קרבן העדה/שבועות/ג/ח

קרבן העדה שבועות ג ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אם לא ראיתי נמל פורח באויר. כלומר יאסרו בשבועה כל פירות שבעולם עלי אם לא כו':

נחש כקורת בית הבד. כתבנית קורת בית הבד וצורתה דאלו כעובי קורת בית הבד לא הוי שבועת שוא דאיכא טובא:

שבועה שלא נעידך. ביטול מצוה היא דהא חייב להעיד שנאמר ואם לא יגיד ונשא עונו וה"ל שבועת שוא דהא א"א שלא יגיד:

גמ' תמן תנינן. נדרים פ"ג:

נדרי הבאי. אמר אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים:

ופריך אפשר שלא עבר. בדרך הזה כעולי מצרים בתמיה הא אפשר שעברו בה הרבה בני אדם ולמה תנן שזהו נדרי הבאי:

אלא. הכא במאי עסקינן באומר אם לא ראה בדרך הזה בראייה אחת עם רב כעולי מצרים וזהו אי אפשר:

והא כו'. כלומר דאי לא תימא הכי קשיא והא מלך דיקליטאניס כשירד לבבל ירדו עמו מאה ועשרים רבוא בני אדם שהוא כפל כיוצאי מצרים ש"מ שאף בזמן הזה פעמים שמתאספים בדרך אחד ששים רבוא ואמאי קרי ליה הבאי אלא ודאי כדשנינן שנדר שראה ס' רבוא בראיה אחת:

אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. קס"ד גדול כקורת בית הבד ופריך והא נחש שהיה בימי שבור מלכא בלע גמלים ועגלות שכשרצו להרגו מלאו עורות של גמלים תבן ונתנו בתוכו גחלים בוערות ובלע העורות כולן והתבן שבתוכן התחיל לבעור ובער בלבו ומת:

חמית. ראיתי עור נחש אחת שעשו ממנו חיפויין לשמנה ספסלים:

אנא. אני ראיתי עור נחש שכסה עגלה גדולה של המלך ש"מ שיש נחשים גדולים כקורת בית הבד:

ומשני שמואל. מתני' ה"פ באומר שראה נחש מרובע כקורת בית הבד וזה הבאי ושוא שאין גב נחש מרובע:

ופריך אם כו'. אי ס"ד שאמר מרובע למה ליה למיתני נחש גדול כקורות בית הבד הל"ל סתמא אם לא ראיתי נחש מרובע:

לית אורחיה כו'. אין דרך התנא הזה לשנות בדברי הבאי אלא גוזמא מדברים גדולים אע"ג דבקטן נמי הוי דבר שאינו:

דתנינן. במתני' אם לא ראיתי גמל פורח באויר. וה"מ למיתני עכבר פורח באויר דהוי נמי שבועת שוא אלא שדרכו לשנות גוזמא בדבר גדול:

אין מרובע מששת ימי בראשית. קס"ד אין דבר נברא מרובע מבריאת העולם. ופריך והתנינן. נגעים פ"ו:

גופה של בהרת. עיקרה של בהרת כמה תהא גדולה:

כגריס האיטלקי מרובע. קס"ד כגריס הגדל באיטליא שהוא מרובע ש"מ שיש בריה בעולם שנברא מרובע:

ה"ג כל גרמא כו'. וה"פ ממתני' זו איכא להוכיח שאין הגריס גדול מרובע דאי גריסים הגדלים באיטלקי מרובעים ל"ל למיתני מרובע אלא ודאי לשיעורי קאמר שתהא הבהרת גדולה כגריס האיטלקי והכהן הרואה אותה ירבענה להבהרת שתהא מרובעת:

ה"ג והא כנעה. וכ"ה בנדרים. וה"פ הא איכא דבר אחד ששמו כנעה וגידולו מרובע:

ומשני מליא הוא קטרין. אינו מרובע ממש שהוא מלא קשרים:

ופריך והא עניבא דפילא. בנדרים הגירסא והא ארכובא דיעלה חיה ששמה יעל כדכתיב יעלי סלע יש לה עצם ארכובה שהוא מרובע. ומשני עגול הוא. עצם הזה למטה בסופו:

ואית דבעי מימר. איכא דאמרי לא ארשב"ג אלא שאין בעולם מרובע בבריות בעלי חיים אבל עצם מעצמיו איכא:

ותני כן. ותניא נמי הכי:

מרובע באוכלין. יש מיני אוכלין שנבראו מרובע אבל אין אחד מבעלי חיים שנברא מרובע:

גמ' שוא ושקר. בדברות הראשונות נאמר לא תענה ברעך עד שקר ובאחרונות כתיב לא תענה ברעך עד שוא ואין זה סתירה ששניהן נאמרו בדיבור אחד מפי הגבורה לאשמועינן שלוקין על שוא כמו על שקר דכתיב בשוא לא ינקה ה' וסד"א אפי' בב"ד של מטה לא ינקה קמ"ל ה' לא ינקה אבל ב"ד של מטה ינקה:

זכור ושמור. בדברות הראשונות כתיב זכור את יום השבת לקדשו ובאחרונות כתיב שמור שניהן בדיבור אחד נאמרו ללמד כל שישנו בשמירה ישנו במצות זכירה ונשים איתנהו בשמירה דמצות ל"ת היא ונשים חייבות בה הלכך חייבות נמי בקידוש היום:

מחלליה מות יומת. משמע אפי' במקדש וכתיב וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים קאמר דאין זו סתירה שבדיבור אחד נאמרו א"נ סד"א כהנים ליתנהו בחיוב שמירת שבת הואיל והותרה עבודה לגבייהו קמ"ל דלא ותניא במכילתא ריב"ב אומר הרי שהקיפו גוים את ארץ ישראל לא יאמרו הואיל וחיללנו מקצתה נחלל אח כולה ת"ל מחלליה מות יומת אפי' כהרף עין:

לא תלבש שעטנז גדילים כו' נסמכו אהדדי כאלו נאמרה בדיבור אחד לומר במקום גדילים מותר ללבוש שעטנז:

כתיב ערות אשת אחיך. לא תגלה סד"א אם גירשה אחר היבום אסור להחזירה קמ"ל יבמה יבא עליה מ"מ דלאחר שיבמה פקעה איסורה מינה א"נ סד"א אחר שבא עליה היבם פקע מינה האיסור של המת ואם גירשה היבם מותרת לאחד מן האחין מן האם של המת קמ"ל ערות אשת אחיך לא תגלה מ"מ:

לא תסיב נחלה כו'. כתיב בפרשה זה הדבר ודרשינן מיניה דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור הזה וסד"א לא קאי זה הדבר אלא על לא תסוב דכתיב גביה אבל וכל בת יורשת כו' נוהג אפי' לדורות קמ"ל שניהן בדבור אחד נאמרו שאינן נוהגין לדורות ואיכא בין לא תסוב לקרא דוכל בת יורשת דלא תסוב משמע אפי' אם ירשה אחר הנישואין וכל בת יורשת היינו שירשה קודם הנישואין:

אחת דבר אלהים. ושמענו שני דברים:

הלא כה דברי כאש נאם ה'. וכפטיש יפוצץ סלע כשם שפעמים הפטיש מתפוצץ מהסלע לכמה חלקים ואף אם אין הפטיש עצמו מתפוצץ מ"מ האש שבתוכו מתפוצץ לחלקים רבים כך דבר אחד מדברי השם מתחלק לכמה חלקים:

נשבע להחליף.. נשבע היפך האמת כגון שנשבע שלא אכל ואכל או בהיפך:

ה"ג כל הידוע. לשנים זהו שבועת שקר לג' זהו שבועת שוא וכ"ה בנדרים. וה"פ אם אין ידוע אלא לשנים שאינו כמו שנשבע ה"ל שבועת שקר אבל לא שבועת שוא שאין זה לשנות את הידוע לאדם אבל אם נודע לשלשה שאינו כן ה"ל שבועת שוא:

אפי' ידוע לשנים. כאן ויש עוד אחד בסוף העולם היודע שקרו אפי' אינו שם בשעת השבועה כיון שנודע לו שקרו קודם השבועה ה"ל שבועת שוא:

מה מפקה מביניהון. מאי בינייהו:

שינה בפני שנים. נשבע בפני שנים על אבן שהיא כסף והשליך האבן לים ואי אפשר שיראנו אדם עוד והתרו בו משום שבועת שוא:

ע"ד דר"י אינו לוקה. שהרי לא היו שם ג' בשעה שנשבע ואם היה אדם שידע מכבר לאו כלום הוא דבעינן שיהיו ג' שם בשעת שבועה:

ע"ד דר"ל לוקה. שאי אפשר שלא יהיה אחד בסוף העולם שלא נודע לו מכבר שזה אבן:

התרו בו משום שבועת שקר. הדבר בהיפך לר"י לוקה שהרי לא נודע שנשבע לשוא אלא לשנים וה"ל שבועת שקר ולר"ל אינו לוקה דשוא היא ולא שקר:

אפי' ביטה ומרגליתא. קאי אמתני' דתנן איזו היא שבועת שוא אמר ר' בא אפי' נשבע על ביצה שהיא מרגליות נמי הוי שבועת שוא:

ופריך ואהן אפי'. וזהו אפילו דקאמר ר' בא קשיא דמשמע דרבותא היא ואינו כן דהנשבע על האיש שהיא אשה הוא יותר שוא מן ביטה ומרגליתא:

אלא. ה"ק ר' בא כגין ביטה כו' דדמיין במראיהן אפ"ה הוי שוא דמ"מ ידוע לכל אדם שנשבע לשוא:

כאן במעמידין. שאומר שלא כיון בשעת שבועה. להבאי אלא שראה ממש גמל פורח אסור ולוקה עליו:

וכאן בשאין מעמידין. אלא אומר שלא אמר אלא על דרך הפלגה:

ה"ג א"ר בא ואפי' תימא כו'. וכ"ה בנדרים:

ה"ג נכסי עלי נכסיו מותרין הא ללקות לוקה. כן היא גירסת הרשב"א. וה"פ נכסיו מותרין דשבועות הבאי היא ומילקי מיהת לקי דהא נשבע לשוא:

עוד היא. אף זו איירי במיחל שבועתו על נכסיו ומותר דתני אנכסיו קאי שהן מותר וה"ג נכסיו מותרין הא ללקות לוקה:

אהן דמשתבע. האי מאן דמשתבע על שנים שהן שנים לוקה משום שבועת שוא דכ"ע ידעי שהן שנים:

אהן דחמא. הרואה גשמים יורדים ונשבע עכשיו כלי אריגה מתחזקין לוקה משום שבועת שוא שהכל יודעים כשהחום חזק כלי אריגה מתפרדים וכשהגשמים יורדים עליהם הם מתחזקים:

ה"ג כלי קורי בריכסון. וה"פ כלי קורי הם כלי אריגה וכ"ה בירושלמי שבת פ' כל הכלים (סוף ה"א) ובבבלי שם:

בריכסון. כמו וירכסו את החשן דמתרגמינן ויחדון ית חושנא ובגליון פירש בענין אחר ואינו נכון:

בוליות. איפרכיות של דוכסים:

לשוא. על עון שבועת שוא שעשיתם הכתי את בניכם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף