פני משה/כתובות/ג/א

פני משה כתובות ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אלו נערות. דוקא נערה משהביאה ב' שערות עד שתבגר והם ששה חדשים שבין נערות לבגרות אבל בוגרת אין לה קנס וכן קטנה לר"מ וכסתמא דמתני' דלקמן קטנה יש לה מכר ואין לה קנס:

שיש להן קנס. אם אנס אדם אחת מהן אפילו הן פסולות נותן לאביה חמשים כסף כדכתיב ונתן לאביה וגו':

ועל הנתינה. מן הגבעונים ועל שם שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים נקראו נתינים והם אסורים לבא בקהל:

ועל הכותית. בגמרא מפרש משום מה הן פסולין:

פחותות מבנות ג' ויום א'. דבחזקת בתולות הן שאף על פי שנבעלו בשביה או בגיותן בתוליהן חוזרין:

ועל אשת אחיו ועל אשת אחי אביו. שנתקדשה לאחד מהן ונתגרשה מן האירוסין ועדיין בתולה היא:

שאף על פי שהן בהכרת אין בהן מיתת בית דין. וכרת אינו פוטר מן התשלומין והני מילי שלא היתה שם התראה אבל אם היה שם התראה פטור מן הקנס דקי"ל כל חייבי כריתות שהתרו בהן לוקין ואין אדם לוקה ומשלם:

גמ' כתיב ולו תהיה לאשה. גבי אונס דמשמע אשה שהיא ראויה לו שהיא כשיר' לו:

וממזרת היא ראויה לו. בתמיה ואמאי יש לה קנס:

הבתולות. כתיב ריבה כאן בתולות הרבה אפילו פסולות והכל במשמע חייבי לאוין וחייבי כריתות:

ומקשה עלה ר"ז אילו הוה כתיב בתולות כמוהריות. ניחא דהוי משמע ריבויא אבתולות ואכסף ישקול דרישא דקרא דרבתה התורה לקנס בבתולות:

לית כתיב אלא כמוהר הבתולות. דאפסקיה קרא בתיבת כמוהר בין כסף ישקול להבתולות:

לא ריבה אותן הכתוב אלא למוהר בלבד. כלומר השתא דכתב רחמנא הכי משמע דהריבוי לא קאי אכסף ישקול ואקנס אלא דה"ק כסף ישקול כפי מוהר והיא כתובה של הבתולות וכהאי דאמר בבבלי פ"ק דף י' מכאן סמכו חכמים לכתובת אשה מן התורה וכן דריש הכא לקמן הלכה ה' ובתולות דעלמא קאמר ומנא לן ריבויא לקנס:

ויידא אמרה. ומאיזה מקרא אנו למדין עכשיו:

הדא. מזה המקרא כדתני חזקיה אם מאן וכו':

אפי' מן שמים. שהיא אסורה לו מנין שמשלם קנס:

מאן ימאן מ"מ. וכתיב כסף ישקול רבתה התורה אפילו פסולות לקנס וכולהו במשמע בין ח"ל בין ח"כ:

מעתה. דרבתה התורה אפי' מיאנו מהשמים:

הבא על השפחה יהא לה קנס גרסינן. ומתני' הא קתני דוקא נשתחררה פחותה מבת ג':

לית יכיל. אין אתה יכול לומר כן דתני וכו' שאין לו הויה בה דאין קידושין תופסין בה לאפוקי ח"ל דקידושין תופסין בהן:

התיבון. על זה הרי אחותו והה"ד לשאר חייבי כריתות דחשיב במתני' וקמייתא נקט דאין קידושין תופסין בהן ואפ"ה משלם קנס:

ומשני שנייא היא. חייבי כריתות שיש להן הויה אצל אחר לאפוקי שפחה ארמית דאין לה הויה כלל:

הרי בתו. והה"ד לכל חייבי מיתות דקתני בסיפא ואין משלם קנס:

שנייא היא. התם שמתחייב בנפשו שמיתתו מיתת ב"ד ואינו משלם ממון כדיליף לקמן:

נתינים לא חשו להם. לאסור אלא משום פסולי משפחה כדאמר בעשרה יוחסין דיהושע לא ריחקן אלא לחשבן כפסולי משפחה ולא דגזר עליהן עבדות ולאסור בלאו דלא יהיה קדש:

אין תימר. דאם תאמר משום פסולי עבדות ריחקן א"כ מעתה הבא על הנתינה כהבא על השפחה ולא יהיה לה קנס ואנן תנן דיש לה קנס אלא לאו ש"מ דלא חשו להן משום פסולי עבדות:

אתיא כמ"ד דכותי כישראל. ולפיכך יש לה קנס:

ברם כמ"ד כותי כעכומ"ז לא בדא. לא אתיא בזה כוותיה דהא עכומ"ז אין לה קנס דמי יהבינן לה קנסא ואזלא ואכלה בגיותה:

דאיתפלגון. דאשכחן פלוגתא דתנאי בהא:

כותי כעכומ"ז. קסבר כמ"ד כותים גירי אריות הן ולאו גרים ממש הוו:

כישראל לכל דבר. דקסבר גירי אמת הן:

אפי' תימא. דאתייא נמי כמ"ד כותי כעכומ"ז ואפ"ה יש לה קנס דכותים משום מה הן פסולין לא משום עכומ"ז ועבד שנטמעו בישראל ולקחו להם בנות ישראל ולפיכך פסלום וקסבר האי מ"ד עכומ"ז ועבד הבא על בת ישראל הוולד ממזר וכדאמר ר' יוחנן בפ"ק דגיטין וא"כ כותית ממזרת היא וממזרת יש לה קנס:

לחומרין. ודחי לה הש"ס דלחומרא או לענין משפחה בהא שפיר את עביד ליה וכו' הוולד ממזר לענין שיהא אסור בבת ישראל וכן לענין משפחה שיהא כספק ממזר ואסור בודאן כדאמר פ' עשרה יוחסין ודאן בספיקן אסור וכו' וחשיב שם כותי:

לענין קנס. תאמר לענין קנס דלקולא הוא לא אמרינן דכממזרת היא אלא כישראל הבא על הגויה דהולד עכומ"ז. כמותה והילכך לא אתייא אלא כמ"ד כותי כישראל לכל דבר:

האונס והמפתה את היתומה פטור. מקנס דונתן לאבי הנערה כתיב והא לית לה אב:

מחלוקת. במחלוקת שנויה הא דר' יוסי בר"ח וכר"י הגלילי אתייא דאמר לקמן נערה שנתארסה ונתגרשה אין לה קנס דפקע זכות אב מינה וכיתומה בחיי האב היא ומכ"ש ביתומה ממש דאין לה קנס:

ברם כר"ע. דס"ל יש לה קנס וקנסה לעצמה דדריש אשר לא אורשה לאביה הא אורסה לעצמה וה"נ ביתומה ונהי במפתה דפטור הוא דהא מחלה באונס מיהת חייב כדאמר ר' אליעזר לקמן הלכה ז' וכדמוקי לה התם דבשיטת ר"ע רבו אמרה:

מתניתא אמרה. כר"ע דיש לה קנס דקתני הגיורת שנתגיירה פחותה מבת ג':

ולא כיתומה היא. בתמיה דודאי הגיורת כיתומה היא וקתני יש לה קנס:

והתני. בברייתא דספרי תחת אשר עינה לרבות היתומה דברי ר"י הגלילי אלמא לר"י הגלילי יש לה קנס ליתומה:

תיפתר. להאי ברייתא שבא עליה עד שלא מת אביה ואח"כ מת והילכך יש לה קנס דכבר נראה ליתן לאביה וקמ"ל אע"פ שמת האב עד שלא העמידו בדין אפ"ה חייב דכבר נראה הוא:

תמן תנינן. פ"ז דתרומות:

ואינו משלם את החומש. דלא חייבה תורה חומש אלא לאוכל בשגגה וקס"ד דבדאתרו ביה מיירי ולוקה ואפ"ה משלם את הקרן:

ותנינן אלו הן הלוקין. וקחשיב שם חייבי כריתות וכן חייבי מיתות בידי שמים לוקין וחדא מינייהו זר שאכל תרומה במזיד כדחשיב בברייתא סוף פרק הנשרפין ואיידי דמקשי ח"כ אהדדי פריך נמי אחייבי מיתות ובמס' תרומות שם גריס תנינן אלו הן הלוקין והתנינן אלו נערות וכו':

הכא את אמר לוקין. לח"כ ולחייבי מיתות בידי שמים והכא את אמר משלם והא קי"ל דאין לוקה ומשלם:

ומשני ר"י דלצדדין היא מתני' אם התרו בו לוקה. ובהכי איירי מתני' דמכו':

לא התרו בו משלם. ומתני' דתרומות ודהכא בשלא התרו בו איירי דקסבר ר' יוחנן חייבי מיתות בידי שמים אינן פטורין מתשלומין אם לא התרו בו וכן חייבי כריתות:

סבר ר' יוחנן למימר במקום מכות ותשלומין. כגון שהתרו בו ואיכא ממון ומלקות:

לוקה ואינו משלם גרסינן. ולפיכך מוקי מתני' דמכות בשהתרו בו:

וילקה וישלם. ואמאי לא עבדינן ליה לתרוייהו:

כדי רשעתו. כתיב במלקות והכהו לפניו כדי רשעתו ודרשינן משום רשע' אחת עונש אחד אתה מחייבו ולא משום שתי רשעיות:

וישלם ולא ילקה ומשני במי שיש בו שתי רשעיות הכתוב מדבר. מדכתיב רשעתו למיעוטא ש"מ שיש כאן עוד חיוב אחד והיינו ממון ואמר רחמנא והפילו השופט והכהו וגו' דהיכא דאיכא תרוייהו נעביד ביה הכאה:

ר' שמעון בן לקיש. פליג וס"ל דחייבי מלקיות שוגגין פטורין ואפילו לא התרו בו פטור מן התשלומין דמאחר שאלו היו מתרין בו לוקה ולא משלם כי לא התרו ביה נמי פטור מתשלומין:

מתני' וכו'. קשיא לר"ל דקתני בשוגג משלם ואלו התרו בו אינו לוקה בתמיה ואפ"ה משלם בשוגג:

פתר לה. ר"ל למתני' כר"מ דס"ל במס' מכות לוקה ומשלם גבי עדים זוממין שהעידוהו שחייב לחבירו ר' זוז ונמצאו זוממין לוקין ומשלם והילכך כי לא שייכא ביה מלקות אינו פטור מתשלומין ומתני' דהאוכל תרומה במזיד אפי' אתרו ביה ולוקה משלם את הקרן:

מתני' דהכא פליגא כו'. ומשני דמוקי לה נמי כר"מ ובדאתרו ביה. מן המוציא שם רע למד ר"מ. לומר דלוקה ומשלם כמו דמצינו במוציא ש"ר דמחייבינא ליה לתרוייהו כדכתיב ויסרו אותו זה מכות וענשו אותו מאה כסף ומיניה גמר ר"מ בכל מקום דלוקה ומשלם:

לחידושו יצא המוציא שם רע. כדמסיק שלא מצינו בכל מקום שיהא אדם מתחייב בדיבורו ואע"ג דעדים זוממין נמי בדיבורייהו מיחייבי מ"מ לא הוי חידוש כולי האי דע"י דיבורם היה נפסד זה המעידין עליו אבל במוציא ש"ר לא איתעביד מעשה בדיבורו אלא ע"י עדים:

הואיל וכן. דחידוש הוא:

אי את למד ממנו דבר אחר. להתחייב בדיבור בשום מקום:

כן אין את למד ממנו לא עונשין ולא מכות גרסינן וכן גרסי' במס' תרומות. וכשם שאין למידין ממנו לדבר אחר כך אין למידין ממנו לא לעונשין ולא למכות דאין למדין ממנו ג"כ שיהא לוקה ומשלם:

לא כן אמר ר' אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב שוגג בקרבן גרסינן. וכן הוא בתרומות אלא דשם גריס ר' אבהו בשם ר"ש בן לקיש ויש לפרש שם דלטעמייהו דרבנן דמפרש ר"ל פריך:

מזיד בחלב. שהזיד וידע שהוא חלב ושגג בקרבן שלא ידע שחייבין עליו קרבן:

מתרין בו. משום חלב ולוקה ומביא קרבן הואיל ושוגג בקרבן הוא דאלמא דמחייבינן ליה בשתי עונשין:

וכא. וה"נ נימא לוקה ומשלם וקשיא לר' יוחנן מדידיה אדידי':

ומשני ר' בון דכדי רשעתו כתיב. ומינה דרשינן דאין חייב משום שתי רשעיות והיינו דוקא בשני דברים שהן מסורין לב"ד כגון מלקות ותשלומין דבהכי איירי קרא בזה את תופס אחד מהן ולא שתיהן:

יצא דבר שמסור לשמים. יצא קרבן שעונש לשם שמים הוא ולא מסור לב"ד מחייבינן ליה לתרווייהו דלא מיעטיה קרא:

הכל מודים. ר"י ור"ל מודים שאין ממון אצל מיתה דאין מת ומשלם ואפי' חייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין:

מן הדא. מזה המקרא ילפינן דהקיש הכתוב מכה אדם למכה בהמה במכה בהמה משלם ובמכה אדם יומת ולא ישלם מקיש פטור ממון דמכה אדם לחיוב ממון דמכה בהמה וכברייתא דתני דבי חזקיה בבבלי:

מה מכה בהמה לא חלקתה בו בין שוגג למזיד לחייבו ממון. דמכה בהמה חייב בתשלומין לעולם אפי' בשוגג כדאמרי' בסוף כיצד הרגל אדם מועד לעולם וכדדריש התם מקרא יתירא פצע תחת פצע לרבות שוגג כמזיד:

אף מכה אדם. פטור דממון דמכה אדם שאין בו אלא חיוב מיתה לא תחלוק בו בין שוגג למזיד דאפילו בשוגג שאין בו מיתה פטור מתשלומין הואיל ובמזיד איכא חיוב מיתה:

מה פליגין. כי פליגי ר"י ור"ל בממון אצל מכות ובשוגג אם הוא פטור מתשלומין:

אין ממון אצל מיתה. אפי' בשוגג דאיתקש למכה בהמה אבל יש ממון אצל מכות בשוגג דחייבי מלקיות לא איתקוש:

כך אין ממון אצל מכות. כדמפרש ר' אמי בבלייה טעמא דיליף ג"ש רשע רשע נאמר במחויבי מיתה אשר הוא רשע למות ונאמר רשע במחויבי מכות והיה אם בן הכות הרשע:

נתן בר הושעיה אמר. מהדר לעיל לתרץ רומיא דמתני' אהדדי:

כאן בנערה. מתני' דהכא בנערה דיש לה קנס ומשלם ואינו לוקה:

וכאן. מתני' דאלו הן הלוקין בבוגרת דאין לה קנס והילכך לוקה:

ואין לה בושת ופגם. בתמיה דהרי לא מיעט הכתוב בוגרת אלא מקנס דכתיב ביה נערה אבל בושת ופגם ודאי יש לה ואכתי ממון ומלקות איכא:

תיפתר שפיתתה גרסינן או שמחלה לו. כלומר דמתני' דמכות במפותה איירי וכיון דבוגרת בושתה ופגמה שלה שהרי יצאת מרשות האב במפותה דמדעתה עבדה או שמחלה לו אח"כ אין משלם כלום והילכך לוקה:

וסבר נתן בר הושעיא. הש"ס קאמר לה מדמוקי נתן בר הושעיא למתני' דמכות בבוגרת ולא מוקי לה בנערה ובשהתרו בו ומתני' דהכא בשלא התרו בו אלמא קסבר במקום מכות ותשלומין משלם ואינו לוקה הוא והילכך ע"כ מוקי לההיא מתני' בבוגרת ומפותה דלא שייכא גבה תשלומין כלל:

וילקה וישלם וכו'. כדלעיל:

וישלם ולא ילקה כעדים זוממין. בניחותא הוא א"נ וילקה ולא ישלם גרסינן ומשני כעדים זוממין כלומר הואיל דאי אפשר לחייבו משום שתי רשעיות הילכך קאמר הא דמחייבינן ליה ברשעה אחת תשלומין הוא ולא מלקות משום דגמר מעדים זוממין:

בעדים זוממין משלמין ואין לוקין. דבפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומין דמכדי כתיב ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו יד ביד למה לי דבר הניתן מיד ליד ומאי ניהו ממון:

וכא. וה"נ בכל מקום דאיכא תרוייהו משלם ואינו לוקה:

אמר רבי יונה. דלא צריכא למילף מעדים זוממין אלא טעמא דרבי נתן בר הושעיה דמגופא דקרא יליף דמשלם ואינו לוקה:

כדי רשעתו. אמר קרא דמשמע את שמכותיו יוצאות ידי רשעתו גרסינן וכן הוא בתרומות כלומר שהמכות פוטרין ממנו חיובו ורשעתו שאינו חייב אלא מלקות בלבד:

יצא זה. שהוא חייב ג"כ בתשלומין שאומרים לו עמוד ושלם דאין המכות פוטרין אותו מממון חבירו ולחייבו בתרוייהו אי אפשר דכדי רשעתו כתיב משום רשעה אחת וכו' הילכך משלם ואינו לוקה:

מתני'. דתרומות פליגא על ר"ל דקתני האוכל במזיד משלם ואמאי הא אין לוקה ומשלם דבשלמא ע"ד דנתן בר הושעיה דאמר כל היכא דאיכא תרוייהו משלם ואינו לוקה ניחא וכן ע"ד דרבי יוחנן דאמר דבלא התראה משלם ואינו לוקה ניחא דמוקי למתני' במזיד ובלא התראה:

פתר לה מזיד בלא התראה גרסינן. וכן הוא בתרומות:

על דעתיה דר' שמעון בן לקיש. אלא לר"ל דלא שנייה היא אליביה בין שוגג למזיד דסבירא ליה אפי' חייבי מלקיות שוגגין פטורים מתשלומין אף על פי שאין בו מלקות וכן במזיד בלא התראה קשיא דאמאי משלם את הקרן:

פתר לה. ריש לקיש למתני' דתרומות נמי כר' מאיר דסבירא ליה לוקה ומשלם:

ואפילו יסבור רבי שמעון בן לקיש כל מתניתא דרבי מאיר. דאוקי למתני' דהכא ודתרומות הכל כר"מ אכתי קשה קרייה דרבי מאיר בתמיה וכי יכול לתרץ המקרא גם כן אליבא דרבי מאיר דהכתיב איש כי יאכל קדש בשגגה ישלם ולר"ל הא כל חייבי מלקיות אפי' שוגגין פטורין מתשלומין:

חומש קרבן. שאני חומש דלכפרה בא כקרבן ולא משום חיוב תשלומין:

ואפילו תימר חומש קרבן קרן קרבן. בתמיה הא קרן ודאי קנס הוא והרי לר"ל לא שאני ליה בין ממון לקנס דאין משלם אצל מכות מדמוקי מתני' דהכא נמי כרבי מאיר:

אמר רבי יודן בר שלום וכו'. כלומר דמייתי ראיה שהקרן קנס דתנינן תמן פ"ו האוכל תרומה בשוגג אינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין והן נעשין כדין תרומה שאם חזר ואכל התשלומין הרי הוא כאוכל תרומה ואילו ממה שאכל היה משלם ניחא הוי דלא היה קנס אבל השתא דמשלם חולין מתוקנין והן שוין יותר מדמי תרומה דנמכרת בזול שאינה נאכלת אלא לכהנים הרי קנס הוא דמשלם יותר ממה שהזיק:

ועוד. ראיה דהתשלומין קנס מהדא דתני אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורין כו' יצא. ובבבלי פ' האשה רבה דף צ' גריס אליבא דרבנן התם תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורין:

ולא דמי עצים הוא חייב לו. בתמיה שהרי תרומה טמאה אינה עומדת אלא להסקה ואפ"ה משלם חולין טהורין ש"מ משום קנס הוא:

כמה דאת אמר קרן קנס ודכוותה חומש קנס. מסקנת הקושיא היא דמאי שנא דחשבת לקרן קנס ולחומש קרבן ואמאי לא נימא דחומש ג"כ משום קנס הוא דרבתה התורה לאוכל בשגגה בקנס והדרא קושיא לדוכתה דלא הוי חומש קרבן וקשיא לר"ל היכי מתרץ לה לקרא:

אלא רשב"ל כדעתיה. היינו טעמא דאוכל תרומה בשגגה משלם ממון אע"ג דכל חייבי מלקיות שוגגין פטורין מתשלומין:

כמה דאמר תמן. כמה דאמרי' בהאי תלמודא בריש מכות הכל היו בכלל לא תענה וגו' יצא עד זומם מן הכלל דכתיב ביה ועשיתם לו כאשר זמם וגו':

לא שישלם ממון. כלומר דודאי לזה יצא מן הכלל לגלות ביה דהיכא דמיחייב תרתי ממונא משלם מילקא לא לקי:

וכא. וה"נ הכל היה בכלל וכל זר וגו' בין שוגג בין מזיד דחייב מלקות יצא אוכל בשגגה דכתיב ביה ואיש וגו' שישלם ממון והשתא לק"מ לר"ל דבפירוש רבתה התורה לתשלומין לענין שוגג דאיירי ביה כמו בעדים זוממין בענין דאיירי בהו:

והתני. דמודים חכמים בגונב תרומת חבירו ואכלה דלוקה על התרומה ומשלם על הגניבה אלמא אפי' במזיד מצינו דלוקה ומשלם ואפילו לחכמים:

ומשני שכן האוכל תרומה לוקה. דזר שאכל אפילו תרומה שלו שהפריש לוקה והילכך בגונב משל חבירו לא איפטר מתשלומין דלא אתי מלקות דידיה ומיפטר ממון דחבריה וכדמסיק ר' יוסי לקמן דמ"מ הפסידו ממון:

החוסם את הפרה. של חבירו ודש בה משלם ו' קבין כו' שכן שיערו חכמים באכילתן:

שכן החוסם פרתו לוקה. כדלעיל וכן משמע בבבלי פ' השוכר את הפועלים דף צ' דאפי' רבנן מודו בה לשינוייא דרבא שם:

שכן במחוייבי מיתות. כלומר ר' יוסי מסיק לטעמא דמילתא דבמחויבי מיתות מצינו נמי לוקה ומשלם כגון גנב תרומת הקודש שהקדישו לבדק הבית דהרי מכל מקום הפסיד לחבירו ממון וכן להקדש:

מעתה. דאמרת הואיל ומצינו בחוסם פרתו שלוקה מיחייב נמי בתשלומין בשל חבירו אף על גב דלוקה וקא ס"ד דעיקר טעמא הואיל ומצינו לפעמים מלקות בחוסם פרה וכן באינך הילכך אף על גב דאיתיה בתשלומין לוקה א"כ נימא נמי הבא על אחותו קטנה דיש לה קנס לרבנן והה"ד לנערה וקטנה דקאמר אצל בוגרת הוא ילקה וישלם ולא יהא פטור מתשלומין מחמת המלקות הואיל ומצינו הבא על אחותו בוגרת דלוקה דלא שייך בה תשלומין וכגון במפותה דבושת ופגם נמי לית לה כדאוקמינן לעיל:

חזר ואמר. ר' מנא לנפשיה דשאני גבי אחותו דחל עליו תשלומין ומיתה כאחת בשעת הביאה נתחייב בשתיהן והילכך אמרינן קים ליה בדרבה מיניה ופטור מתשלומין:

ברם. אבל הכא בחוסם פרה של חבירו היינו טעמא דלוקה ומשלם דאין חיוב המלקו' והתשלומין באין כאחת דמכיון שחסם מיד נתחייב מלקות והתשלומין לא באין אלא מכאן ואילך שמנע ממנה אכילה והה"ד באינך בגונב תרומה וחלב היינו טעמא דלוקה ומשלם דהתשלומין באין משעת גניבה והמלקות בשעת אכילה והיינו נמי דקאמר לעיל שכן האוכל תרומה לוקה כלומר דלא שייכא אכילה לגניבה ולא באין כאחד:

הרי המצית. השורף גדישו של חבירו בשבת דקי"ל בפ' המניח דפטור מתשלומין משום דמתחייב בנפשו ואמאי נימא נמי על שיבולת הראשון כלומר מיד שהתחיל לשרוף נתחייב מיתה והתשלומין באין אח"כ:

ולית אמר כן. ואפ"ה לא אמרת התם כן משום דעל כל שיבולת ושיבולת יש בה התריית מיתה וסוף סוף דמיא כמו חיוב מיתה וממון באין כא' משום דשייכא התראת מיתה על כל א' וא' וא"כ ה"נ על כל חסימה וחסימה הבאין אח"כ דמיחייבת עלייהו תשלומין הרי יש בה גם כן התריית מכות על כל אחת ואחת והדרא קושיא לדוכתה בחוסם פרה דליפטר מתשלומין:

ר' יוסי בר בון אמר תרין אמוראין. פליגין בתירוצא לפרש הברייתא דהחוסם פרה דסתמא קתני החוסם פרה של חבירו משלם והש"ס קאמר טעמא לעיל שכן כו' והשתא חזר בו מהאי קושיא דר"ז:

חד אמר. בחוסם בדיש' תרומה וקדשים מיירי הברייתא דאינו עובר משום לא תחסום כדאמרי' בהפועלים דף צ' וכגון שהקדימה לתרומה בשבלין והילכך משלם דאין כאן מלקות:

וחרנה. וחד מהני אמוראי מוקי לה בחוסם על ידי שליח שהשליח לוקה והוא פטור דאין שליח לדבר עבירה ולפיכך משלם:

דם יחשב וגו'. בשחוטי חוץ כתיב ודרשי' ההוא ולא שולחיו ומכאן לכל איסורין שבתורה אין המשלח חייב כ"א השליח:

שוגג בתרומ' ומזיד בחמץ. אכל תרומת חמץ בפסח ולא ידע שהוא תרומה אבל יודע היה שהוא חמץ וכן נזיר שאכל ענבים או שתה יין של תרומה ובתרומה שוגג היה וכן הזיד ביה"כ ואכל ולא ידע שהוא תרומה דתנן בכולהו שהוא משלם קרן וחומש תרומת חמץ בפ' כל שעה ונזיר ויה"כ בתוספתא דתרומות ריש פ"ו. והשתא קאמר הש"ס אין תפתרינה בשני דברים ניחא כלומר אם תעשינה כמו שני דברים שגג בא' מהן והזיד בשני שפיר ככ"ע אתייא דאין מלקות דמזיד פוטר מתשלומין דשוגג ולר"ל נמי חייב בתשלומין שוגג דתרומה כדאמר לעיל דיצא מן הכלל:

ואין תפתרינ' בדבר אחד. שתעשה אותה כדבר אחד הואיל דבאכיל' אחת היא והזיד בה וחייב מלקות:

מחלוקת דר"י ור"ל. היא דפליגי לעיל דלר"י אם אתרו ביה פטור מתשלומין ולר"ל אליבא דר"מ דקסבר לוקה ומשלם חייב:

תמן תנינן. פ"ק דמגילה:

זדונו בידי אדם. שבת יש בה מיתת ב"ד במזיד:

בהיכרת. יו"כ במזיד בכרת דכתיב ונכרתה הנפש ההיא:

הא בתשלומין שניהן שוין. אם היה דבר שיש בו תשלומין פטור כדמוקי לה דר"נ בן הקנה היא שהיה עושה יוה"כ כשבת לענין תשלומין מה שבת מתחייב בנפשו ופטור מתשלומין אף יוה"כ:

כמחויבי מיתות ב"ד. לענין תשלומין:

מה ביניהון. הא לשניהן יוה"כ פטור מתשלומין:

נערה נידה ביניהון. אם בא על נערה נדה אם חייב קנס או לא וכן אחות אשתו:

מה שבת אין לה היתר אחר איסורה. דרבי נחוניא בן הקנה יוה"כ כשבת קאמר דוקא הני דדמיין להדדי שאין להן היתר לאחר איסורן לאפוקי נדה שיש לה היתר לאחר איסורה וכן אחות אשתו לאחר מיתת אשתו ולדידיה חייב בקנס:

ע"ד דר"ש בן מנסיא. מה שבת יש בה כרת קאמר וכל ח"כ שוין הן לפטור מתשלומין:

ואילו הואיל ויש בהן כרת אינו משלם גרסינן וכן הוא בתרומות ובמגילה:

מכות וכרת מה אמרין בה אילין תניי. אלו התנאים רבי נחוניא ור"ש בן מנסיא מה אמרו בזה אי לדידהו אין מלקות אצל כרת כשם שאין תשלומין במקום כרת או לא:

צריכה לרבנן. מספקא להו לרבנן בבית המדרש בהא:

למה לא שמע לה. אמאי לא שמעינן הדא בעיא מן הדא ברייתא דר"ש בן יוחי דאין מכות אצל חייבי כריתות:

נאמר כרת בשבת. כל העושה בה מלאכה ונכרתה וכרת ביה"כ כי כל הנפש אשר לא תעונה ונכרתה:

מה כרת שנאמר בשבת. אין אצלה מכות דלא משכחת מלקו' בשבת דאם התרו בו חייב סקילה ואם לא התרו בו חייב כרת ולא מלקות משום דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד ואין בו מלקות:

אף כרת שנאמר ביה"כ. אפי' אם התרו בו פטור ממלקו' דאין חייבי כריתות לוקין:

מה צריכה לא כר"ש בן לקיש. בלשון בתמיה כלו' לדידיה איכא לספוקי אם יש מכות במקום כרת או לא דאלו לר"י ודאי יש מלקות במקום כרת דהשתא אצל לאו שיש בו מיתת ב"ד ס"ל לקמן דיש מלקות אצל כרת לכ"ש:

דאיתפלגון. דפליגי בהא אם יש מלקות בלאו דמיתת ב"ד:

התרו בו משום אותו ואת בנו. ולא משום עכומ"ז לוקה דאין כאן מיתה:

אפילו התרו משום אותו ואת בנו. לבד אינו לוקה דמאחר שאלו התרו בו משם עכומ"ז היה נסקל ואינו לוקה דקים ליה בדרבה מיניה ה"נ כשלא התרו בו משם עכומ"ז הואיל ובהך איסורא איכא צד מיתה לא לקי והשתא לר"ל הוא דמיבעיא לן אם דוקא במקום שיש בו מיתת ב"ד פוטר ממלקות או אפי' במקום כרת אבל לר"י דמחייב מלקות במקום שיש בו מיתת ב"ד במקום כרת דלא חמירא כ"כ לכ"ש:

אפילו כרבי יוחנן. נמי מיבעיא לן דשאני התם דשני דברים יש כאן מלקות משום אותו ואת בנו ומיתה משום עכומ"ז והואיל ושני איסורין הן ס"ל דיש בו מלקו' היכא דהתרו משום אותו ואת בנו ולא משום עכומ"ז דלאו אחר הוא ובאותו לאו אין כאן מיתה:

וכא. אבל הכא מאי דמספקא לן בדבר אחד הוא באיסור אחד דיש בו לאו וכרת ואפילו לר"י נמי איכא למימר כשם שאין מלקות ותשלומין בלאו אחד כן כרת ומלקות נמי לא:

על דעתיה דר"ל. אדלעיל קא מהדר לר"ל דמוקי למתני' דהכא כר"מ דאמר לוקה ומשלם אבל לרבנן לא משכחת לה קנס ואפי' בדלא התרו בו דחייבי מלקיות שוגגין פטורין מתשלומין:

מה איכא בין אילין תנאין. רבי נחוניא בן הקנה ור"ש בן מנסיא:

לאילין רבנין. דר"מ הא לכולהו חייבי כריתות פטורין מקנס ואפי' אין כאן מלקות דאלו לרבי יוחנן איכא בינייהו חייבי כריתות בשלא התרו בו למלקות כדמוקי לעיל למתניתין דלרבנן חייב קנס ולהנך תנאי פטור:

לאוין לא כריתות. איכא בינייהו חייבי לאוין לחודייהו ואין אצליהן כרת כדמפרש רבי יודן הבא על ממזרת ביניהון דלהנך תנאי חייב בקנס ולרבנן דרבי מאיר פטור אפילו לא התרו בו:

המצית גדיש חבירו ביו"ט ביניהון גרסינן וכן הוא בתרומות ובמגילה. וי"ט אין בו אלא מלקות ולא כרת דלהנך תנאי הואיל ואין בו כרת משלם דלא מתחייב בנפשו הוא ולרבנן דר"מ פטור מממון הואיל ויש בו מלקות:

מעתה אילו נערות שיש להן קנס דלא כרבנין. אם נימא הא דמוקי לה ר"ל מתני' כר"מ בדוקא הוא ולא אתייא כלל אליבא דרבנן:

תיפתר ד"ה. מצינן לאוקמי רישא דמתני' ואפילו כרבנן בממזר שבא על הממזרת דמותר בה ומשלם קנס ומהו דתימא הואיל ופסולי קהל הן לאו בני קנסא נינהו קמ"ל:

ואשת אחיו. דקתני במתני' דיש לה קנס לאו יבמתו היא בתמיה דהא ע"כ לאחר מיתת אחיו מיירי דאל"כ אשת איש היא וא"כ הרי זקוקה היא לו ומה כרת או קנס שייך בה:

שהיו לאחיו בנים. מאשה אחרת ואינה זקוקה לו ואירס אשה ומת דאם לא מת בת סקילה היא ואין בה קנס:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף