קרבן העדה/שבועות/ג/ז

קרבן העדה שבועות ג ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה. טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה הוא דאינו חייב אלא אחת שאין שבועה חלה על שבועה אבל אמר תחלה שלא אוכלנה והדר אמר שלא אוכל ואכלה כולה חייב שתים דכי אמר שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה וכי הדר אמר שלא אוכל כיון שאכל ממנה כזית חייב דשלא אוכל שיעור אכילה משמע דהיינו כזית הלכך השבועה האחרונה חיילא ומחייב כי אכיל מיניה כזית וכי הדר אכיל כולה מחייב משום שבועה ראשונה:

שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה. אע"ג דמשבועה שלא אוכלנה שניה שמעינן דאין שבועה חלה על שבועה תנא שבועה שלישית לאשמועינן חיובא הוא דליכא אשבועות בתרייתא הא שבועות הן ולא יצאו לבטלה ואם ימצאו מקום יחולו שאם נשאל לחכם על הראשונה עלתה שניה תחתיה ונאסר בדבר משום שניה וכן אם נשאל על השנים חלה השלישית לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו והוי כמי שלא נדר וחלה השניה למפרע שהרי הראשונה כמי שאינה הואיל ונשאל עליה וכן כשנשאל על השתים הרי הן כאלו אינם וחלה השלישית למפרע:

גמ' ה"ג ועבר היום ולא אכלה. וכ"ה בבבלי:

פטור. ממלקות:

ה"ג לא טעמא דאהן טעמא דאהן. וה"פ אע"ג דאמרו שניהם דאינו לוקה מ"מ חולקין בטעמו של דבר טעמא דיהיב מר לא יהיב מר ומר לית ליה טעמא דמר:

משום שאינו ראוי לקבל התראה. דה"ל התראת ספק שהרי תלה זמן לשבועתו כל היום:

משום שהוא בל"ת שאין בו מעשה. בהעברתו שמה שאינו אוכל אין בו מעשה:

מה מפקה מביניהון. מאי בינייהו הא לתרווייהו פטור:

שרפה. להככר שנשבע עליו או השליכה לים ואינו יכול לקיים שבועתו למ"ד משום התראה ספק פטור דלעולם בשעת התראה ספק היה שאין התראה אלא בשעה שעובר על אזהרתו ולמ"ד משום דהוה לאו שאין בו מעשה הכא חייב דהא ע"י מעשיו עבר על השבועה:

היה אסתניס. ונשבע שאוכל פת קיבר ונזכר שלא אכל ועכשיו הוא אסתניס ואי אפשר לו לאכול פת קיבר מהו מי אמרינן כיון שאינו בלהבא שאי אפשר לו לישבע שיאכל פת קיבר כיון שהוא איסתניס אף לשעבר אין. שבועתו שבועה או דלמא אפשר שתשתנה דעתו ויוכל לאכלו ה"ל כאלו בידו לבא וחייב על לשעבר:

שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל ואכל מהו. שיהא חייב שתים או אינו חייב אלא אחת:

נשמעינה מן הדא. תא שמע ממתני' מפני שהזכיר זו. לכך תנן במתני' דאינו חייב אלא אחת אבל כשלא הזכיר זו אמרינן שנייה כוללת יותר מן הראשונה וחיילי שתיהן וחייב שתים:

אבימי אחיי דחיפה. ושניהן בני רחבה דפומבדיתא היו בבבלי הגירסא עיפה והחי"ת והעי"ן מתחלפים שהם ממוצא אחד:

שמשית בנדרין כו'. כלומר למדתי בבית רבי הלכות נדרים ושבועות:

בעי כו'. רצה חיפה לבדקו אם שימש כראוי ובקי בהלכות ושאל ממנו מי שהיו לפניו חמש ככרין כו':

ה"ג ואכל את כולן. וה"פ מהו שיהא חייב על כל אחת שהרי הוסיף שבועה בכל אחת או דלמא כיון דנשבע על הראשונה ה"ל כל אחת מהן כאיסור שכולן בכלל ותו אין השבועה השנייה חלה עליה א"נ אי אפשר שיאכל שנייה אא"כ אכל הראשונה וכבר נאסר:

חזר חיפה. ושאלו:

אינו חייב אלא אחת. טעה לומר שבועת ארבע ושלש כו' בכלל חמש שיש בכלל חמש ארבע כו':

שמא אינו פטור. בתמיה א"כ כשאכל אחת חייב משום שבועה האחרונה וכן כולם הלכך חייב על כל אחת ואחת:

אר"י מסתברא. כאבימי בבתרייתא כלומר זימנין משכחת לה להא דאבימי כגון דאמר שבועה שלא אוכל חמישי וחזר ואמר ארבע אלו כו' ואכל אחת והפריש קרבן ואח"כ א"ל שנייה הויא לה שנייה חצי שיעור ואחצי שיעור לא מיחייב וכן הדין בכולן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף