מראה הפנים/שבת/א/ב

מראה הפנים שבת א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא ישב אדם לפני הספר וכו'. שני הטעמים שכתבתי בפנים שנשנית משנה זו כאן הן מדבר הרמב"ם בפי' המשנה והוספתי לבאר על שהקדים התנא משנה זו ללמדינו וכו'. ומיהו זה דוקא לפי סוגית הש"ס דהכא כמבואר מריש הסוגיא וא"כ סמוך למנחה קטנה קאמר דשייכא שפיר למימר דהיינו סמוך לחשיכה דברייתא וכן הא דלקמן דבעי לחלק בין ע"ה לחברים. ולרבנן דקסרין הא ר' יהודה הא רבנן וזה הכל דוקא בסמוך למנחה קטנה הוא דשייכא. אבל לפי סוגית הש"ס דילן דלכ"ע סמוך למנחה גדולה מיתפרשא ולסתמא דהש"ס מוקי לה בתספורת בן אלעשא וכו'. ולרב אחא בר יעקב והסכימו רוב גדולי הפוסקים להלכה כוותיה דאפי' בתספורת דידי וכו' כדפרישית לזה בפנים לא שייכא הך טעמא להא דהקדים. והרב כתב בזה דאיידי דזוטר מילייהו פסיק ותני להו ברישא וכו' רצה ללמוד לזה מהא דאמרינן בריש שבועות גבי ידיעות הטומאה וכו' ומ"מ לא דמיא דהתם קתני למילי דמסכתא ברישא אלא דהתנא מפרש להן לידיעת הטומאה ברישא שייך שפיר לומר איידי דזוטר מילייהו קא פסיק ומפרש לה ברישא. משא"כ הכא דקתני לעיקר דינייהו ברישא ולא שייכי לענין שבת דוקא. ולפי מ"ש הרמב"ם שם שאלו מן ההלכות שאמרו ר"ל מן הלכות שהסכימו עמהם ולא נפל בהם שום מחלוקת וזה מספרם יציאות השבת וכו' והט' לא ישב אדם לפני הספר והי' ולא למרחץ כו' ע"ש ניחא טפי שקבע התנא בסדר שנשנו בבה"מ והסכימו כולם לאלו ועיין במנין ההלכות ובמנין הי"ח דבר שגזרו לקמן בהלכה ד' מה שיתבאר מזה בס"ד:

ולא יכנס לא למרחץ וכו'. כתבתי בפנים להתחלת המרחץ משיפשוט הבגד הסמוך לבשרו. וזה מדברי הרמב"ם בפירושו ובחיבורו בפ"ו מתפלה בהל' ו' ונראה הא דהכריע לפי' הזה להא דאמרי בש"ס דילן משיערה מעפרתו הימנו טעמיה משום דכך נראה מסוגיא דהכא גבי הא דמייתי לעובדא דריב"ל לסייעתא דהתחלה הויא משיפשיט את בידיו וכר"א בר' יוסי דאמר שליח מנוי הוה ועלה הוא דשאל ליה ר"ת בר אבא ולא כן אלפין רבי אם התחילו אין מפסיקין משמע דשליח מנוי הוא דהויא התחלה ואם שיש לדחות ולומר דלא נזכר ריב"ל עד שהפשיט את כל בגדיו. ובאמת אלו נזכר מקודם ורצה לצאת היה שואלו ג"כ כך מ"מ ידקדק הש"ס אחר זה וקאמר מה הוה וכו' ומשמע כדי ללמוד מהמעשה הזה מאימת התחלת המרחץ וכהאי דר"א בר' יוסי:

ולא לאכול. מסקנת רוב גדולי הפוסקים דאפי' סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה אסור לכתחלה. והטור בסי' רל"ב כתב ונ"ל דאף לר"ת שאוסר סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה דוקא כשקובע עצמו לסעוד אבל אם אוכל כביצה כדרך שאדם אוכל מעט בלא קבע מותר כמו אכילת פירות. ולמד הב"י מזה וקבע בש"ע כן דנראה דכ"ש הוא לדידן דקיי"ל כהני פוסקים דסעודה קטנה אפי' סמוך למנחה גדולה אסור ולפיכך כתב אבל לטעום דהיינו אכילת פירות מותר. וה"ה לאכול פת כביצה וכו'. אבל אין דעת הרמב"ם כן שהרי כתב בהלכות תפלה שם בהל' ה' כיון שהגיע זמן מנחה גדולה וכו' והיינו סמוך למנחה כדפי' שם בכ"מ בעצמו וע"כ לומר כן וסיים שם ולא לאכול אפי' אכילת עראי וכו' והדבר ידוע שאכילת פת כביצה נקרא אכילת עראי כדקיי"ל לענין אכילת עראי חוץ לסוכה. ולכל הפחות היה לו להביא דעת הרמב"ם כאן ולא להחליט להקל דמבואר הוא לדעתו ז"ל דלא אמרו לא קיי"ל כריב"ל אלא לענין טעימה וכגון אכילת פירות וכיוצא. אבל פת מכיון דלעולם שייך בו שמא ימשך באכילה לא:

יכיל אנא פתר לה כר"ג. בסוף פ"ב דברכות בארתי לזה. וכן בהסוגיא דלקמן במה שיש הפרש בין ר' יוחנן דהכא ובין ר' יוחנן דהש"ס הבבלי ובכל היוצא מזה ומה שיש לפלפל בה תמצא מבואר הכל בפ"ק דברכות בהל' ב' ואין לכפול בדברים וע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף