כף החיים/אורח חיים/תס

כף החיים ‏ אורח חיים תס

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין לשין מצת מצוה וכו'. דכתיב ושמרתם את המצות עד שיהא שימור לשם מצה. טור. לבוש. ואם שימור לשם מצה ד"ת או דרבנן בב"ח משמע דאיסור מדרבנן והפר"ח כתב דשימור לשם מצה מה"ת הוא וכ"מ בתשו' הרשב"א סי' כ"ו ותקצ"ג ולבוש סי' תנ"ד סעי' ד' יעו"ש. מש"ז או' א' ועי"ש שכתב שמדברי הרמב"ם פ"ה דין ח' והביאו ח"י או' ב' אין הכרח יעו"ש. וכ"כ חק יוסף או' א' יעו"ש. ועיין לעיל סי' תנ"ד או' מ"ב.

ב

ב) שם. אין לשין מצת מצוה וכו'. משא"כ שאר מצות א"צ שימור אך ישראל קדושים הם ונהגו לעשות שימור בכל המצות. ח"י או' א' ועיין לעיל סי' תנ"ג או' ס' ולקמן או' ט'.

ג

ג) שם. אין לשין מצת מצוה וכו'. ואעפ"י שאחרים עומדין ע"ג ומזהירין אותם לעשות לשם מצוה אין יוצאין בה. הרשב"א בתשו' סי' כ"ו והב"ד ב"י. וכ"כ המ"מ פ"ה דין ה' וכ"כ הלבוש. עו"ש או' א' ט"ז סק"א. מיהו רב האי גאון כתב מצה שאפאה עכו"ם בפני ישראל ע"י שימור כתיקונה מותר לישראל לאוכלה. והב"ד הטור. וכתב הפר"ח דדוקא בנכרי מתיר רב האי ולא בחש"ו. אבל הנה"ש כתב דלרבותא נקט נכרי וכ"ש חש"ו יעו"ש. וכ"כ ב"י בשם או"ח דהר"ש והרי"ף והרמב"ן כתבו דאין לחוש מי הלש והאופה יעו"ש. וכ"כ בדרשות מהרי"ל דאם גדול עומד ע"ג שפיר דמי ורק בעכו"ם אפי' ישראל עומד ע"ג אסור דגוי אדעתא דנפשיה קעביד יעו"ש והב"ד מט"מ סי' תקפ"ג. ולענין דינא כתב הפר"ח דאין לנו אלא כפסק הש"ע דאם הלישה או האפייה נעשית ע"י גוי או חש"ו אפי' בדיעבד אפי' ישראל עומד ע"ג ומזהירו אינו יוצא בה וכדעת הרשב"א בתשו' סי' כ"ו הביאה ב"י יעו"ש עכ"ל והביאו השו"ג או' א' וכתב וכן עיקר. וכ"כ המט"י. ומיהו בשעת הדחק כגון שהוא זקן או חולה או תפוס בידי עכו"ם כתב הב"ח דיש לסמוך על רב האי גאון ודעמיה ויצא י"ח במצה שלשה ואפאה העכו"ם בפני ישראל. וכ"כ הט"ז שם. א"ר או' ב' וכ"כ מ"א ברסי' זה דאם א"א בע"א מותר ע"י עכו"ם שישראל יעמוד ע"ג ויאמר לו לעשות לשם פסח וטוב שיסיים קצת ומ"מ מוטב לעשות ע"י קטן מע"י עכו"ם עכ"ל. וכ"כ חק יוסף או' א' א"א רסי' זה. ער"ה או' א' חמ"מ או' א' ח"א כלל קכ"ח או' ל"א. וח"י או' ב' ור"ז או' א' כתבו מוטב לעשות ע"י חש"ו מע"י עכו"ם ואפשר דגם דעת המ"א כן וקטן דנקט לאו דוקא. ועיין מחה"ש שכתב דחרש וקטן עדיפי משוטה וחרש עדיף מקטן יעו"ש.

ג) ודע דאפי' לדעת המקילין בעע"ג לא יסתפק במה שאומר לו פ"א קודם העשייה שיכוין לשם מצת מצוה אלא צריך להזהירו בכל שעה ע"ז שלא יסיחו דעתם מזה. משכנות יעקב סי' כ"א.

ד

ד) מיהו מומר להכעיס לעכו"ם גרע טפי שעושה אדעתא דנפשיה ואינו יוצא י"ח כלל ולתיאבון אין לאכול ממצה שעשה שלא בפני ישראל דצריך זהירות יתירה ומטרח לא טרח. א"א שם.

ה

ה) ואם לשה עכו"ם וחש"ו ואין ישראל עע"ג רק מרחוק להב"ח דשימור מדרבנן יאכל בליל א' ונראה דיאכל בלא ברכה ואף בלשה הני ועע"ג צ"ע אי יברך. מש"ז או' א' ונראה דה"ד בלא סייע עמו קצת אבל סייע עמו קצת וא"ל לעשות לשה מצוה פשיטא דיוכל לברך עיין לעיל סי' י"א סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד ודוק.

ו

ו) מי שהגיע בע"פ בכפר של ישמעאלים ומצא להישמעאל ששם כבר הקמח בעריבה ללוש וקדם הישראל ונתן המים שם לשם מצה והישמעאל גלגל ולש ואחר הלישה הפריש הישראל מיד חתיכה מן העיסה ועשאה כמין חלה ואפאה על הגחלים ולא היתה לו מצה אחרת רק כזית מצה שמורה מדאשתקד שהוליך עמו בדרך לסגולה אם א"א לו בשום פנים לעשות מצה אחרת בשעת הדחק כזה יקדש ויברך על עוגה זו המוציא ועל אכילת מצה ואחר אכילתו יאכל אותו כזית דאשתקד לאפיקומן. מכתם לדוד סי' ך' ברכ"י סי' תפ"ב או' ה' עיקרי הד"ט סי' י"ט או' ב' פ"ת, ונראה דה"ד במקום שאין לותתין החטים דאם לא כן אסור באכילה כמ"ש לעיל סי' תנ"ג או' פ"ז וגם כגון שהעריבה היתה נקייה כמ"ש לעיל סי' תנ"א או' קצ"ד יעו"ש. ועיין לעיל סי' תנ"ג או' י"ד.

ז

ז) שם אין לשין מצת מצוה וכו'. נראה דמיירי בחטין שנטחנו ע"י ישראל דאילו נטחנו ע"י עכו"ם חש"ו אפי' לשה ואפאה בר דעת אינו יוצא בה י"ח כדכתב הרא"ש בשם השאלתות והביאו הטור לעיל בסי' תנ"ג. ב"ח. ומשמע דאפי' ישראל עומד ע"ג לא מהני דומיא דלישה ואפייה אבל הט"ז סק"א כתב דוקא לישה ואפייה אסור ע"י עכו"ם דבעינן שימור לשם מצה ועכו"ם לא עושה אלא ע"ד עצמו אעפ"י שישראל עע"ג ומזהירו שיכוין לשם מצוה כמ"ש ב"י בשם תשו' הרשב"א אבל הטחינה של חטים אין איסור ע"י עכו"ם אם ישראל עע"ג וכתב וכן נוהגין בכל מקומות שאין שם רחיים של מים שטוחנים ברחיים של יד ע"י עכו"ם ואין בזה חשש אם ישראל עע"ג יעו"ש. וכ"כ ח"י או' ב' ה"ב או' א' ר"ז בסי' תנ"ג או' ט"ז. ומיהו המט"י כתב מאי דמשמע מהש"ע דלא בעינן שימור לשם מצה אלא מלישה ואילך אבל לא בשעת טחינה והרקדה היינו משום דאזיל לטעמיה בסי' תנ"ג דמתיר ליקח קמח מן השוק אבל אליבא דהרי"ף דס"ל דבעינן שימור משעת קצירה הה"נ אם טחנה עכו"ם לא יצא י"ח וכתב וכן ראינו המדקדקים לעשות מצה שמורה שלא לטחון את החטים אלא בבית ע"י ישראל ברחיים של יד ולא ע"י רחיים של עכו"ם של בהמות ואפי' ישראל עע"ג וכתב שכ"ה מנהגם וכן ראוי לנהוג ולהנהיג יעו"ש. אמנם המחב"ר או' ג' כתב דברוב קהלות נהגו דמצת מצוה היא משעת קצירה ועם כל זה הטחינה הוא ע"י עכו"ם וכתב הטעם משום דהטחינה ע"י בהמות וכיוצא והגוי אינו עושה כ"א לתת חטים בכלי וכל זמן הטחינה הנה עומד הישראל ומכוין לשם מצוה וישראל העיקר ודעת העכו"ם בטל ולא משגחינן בדעתו כי אינו מתעסק בטחינה מיהו ברחיים של יד שהעכו"ם טוחן בידו כתב דיש להחמיר שלא לטחון בכה"ג ע"י עכו"ם כיון שהטחינה נטחנת מכח גברא דלא חזי יעוש"ב. ומיהו בזה"ז לא שמענו ולא ראינו מי שטוחן בריחיים של עכו"ם כי רבו הטוחנות של ישראל ורק אם ימצא באיזה מקומות רחוקים שלא נמצא של ישראל אז יש לסמוך על המתירים דהו"ל כשעת הדחק ורק שצריך לנקר הרחיים ולנקות כל כלי הטחינה והמקום שטוחנים בו כמ"ש לעיל סי' תנ"ג סעי' ח' ובדברינו לשם בס"ד ואם אפשר יש ליתן הישראל בידו החטים לתוך הרחיים ויאמר לשם מצת מצוה.

ח

ח) שם. אין לשין מצת מצוה וכו'. לא לישה ולא עריכה ולא אפייה. מהרי"ו סי' קצ"ג. כנה"ג בהגה"ט. מ"א רסי' זה. א"ר או' א'. וכתב שם המ"א דוקא אלו ג' מלאכות דמיוחדות לפת כדאיתא במתני' פ"ג דפסחים אבל נקוב שמנקבין המצות אין קפידא אבל בדרשות מהרי"ל כתוב וכן כל תיקונים אסור דבעינן שימור לשם מצוה ע"כ. ומיהו י"ל דג"כ נקוב מותר ואינו מוכרח עכ"ל המ"א. ור"ל דאינו מוכרח לומר בלשון מהרי"ל דנקוב מותר וכ"כ הט"ז סק"א דיש ליזהר שלא לתת המצה של מצוה לקטן אפי' לנקר המצה. והביאו א"ר שם. מיהו ח"י או' ג' כתב שראה נוהגין להקל אפי' לכתחלה לעשות הנקבים ע"י קטן וכה"ג כיון שגם גדולים עע"ג יעו"ש אבל חק יוסף או' ב' הסכים כדברי הט"ז וכ"כ המש"ז או' א' וכ"כ הר"ז או' ב' דטוב להחמיר לכתחלה שלא לעשות הניקור של מצת מצוה ע"י עכו"ם או ע"י חש"ו אפי' אם ישראל בן דעת עומד עליהם ומזהירם שיעשו לשם פסח אבל שאר המצות אעפ"י שישראל קדושים הם ונהגו לעשות להם שימור מחימוץ לשם פסח מ"מ נוהגין לנקרם ע"י קטנים כיון שגם גדולים עע"ג ומשגיחין על המצות שבידיהם שלא יבואו לידי חימוץ יעו"ש. ועיין לעיל או' ב' ובאו' שאח"ז.

ט

ט) שם. אין לשין מצת מצוה וכו'. ונכון היא שישראלים יתעסקו אפי' בשאר כל המצות דהא אם נאבד אפיקומן סומכין על מצה שאכלו בסעודה דרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות. ועיין לקמן סי' תע"ז סעי' ב'.

י

י) שם. ע"י עכו"ם. כתב האגור עבד ושפחה שלא טבלו דינם כעכו"ם. ד"מ או' א' וכ"ה בש"ע יו"ד סי' רס"ז סעי' י"ז יעו"ש.

יא

יא) שם. ע"י עכו"ם. ואפי' נשים של ישראל שלא למדו ענייני הפסח אין מאמינים להם לענין אפייה ולישה בפסח משום שצונו המקום להשמר בפסח בכמה מקומות שהוא רבוי דקרא ושמרתם את המצות וכתיב את חג המצות תשמור והרבה פסוקים תמצא לענין זה. ומעשים בכל יום שת"ח ורוב הרבנים מנקים את החטה בידיהן ומוליכין אותה אל הרחיים הם בעצמם ועומדים על הרקידה ועל אפייה ועל הלישה משום שהרבה דברים יעלו על לב הנשים שהם מותרים או שמא שוכחות ועושות דבר שלא כהוגן ואינם יודעות שכר מצוה והפסד עבירה ואם יהיה אדם עומד עליהם יותר נזהרית וכ"ש שלא ידעו הגוים ולא ישגיחו על ישראל ויותר הם שמחים אם נתחייב כרת או שום דבר. מט"מ סי' תקפ"ג, והביאו שכנה"נ בהגב"י או ג'. וכתב והאידנא נהוג עלמא לאשתמושי בשפחות בלישת המצה ועריכתה באותה מצה שאינה של מצוה ונראה שלא דברו הגאונים ז"ל אלא לזמנם שהיו משתמשים ע"י גויות שאינם שפחות שלהם דכיון שאינן שפחות שלהן אם יעשו איזה בגידה לא מרתתי אבל שפחות שלנו דמרתתו אם יעשו איזה בגידה אין להקפיד בזה עכ"ל והביאו השו"ג או' א' ומיהו בזה"ז שחוק המלכות אסור לקנות עבד או שפחה ואינם אלא בשכירות לא מרתתי וא"כ אין להניחם לעסוק אפי' במצה שאינה של מצוה. ועיין לעיל סי' תנ"ז או' א'.

יב

יב) ומה טוב דכל בעה"ב אשר עושה המצה יקח לו ת"ח אחד המכירו ורגיל אצלו שיהיה עומד ע"ג עשיית המצות מתחלה ועד סוף ויתן לו שכרו מושלם. מל"ח סי' ג' או' ט"ז.

יג

יג) שם. ולא ע"י חש"ו. וחרש היינו שאינו שומע ואינו מדבר. ושוטה היינו שמאבד מה שנותנין לו כמ"ש ביו"ד סי' א' סעי' ה' יעו"ש. ט"ז סק"א, ח"י או' ג' וכ"כ האחרונים. וקטן כתב בדרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות עד שיהיה בר מצוה והט"ז שם כתב עד שיהיה לו הבנה במה שאומר לו שיעשה לשם מנוה אשר צוה הש"י וכתב על דברי מהרי"ל הנז' שהוא חומרא יתירה יעו"ש. אמנם הח"י או' ג' הסכים כדברי מהרי"ל וכתב על דברי הט"ז הנז' שאינם מוכרחים יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ב' וכתב המש"ז או' א' דמשמע מדבריהם דבעי י"ג שנים וב' שערות וכ"כ הר"ז או' ב' וכתב עו"ש המש"ז כיון דיש דס"ל דשימור לשם מצה ד"ת (עיין לעיל או' א') אין לסמוך לכתחלה לומר מסתמא יש להם י"ג שנים וב' שערות עד שיהיו גדולים בשנים יעו"ש. ועיין לעיל סי' נ"ה סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד.

יד

יד) וכתב עו"ש המש"ז דהך לשמה יראה דיוציא בפה ומיהו יראה דיעבד אפי' בחישב סגי וסתמא דמצה לשמה משא"כ טחינה וקצירה סתמא לאו לשמה וצ"ע עכ"ל וע"כ יש ליזהר גם בשעת קצירה וטחינה לומר לשם מצת מצוה. ועיין באו' שאח"ז.

טו

טו) שם. וקטן. וקטנה עד שתהיה בת י"ב שנים ויום א' כמ"ש לקמן סי' תרט"ז. ובעו"ה כמה אנשים מקילין ומניחין לקטן וקטנה ליתן מים לתוך הקמח ושלא כדין טושין דנתינת מים לתוך הקמח בכלל לישה הוא לדעת הי"א לעיל סי' שכ"ד סעי' ג' ולא נפיק לדידהו חובת מצה במצה כזו אם לא שלוקח מצות אחרות ללילי הסדר לקיים המ"ע דאכילת מצה. מ"ב או' ד' ולפ"ז גם בנתינת המים לתוך הקמח צ"ל לשם מצת מצוה וכמ"ש לעיל סי' תנ"ו או' ך' וכן בניקור המצות לדעת המחמירים לעיל או' ח' דבעינן ע"י גדול יעו"ש.

טז

טז) [סעיף ב'] הרא"ש היה משתדל וכו'. וזה מנהג הגאונים כמ"ש ז"ל והטעם דק"ל מצוה בו יותר מבשלוחו (כמ"ש בקידושין רפ"ב) ואמרו פ' כל כתבי (שבת קי"ט ע"א וכ"ה בקידושין שם) דגדולי ישראל היו עושין בעצמם לכבוד שבת ולא תסבור דה"ד לפי שהיו עושים בביתם ובחומותם לא כי אפי' בפרהסיא מצוה להתעסק בכבוד קונו וזה במצוה שבינו למקום. חו"י סי' ר"ה יעוש"ב. מחב"ר או' ד'.

יז

טוב) שם. הרא"ש היה משתדל וכו'. משום שנאמר צרורות בשמלותם על שכמה והלא סוסים וחמורים הרבה היו להם אלא שחביבה היתה המצוה עליהם. ועוד טעם דכל מצוה יעשה בעה"ב גופיה כדאשכחן פ' כל כתבי גבי אמוראים חד חריך רישא לשבתא וחד מלח שיבוטא (פי' דגים) ועוד דמצה מתקרי לחם עני ודרכו של עני הוא מסיק ואשתו לשה. ועוד נמי משום שיבטל בעצמו את הפירורים בכל פעם ופעם טרם יחמצו. דרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות.

יח

חי) שם. במצת מצוה וכו'. ואני מהמשתדלים אף לשאר מצות שאני עושה לביתי לפי שרוב המצות הנעשות בזה"ז אינם עשויות ע"פ דיני הש"ס והמפרשים ז"ל פר"ח. וכ"כ הר"ז או' ד' דראוי לכל אדם אף בשאר מצות לעמוד על עשייתן ולא להאמין לע"ה. ועיין לעיל או' ט'.

יט

יט) שם. וכן ראוי לכל אדם וכו'. בס' כוונות האר"י ז"ל כתב שיטרח עצמו במצה של מצוה עד כי יתחמם ויזיע ובזה ישבר היקלי' שנולדו מש"ז לבטלה. ט"ז סק"ב. והב"ד האחרונים. ומיהו כעת לא מצאתי זה בכתבי האר"י ז"ל בח' שערים שסידר מהרש"ו ז"ל כ"א בס' מ"ח במסכת ניסן פ"ג או' ג' וכן החיד"א בצפורן שמיר או' קל"ב כתב זה ג"כ דהטורח בלישת מצת מצוה עד שיזיע מועיל לחטא זה לתקן אשר פגם ולא כתבו ע"ש האר"י ז"ל יעו"ש ואפשר שהוא משאר ספרי המקובלים או' מס' הנז' ומ"מ יש ליזהר שלא ינטף מזיעתו על העיסה משום דאיכא למ"ד דזיעת האדם הוי כמי פירות כמ"ש לקמן סי' תס"ו ומי פירות עם מים ממהרין להחמיץ כמ"ש סי' תס"ב יעו"ש.

כ

ך) שם. להטפל היא בעצמו וכו'. ואשה בכל אלה שתטחון ותלוש קמח למצת מצוה תהיה לה סגולה שלא תפיל פרי בטנה מפלת נפלים כמ"ש בס' רפואה וחיים בפי"ב דמ"ד ע"ב משם ליקוטי מהר"ן ז"ל. יפ"ל ח"ה או' ב' ועיין לעיל או' י"א וסי' תנ"ה או' ט"ז ודוק.

כא

כא) שם. להטפל הוא בעצמו במצוה. ואין ליתן לגוי ממצת מצוה לאכול כמ"ש לעיל סי' תנ"ח או' י"ט יעו"ש.

כב

כב) [סעיף ג'] הלש אחר זמן איסור חמץ וכו'. והא דכתב כאן דוקא לאחר זמן איסורו הטעם דקודם זמן איסורו יהיו בכלל הביטול דכל חמירא משא"כ אחר זמן איסורו אין בידו לבטלם אם נתחמצו. ט"ז סק"ג. חק יוסף או' ז' וכ"כ הפר"ח וכתב ודלא כהב"ח שכתב דאף בלש קודם זמן איסורו צריך לעשות כן יעו"ש וכן הסכים השו"ג. וכן ח"י או' ט' ומאמ"ר או' ב' הסכימו לדברי הש"ע ודלא כהב"ח יעו"ש. וכ"כ האחרונים. ומיהו לטעם הט"ז והפר"ח דקודם זמן איסורו יהיו בכלל הביטול הלש אחר ביטול אעפ"י שעדיין לא הגיע זמן איסורו ויכול לבטל אחר חימוץ מ"מ טוב לבטל בשעת לישה דחיישינן שמא ישכח לבטל אח"כ.

כג

כג) שם. יאמר בשעת לישה וכו'. ואם לא אמר בשעת לישה יוכל לומר אח"כ כ"ז שלא נתחמצו אלא שצ"ל בלשון הזה כל פירורין שנפלו מעיסתי בשעת לישה ועריכה וכל הבצק שנדבק בכלים יהיו הפקר כעפרא דארעא.

כד

כד) שם. יאמר בשעת לישה וכו'. וצ"ל בלשון שמבין כמ"ש לעיל סי' תל"ד סעי' ב' בהגה.

כה

כה) שם. כל פירורים וכו'. ואעפ"י שבעלמא אמרינן פירורין הפקר פי' מאליהן בלי ביטול שאני הכא דחיישינן שמת לאחר האפייה מכבדין הבית ויכנסו וראויים להחשב (ר"ל שיהיה בהם כזית) ומהר"ז רונקיל ז"ל חילק הא דאמרינן בעלמא פירורין הפקר היינו פירורי פת אבל פירורי בצק מאחר דעדיין ראוי לידבק יחד חשיבי ולא בטלי, דרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות. מט"מ סי' תקע"ט, שכנה"ג בהגה"ט או' ג' ט"ז סק"ג. מ"א סק"ב א"ר או' ד' מאמ"ר או' ג' ר"ז או' ה',

כו

כו) ויזהרו לאחר שנאפו המצות לכבד בית האופה ומה שנמצא לשם ישרף דחמץ בפסח אסור בהנאה אפי' לבהמת הפקר ואין נכון שממהרין כ"כ שלא לכבד הבית ועוד ח"ו דלמא אתי לידי מאכל בשום צד כגון שיפול מידו דבר וידבק פירורי הבצק ולאו אדעתיה וכה"ג. דרשות מהרי"ל שם. מט"מ סי' תק"פ. ודברי מהרי"ל הנז' הביאם הב"ח בקיצור ושכנה"ג בהגה"ט או' ה' והפר"ח. וכתב הפר"ח דזה ברור דכל חמץ אעפ"י שביטלו צריך ביעור מדרבנן כמבואר ברסי' תל"א יעו"ש. והביאו השו"ג או' ג' וכתב וכן המנהג לכבד את הבית אך לא לשרוף את הבצק אלא להשליכו להפקר עכ"ל. ועיין לעיל סי' תמ"ב או' ח"פ שכתבנו דגם פירורי פת צריך לבער יעו"ש. ועוד עיין לעיל רסי' תמ"ה.

כז

כז) שם. כל הפירורים וכו'. וכתב מהרי"ב בתשו' שצריך שיאמר פירורין יהיו הפקר אבל אם אמר פירורין הפקר אינו מועיל דמשמע דמעצמן הן הפקר וזה אינו, ד"מ או' ב' מט"מ סי' תקע"ט. פרישה או' א' ט"ז סק"ג. ועיין מ"א סק"ב מ"ש ליישב מנהג העולם שאומרים פירורים הפקר ומ"מ כתב די"ל כמ"ש בש"ע יעו"ש. ומ"ש ח"י או' ח' לקיים מנהג העולם כבר השיג עליו חק יוסף או' ו' והסכים לדברי האחרונים שצ"ל יהיו הפקר יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ה' דאף שיש מיישבים המנהג מ"מ יותר טוב לומר בלשון המבורר יותר ועכ"פ צריך שיאמר בלשון שמבין כמ"ש בסי' תל"ד עכ"ל. ועיין לעיל או' כ"ד.

כח

כח) שם. כל פירורין וכו'. וידרדם ברגליו בעפר קודם שיבואו לידי חימוץ דאם יבואו לידי חימוץ צריך לשרפם. שה"ל. ויזהר לנער. מעל השלחן שלא יתערבו בבצק. מ"א שם. ועיין לעיל סי' תנ"ט או' ס"ג.

כט

כט) שם. וכן חמץ הנדבק בכלים וכו'. ועיין לעיל סי' תנ"ט סעי' ד' בהגה בעניין הלש ביו"ט מה יעשה בכלים אח"כ ובדברינו לשם בס"ד.

ל

ל) שם. אני מבטל אותם. ואף אם אינו עומד שם יכול לבטל בביתו. א"א או' ב' ועיין לעיל סי' תל"ד סעי' ד'.

לא

לא) שם. שמבטלן קודם חימוצן. והטעם שצריך לבטל קודם שיחמיץ משום דבתר איסוריה לאו ברשותיה הוא לבטלו כדאמרינן בפסחים ז' ע"א. ב"י. ויעבור עליהם בב"י וב"י עד שישרפם. לבוש. ואף כשאין בהם כזית עובר עליהם מד"ס (ועוד דחצי שיעור אסור מה"ת) אבל אם ביטל קודם שיתחמצו אף שיתחמצו אח"כ אינו עובר עליהם אף אם יש בהם כזית כשיתקבצו ויתדבקו יחד. ר"ז או' ה' ואעפ"י שביטל קודם שיתחמצו שאינו עובר עליהם מ"מ צריך לבערם אח"כ וכמ"ש לעיל או' כ"ו יעו"ש.

לב

לב) [סעיף ד'] אין עושין סריקין וכו'. מפני ששוהה עליהן לצייירן ואין נותנין מהר לתנור ומחמיצין. פסחים ל"ז ע"א ופירש"י שם. ב"י. לבוש. ואפי' המצות הם רקיקין דקין שאין ממהרין להחמיץ אעפ"י כן אסרו חכמים ואפי' רוצה לעשות הציור ע"י דפוס שאינו שוהה כלום אעפ"י כן לא חילקו חכמים בגזירתם לפי שהרואה שיאפה מצות מצויירות אינו יודע שנעשו ע"י דפוס ויבא להתיר אף בלא דפוס. ר"ז או' ז' ואפי' בשאר מצות אסור. חמ"מ או' ד' ובדרשות מהרי"ל ה' תיקון המצות כתב עוד הטעם דאין מציירין בדפוס משום דהבצק נכנס בדפוס ומתחמץ והביאו מ"א סק"ג יעו"ש. ועיין עוד לקמן או' מ"ב.

לג

לג) שם. אין עישין סריקין וכו'. היינו לכתחלה אבל בדיעבד יוצאין בה. ב"י. ב"ח. ט"ז סק"ד. ח"י או' יו"ד. א"ר או' ה' פר"ח. שו"ג או' ה' חק יוסף או' ח' חמ"מ או' ד' ר"ז או' ט' והיינו בלא שהה בציורין שיעור חימוץ ואז כיון שכבר נעשית אדם יוצא בה י"ח אפי' לכתחלה. ר"ז שם.

לד

לד) שם. אין עושין סריקין וכו'. לכתחלה אין עושין הן של בעלי בתים או נחתומין ואף בדפוס אסור ודיעבד אף בכל ענין שרי. מש"ז או' ד'.

לה

לה) שם. אין עושין סריקין וכו'. יש נוהגין לצייר איזה אותיות במצות עפ"י כתבי הרב הקדוש האר"י זצ"ל אבל בקושטא אין כונת רבינו האר"י זצ"ל לצייר בציור ממש רק בכוונה וכן מצאתי בהגהות הרב המקובל מהר"ר יעקב צמח זלה"ה וכמ"ש לעיל סי' ש"מ בס"ד. ברכ"י בסי' זה או' ג' ובסי' תע"ה או' ז' יעו"ש. ודברי ברכ"י הנז' דבסי' ש"מ כבר כתבנו אותם לעיל סי' ש"מ או' ל"ב קחנו משם. ומ"מ אם נעשו בהם צורת אותיות אין איסור לשברם בשבת ויו"ט משום מוחק אם הם מהמצה עצמה וכמ"ש לעיל סי' ש"מ או' ל"א בשם כמה פו' יעו"ש. וית' עוד מזה לקמן סי' תע"ג סעי' ו' וסי' תע"ה סעי' ז' בהגה יעו"ש.

לו

לו) שם. אבל כל מה שעושין אותו במסרק וכו'. פי' אעפ"י שהוא כעין ציור שרי כיון שאינו מכוין לצייר. מ"א סק"ג. ח"י או' י"א. א"ר או' ו' חק יוסף או' ט' חמ"מ או' ד' ר"ז או' ח' ח"א כלל קכ"ח או' כ"ה. וקצת נהגו בחו"ה לעשות ציורין ואינו נכון. מ"א שם. ח"י שם. א"ר שם. חמ"מ שם.

לז

לז) שם. במסרק וכו'. ויש ליזהר לנקות שיני המסרק וטוב לגררו ולהדיחו בין כל עיסה ועיסה. מאמ"ר או' ה' ועיין לעיל סי' תנ"ט סעי' ד' בהגה ובדברינו לשם או' ס' ולקמן או' ט"ל.

לח

לח) שם. במסרק וכו'. וכתב מור"ם ז"ל ביו"ד סי' ק"ך סעי' ה' בהגה דהברזלים שמתקנים בהם המצות א"צ טבילה וכן כיסוי שכופין על הפת לאפותו עכ"ל וכ"כ באו"ה כלל נ"ח דין פ"ה דהברזלים שמתקנים בהם המצות ולהט שחותכין בו העיסה של המצות והכלי מתכות שמתקנים בהם הקרעפלי"ן וכלי ברזל שמנקרין בו העיסה מן העריבה וכל כה"ג אפי' להטבילן בלא ברכה א"צ ויותר טוב שלא להטבילן דשמא אתי לברך עליהן והוי כברכה לבטלה עכ"ל. מיהו הרוקח בסי' תפ"א כתב דברזל שעושין רקיקין בבצק צריך טבילה. וכ"כ הט"ז שם סק"ז דכלי ברזל שמתקנים בו המצות יש להטבילו בלא ברכה יעו"ש וכ"כ הבל"י שם או' יו"ד. וכ"כ הפר"ח שם או' י"ד דטוב לחוש לדברי הרוקח ויטביל הברזלים עם כלי אחר הצריך טבילה להוציא עצמו מידי ספק יעו"ש. והביאו ח"י בסי' זה או' י"ב וכתב ונכון הוא. וכ"כ חק יוסף או' יו"ד. אמנם הש"כ שם בנה"כ כתב על דברי הט"ז הנז' דזה אינו וכן המנהג דאין להטבילו יעו"ש וכ"פ חנ"א כלל ע"ג או' ט' דא"צ טבילה אלא מה שנוגע במאכל עצמו והראוי לאכילה עכשיו בלי שום תיקון אבל כלים שמתקנים בהם העיסה א"צ טבילה כלל יעו"ש.

לט

טל) שם. וכן מה שמנקבים המצות מותר. וצריך ליזהר שלא לנקוב ב' חלות בכלי א' לפי שהעיסה שוהא בו ומתחמצת לפיכך בעל נפש צריך לשנותו מעוגה לעוגה. א"ח בשם הרא"ה ומביאו ב"י. לבוש. עו"ש או' ד' וכתב הריק"ש שיש ללמד זכות על מה שאין משנין המסרק שנוקבים בו המצות כי אחד נוקב את כולם ומתעסק הוא בעיסה לעולם ואם שהה בין עוגה לעוגה פשיטא ודאי שצריך לנקרו עכ"ד. פר"ח. ועיין לעיל או' ל"ו. ומיהו ראיתי נזהרין שמזמינין עצים דקים לנקב בהם המצות ואחר כל נקיבת מצה ומצה חותכין ראש העץ שניקבו בו המצה ומנקבין השנית במקום החתך שהוא נקי ועל דרך זה עושים עד שיגמר העץ ואח"כ מתחילין בעץ השני וכו'.

מ

מ) שם. ומ"מ טוב למהר וכו'. שהרי כשמנקר מקצתה האחד שוהה מקצתה השני בלא עסק כלל. ר"ז או' ח'.

מא

מא) שם הגה. ויש לעשות המצות רקיקין וכו'. ואעפ"י דמעיקר הדין כל שהוא פחות מטפח שרי כמ"ש בסעי' שאח"ז מ"מ צריך ליזהר לעשותם דקין. שכנה"ג בהגב"י או' ד' ר"ז או' יו"ד.

מב

מב) שם הגה. ויש לעשות המצות רקיקין וכו'. וע"ז סמכינן לצייר מצות שלנו מפני שאנחנו עושים אותם כמין רקיקין. ב"י בשם הריצב"א. אבל הב"ח כתב דעכשיו נהגו לאסור הציורין לעולם והכי נקטינן. וכ"כ הט"ז סק"ה. ח"י או' י"ג. חמ"מ או' ד' ר"ז או' ז' וכ"כ לעיל או' ל"ב.

מג

מג) שם בהגה. כי אין הרקיקין ממהרין להחמיץ. ובאבודרהם כתב בשם הראב"ד דצריך לעשות המצות רקיקין קטנים ולא עבים וגדולים דלא הוי לחם עוני. והביאו ד"מ או' ג' וכ"כ הכלבו בשם הראב"ד. והביאו ב"י ססי' תע"ה. ח"י בסי' זה או' י"ג. א"ר או' ג' ועיין לעיל סי' תנ"ד סעי' א' בהגה ובדברינו לשם בס"ד.

מד

מד) שם בהגה. כי אין הרקיקין ממהרין להחמיץ. ועיין בבית הילל ביו"ד סי' צ"ו שכתב המנהג לעשות המצות כעובי אצבע והביאו ח"י או' י"ג. א"ר או' ז' וכעובי אצבע היינו רוחב אגודל והיינו במצות שעושין לטוחנן. כ"כ א"א או' ד' ועכשיו מנהג ק"ק אשכנזים פה עיה"ק ירושת"ו לעשות מצת מצוה וכן במצות שעושין לטוחנן רקיקין ממש כמ"ש מור"ם ז"ל וכן יש קצת מן הספרדים שעושין ג"כ מצת מצוה רקיקין ממש וכל הנזהר לעשות יותר דקין ולא עבים ה"ז משובח. ובשאר מצות כ"ע נוהגין עתה לעשות אותן רקיקין דקין משום דהמנהג עתה לאפות הכל קודם פסח ולהצניעם לכל הפסח ואם לא יהיו רקיקין דקים קשה לאכול.

מה

מה) [סעיף ה'] אין עושין בפסח פת עבה וכו'. ואפי' במצה שאינה של מצוה. או"ח דף ע"ו ע"ב. ברכ"י או' ב' חמ"מ או' ה'.

מו

מו) שם. פת עבה טפח. דכשהיא עבה כ"כ אין חום התנור שולט בו מהרה ומתחמץ טרם שיאפה. לבוש. ר"ז או' יו"ד.

מז

מז) שם. עבה טפח, אבל פחות מטפח אפי' משהו מותר כי כל שיעורי חכמים כך הוא וכ"כ בפר"ח בקו"א סי' צ"ו יעו"ש. ח"י או' ט"ו. חמ"מ או' ה' ר"ז או' יו"ד.

מח

מח) שם. עבה טפח. ובדיעבד מותר. מ"א סק"ד. מיהו בס' ה"ב או' ב' כתב להשיג על דברי מ"א הנז' ודעתו לאסור אפי' דיעבד בעבה טפח יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דאף בדיעבד יש לאסור כשהיא עבה טפח יעו"ש. אבל ח"י או' י"ד כתב כדברי מ"א דבדיעבד אין קפידא וכ"כ בספרו שבו"י ח"ב סי' י"ג ועי"ש שהשיג על דברי ה"ב הנז' והביאו שע"ת. וכ"כ א"ר או' ז' דבדיעבד אין לאסור. בעבה טפח. וכ"כ נתיב חיים. וכן הסכים חק יוסף או' י"א והשיג על דברי ה"ב ופר"ח יעו"ש. וכן הסכים הברכ"י או' ב' נה"ש או' ב' ר"ז או' יו"ד. ומ"מ אין ליקח אותו למצה של מצוה גם יש לעיין בה אם נאפה שפיר בתוכו ולא נתחמצה. ח"י שם. ר"ז שם.

מט

מט) ואם הוא יותר מטפח אם יש להכשיר בדיעבד עיין בשבו"י שם דדעתו להתיר וכ"כ המחה"ש והר"ז שם. מיהו בב"ה דעתו לאסור יותר מטפח אפי' בדיעבד יעו"ש.

נ

נ) [סעיף ו'] שלא לעשית פאנדי"ש וכו'. והם עיסות מצות שממולאות בבשר או בגבינה אלא שפאנדי"ש הוא פשטידא של בשר ופלדאוני"ש הוא פשטידא של גבינה. שו"נ או' ט' ועי"ש שהביא סמוכות לזה יעו"ש. ועוד עיין לקמן סי' תק"ט סעי' ה'.

נא

נא) שם. שלא לעשות פאנדי"ש וכו'. לפי שבשעת אפייה יוצא ליחה מהבשר והגבינה ומלחלח העיסה ומעכבת אפייתה ועוד שליחה זו דינה כמו מי פירות דכשהם מתערבים בעיסה שנילושה במים היא ממהרת להחמיץ מיד כמ"ש בסי' תס"ב וא"כ יש לחוש שמא כשוצאה הליחה לתוך העיסה נתחמצה מיד קודם שהספיק חום האש לשלוט בה לאפותה, ר"ז או' י"א.

נב

בנ) שם. שלא לעשות פאנדי"ש וכו'. ואף שנעשו עם מי פירות גזרו בזה. ח"י או' ט"ז. וכ"כ המו"ק.

נג

גנ) שם. שלא לעשות פאנדי"ש וכו'. ואפי' בדיעבד יש לאסור. מ"א סק"ה. פר"ח. א"ר או' יו"ד ועיין לקמן או' נ"ה. ומיהו מסתברא דבמצה אפויה ש"ד. פר"ח ויתבאר זה לקמן סי' תס"א או' ל"א וסס"י תס"ג אם מותר לעשות תבשיל ממצה אפויה יעו"ש.

נד

דנ) [סעיף ז'] אין ליתן ביצים וכו'. שהרי יוצא מהם ליחה ומעכבת אפייתו ואפי' אם הביצה מבושלת קרוב הדבר לאסור לפי שמעכבת אפייתו. ב"י בשם או"ח. מ"א שם.

נה

הנ) שם. אין ליתן ביצים וכו'. ומשמע מלשון הש"ע שכתב אין ליתן ביצים וכו' דלכתחלה אסור ובדיעבד שרי וכ"מ בסעי' ו' שכתב אין להקל וכו' מיהו למנהגינו שאנו אוסרים מצה כפולה מפני שמעכבת אפייתו נראה דיש לאסור ג"כ כשנתן בתוכו ביצים שלימים או בשר ועוד דמי פירות עם מים ממהרין להחמיץ כמ"ש סי' תס"ב. מ"א שם. מיהו הפר"ח כתב דבדיעבד נראה להתיר אף בביצים חיים אבל ח"י או' י"ז כתב כדברי מ"א דאפי' בדיעבד יש לאסור כמו במצה כפולה. וכ"כ א"ר או' יו"ד א"א או' ה' ר"ז או' י"א. וכ"כ המאמ"ר או' ו' דבביצים אף בדיעבד ראוי להחמיר.

נו

ונ) שם. אין ליתן ביצים וכו'. י"א שה"ה שאסור ללוש העיסה עם זרעים כגון שומים וכיוצא בו מהאי טעמא. ב"י בשם או"ח. דכתב הט"ז סק"ז ומזה אסרתי במצה שנמצא בה אחר אפייתה קטנית אחת ואעפ"י שאין קטנית מחמיץ כמ"ש סי' תנ"ג מ"מ מטעם עיכוב האפייה יש לאסור עכ"ל. אמנם הפר"ח כתב על דברי או"ח הנז' דחומרא יתירה היא דהא בירוש' אמרינן בפ' כל שעה יוצאין במצה מתובלת וכו' יעו"ש. וכ"כ השו"ג או' יו"ד דהש"ע השמיט סברת י"א כי כבר פסק לעיל בסי' חנ"ה סעי' ו' הפך סברא זו דיוצאין במצה מתובלת וכו' יעו"ש. וכ"כ המ"א סק"ה דאם נתן לתוכה זרעונים שאינם חדים אפי' אינם כתושים שרי בדיעבד. וכ"כ ח"י או' י"ז. א"ר או' יו"ד. חק יוסף או' י"ג. א"א או' ה' מאמ"ר שם. ר"ז או' י"ב.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---