התוס' שם באותה סוגיא שכתבו משם ר"ת דעלה שאכל ר"מ דמאי היה ומשום הכי סגי ליה בנותן עיניו בצד זה והן אמת שמדברי התוס' שכתבו בגיטין ובבכורות נראה שחולקים על זה וכמ"ש מ"מ לא היה לו לומר כן בפשיטות ודע דבהא דפריך בגמ' מה לתרומה שכן ישנה במחשבה ראיתי להרב עצמות יוסף שהקשה וז"ל וק' דא"כ לישתוק קרא דונחשב לכם דכתיב גבי תרומה לאשמועינן שישנו במחשבה וגם קרא דכל נדיב לב עולות דכתיב גבי קרבנות דשמעינן מיניה דקדשים איתנהו במחשבה ומדאצטריך קרא בגירושין ולא נפ"ל מתרוייהו שמעינן דקדשים איתנהו במחשבה ולהכי אצטריך קרא בגרושין דלא מצי למילף מתרוייהו כו' ע"ש מה שתי' והנראה ודאי שעיקר קושיתו הוא לשנויא דמשני בפ"ג דשבועות דכ"ו דחולין מקדשים לא גמרינן דאלו לשנויא קמא דמשני משום דהוי תרומה וקדשים שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדים הא ודאי לק"מ דאצטריכו קראי כי היכי דלהוי ב' כתובים הבאים כא' ולא נילף מינה לעלמא ואין לומר וליישב דאי לא הוה כתיב קרא דונחשב הו"א דלעולם דתרומה לא מהני מחשבה ואצטריך קרא בגרושין ולא נפ"ל מתרוייהו כי היכי דלהוו גרושין וחד מהנך שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין ולא נילף מינה דין שליחות בעלמא דהא אכתי תקשי למאן דאמר מלמדין למאי אצטריך קרא דונחשב דהכא ליכא אלא ב' כתובים דתרומה וקדשים מצרך צריכי ואף לזאת הי' אפשר לומר דאי לא כתיב קרא דונחשב הו"א דלעולם גבי תרומה לא מהני מחשבה ומאי דאצטריך קרא בגירושין ולא נפ"ל מתרויי' הוא משום דאי לא הוה כתיב בגירושין לא הוה שדינן קרא דאתם בתרומה אלא לרבות את השליח ולא הוה ממעטינן מיניה מה אתם בני ברית אף שלוחכם ב"ב להכי כתיב קרא בגירושין כי היכי דנילף תרומה מתרוייהו דהשתא ע"כ אייתר לן קרא דאתם לומר מה אתם ב"ב ולעולם דמחשבה לא מהני ומש"ה אצטריך קרא דונחשב ומהתימה על הרב הנזכר דלקמן בדף שאח"ז בד"ה ונילף ממעילה תי' כן על מה שהקשה שם ע"ע וא"כ מאי ק"ל הכא האמנם נראה קו' הרב ז"ל אכתי קיימא באנפין לר"ש דאמרי' בגמ' דלא אצטריך קרא דאתם למעוטי בני ברית משום דמסברא ידעינן ליה דליתנהו בתרומה דנפשייהו ואפשר שלזה כוון הרב ז"ל אלא שקצר במקום שאמרו להאריך ואף גם זאת אפשר ליישב דר"ש ס"ל כמ"ד ב' כתובים הבאים כאחד אין מלמדין דהשתא אי לא כתיב קרא דונחשב הו"א דאצטריך קרא דגירושין כי היכי דלהוו גירושין ותרומה ב' כתובים הבאים כאחד ולא נילף מיניה לעלמא דין שליחות ולעולם דתרומה לא מהני מחשבה וכמ"ש כנ"ל ודוק:

אפריון שלמה

מה שהוכיח מפרש"י דס"ל דאף אם אכל טבל מהני להפריש אחר כך לתקן מה שאכל למפרע וכן הביא בשם התוי"ט שהוכיח כן מדעת הרמב"ם אך הוכיח מפרש"י גיטין ל"א ד"ה הי' חושש וכו' ואם לא אכלן וכו' דמשמע אם אכלן לא מהני הפרשה עיי"ש. ולכאורה נלפענ"ד דא"ש לפמ"ש בחידושי שבירושלמי משמע שמדאורייתא בעינן מוקף ולפ"ז אף בדעבד לא מהני בלי מוקף ולפ"ז י"ל דזה תלוי בזה דהרמב"ם לשטתו דס"ל דלא בעינן בדעבד מוקף לכך מהני למפרע הפרשה על מה שכבר אכל אבל רש"י ס"ל כהירושלמי דמהני מוקף מן התורה ולכך בפרק כל הגט מיירי רש"י מטבל הטבול לתרומה גדולה שבזה בעינן בדיעבד מוקף לכך לא מהני הפרשה אחר אכילה אבל בברייתא דהבודק את החביות מפרש רש"י דמיירי בטבל הטבול לתרומת מעשר דבזה ודאי לא בעינן מוקף רק מדרבנן לכן מהני הפרשה אף למה שכבר שתה ובזה מיושב כל הקו' שהקשה השעה"מ דאיך משכחת לה להלקות על טבל הרי הוי התראת ספק שמא יפריש אח"כ וכן נמי ביומא דאמרינן שם דמאכילין אותו תרומה עיי"ש דהתם הכל מיירי בטבל הטבול לתרומה גדולה ובזה לא מהני הפרשה לאחר אכילה:

מעשה חושב

(שע) וי"ל דשאני מדומע שכבר הוא מתוקן ואפילו דמאי אסור לתקן בשבת כו'. תמהני דלפי מה דמבואר ממה שכתבו דתחלת תיקונו של טבל לא שרינן כו'. מכלל דבמחשבה עצמה באמת שרינן בשבת אפילו לכתחלה. וא"כ מה יענו נגד תלמוד ערוך ביומא דף פ"ג רע"ב. כהא דאמר רבה. באפשר בחולין כ"ע לא פליגי דמאכילין אותו חולין וע"ז פריך שם הש"ס פשיטא. ומשני לא צריכא אלא בשבת. ופריך שם שבת נמי פשיטא. טלטול דרבנן בעלמא הוא כו' וע"ש:

והשתא אי ס"ד דבמחשבה שרינן לכתחילה ליתן עינו בצד זה ולאכול בצד אחר אפילו בשבת. א"כ הא אפילו טלטול אין כאן. ולפ"ז הרי הדרא הקושיא לדוכתא פשיטא. דהא עציץ שאינו נקוב עכ"פ מדרבנן אסור. אבל לתקן טבל במחשבה. הרי אפילו לכתחילה מותר. וצ"ע:

(שעא) והשתא אי שרי להפריש ע"י מחשבה היכי קאמר רבי דאין צריך לעשר. הא אפשר להפריש ע"י מחשבה בהיתר כו'. עיין מה שכתבתי לעיל ע"א על הגליון. ולכאורה קושיית הגאון המחבר ז"ל מההיא דפ' יוה"כ צריך ביאור. דהא קשה דאפילו אי נימא דלא שרינן להפריש ע"י מחשבה בשבת היינו מטעמא דמתקן אבל בחולה דמותר לו לאכול אפילו בלא הפרשה. א"כ הרי ההפרשה תו אינה תיקון. וא"כ סוף סוף קשה אמאי קאמר רבי דאין צריך לעשר הא אפשר להפריש בהיתר כיון דלאו מתקן הוא. וצ"ע:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף