פני משה/כתובות/ב/י

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־16:15, 21 ביוני 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה לאוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




פני משה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' זה כתב ידו של אבא. ומקיימין השטר על פיו דקיום השטרות דרבנן והימנוהו רבנן בדרבנן:

שיצאת בהנומא וראשה פרוע. ונוטלת כתובתה מאתים כדמפרש טעמא בבבלי דכיון דרוב נשים בתולות נישאות גילוי מילתא בעלמא הוא:

ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר. כשהיינו למדין תינוקות בבית רבן לאכול בתרומה וע"פ עדות זו. מאכילין לו תרומה דרבנן כגון תרומת ח"ל וכה"ג אבל תרומה דאורייתא אין מאכילין דדוקא בדרבנן מהימנינן ליה ולא חיישינן שמא עבד כהן הוא שאסור ללמוד את העבד תורה:

ושהיה חולק עמנו בגורן. ולא חיישי' שמא עבד כהן הוא שאין חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו:

ושהמקום הזה בית הפרס. החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה שכך שערו חכמים שהמחרישה מוליכה עצמות המת וטומאת בית הפרס דרבנן והילכך נאמן לומר המקום הזה הוא טמא ולא יותר:

ועד כאן היינו באין בשבת. דתחומין דרבנן:

אבל אין נאמן וכו'. דאפוקי ממונא הוא ובעינן עדות מעליית':

מעמד ומספד. מקום היה לו כאן להספיד מתיו ולעשות מעמדות ומושבות כדרך שהיו עושין דסד"א דנאמן הואיל והני מפרסמי טפי ולא משקרי בהו אינשי קא משמע לן:

תני וכו'. אמתני' דלקמיה קאי ובטעות נדפס ונכון לגרוס המתני' הכא:

גמ' תני ובלבד דברים שהן רגילין בהן. כלומר באלו השלשה שהוא תמיד מצוי ורגיל בהם נאמן להעיד על כתב ידן אבל באיניש דעלמא אפי' היה רגיל אצלו אינו חשוב רגילות:

ובלבד שיצטרף עם אחרי'. הא דנאמן להעיד מה שראה בקטנו דוקא אם יצטרף עמו גדול אחר להעיד:

וחש לומר שמא עבד הוא. אלטבול ולאכול בתרומה פריך דניחוש שמא עבד כהן הוא ואוכל בתרומה בשביל רבו:

הדא מסייע לההוא דאמר כו'. ובמתני' יוצא מבית הספר קתני:

ופריך לא כן א"ר זעירא העבד עולה מז' קרייות. ממנין שבעה קרואין בשבת וכן אמר ר"ז הדא מילתא וידבר עולה משלשה פסוקים גרסינן וכן הוא במגיל' אלמא יש עבד שלמד תורה:

תיפתר. להא בשלמד מאליו תורה או שלמדו רבו כטבי עבדו של ר"ג ומנהג עבדים נהג בו אבל מתני' קתני שיצא מבית הספר דמשמע שנהגו בו מנהג בנים:

וחש לומר שמא עבד הוא. אחולק עמנו בגורן קאי דניחוש שמא עבד כהן הוא:

אין חולקין על הגורן. דקסבר מעלין מתרומה ליוחסין והילכך אין חולקין לעבד בגורן שלא יעלוהו ליוחסין וכן לנשים אין חולקין מטעמא דמפרש ביבמות פי"א משום גרושה או משום יחוד:

מתוך הבית. משגרין לבתיהן:

מהו להוציא ממון מתוך עדותן. אע"ג דלהוציא ממון אינן נאמנין כדקתני סיפא דמתני' היינו היכא שמתכוון להעיד לאפוקי ממונא אבל אם אין מעידין אלא על דבר שאין בו ממון אלא שמתוך עדותן יוצא ממון כדמפרש ואזיל מהו שיהו נאמנין:

היך עבידא. ה"ד הא כגון שהיו הכל יודעין עד גבול השייך לשדה ראובן הוא תחום שבת:

ובאו. עכשיו ואומרין ע"כ תחום שבת ונמצאת השדה של שמעון כלומר שעכשיו היתה עומדת ביד שמעון מגבול השייך לראובן ע"פ עדותן מהו שיוציאו משמעון להחזיר לראובן שהרי ידוע הוא מה שבתוך התחום הוא של ראובן:

מהו שיהו נאמנין לומר. להעיד שראו אלו היו עוברין על שביעית ויוצאין ללקוט בפגי שביעית. פגי פירות שאינן מבושלין כל צרכן וכן אם נאמנין לומר שמענו פלוני ממלל שמוציא לעז ושם רע על אשתו וכן אשה פלונית על בניה כלומר דהבעיא היא אם נאמנין להעיד גם כן על חיוב ואיסור או לא:

הוזמו מהו שישלמו. אבעיא דלעיל ובדרך את"ל מיתפרשא דאם תימצי לומר היכא שאין מתכונין להעד אלא שממון יוצא מתוך עדותן נאמנין ואם חזרו והוזמו על עדותן מהו שישלמו או דאתיא כהאי דאר"י בשם שמואל דאין למדין דבר מדבר בעדים זוממין דעדים זוממין חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו כדאמרינן בפ' מרובה:

וכא כן. וה"נ דאין משלמין אלא אם היו מתכונין להעיד להוציא ממון אבל אם הממון יוצא מתוך העדות לא ולא איפשטא:

תני. מעידין גם כן על זה שאכלנו בקציצת פלוני כדמפרש ואזיל מהו בקציצת שהיו נוהגין בשעה כו' היו עושין זה לזכר שנקצץ פלוני מאחוזתו וכן אם היה נושא אשה שאינה הוגנת וכו' והיו עושין זכר שלא יתערב זרעו בזרעם כדאמר בבבלי:

בגודלן מה שראו בקוטנן. קתני במתני' ומדייק הש"ס דמשמע דוקא בגודלן נאמנין להעיד על מה שראו בקטנן אבל אם עודן בקטנן לא הא תמן תנינן בפ' הגוזל ר' יוחנן בן ברוקה אומר נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל של דבורים ומהלך זה לתוך השדה ונוטל נחילו דאלמא דנאמנין אפילו בקטנן:

ובההוא אמר כן. בתמיה והכא אמר דאינן נאמנין:

ומשני ר' אחא. שאני נחיל דבורים שאין גזילו דבר תורה אלא מפני דרכי שלום דהא הפקר נינהו והילכך נאמן דקנין דרבנן הוא ואין עדותו להוציא מיקרי אבל במתני' אף על גב דנמי במילי דרבנן הוא דמהימן מכל מקום על ידי עדותו גורם להוציא הוא ואינו נאמן אלא בגדלו מה שראה בקטנו:

ובלבד במפריח. הא דנאמן בנחיל של דבורים דוקא שעדיין מפריחות הן ולא נחו על שוכו של חבירו ועל ענפי אילן שלו:

אבל בשוכו. אם כבר נחו על ענפי אילן של חבירו לא דכבר מוחזק הוא ואינן נאמנין להוציא אפילו במילי דרבנן:

לא מסתברא על אתר. מי לא מסתברא לומר דדוקא לאלתר נאמנין כשראו הנחיל של דבורים והגידו מיד הא לאחר זמן לא:

אף אנא סבור כן. דאינן נאמנין אלא מיד:

ותנינן. בהדיא בתוספתא כן:

במה דברים אמורים שהעידו במאמרן. תוך כ"ד שראו מיד אמרו ובתוספתא גריס שהעידו על מעמדן אבל אם יצאו וחזרו ואחר כך אמרו אינן נאמנין שאני אומר מפני היראה והפיתוי שהיה מפחדן או מפתן בדברים אמרו כן ובבבלי שם מסיק דאין נאמנין אלא במסיח לפי תומו:

סליק פירקא בס"ד
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף