בית מאיר/אורח חיים/תס

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־13:54, 13 באוקטובר 2023 מאת הר יונה (שיחה | תרומות) (גירסא ראשונית)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


בית מאירTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תס

סע א לשין וכו' ע"י גוי עיין ח"י מעתיק הג"ה ממהרש"ל הלכה למעשה באחד שהיה תפוס וכו' ומלמד עליו זכות דשפיר עביד וכתב ואף שהשימור לשם מצה הוא רק אסמכתא בעלמא דרבנן וכמ"ש ברמב"ם פ"ה מה' חמץ ואיך ביטל מ"ע דאורייתא י"ל כי בשב ואל תעשה שאני וה"ט דשופר וכו' ולא מיבעי' לשיטתי' דתופס לעיקר דברי הב"ח ומשמעות הט"ז נמי דשימור לשמה אינו אלא דרבנן דודאי תמוה דמה דמיון למה דמייתי משופר ואינך דמשום חשש איסור שייך לבטל בשב ואל תעשה אבל בנדון זה שאין שום חשש איסור כדבאמת הא אכל כל ימי פסח וא"כ מה בכך שלא היה יכול לקיים המצוה מן המובחר מדרך אסמכתא וכי מש"ה יהא יושב ובטל מלקיימה עכ"פ מדאורייתא אלא אפילו לפי האמת דלא כהב"ח אלא דמצה לשמה בעינן מדאורייתא כדנראה מהרמב"ם עצמו פ"ו ה"ט שמעמיק הסוגי' דגמרא כהוויתו חלת תודה וכו' אין יוצאין בהם שנאמר ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לענין מצה בלבד הוא שיוצאין בה הרי שאין בזה רמז לדרבנן (וכן מוכח חולין דף ד' דת"ק חשיב מצה כתיבן אפילו לצאת בה וכבר הרגיש נמי הפר"ח בזה על הב"ח. (ומה שהח"י נסתייע מהרמב"ם פ"ה מה' חמץ כלומר מדלשון הרמב"ם הוא משום שנאמר ושמרתם וכו' אמרו חכמים וכו' זה לאו מידי הוא דשם קאי על האזהרה יתירה משעת קצירה זה ודאי אינו אלא חומרא דרבנן אבל העשי' לשמה הברור שסובר נמי שהוא ד"ת ועכ"ז אין טעם לחומרת החסיד אי נימא דודאי אין יוצא ידי חובת מצה מן התורה בעשיות גוי ואפילו גדול עע"ג ומלמדו לשמה משום דאדעתי' דנפשי' ודאי עביד א"כ למה לא אכל כמו שאכל בשאר הימים ואין טעם לענות נפשו חנם אלא נראה שסבר כדאיתא בב"י א"ע סי' קכ"ג שהוציא מהה"מ בגט הנכתב ע"י גוי וגדול עע"ג דאילו טעם פיסול הגוי אינו אלא מטעם דאדעתא דנפשי' עביד ולא הי' לשמה אינו אלא פסול מספק ולא בטל וכן הבאתי שם בספרי בית מאיר בשם תה"ד למד הכי נמי מרש"י שאינו אלא ספק שאפשר ע"י גדול עע"ג דעביד נמי לשמה ולהכי מפני הספק ברכה דאכילת מצה היה נמנע מלאכול לילה ראשונה כי שמא חשובה לשמה וצריך ברכה ושמא לא ופסולה מדאורייתא ואסור לברך וכ"ת הי' לו לאכול בלא ברכה דהא ברכות אינן מעכבות אפשר חישב ברכה זו הואיל שעל אכילה היא באה כברכת הנהנין דאסור ליהנות בלא ברכה ולהכי אך נמנע בלילה הראשון ולא בשאר ימים וצ"ע וד"ז אין בידי לפרשו אם לא בפי' הב"ח שיוצא מגדר פשטות הלשון:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף