חק יעקב/אורח חיים/תס
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) מצת המצוה. משא"כ שאר מצות א"צ שימור אך ישראל קדושים הם ונהגו לעשות שימור בכל המצות וכמ"ש לעיל סי' תנ"ג ס"ק ט"ו:
(ב) ע"י עכו"ם. ע' ב"י בסי' תנ"ג ובסי' זה מבואר שיש הרבה דעות חלוקות מפוסקים ראשונים ואחרונים והעולה לדינא נ"ל עיקר דממידת חסידות לשמור משעת קצירה במצות של מצוה אך הואיל שאין לנו שדות עכשיו די בשימור משעת טחינה והיינו להיות הישראל עומד על גביו אצל הטחינה סגי אפי' בטוחן ברחיים של יד על ידיהם סגי בעומד על גביו כיון שאינו עוסק בקמח עצמו רק מלאכתו ע"י כלי משא"כ באפיה וליש' שמלאכתו ועסקו בעיסה ומצה עצמו לא מהני בעומד על גביו וכן משמע בש"ל ע"ש. וכ"כ הב"ח בשם הג"ה מהרש"ל הלכה למעשה באחד שהיה תפוס ולא רצה לאכול בלילה ראשונה של פסח ממצה שעשה עכו"ם בפניו עכ"ל. (ואף השימור לשם מצה הוא רק אסמכתא בעלמא מדרבנן וכמ"ש ברמב"ם פ"ה בה' חמץ ואיך ביטל מ"ע דאורייתא י"ל כי בשב ואל תעשה שאני וה"ט דלולב ושופר דמבטלין משום גזירה דרבה ונסתלק בזה תמיהות הב"ח וט"ז ועיין ביבמות דף צ') ומ"מ הסכמת האחרונים דאם א"א בענין אחר דמותר בעומד על גביו וטוב יותר לעשות כה"ג ע"י חש"ו דלאו בני שימור מלעשות על ידיהם אם אפשר וכ"כ בספר תניא שיש ליזהר מהם בכל עניני פסח בכל מה שיוכל וכ"כ במ"מ וכל המחמיר הרי זה משובח עכ"ל:
(ג) ולא ע"י חרש שוטה וקטן. היינו שאינו שומע ואינו מדבר. ושוטה שמאבד מה שנותנים לו כמבואר ביורה דעה סי' א'. וקטן היינו שלא הגיע לבן י"ג שנים ויום א' וכ"כ במהרי"ל והט"ז השיג עליו ואין דבריו מוכרחים ואדרבא משמעות הפוסקים דמדמי דין זה לגיטין וחליצות ושחיטה והתם בעינן דוקא גדול ממש וכדאית' פ"ק דחולין קטן אין לו מחשבה וע"ש) ובדעבד פסק דיש להתיר ע"י קטן. וראיתי נוהגין להקל אפי' לכתחלה לעשות הנקבים ע"י קטן וכה"ג כיון שגם גדולים עומדים על גבו וכ"פ מהרי"ל והוא יותר נכון כדי להיות הרבה עוזרים למהר בענין עשייתן ומ"מ אם אפשר ליזהר במצת של מצוה יזהר במה דאפשר:
(ד) ומזרז העוסקים. וכתב בש"ל ואפי' נשים של ישראל שלא למדו ענייני פסח אין מאמינים להם לענין אפייה ולישה בפסח לכך רוב הת"ח ורבנים עומדים על הרקידה ועל לישתה ועל אפייתה כי כמה דברים יעלו על לב נשים שהן מותרות או שמא שוכחות ועושה דבר שלא כהוגן ואינה יודעת שכר מצוה והפסד עבירה ואם אדם עומד עליהם יותר נזהרות עכ"ל וכן כ' הכ"ג בשם מ"מ:
(ה) להטפל הוא בעצמו במצוה. וכ' הט"ז בשם כוונת האר"י שיטריח עצמו במצת של מצוה עד כי יתחמם ויזיע וע"י זה ישבר הקליפות שנולדו מש"ז לבטלה:
(ו) במצוה. מהרי"ל פסק ליזהר כן לכתחלה בכל המצות וע' מ"ש ס"ק א':
(ז) שיפלו בשעת לישה. וכ' מהרי"ו סי' קצ"ג לאחר גמר הלישה יכבדו מקום שלשו שם עכ"ל:
(ח) אני מבטל אותם. העולם נוהגין לומר פירורין הפקר וטעות הוא בידם דמשמע מעצמן כבר הפקר ואינו מועיל אא"כ יאמר יהיו הפקר (ד"מ מהרי"ב מט"מ של"ה) וברוקח סי' רע"ג כ' לומר יהיו הפקר וכן הסכמת האחרונים מהא דאיתא בא"ה בסי' קמ"א דאם אמר גט זה בטל אינו כלום עד שיאמר יהא בטל וע' במ"א שטרח ומדחיק לישב המנהג ולע"ד מנהג של ישראל תורה היא בלי פקפוק כלל דאע"ג דלענין גט צ"ל לשון בטל יהא דמשמע להבא מ"מ לענין הפקר מתורת נדר הוא (וכמ"ש הרמב"ם בהל' נדרים ומבואר בחושן משפט סי' רע"ג ובנדר אם אומר ככר זה קונם או הקדש וכה"ג פשיטא דמהני אע"ג דלא אמר יהא והא דמשמע בהשולח דף ל"ב ע"ב מהא דאמר רב אחא לרב אשי מ"ש מהרי הוא הקדש והרי הוא הפקר דביטול גט דמי להקדש והפקר מ"מ מבואר שם מדברי הרא"ש להדיא כמ"ש וז"ל אע"ג דלענין הלשון הרי הוא מדמ' להקדש לא דמי לגמרי להקדש דאלו בהקדש אם אמר ככר זה הקדש מהני עכ"ל הרי להדיא כמ"ש וע"ש בתוס' (גם לדעת הרמב"ם דאף בגט אם אמר בטל בציר"י תחת הטי"ת מהני דהוי להבא ועיין בבית שמואל סי' קמ"א ס"ק ע"ו ע"ש א"כ ה"ה הכא דמהני אם אמר הפקר בציר"י תחת הקו"ף) וכ"ש לפי מה דקיי"ל לענין חמץ דגלוי דעת בעלמא מהני כמבואר לעיל סי' תמ"ח פשיטא דמהני כי האי לישנא ותמה אני על גדולי האחרונים שבחנם טרחו בזה לבטל מנהג קדמונים ואדרבא נראה לי דאין לשנות ממנהג זה דאע"ג דלשון יהיה הוא עכ"פ נכון מ"מ אין לאומרו כלל מטעם שכתב הרא"ש גבי על ביעור חמץ כמ"ש לעיל סי' תל"ב ס"ק ג':
(ט) קודם חימוצן. אבל לאחר שנתחמץ לאו ברשותיה קאי לבטל כיון שהוא לאחר זמן איסורו וכה"ג מבואר לעיל ס"ס תנ"ד אבל קודם זמן איסורו אז יכול לבטל אף לאחר שנתחמץ לכך כתב המחבר הלש אחר זמן איסור חמץ אף שהטור כתב בסתם מ"מ מדכתב קודם שתחמץ מכלל דלאחר זמן איסורו קאי וזה כוונת המרדכי והגהות מיימוני לכן כ' סמוך לדין זה מה שכ' באור זרוע דלאחר שש אינו יכול לבטל מה שכבר נתחמץ וכן מבואר להדיא בשבולי לקט ומהרי"ל בדרשותיו ודלא כב"ח שהשיג על המחבר מכח לשון הטור וכת' דמיירי אף בקודם זמן איסורו וזה ודאי אינו דקודם זמן איסורא אין קפידא ויכול לבטל אף אחר שנתחמץ ודברי הטור ג"כ יש לפרש כמ"ש והוא פשוט:
(י) אין עושין. פי' לכתחלה ובדעבד יוצאין בה:
(יא) כל מה שעושין. פי' אף על פי שהוא כעין ציור מותר כתב המ"א וקצת נהגו בח"ה לעשות ציורים ואינו נכון וגם ע"י דפוס אסור עכ"ל:
(יב) במסרק. ע' בי"ד סי' ק"כ סעיף ה' בהג"ה פסק הרב דהברזלים שמתקנים בהם המצו' א"צ טבילה ע"כ והט"ז כ' שם דיש להטבילם בלא ברכה עכ"ל אכן באו"ה כלל נ"ח דין פ"ב כ' וז"ל הברזלי' שקורין בל"א שטיפל אייז"ן וכן הלהט שמחתכין בו עיסה א"צ טבילה אפי' בלא ברכה דשמא אתי לברך עליהם והוי כברכה לבטלה עכ"ל ובפר"ח כ' שם בשם הרוקח דצריכין טבילה לפיכך יטבילם עם כלים אחרים עכ"ל ונכון הוא:
(יג) רקיקין. וכיון שעושין רקיקין לכן נהגו להקל לעשות ציורין ב"י אבל הב"ח פסק דאף כה"ג נהגו לאסור והכל בו כ' בשם דרשת הראב"ד ז"ל וז"ל ראוי לעשות מצת של מצוה רקיקין קטנים לא עבים וגדולים שאין זה לחם עוני עכ"ל וע' בבית הלל בי"ד סי' צ"ו שכ' המנהג לעשות המצוה כעובי אצבע:
(יד) אין עושין. פירוש לכתחלה אבל בדיעבד אין קפידא כ"כ המ"א ומ"מ אין ליקח אותו למצת של מצוה גם יש לעיין בה אם נאפת שפיר בתוכו ולא נתחמצ' וע' בב"ח:
(טו) עבה טפח. אבל פחות מטפח אפילו משהו מותר כי כל שיעורי חכמי' כך הוא וכ"כ בפר"ח בקונטרס אחרון סי' צ"ו ע"ש:
(טז) שלא לעשות פאנדיש או פלאנדש. והם מיני מאכל ועושין אותם ע"י קמח אף שנעשו עם מי פירות גזרו בזה משא"כ במצה אפויה וטחינ' מותר לעשות ממנו כל מה שרוצה כמבואר לקמן ס"ס תס"ג וכ"כ בפר"ח לי"ד סי' פ"ז ס"ק ו' (וע' בכ"ג סי' תס"א שכתב שאירע מכשול בדבר וגזרו על הדבר כל מה שדרך לעשות כל השנ' עם קמח אסור לעשות ממצה אפויה) ואנו נוהגין להתיר:
(יז) שתאפה עמהם. ואפילו בדיעבד יש לאסור כמו במצה כפול' וכת' הט"ז ומזה אסרתי במצה שנמצא בה אחר אפיית' קטניו' אחת מטעם עיכוב אפי' עכ"ל אכן המ"א השיג על דין זה דבדברים קטנים כי האי אינו מעכב שום אפי' מידי דהוי אגחלים ואבנים קטנים שבאין לפעמים תוך המצה עכ"ד ואע"ג דראי' זו יש לדחות לכאורה שאני דברים כאלו שבאין בתוכו תוך התנור ואפי' באבן גדול יש להתיר שהם מסייעין לאפות כמו התנור עצמו דמה לי אבן שקבוע בתנור או לא כיון שהוסק משא"כ בקטניות שבא בתוכו תוך הלישה שמעכבין אפייתה מ"מ נ"ל דאין להחמיר בדעבד וכן נ"ל קצת ראיה מדלקמן סי' תס"ז בחטה שנמצא תוך מצה אפויה דהרבה פוסקים מתירין בכל ענין וגם האוסרין היינו מטעם חשש חימוץ שחטה עצמו נתחמץ אבל לא מטעם עיכוב אפייה בדברים קטנים כאלו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |