קרבן העדה/שבת/א/ב

קרבן העדה שבת א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' לא ישב אדם לפני הספר. להססתפר:

סמוך למנחה. קודם למנחה עד שיתפלל שמא ישכח ולא יתפלל והא אף בחול נמי והא דתניא הכא משום דדמי להא דתני גבה לא יצא חייט במחטו ע"ש עם חשיכה שמא ישכח ויצא משתחשך:

ולא יכנס. סמוך למנחה:

לא למרחץ כו'. וטעמא דכולהו משום שמא ימשוך עד שיעבור זמן תפלה:

ואם התחילו. אחת מכל אלה:

אין מפסיקין. אלא יגמור ואחר כך יתפלל:

ומפסיקין לק"ש. דאיתא מדאורייתא:

גמ' אנן תנן במתני' לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה ור"ח תנא בברייתא לא ישב אדם לפני הספר סמוך לחשיכה:

מתני' וכו'. כלומר ואיצטרך דר"ח ואיצטרך מתני' אלו וכו'. אי תנא ר"ח לחוד ה"א חשיכה דוקא אבל סמוך למנחה מותר:

ה"ג או אילו תנינן אנן ולא תנא ר"ח הוינן וכו'. ואי דמתני' לחוד ולא דר"ח היינו אומרים כל היכא דתני מנחה מנחה דוקא כהך דלא ישב:

וכלהן. כל היכא דתני חשיכה כהאי דסיפא לא יצא החייט במחטו סמוך לחשיכה דוקא חשיכה אבל סמוך למנחה שרי:

מן מה וכו'. השתא דתנן במתני' מנחה ותני ר"ח חשיכה ש"מ דשניהם שוים והא דתני בסיפא חשיכה ל"ד חשיכה אלא אפילו סמוך למנחה אסור:

רבי חנניא וכו'. מתרץ הא דתנן במתניתן סמוך למנחה היינו בעמי הארץ שצריכים הרחקה יתירה ור"ח איירי בחבירין בת"ח:

רבנן דקסרין מתרצין מתני' אתיא כרבי יהודה דסבירא ליה תפלת מנחה עד פלג המנחה ור"ח סבר כרבנן דסברי עד הערב זמן המנחה:

ופריך והתני. באבל רבתי:

אחד המגלח ואחד המתגלח. המגלח הוא האומן ואע"פ שאסור בעשיית מלאכה מותר לגמור לפי שגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה וקסבר אבילות יום ראשון דאורייתא שמעינן מהא כיון דישב לו לגלח א"צ להפסיק א"כ ה"ה הכא אין צריך להפסיק:

ומשני אלא. לא מיקרי התחלת הספר אלא משיתעטף:

באלונטית. סודר שנותנין על הברכיים שלא יפלו השערות על בגדיו:

הוה יליף. היה רגיל לשמוע פרשה מן בן בנו בכל ע"ש:

חד זמן. פעם אחד שכח ונכנס לרחוץ באחת ממרחצאות של טברייא:

והוה וכו'. והיה נסמך על כתיפו של ר"ח בר בא:

אינהר. נזכר שלא שמע פרשתו של בן בנו וחזר ויצא לו:

מה הוה. כלומר איך היה עומד כשנזכר ויצא:

רבי דרוסי אמר כך הוה. שנכנס ולא התחיל כלל במרחץ:

שליח מנוי הוה. כבר היה מופשט מבגדיו כשנזכר וא"ל ר"ח בר בא ולא כך למדתנו רבינו אם התחילו אין מפסיקין לתפלה כ"ש לת"ת:

והודעתם לבניך ולבני בניך. במה שמודיע לו הרי הוא כאלו הוא יום אשר עמדת לפני ה' וגו':

לשלשל את השמועה. שלשלת שהוא חיבור חתיכות ברזל זה בזה כן יזכור בעלי השמועה כולן מי קבל ממי עד מרע"ה והיינו והודעתם וגומר עד יום אשר עמדת בחורב:

ואם לאו. כי יאריכו הדברים:

ה"ג תפוש ראשון ראשון ואחרון אחרון. פי' שיאמר הראשון והאחרון והאמצעי ידלג:

כאלו הוא עומד כנגדו. שעי"ז יגיד הדבר על אופנו דעיקר הלימוד מרבו בראיי' פנים כדכתיב והיו עיניך רואות את מוריך וכיון שבעל השמועה עומד לנגדו יודע ויבין הדבר על בוריו:

ומה טעמא. פי' מנ"ל:

אך בצלם. שהוא עומד לנגדו יתנהג האיש:

ה"ג זה שאר כל אדם. וה"פ דקרא רוב בני אדם יקרא איש תורתו ואינו מקפיד לאומרו בשם האומר לישנא אחרינא הרב שבאדם פי' מי שהוא גדול בתורה יקרא כל איש ואיש תורת חסד שהיה על לשונו שיאמרו שמועות משמו מפי השמועה בלבד כן פי' בי"מ והראשון נ"ל:

זה ר"ז. שאינו אומר שמועה בשם אדם אלא א"כ נתאמת לו ממי יצאו הדברים:

לית אנן צריכן לחוש לשמועות דר"ש. שאמר בשם גדולים:

דהוא גברא מפתחא. שהוא סתום עינים וכמו שקורין לסומא סגי נהור כך קורין אותו מפתחא לשון פתוח ואינו רואה האנשים ששומע מפיהם ואפשר איניש אחרינא אמרם והוא טועה בטביעת קלא י"מ. ול"נ כיון שאינו רואה אינו יכול לכוין הדברים שהרי א"א לו לאמרו ויראה כאלו בעל השמועה עומד לנגדו הלכך אין סומכין עליו בזה:

ה"ג חכים ר' לבר פדי' דאת אמרת שמועתא משמיה. והכי פי' וכי מכיר אתה לבר פדי' שאת אומר שמועתיה משמו שמא המגידים לך משמו משקרים כן פיר' י"מ ול"נ דה"ק כיון שאין אתה מכיר אותו אין לך לומר משמי' שהרי א"א לאמרה ולראות כאלו בעל השמועה עומד לנגדו:

א"ל ר"י אמרה משמיה. והוא היה מכירו ואני הייתי מכיר לר"י וה"ז כאלו הייתי מכיר לבר פדי' ולל"ק ה"ק כיון דר"י אמרה ודאי שאינו משקר:

אית' חמי בדילין כו' קס"ד ולא לבורסקי היינו לעסוק בבית בורסקי וקשיא ליה בא וראה הא צריך להרחיק ממי שריחו רע ואיך יקרא או יתפלל בבית בורסקי ומשני לא אתיא מתני' אלא בשלבש בגדי אומנות בורסקי ולא התחיל כלל ואין ריחו רע:

לקידוש אתאמרת. משנטל ידיו תו לא מקדש דה"ל כאלו התחיל בסעודה:

לברכה אתאמרת. משנטל ידיו חייב לברך מיד ואסור להפסיק בינו לברכה:

רב נטל ידיו רמז חייא בנו. לא' מהעומדי' שם שימזוג הכוס לקידוש או לשתות כדרכן שהיו שותין לפני הסעודה:

בעא וכו'. רצה חייא בריה להביא לו לרב כוס זה:

א"ל. רב:

כבר התחלנו בסעודה. שכבר נטל ידיו ואסור להפסיק בשתיה א"נ שאסור לקדש לאחר שנטל ידיו משום היסח הדעת:

דלמא וכו'. מעשה שהיה רבי מיישא ור"ש ב"ר יצחק יושבים בסעודה:

בחדא וכו'. באחת מבתי כנסיות העליונים והגיע זמן תפלה:

קם ליה ר"ש. בתוך הסעודה להתפלל:

נקרא הדיוט. ואין אתה יכול להחמיר על עצמך:

א"ל. ולמה אין אני יכול להחמיר הרי תנן במתני' דחתן פטור מק"ש ואפ"ה תנן אם רצה להחמיר על עצמו רשאי:

א"ל. ר' מיישא מתני' יש לפרש כר"ג דסבר דחתן חייב בק"ש. לישנא אחרינא מתני' כר"ג דאמר שאני עול מלכות שמים דמותר להחמיר על עצמו וכן עיקר:

משישבו בדין. הוי התחלת הדין:

וחורנה. פי' ואידך:

ק"ש דבר תורה היא. מדאורייתא לכך מפסיק משא"כ תפלה דהיא מדרבנן אי נמי נוסח תפלה הוא מדרבנן:

ק"ש זמנה קבוע. בשכבך ובקומך תפלה אין זמנה קבוע דהא אר"י הלואי שיתפלל אדם כל היום. לישנא אחרינא ק"ש זמנה קבוע מן התורה אבל תפלה אין זמנה קבוע מן התורה שאין לה שעה קבוע לומר בשעה זו נצטוינו להתפלל וכ"ה בתוספתא כשם שק"ש זמנה קבוע מן התורה כך נתנו חכמים זמן קבוע לתפלה וכן עיקר:

ג' פסוקים הראשונים. שיש בהן יחוד השם וקבלת מלכות שמים וקבלת עול מצות צריכין כוונה:

ומשני מן גו דאינון ציבחר. מתוך שהן מועטים יכול להפסיק ולכוין מה שאין כן בתפלה:

שעסוקין בת"ת. שתורתן אומנתן:

על גרמיה. על עצמו:

דין כדעתו ודין כו'. כלומר לאו משום דר"י לא היה תורתו אומנתו אמר שמותר להפסיק לתפלה אלא דלשיטתו אזיל:

למה שאין תפלה מפסדת לד"ת. שע"י ריבוי תפלה תורתו משתמרת כמו שאמרו על חסידי' ראשוני' לכך הפסיק לתפלה. א"נ אין שום הפסד אם יתפלל כל היום דרך נדבה:

אלו הוינא וכו'. אלו הייתי עומד על הר סיני בשעה שניתן התורה לישראל:

הוינא תובע. לפני הקב"ה שיברא לאדם שני פיות:

חד. אחד שיקרא בו בתורה תמיד ואחד שיעשה בו כל צרכו הרי שבאותו פה שהיה מבקש לת"ת לא היה מתפלל בו:

וחזר ואמר ומה אם פה אחד הוא אין העולם יכול לקיים מפני לשון הרע ומלשינות שנאמר בו אלו היה שני פיות עאכ"ו שהיו מרבין בלשון הרע:

ופריך מי לא מודה ר' שמעון בן יוחי שמפסיקן לשאר מ"ע שבתורה ומ"ש ק"ש:

ולית ליה. וכי לית ליה לרשב"י וכו':

הלמד לעשות. אהך קרא קאי דכתיב ואתה פה עמוד עמדי ואדברה אליך את כל המצוה והחוקים והמשפטים אשר תלמדם ועשו בארץ על זה קאמר הלמד לעשות ואל תלמוד שלא לעשות ובי"מ כתב דיליף מאת מצותי תשמרו ועשיתם אותם:

ה"ג הלומד שלא לעשות נוח לו שלא נברא:

נוח לו אלו נהפכה וכו'. ר"י מפרש לדברי ר"ת דהא דקאמר נוח לו שלא נברא אין הכוונה שלא היה לו הויה בעולם שזה בכל אדם כמו שנמנו וגמרו ב"ש וב"ה דנוח לו לאדם שלא נברא משנברא אלא הכוונה שהיה נברא ומת בצאתו מרחם אמו שזו רעה גדולה לו לאחר שירד לעולם לא יגיע לחלק ע"ה:

שולייתו. הוא העור שהולד מונח בו:

ומשני טעמא דרשב"י:

שזה שינון. ק"ש דכתיב ושננתם לבניך:

וזה שינון. ד"ת דדרשינן ושננתם לבניך שיהא ד"ת מחודדי' בפיך לכך דוחין ק"ש מפני ד"ת משא"כ בשאר מצות:

הא בעונתה. ק"ש עדיפא בזמנה מד"ת ולמה אין מפסיקין לק"ש:

ע"י שהיה חדוד בד"ת. שהיו ד"ת חדודין בפיו וחידש בהן תמיד היו חביבן יותר מק"ש:

א"ר אבא מרי. ממתני' ל"ק דלא שנו במתניתין אלא כאדם שהוא קורא בתורה והיינו מקרא:

הא בעונתה עדיפא היא. והרי היא כמשנה וכיון דרשב"י עסק בגמרא לא היה צריך להפסיק:

רשב"י לשיטתו אזיל:

העוסק במקרא מידה. היא קצת ואינה מידה שהמשנה והגמרא יפים ממנה שתלויין בגירסא ומשתכחים שבימיהם לא היה גמרא בכתב וגם לא היה ניתן ליכתב אלא לפי שנתמעט הלב התחילו לכתבו והעוסק במשנה מדה שנוטלין עליה שכר והעוסק בגמרא אין לך מדה גדולה הימנה:

ורבנן עבדין מקרא כמשנה. דשוין הן הלכך כי היכא דחביבה שלא בזמנה כמקרא ה"ה נמי כמשנה ובזמנה עדיפא מכולן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף