אור שמח/תרומות/ד

אור שמח ‏ תרומות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

והתורם את שאינו שלו.

בירושלמי בעי אם הוי הטעם מפני שאינו תורם את של חבירו או שאינו תורם את שאינו שלו ונפ"מ אם מירח לכרי והפקירו [דלאחר מרוח הפקר אינו פוטר] ועשה תרומה ואח"כ זכה בו אם הוי תרומה, ובעי למיפשט מהך דתנן אכל תרומת הקדש ותני ר"ה שהקדיש טבל [פירוש דקמ"ל ר' הושעיא דאפילו כן חל איסור הקדש על טבל משום דטבל מותר בהנאה שאינו של כלוי והקדש אסור עיין תוס' שבת (דף כ"ו) ד"ה אין מדליקין דלא מצאנו בשום מקום שיהא הטבל אסור בהנאה, ובעניותן מצאנו מפורש דמותר כמו דתנן פ"ה דדמאי מ"ח אין אדם רשאי למכור טבל אלא לצורך הא לצורך שרי, ואולי לא ברירא להו מכאן דאפשר כיון דמוכר הוי לקוח ומיפטר מן התורה, ותו איך שייך דאסור להנות ולמכור כיון שע"י המכירה תפקע ממנו איסור טבל א"כ ההפקעה מחיוב טבל והיתר המכירה באין בב"א. אך ז"א דלגבי המוכר נשאר בטבלו דאי חזר ולקח חייב לעשר וא"כ אסור להנות וכמוש"כ תוס' ב"מ (דף פ"ח), ואולי משום דאפשר לחלק בין טבל הטבול לתרומה ובין טבל הטבול למעשר ודוק ואכמ"ל עוד באופנים שונים שיש לי בזה. ועיין לרבינו פ"י הכ"ה ומפני זה כו' ומותרת לכהן הקדישה נאסרה אף לכהן כו' ולא ידענא הא ר' הושעיא קאמר גם בהקדיש בטבלו אך ז"א דכיון שפקע איסור טבל כשהפריש תו חייל איסור הקדש על התרומה וכמו דאמר ביבמות גבי אשת אח ודוק] ומאן קא תרים הגזבר, אלמא דיכול להפריש את שאינו שלו כיון שאינו של חבירו א"ר אידי תפתר שהגזבר כבעלים ודלא כר' יוסי דאמר הוא גזבר הוא אחר, ובחידושי להלכות שקלים בארתי. וכעת נ"ל כך, דתנן ומייתי לה בבלי ב"ב (דף ע"ט) הקדיש בור ואח"כ נתמלא מים שובך ואח"כ נתמלא יונים אילן ואח"כ נשא פירות כו' מועלין בהן ואין מועלין במה שבתוכן דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר המקדיש את השדה ואת האילן מועלין בהן ובגידוליהן כו' שאף ר' יוסי לא נחלק עליו אלא בשדה ואילן אבל בבור ושובך מודי ליה, ועמדו רבנן בתוס' דלא אמרינן שיקנה חצר הקדש כמו שקנה חצר דהדיוט דחצר משום יד איתרבאי ולא מצאנו יד להקדש, והנה אם נאמר דהגזבר כבעלים ולכך מצי תרים את של הקדש כתורם את שלו א"כ בעומד הגזבר מצדו ואמר זכתה שדה להקדש היה צריך לזכות החצר להקדש כמו דיש בידו לזכות להקדש כן מצי זכי ע"י החצר דהוי גזבר בעליו והוא עומד בצדו, וכן מצאנו בקדושין (דף כ"ז) דכמו דקני לנפשיה מטלטלין אגב קרקע כן קני הגזבר מעשר עני עבור העניים אגב השדה שקונה לעצמו משום דיד עניים הוי והוי כקונה לעצמו עיי"ש וממש כמוש"כ [או כפי הנראה מסוגיא דידן דמשתמרת קני בלא אמירה כלל היינו דיהיה משתמר לדעתו של בעלים והכא משתמר לדעת הגזבר] אבל אם נאמר דגזבר כמו אחר א"כ לא מהני מה שמשתמר לדעתו דגזבר וכן מה שעומד בצדו ואומר זכתה להקדש וז"ב, ומר' יהודה אין ראיה דבש"מ פירשו דלעולם קניא הקדש רק משום שאינו בא ע"י הקדש אדם לית בה דין מעילה וזה יתכן לר' יהודה דאין מעילה בגדולין והוא משום דהגדולין ממילא קא אתי ולא נתקדשו ע"י ישראל, כן מצי סבור דבור קני להני מים ושובך קני להנך יונים רק דלית בהו מעילה משום דאינן באין ע"י הקדש אדם, אבל ר' יוסי סבר דיש מעילה בגדולין ואפ"ה סבר בבור ושובך דאין מועלין במה שבתוכן ואם הוי זכי להו בור ושובך אמאי לא ימעלו וע"כ סבר דגזבר כמו אחר ולא מהני מה שעומד מצדו ומה שמשתמר לדעתו ולכך לא זכי הקדש במים ויונים, וזהו ר' יוסי דאמר הוא גזבר הוא אחר ודוק:

ולפ"ז אינו צריך לדחוק כלל הך דפליגי ראב"ש ות"ק בהקדישן ריקנין ואח"כ נתמלאו אם מועלין במה שבתוכן, דפליגי בפלוגתת ר"מ וחכמים ובבאין דרך שובכו רק דמיירי בפשיטות והראב"ש סבר דהגזבר כבעלים וכהברייתא תמן דמצי להרים גזבר את של הקדש דאיהו הוי כבעלים ואם עומד בצדו ואמר זכתה כו' או משתמר לדעתו קני להו הקדש ושפיר מועלין במה שבתוכן, ות"ק הוא ר' יוסי דאמר גזבר כאחר ולא קני להו הקדש ולכך אין מועלין במה שבתוכן. אך יתכן דהך סוגיא סברה דיכול להפריש שאינו שלו כיון שאינו של חבירו וכמו דמצי תרים להפקר כן מצי תרים להקדש וליכא מאן דפליג על ר' יוסי ולא ניחא ליה לומר דראב"ש יסבור גזבר כבעלים [וכיו"ב פירשו רבנן בתוס' בפרק יש נוחלין (דף קל"ו) ד"ה והתניא על דרך כזה יעו"ש]:

וכיון שזכינו לזה א"ש טובא קושיית התוס' בקדושין (דף ס"ג) על אביי דחשיב כולהו תנאי דסברי אדם מקנה דבר שלב"ל ולא חשיב לראב"ש, דאליבא דאביי יסבור ראב"ש כמו דמשני ר' אידי הך דר' הושעיא דגזבר כמו בעלים וכן משני ריש לקיש במעשרות פ"ה ואין מקום כלל דראב"ש יסבור דמקנה אדם דבר שלב"ל ודוק:

הראנו מקום דבבלי סבר דמצי תרים להפקר וכן להקדש מצי תרים הגזבר, רק אביי סבר דלא מצי תרים. אולם לענ"ד אפשר דעד כאן לא קאמר הירושלמי רק לתרום פירות של הפקר לתקנן אבל לעשותן כולן תרומה על מקום אחר זה לא מצאנו בודאי, וטעמא משום דלתקן הרי עומד הכרי לזה להתרם ולהתיר איסור טבלו אבל לא לעשותן כולן תרומה. [והנה בפרק הגומ"א (דף קט"ו) הרי שהי' טוען כדי יין וכדי שמן וראה שהן משתברות לא יאמר הרי הן תרומ"ע על פירות כו' לא אמר כלום, אלמא כיון דלאיבוד אזיל לית בהו זכיה והפקירא הוי הרי מוכח דעל הפקר אינו יכול לתרום. אולם לפי מה שבארתי דרק לתרום את של הפקר בעי בירושלמי אבל אינו יכול לתרום מן ההפקר על פירות אחרים אינו ראיה משם דלתרום על פירות שיש לו בתוך ביתו לא מצי לכו"ע. וכמעט מפורש זה בתוספתא לפי גירסת הגר"א דמאי פרק ח', הרי שהיה טוען כדי יין וכדי שמן וראה שהן משתברות לא יאמר הרי הן תרומ"ע על פירות שיש לי תוך ביתי ואם אמר לא אמר כלום אבל קורא שם לתרומ"ע שבה עד שלא יגיע לארץ, הרי מבואר כפירושינו דהגם דהוי הפקירא מכל מקום להפריש את ההפקר עצמו מצי תרים ודוק. אמנם המעיין יראה כי שם בסוגיא מפני שהוא כאבוד וגריע מהפקר. וכולה הך שמועה עמומה אצלי דפריך מזה על הך דמי שבא בדרך ומעות בידו ואנס כנגדו כו' ואם אמר דבריו קיימין יעו"ש דדא ברור דאע"ג דאין ההפסד בהמעות עצמו רק אנס בא עליו מכל מקום סבר דלא מיקרי מצוי בידך דבעי גבי מעשר כדאמר פרק הגוזל קמא (דף צ"ח) יעו"ש דכתיב וצרת בידך, אולם מקור הנך ברייתות הוא בתוספתא מע"ש פ"א מתניין גבי הדדי הך דמי שבא בדרך כו' והך דהיה טעון כדי יין כו' ושם הגירסא ואם עשה כן אסור ומוכח דבהנך דסופן להיאבד במע"ש דההפסד רק להבעלים דבריו קיימין אבל בתרומע"ש דההפסד לנכסי כהן לכן דבריו בטלים ואסורים פירותיו משום טבל יעו"ש, וכן הא דמייתי תמן הך דמי שהי' לו עשרה חביות של טבל טמא וראה אחת מהן שנשברה או שנתגלתה כו' ובשמן לא יעשה כן מפני הפסד כהן, הוא בתוספתא דדמאי ושם הגירסא ואם אמר הרי זו תרומת מעשר לא אמר כלום, הרי דמשום פסידא דכהן גם בדיעבד אין בתרומתו כלום, ויעוין תוס' שפירשו דבשמן בדיעבד תרומתו תרומה וזה היפוך התוספתא דפ"ח דדמאי והגירסא בתוספתא מי שהי' לו עשרה חביות של מעשר טבל וכן הנכון. ויש להאריך ולפלפל דהא דנאמר דמשום פסידא דכהן בדיעבד לא אמר כלום תליא בהא דפליגי ר' חסדא ור' נתן ב"ר אושעיא במפריש מהטמא על הטהור אם במזיד לא עשה כלום כל עיקר דאפילו ההיא גריוא הדר לטבליה יעו"ש פרק האשה רבה (דף פ"ט) ובדברי רבינו פ"ה ה"ח ובפ"ג הי"ז לא אמר כלום משום דאינו יכול להציל כלל ובפ"ד מהלכות מע"ש הי"ב ואכמ"ל כי כבר יצאנו מהמכוון]. והוכחה לזה מהא דיליף שליחות מתרומה בבלי קדושין וירושלמי שם בתרומות ואם הו"א דרשאי להפריש את של הפקר רק משום שהוא של חבירו לא מצי תרים ברשות א"כ איך שייך זה לשליחות טפי הו"ל למימר משום נתינת רשות וכמו דאמרן גבי תמורה וכיון דנותן רשות להרים תו הוי כהפקר כיון שאין רשות הבעלים מוחה על ידו תו מצי להרים אף שאינו שלו כמו דמצי תרים של הפקר והקדש [ואולי משום דבכה"ג לא מקיים מצות הפרשה ודוק] וע"כ דבכה"ג ודאי לא מצי להרים של הפקר לעשותן תרומה על מקום אחר. והנה מתוס' יבמות (דף פ"ט) ד"ה שהפקר ב"ד הפקר מוכח דסברי דתורם ההפקר אין תרומתו תרומה, ולפלא בעיני כי לא ראיתי ספק זה בפוסקים והשמיטו הירושלמי הנ"ל. אולם מהא דאמר פ"ק דבכורים דגזל קודם יאוש לא מצי הבעלים לתרום ובעי שיהיה ברשותו, כש"כ שבעי שיהי' שלו ושל הפקר לא מצי לתרום וכמו דאמר שם הלכה א' ר' אמי בשם ר' יוחנן אפילו הבעלים שתרמו אין תרומתן תרומה, הרי דהנגזל שהוא שלו רק כיון שאינו ברשותו אינו יכול לתרום. אולם בתשובה הארכתי בזה דיש לומר כיון דיש לגזלן קנין בה דמצי לקנותה בשנוי מעשה אח"כ אף בשנוי דממילא וכיו"ב ביאוש למ"ד יאוש קאי דקנוי רק לגזלן, הרי חזינא דנכנס קצת ברשות הגזלן בעת הגזילה בחיוב אחריותו וחיוב השבתו לבעלים עד כי איכא חד מ"ד בריש הגוזל ומאכיל דהגוזל ובא אחר ואכלו דאינו חייב השני לשלם להבעלים הרי דמיחשבא דנכנסו קצת לרשות גזלן, לכן טפי אין הבעלים יכולים להרים מהפקר דאינו ברשות אחר כלל ולכן לא מצי לפשוט הירושלמי מהתם והדברים ארוכים ואכ"מ, ודוק בכל מה שהעלתי:

אבל התורם משלו כו' ה"ז תרומה.

נ"ב, כר' זירא וכן מפורש בירושלמי:

ט

האומר לשותפו כו'.

הוסיף רבינו שותפו מה שלא נזכר במשנה ודייק מדתנן בד"א שלא דבר כו' והך בד"א קאי על מה דסליק מניה דמיירי בשותפין וע"ז אמר בד"א שלא דבר אבל הרשה והה"ד לבן ביתו כו' כמו שותף. ונראה דעת רבינו דכיון דחזינא דרבא שני הכא במ"ע כגון שקדם בעה"ב ותרם את כריו מוכחא דאף דקיי"ל דאתי דבור ומבטל דבור כר' יוחנן בזה צריך לאוקמה הכי, וטעמו דדוקא הנך דחשיב כאן דאם ביטל שלא בפניהן יכול לבוא לידי תקלה שהשותף שיש לו חלק בזה הכרי ובן ביתו ועבדו שמזונתן עליו יכול לאכול אחר שיתרום לכן אין הביטול שלא בפניו בכוונת הלב מועיל והוי מילי בעלמא, אבל אם יאמר לחבירו שאין לו חלק בכרי ואין מזונותיו עליו ודאי בביטול בעלמא סגי דקפיד לתרום בעצמו ודלא כמו שבטור וש"ע בשם רבינו כתבו האומר לחבירו ודוק:

יב

הבן והשכיר והעבד והאשה תורמין על מה שהן אוכלין אבל לא יתרומו על הכל כו'.

המשל"מ הביא סוגיא דיבמות דתניא ואכלתם אותו בכ"מ אתם וביתכם למד על נשואה בת ישראל שנותנת רשות לתרום. והנה השמועה שמה צ"ב, דקא פריך על הא דתנן בת לוי מאורסת לכהן ובת כהן ללוי לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר אמאי לא תאכל במעשר הא לאו זרות איכא ואף לר"מ דמעשר ראשון אסור לזרים ג"כ תהא מותרת, אר"ש מאי אינה אוכלת דקתני אינה נותנת רשות לתרום מכלל דנשואה נותנת רשות כו', וזה פלא חדא דקרא ל"ל אם היא רשאה להרים מה שהיא אוכלת יכולה ליתן גם רשות להרים ועוד ארוסה דאין לה מזונות פשיטא דלא נותנת רשות להרים כיון שבעצמה אינה מרימה ומאי קמ"ל במשנה, ועוד דמשמע דארוסה תורמת מעשר של ארוס רק רשות אינה נותנת וזה מילי דבדותא, ועוד דבכ"מ שוה עבד לאשה, סוף דבר אינני מבין הסוגיא לפי פרש"י כלל. לכן לדעתי נראה כן, דבמסכת גיטין סוף כל הגט אמר דר"א בן גמלא סבר דבעה"ב מצי להרים מכריו תרומת מעשר ורבנן פליגי עליה יעו"ש, ובירושלמי פ"ק דתרומות מייתי לה בשם ר' יוסי דר' יוסי אמר בעה"ב שתרם את המעשרות מה שעשה עשוי, ונראה דרבנן דסברי דאין הבעה"ב יכול להרים היינו כיון שמוכרח ליתן את המעשרות ואין לו בהם רק טובת הנאה לכן לענין תרומת מעשר הוי כתורם שאינו שלו ואף אם נימא דטובת הנאה ממון בכ"ז כבר פירשו הקדמונים דאין לו בהם רק כפי שווי הטובת הנאה, ובגונב טבלו של חבירו אינו משלם לו רק דמי הטובת הנאה מהתמ"ע ואף אם הוא עדיין טבל למעשר ולא הורם ממנו המעשר ואיכא למ"ד מתנות שלא הורמו לאו כמי שהורמו דמיין, בכ"ז לא מצי להרים דכיון דאם הורם המעשר ג"כ לא מצי להפריש התרומת מעשר מתוכו ולא עדיפא מאילו הורם המעשר. יהיה איך שיהיה דא ברירא דמילתא דלרבנן אע"ג דהבעה"ב לא מצי להרים תרומת מעשר בכ"ז בנתינת רשות לישראל מן הלוי אע"ג דעדיין לא זכה בו הלוי בכ"ז מצי הבעה"ב להרים ובעינן שיהא הלוי איש אשר בו יקוים מצות נתינה שאם יתן לו המעשר יתקיים בו מצות נתינה ללוי לכן מצי ג"כ להרים וז"ב:

והדבר מבואר בספרי סוף פרשת קרח ולא תשאו עליו חטא מנין אתה אומר שאם הפריש אותו שלא מן המובחר שהוא בנשיאת עון ת"ל ולא תשאו עליו חטא אין לי אלא בן לוי ישראל שנטל רשות מלוי מנין ת"ל ולא תשאו עליו חטא. וכל אשר עין לו יראה דאין הפירוש על השליח המרים, דאטו ע"י שלוחו מצי להפריש שלא מן המובחר, וע"כ בגוונא דהבעה"ב מפריש התרומת מעשר ע"י נתינת רשות מן הלוי וזה שדייק ישראל שנטל רשות מלוי וסד"א כיון שהישראל אין לו נפ"מ שזה וזה אינו שלו מצי להפריש שלא מן המובחר קמ"ל דגם הוא בנשיאת חטא וז"ב. והנה ר' עקיבא וראב"ע הא פליגי אם מקיים מצות נתינה במע"ר בנתינה לכהן וקיי"ל כר"ע דאינו נותן רק ללוי ועיין בפ"א מהלכות מעשר ה"ד בכס"מ מש"כ בזה, וא"כ אם יתן לו הכהן רשות להרים תרומ"ע לא מצי הבעלים להרים כיון דבנתינה דיליה לא מקיים מצות נתינה והוי בזה כישראל דרשות שלו לא מהני ושפיר תניא בספרי דקרא דואכלתם אותו בכ"מ אתם וביתכם גילה שנשואה ללוי נותנת רשות לישראל להרים תרומע"ר ממעשר טבל כמו לוי עצמו אע"ג דלא זכתה בו עדיין מידי. ולכך שפיר תנן במשנתינו בת לוי מאורסת לכהן כו' אינה אוכלת בתרומה ומעשר שבמעשר אינה נותנת רשות לבעה"ב להרים כיון דלא יקיים בנתינתו לה מצות נתינה דאירוסין לכהן וכן עובר ויבם פוסלין אותה דאינה כלוי עצמו וכן בת כהן ללוי עדיין באירוסין אינה כנשואה ללוי, ומפני דבקרא מידרש מלישנא דואכלתם אותו בכ"מ לכן בזה הלשון עצמו נשנה במשנתינו אינה אוכלת ודוק. וכיו"ב מצאנו בירושלמי שם דפריך במעשר ממ"נ תאכל כהנת היא תאכל לויה היא תאכל ר"ה בשם ר' יוחנן כמ"ד אין נותנין מעשר לכהונה, פירוש דלא מתקיים בנתינתו מעשרו לה מצות נתינה יעו"ש. וכיון שבארנו זה הלא פשוט דלדידן דקיי"ל כבן גמלא דאיתקוש תרומות להדדי וישראל עצמו מצי להרים בלא רשות ואדרבה הבעלים מצי ליתן רשות ללוי להפריש טרם שזכה בה הלוי כדמפורש בפ"ק דתרומות בירושלמי אין מקום לזה כלל, ולכך רבינו דפסק דהבעלים מצי להפריש לעיל בפ"ג הי"ב לא זכר הך ברייתא כלל ולא הך דספרי לענין אם הפריש שלא מן המובחר בשנטל רשות דאין להם מקום לדינא. וזה ענין חדש:

אך לומר דבת לוי המאורסת לכהן ואפילו נשואה לכהן לא נתקיים מצות נתינה בנתינת מעשר לה זה צ"ע רב כיון שמותרת לאכול אף לר"מ ועיין פרק הזרוע (דף קל"א) ברש"י יהיב מתנתא לכהנתא יעו"ש אם לא דנימא דעיקרא קאי על בת כהן ללוי עיי"ש ועיין בתוס' שם ד"ה מאי אינה אוכלת, ואח"כ ראיתי מה שהנחתי בצ"ע בחידושי רמב"ן ביבמות שם שהעיר מהך דנטל מתנות עבור אשתו יעו"ש:

יד

כנוס לי גרני ותרום.

פירוש דסד"א דהוי קפידא משום דפועל אוכל במלאכתו בשעת כניסתם ואינו צריך לעשר כיון שאוכל מן התורה לכן אם יתרום קודם הלא תרומה קובעת וצריך לעשר על מה שאוכל כמוש"כ לקמן פ"ה ממעשר הי"ט והוי אמינא דהבעלים רוצה שלא יהא צריך לעשר על מה שאוכל לכן אמרה התוספתא משום שאין הגורן נכנס אלא א"כ נתרם ולא דמיא להך דשקול חפץ והב גיטא ועיין במשל"מ ודוק:

יט

בד"א בתרומה גדולה אבל בתרומ"ע שמותר לתרום שלא מן המוקף.

בראב"ד א"א, פירוש ואינו חושש שמא יאבדו אלא א"כ מצאן אובדין [הכא נמי] (ה"פ) אין חוששין שמא תשבר וכיון שעלתה בשלום מיד הותר. מפרש טעם הירושלמי דכיון דחזינן דשרי לתרום שלא מן המוקף הרי דאין חוששין מה"ת שמא נאבד לכך גם הוא אינו חושש אם תשבר התרומה אחר עלייתה מן הבור ומלת ה"פ ט"ס וצ"ל ה"נ והוא ר"ת הכי נמי:

כא

התורם (מן) [את] הגורן צריך שיכוון את לבו שתהיה זו תרומה וכו' ועל מה שבתוך התבן כו' ואם לא נתכוין כו' נפטר הכל שתנאי ב"ד הוא שהתרומה על הכל.

נראה דתנאי ב"ד הוא כולל עוד דהא תנן בפ"ק דמעשרות איזהו גרנן למעשרות אעפ"י שמרח נוטל מן הקטועין ומן הצדדין וממה שבתוך התבן ואוכל, הרי דהמירוח איננו קובע מה שבתוך התבן כו' ואנן תנן בפ"א דתרומות אין תורמין כו' ולא מדבר שנגמר מלאכתו על דבר שלא נגמר מלאכתו וכו' וכמו דיליף מקרא דכדגן מן הגורן כו' הרי דגמור מן הגמור מצות הפרשה ואיך תורם מן הכרי על מה שבתוך התבן אשר הוא מן הגמור על שאינו גמור דעדיין לא נגמר מלאכתו מה שבתוך התבן לחיוב תרומ"ע, וצ"ל דגם זה נכלל בכלל תנאי ב"ד שלהפריש מן התקלה אמרו חכמים שיתרום לכתחילה מן הגמור על שאינו גמור בהאי גוונא, וכה"ג מצאנו בזבחים סוף פרק ב"ש דאתנו ב"ד דלא לימא לשמו כו' יעו"ש היטב כי היכי דלא ליתי לידי תקלה וז"ב:

אולם לפ"ז אינני מבין דברי הירושלמי ז"ל ר"ח חברון דרבנן בעי תרם אחד בששים שהוא אחד מששים ואחד על הקוטעין ועה"צ כו', אמר ר' יוסי ולא מתניתין היא שהתורם בלבו על הקוטעין כו' כלום צריכא אלא ביתר, פירוש דעיקר הרבותא הוא שאעפ"י שאם נחשוב מה שבתוך התבן אינו שיעור ששים בהתרומה וזה שהוא יתר על ערך התרומה ולפי מש"כ הרבותא שתורם מן הגמור על שאינו גמור. ונראה דעיקר ראייתו מהא דמחלק בין תרומה למעשר ואם הוי בערך שהתרומה הוא אחד מששים בשנחשוב גם מה שבתוך התבן א"כ במעשר אמאי לא יועיל לתרום המעשר על מה שבתוך התבן ובודאי דלא איכפת ליה בתרומה אם יהא פחות דהא חיטה אחת פוטר את הכרי משא"כ במעשר אינו יודע כמה יהא ואינו יכול להפריש מאומד ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.