תוספות הרא"ש/ברכות/יא/ב

תוספות הרא"ש ברכות יא ב

דף י"א ע"ב

כדי להזכיר מדת לילה ביום ומדת יום בלילה. כתב רבינו אליהו משום דאמרי' בחולין פ' כסוי הדם (דף פ"ז ע"א) א"ל ההוא צדוקי רבי מי שברא רוח לא יצר הרים מי שיצר הרים לא ברא רוח דכתיב יוצר הרים ובורא רוח א"ל שטיא שפיל לסיפיה דקרא י"י צבאות שמו ה"נ כתיב יוצר אור ובורא חושך לכך אנו מזכירין אותן יחד שיוצר אחד בראם:

אין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם. מ"מ כתבו הגאונים שיש לקיים דברי שניהם ונהגו לומר שחרית אהבה רבה ערבית אהבת עולם וכן סתמא דתלמודא מזכיר לקמן אהבה רבה בשל שחרית:

משקרא ק"ש אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה. בירושלמי מסיק עלה א"ר אבא והוא ששנה על אתר, ונראה דהיינו דוקא ברכה דאהבה רבה דלא מתחזיא לשם ברכת התורה אלא כששנה על אתר ואם שנה על אתר אז נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם ק"ש ואז לא יצטרך לברך כל אותו היום אפילו יפסוק ויעמוד וילמוד וכן המברך על התורה ולומד אין צריך לחזור אם הפסיק באמצע ולכן הוצרך לומר והוא ששנה על אתר על הנפטר באהבה רבה ולא על המברך ברכת התורה דאי לא תימא הכי היה לו להשמיענו בעלמא דהפסק שבאמצע [עסק] הוי הפסק וצריך לחזור ולברך וכ"ש הנפטר באהבה רבה ואת"ל דאין חלוק בין ברכת התורה ובין הנפטר באהבה רבה מ"מ מסתבר דבני אדם שרגילין תמיד לעסוק בתורה אפילו כשיוצאין לעסקיהן ממהרין לעשות צרכיהן כדי לחזור וללמוד ותמיד דעתם על לימודם לא חשיב הפסק לענין ברכה וכיוצא בזה שאל רבינו יצחק מר"ת אי צריך לברך על השינה בסוכה דיותר חמירא שינה מאכילה דאכילת עראי מותר לאכול חוץ לסוכה ושינת עראי אסירא חוץ לסוכה והיה ר"י ר"ל הא דאין מברכין על השינה משום דשמא לא יוכל לישן וכשנרדם בשינה אינו יכול לברך, אבל ר"ת השיב לו דכל מצות סוכה שמקיים מסעודה לסעודה כגון שינה וטיול ושינון ברכת לישב בסוכה שברך על הסעודה פטרתו מלברך עליהם ולדבריו אפילו הסיח דעתו מלישן כגון שיצא למלאכתו ושוב נמלך לישן [אין צריך לברך], כ"ש מי שדעתו תדיר על למודו אם יצא למלאכתו ולעסקיו לא הוי הפסק, ומי שרגיל לישן ביום שינת קבע על מטתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך, ומי שהשכים לקרות קודם שהלך לביהכ"נ וברך על התורה כשקורא פרשת קרבנות בביהכ"נ אין צריך לחזור ולברך, ואע"פ שאותו שקורא בתורה חוזר ומברך אשר בחר בנו אע"פ שכבר ברך כל הברכות קודם פרשת הקרבנות לא דמי דאותה ברכה נתקנה על קריאתו בצבור כמו שנתקנה ברכה של אחריה וכמו שתקנו ברכת [אשר] בחר בנביאים למפטיר:

ור' יוחנן אמר הערב נא. לפי מה שרגיל ר"ת לפרש דכל היכא שהברכות קצרות אפילו ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך כגון ברכה של הבדלה וברכה של חופה א"כ היה צריך דברכת הערב נא תהא פותחת בברוך שאותה שלפניה קצרה, ואומר ר"ת שאין זה כי אם סיום ברכה ראשונה ואינם כי אם שתי ברכות:

אמר להם הממונה. פרש"י היינו הסגן, ולא נהירא דאמרי' בירושלמי על חמשה דברים הסגן ממונה ואלו הן וכו' וכולן מפורשים בסדר יומא בתלמוד שלנו כל א' במקומו ולא מני הך דהכא הילכך נראה דכהן אחר היה שהיה ממונה על כך, וכן אמר להם הממונה בואו והפיסו וכן אמר להם הממונה צאו וראו אם הגיע זמן שחיטה:

ה"ג וברכו ג' ברכות אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים. ולא כל י"ח ברכות דאפילו זמן ק"ש לא הגיע דתניא הקורא עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא שאנשי משמר מקדימין וכו', ואלו הברכות היו אומרים אמת ויציב משום ברכה שאחר ק"ש ועבודה היו מתפללין על קרבנם שיתקבל ברצון וברכת כהנים היינו שים שלום או שמא היו אומרים פסוקי ברכת כהנים כמו שאנו אומרים אחר הודאה קודם שים שלום אבל לא היו נושאין כפיהם דא"כ היה לו להאריך ולפרש דין נשיאות כפים במדרש כמו שמפרש בתמיד פ' החלו עולין וע"ק [דא"כ] (אי נמי) הוי ליה למיתני בתענית גבי ג' פעמים ביום הכהנים נושאים את כפיהם וכו' ובמקדש ד' פעמים אחת לפני הקטרה ואחת לאחר הקטרה, ובכל הספרים גרסי' וברכו את העם וגם רש"י גריס ליה ופי' עם העם ואי אפשר לקיימו דאכתי לא הגיע אפי' זמן ק"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף