אבן יקרה/א/לז
|
< הקודם · הבא > |
אל כבוד בני הרב הגאון החריף העצום ובקי נשגב החכם הכולל כבודי ומרים ראשי כש"ת מו"ה בנימין ארי' הכהן נ"י האבד"ק קניהיניטש
בני יקירי. הנני שולח לך איזה גרגרים אשר הצמיחו רעיוני בימים אלו בסוגיא דריש פרק שני שעירי יוה"כ, אבקשך שתשים עינך עליהם ותודיעני אם ישרו בעינך:
הנה רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל פרק ה' מהלכות עבודת יוה"כ הלכה ט"ו פסק אם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהם בתחלה כו' והשני מן השנים שהגריל עליהם בסוף ירעה עד שיפול בו מום. הנה כל הרואה יראה שפסק כרב דפסק כר' יוסי דמצוה בראשון ובפרק ד' מה' קרבן פסח פסק דלא כר"י גבי פסח שאבד שפסק איזה שירצה יקריב. וכבר תמהו בזה תימה רבה:
והנה אנכי הרואה ת"ל לישב דברי רבינו הגדול על מכונם ובתחלה נבא לישב דברי רבינו רש"י ז"ל שבועות דף י"א ע"ב ד"ה כולן ימותו כו' דלא דמו לשעירי הרגלים דתנן כו' אבל אלו אינן ראויין עד יוה"כ לשנה הבאה וכבר עברה שנתה והוו להו מתרומה ישנה כו' והתוס' ד"ה פר ושעיר כו' הקשו וז"ל ובפרק ב' שעירים ליתא למסקנא הכי אלא מסקינן כו' וטעמא דימותו משום דחיישינן לתקלה:
ונלע"ד לישב דברי רש"י ולהצילו מקושית התוס' דהנה התם רצה לומר דטעמא דאין קרבין לשנה הבאה גזרה משום חטאת שעברה שנתה ופריך היא גופה חטאת שעברה שנתה ומתרץ הא לא קשיא כרבי כו' ע"ש עד דמסיק משום תקלה עיי"ש כל הענין. והנה באמת אנן פסקינן כרבנן דרבים נינהו וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל ולפי"ז לא נוכל לומר דטעמא משום תקלה דבאמת הוה עברה שנתה ופסול משום הכי וממילא לא חיישינן לתקלה כיון דלאו בת הקרבה היא כמו בשאר רעייות ולזה דקדק רש"י בלשונו הטהור וכתב וכבר עברה לו שנה דבאמת הכי קי"ל כרבנן דהוה חטאת שעברה שנתה והוסיף עוד והוו להו מתרומה ישנה דבהו"א התם פריך פר מאי איכא למימר אבל למסקנא דבפר חיישינן לתקלה כמו שהוא האמת כיון שהוא בן הקרבה לשנה הבאה ממילא קמא לה דאיפסל השעיר לשנה הבאה משום תרומה ישנה. וא"ל דמ"מ גבי פר הו"ל לרש"י לפרש משום תקלה נלע"ד דלק"מ כיון דלא איפסקא הלכתא בהדיא בגמרא אי חיישינן לתקלה נ"ל דבאמת לא חיישינן והוא כיון דהמתרץ ר"ל דכ"ע לא חיישינן לתקלה לפי גירסת מהרש"א ז"ל. ומה נעמו דבריו בזה אף כי הסתירם וכתבם ברמז עם כל זה ת"ל עמדתי על כוונתו דליכא למימר דכ"ע חיישינן א"כ מ"ט דברייתא דס"ל כרבי דאמר אפשר לו שלא עברה שנתו מ"מ האיך כשר לשנה הבאה ניחוש לתקלה אלא ודאי דכ"ע ל"ח א"כ אף לפי המסקנא דפליגי בתקלה ודאי פסקינן כמ"ד דל"ח דלא נהוי סברתם הפוכה ודוק היטב. וא"כ נשאר עלינו חובה לתרץ תינח שעיר דהוה עברה שנתו פר מה איכא למימר. ונלע"ד בזה דבר נכון דהנה ביומא דף ס"ה ע"ב כדפריך בגמרא ומשום גזרה ימותו הקשו בתוס' ד"ה ומשום גזרה כו' וז"ל והקשה ר"י הא בבהמה נמי אמרינן משום גזרה כו' ואור"י דהכא פריך דוקא משום גזרה פר אטו שעיר דשעיר גופי' אינו אלא למצוה כו' ולקמן נמי כו' דשעיר גופי' גזרה כו' ע"ש אבל לפי האמת דהשעיר פסול לשנה הבאה משום עברה שנתו שפיר גזרינן פר אטו שעיר ודוק היטב כי הוא נכון וחריף ומיושב בזה קושית התוס' וצדקו דברי רש"י:
ומעתה מיושבים היטב דברי הרמב"ם ז"ל דבאמת הפסח אם יהי' אבוד ולא ימצא עד אחר שחיטת הפסח השני אשר הופרש תחתיו לא חזי תו רק להקריבו שלמים ואין ראוי לפסח הבא משום עברה שנתו וממילא אסור להשהותו משום שהוא טרוד להקריבו שלמים ולכן חיישינן שיקריבנו לשם פסח בשאר ימות השנה ויופסל ולכן תכף אחר הפסח מחוייב להקריבו שלמים ושפיר הוא נדחה בעת שהי' אבוד בשעת הפרשת השני לכן לא אמרינן בי' מצוה בראשון אם נמצא קודם שחיטת השני משא"כ שעיר יוה"כ דאף אם ימצא אחר יוה"כ עדיין הוה ראוי ליוה"כ הבא רק כשיגיע יוה"כ הבא יהי' עברה שנתו א"כ עדיין לא עבר שנתו עד בוא יוה"כ השני ואכתי ראוי הוא ולתקלה לא חיישינן דלא טריד לפי שאינו ראוי לזבחי שלמים א"כ עתה שנמצא קודם שחיטת השני לא מיקרי דיחוי ואמרינין שפיר מצוה בראשון ודוק היטב בכל מה שכתבתי בזה:
עיין בס' שיח יצחק הספרדי שכתב בשם הרב המאירי יומא דף ס"ו ע"א ד"ה והתניא וכן המעות כו' שכתב בסוף דבריו וז"ל והא דמסיים אלא לאו ש"מ בתקלה פליגי וכו' כלומר ותרוייהו ס"ל כרבי דיש מציאות דלשנה הבאה אכתי לא עברה שנתה דאי ס"ל כרבנן ל"ל למימר דלא יקרב מטעם תקלה תיפוק לי' דהא לא משכחת לה דהא עברה שנתה כו' עיי"ש. ואני אומר בל"ז מוכרחין אנו לומר דתרוייהו ס"ל כרבי דהנה בת"י ד"ה אלא לאו בתקלה פליגי כו' כתבו וז"ל ואפילו למ"ד פסח בשאר ימות השנה לא בעי עקירה דסתמא לאו לשמו קאי הא ודאי כיון דראוי לשנה הבאה בעי עקירה ומייתי התם ראי' מפרק תמיד נשחט עיי"ש וא"כ זהו ניחא אליבא דרבי דמשכחת לה שלא יהי' עברה שנתה לשנה הבאה משא"כ לרבנן שיעבור שנתה ושוב לא יהי' ראוי לשנה הבאה ולא בעי עקירה לא שייך בי' תקלה ודוק היטב וגם בזה מזוקק היטב דברי רבינו מהרש"א ז"ל בהגהתו דכ"ע לא חיישינן לתקלה דהאיך נוכל לומר כ"ע ס"ל חיישינן הא מאן דס"ל כרבנן א"כ פסול לשנה הבאה ולא בעי עקירה וסתמא לאו לשמו קאי וליכא למיחש בי' לתקלה ודוק היטב:
אחר כתבי זאת נ"ל דהמסקנא קאי שפיר אף לרבנן דנראה לענ"ד לדקדק בברייתא הראשונה דכתבה פסח שלא קרב בראשון יקרב בשני בשני יקרב לשנה הבאה אי ס"ד דאפסח עצמו שלא קרב בראשון קאי הו"ל למימר לא קרבו גם בשני יקרב לשנה הבאה לכן נ"ל דה"פ בשני אם הפרישו לפסח שני א"כ כשיגיע פסח לשנה הבאה עדיין לא יהי' עברה שנתו ויהי' כשר לפסח וממילא שייך בי' תקלה דבעי עקירה ובזה נדחין דברי שכתבתי מקודם ואף דברי הגאון בעל שיח יצחק דלכך לא מצי למימר דפסול עברה שנתו ודוק כי נכון הוא:
בדרך היותר קרוב נלע"ד לישב דברי הרמב"ם ז"ל דהנה בברייתא הראשונה איתא לא קרב בראשון יקרב בשני בשני יקרב לשנה הבאה ותניא אידך לא יקרב וכתב הגאון בעל שיח יצחק הנ"ל וז"ל כלומר לא יקרב לשנה הבאה אבל לשני יקרב וכדמשמע מדברי רש"י ד"ה וכן המעות וכו' וזה מוכרח דאי פליג נמי דלא יקרב בשני היכי ס"ד לומר דפליגי בפלוגתא דרבי ורבנן דהא בפסח שני לא עברה שנתו לכ"ע ומ"ט לא יקרב בשני כו' עיי"ש שהאריך א"כ חזינן דלכ"ע אם לא קרבו בראשון קרב בשני א"כ לא אמרינן בזה מצוה בראשון כיון דמ"מ יקריבנו בשני משא"כ גבי שעיר אם לא יקריב אותו השתא ידחה לגמרי לעולם אמרינן מצוה בראשון ודוק היטב כי הוא נכון מאד:
עוד ת"ל אופן אחר לישב דברי הרמב"ם אלו דהנה אנכי הקשתי האיך אפשר לפסוק דמצוה בראשון הא קיי"ל דאין מעבירין על המצוות כמבואר בכמה מקומות בש"ס וכאן כאשר נאבד הראשון והגריל על שנים אחרים והשעיר אשר עלה עליו הגורל לה' מן האחרונים הי' לפניו להקריבו עד שלא נמצא הראשון הי' מן הראוי להקריבו אף אחר שנמצא הראשון מטעם דאין מעבירין על המצוות. אולם אחרי העיון גבי שעיר יש לישב דהנה בתוס' דף ל"ג ע"א דמכילתין ד"ה אין מעבירין כו' כתבו וז"ל ויש לומר דלא שייכא דריש לקיש אלא היכא דבעינן למיעבד תרוייהו שיש להקדים ההוא דפגע בי' ברישא אבל היכא דלא עבדינן אלא חד לא גמרינן מיני' ונעביד לתדיר לחודי' ולא נעביד לשאינו תדיר והנה סוף דברי התוס' קשים להולמם קצת מאי תדיר שייך כאן ומצאתי בזה להגאון בס' שיח יצחק שכתב וז"ל ומ"ש ונעביד לתדיר כו' כלומר שאם יש לנו שני מצוות נעשה התדיר ונניח שאינו תדיר והגם דהתדירה לא פגע בה ברישא אבל דלא קיימא אשפיכת שיריים דהתם מאי תדיר ושאינו תדיר שייך דאם הכתוב לא הי' קובע לו מקום היינו עושין באיזה רוח היסוד שנרצה עכ"ל ולכן גבי שעיר לא אמרינן אין מעבירין ולהקריב השני והראשון יהא רועה לכן אמרינן טפי מצוה בראשון משא"כ גבי פסח דאף הנשאר יקריבו שלמים ועבדינן תרוייהו שפיר אמרינן אין מעבירין על המצוות וההוא דפגע ברישא יקריב וזהו כונת הרמב"ם ז"ל איזה שירצה יקריב ודוק היטב כי ראה זה חדש הוא ובל אפינה כי כונתו במה שכתב איזה שירצה היינו ההוא דפגע בי' ברישא כמו דפסקינן בכל התורה כולה דאין מעבירין על המצוות ודוק:
הרמב"ם פרק ט"ו מהלכות מעשה הקרבנות ה"ד פסק בהמת השותפין שהקדיש אחד מהם חציו שלו וחזר ולקח חצי' השני והקדישו קדושה וקריבה. ותמהו נושאי כליו דהא בפ"ד מהלכות קרבן פסח פסק יביא בדמיו שלמים גבי מפריש נקבה לפסחו ש"מ דס"ל בעלי חיים נדחים וכאן פסק דאינן נדחין ונלאו למצוא הפתח. והנה יש לישב דברי רבינו ובל"ז מוכרחין אנו לישב דברי רבינו מה שתמהו כלם דפסק כרב דב"ח אינן נדחין אף כי ר' יוחנן ס"ל נדחין וקי"ל בכל הש"ס רב ור' יוחנן הלכה כר"י ועוד מתניתין דייקא כר"י. לכן אמרתי אשיחה וירוח לי הנראה לע"ד דברי הרמב"ם ז"ל הלא המה יעלו מקורם ממסכתא גיטין פרק השולח דף מ"ג ע"א וע"ב דאיתא התם דרש רבה בר רב הונא כשם שהמקדש חצי אשה אינה מקודשת כך חצי' שפחה וחצי' בת חורין שנתקדשה אינה מקודשת א"ל ר"ח מי דמי התם שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו הדר אוקים רבה בר רב הונא אמורא עלי' ודרש כו' אעפ"י שאמרו המקדש חצי אשה אינה מקודשת אבל חצי' שפחה וחב"ח כו' קידושי' קידושין מ"ט התם שייר בקנינו הכא לא שייר בקנינו וכו' ושם ע"ב איתמר חצי' שפחה וחצי' ב"ח שנתקדשה לראובן וחזרה ונתקדשה לשמעון רב יוסף בר חמא אמר רב נחמן פקעו קידושי ראשון ר"ז אמר רב נחמן גמרו קידושי ראשון ע"ש כל הצורך. והנה הרמב"ם פ"ד מה' אישות ה' ט"ז פסק כר"ז דגמרו קידושי ראשון. והנה אף אנו נאמר בכאן בהמה של שני שותפין והקדיש חצי' כל מהשיש לו בה ולא שייר בקנינו קידושיו קידושין ואחר אשר קנה חציו השני גמרו קידושיו הראשונים ומזה הוכיח הרמב"ם ז"ל לפסוק כרב ולא כר' יוחנן גבי בהמה של שני שותפין כיון דהקדיש כל מה שהי' לו בה היינו חצי' ולא שייר בקנינו לכן קידושיו קידושין ואחר אשר לקח חציה השני והקדישה הוה כמו חצי' שפחה וחב"ח שנתקדשה וחזרה ונשתחררה ולמסקנא דשמעתין נגמרו קידושי ראשון ומכאן לקח הרמב"ם דינו כיון דהקדיש כל מה שהי' בידו להקדיש היינו החצי שהי' שייך לו ולאחר שלקח חצי' השני חזר והקדיש ממילא גמרו קידושין הראשונים ולכך פסק הרמב"ם ז"ל בכאן קדושה וקריבה משא"כ גבי המפריש נקבה לפסחו כמו שהיא עתה אינה ראוי' ככה לא תהא ראוי' לעולם שפיר פסק רבינו ז"ל דנדחין שהקדיש אף מה שלא הי' בידו להקדיש ולעולם לא יוחזר לאיתנו להיות גומרים קידושיו הראשונים ודוק היטב כי קצרתי למבין דעת:
וארווח לן בזה לישב קושית התוס' פסחים דף צ"ו ע"ב ד"ה קודם שחיטת הפסח כו' וטעמא דדחיי' בידים כדפירש"י כו' והקשו וז"ל וא"ת והא משמע דפליג בפ"ק דקידושין דאמר ר"י בהמה של שני שותפין הקדיש חצי' וחזר ולקחה כו' ודייק עלה ש"מ בעלי חיים נדחין משמע דרב פליג ע"ש ולהנ"ל ניחא דכאן לא דחיי' בידים דבאמת הי' רצונו להקדישה כולה רק שהי' דעת אחרת מעכבת אותו כאשר הוכיח סופו על תחלתו שהקדיש חצי' השנית כשקנאה וא"כ חזינן שדעתו הי' מתחלתו כאשר יקנה החצי יוגמר ההקדש ולא שייך בזה דחי' בידים ודוק היטב:
ויש לישב בזה קושית הגאון בעל לח"מ פ"ד מהלכות ק"פ ה"ד שכתב רבינו המפריש נקבה לפסחו כו' ירעה עד שיסתאב כו' ויביא בדמיו שלמים הגאון הנ"ל וז"ל ועדיין יש לתמוה על רבינו ז"ל כיון דהוא סובר דב"ח אינן נדחין הי' לו לפסוק כאן דהוא עצמו קרב שלמים כו' עיי"ש ולמ"ש לק"מ דבאמת מה שפסק הרמב"ם גבי הקדיש חצי' קדושה וקריבה היינו משום שדעתו הי' להקדישה כלה כשיקחנה אבל גבי המפריש נקבה לפסחו דדחיי' בידים דאינה ראוי' לפסח לעולם ודוק היטב:
עוד ת"ל אופן מורווח לישב דברי הרמב"ם ז"ל דנראה לענ"ד דרבינו לא פסק כר"י נגד רבנן דיחידאה הוא ומה שפסק פ"ה מה' עבודת יוה"כ מצוה בראשון אמינא בזה דבר חדש ת"ל גומר עלי והוא דהנה הגאון בצל"ח על מס' פסחים דף צ"ו ע"ב בד"ה ר"ז כתב וז"ל והנה תרי גווני ראשון מצינו האחד היכא דאתחזי קמייתא מקמי דאתחזי בתרייתא וזהו בתרומת שקלים שכתוב בהן א' ב' ג' לידע איזה ראשון שזה מצוה בראשון ובזה לא מצינו שנחלקו חכמים על ר' יוסי שהיא סתם משנה שקלים כו' ועוד מצינו ראשון דלא אתחזי עד דאתחזי גם השני והוא פסח שאבד והפריש אחר תחתיו ונמצא הראשון ערב פסח קודם חצות ובחצות שניהם עומדים ונמצא הראשון הוא ראשון להפרשה אבל מ"מ עדיין לא אתחזי שהרי אין זמן הפסח עד אחר חצות ובהגיע חצות שניהם עומדים ובזה נחלקו רבנן ור"י דר"י סבר גם בזה מצוה בראשון משום שהוא ראשון להפרשה כו' ואם נמצא אחר חצות שאז בהגיע חצות אתחזי השני שהרי כבר הופרש ועומד לפנינו וחזי להקרבה ואחר כך נמצא הראשון נמצא שזה השני הוא הראשון להקרבה בשעה הראוי והוא אתחזי קודם דאתחזי הראשון שהראשון לא איחזי עד שנמצא אז שבקינן מעלת ראשון להפרשה ואזלינן בתר מעלת ראשון לשעה דאתחזי והשני נעשה ראשון עיי"ש שהאריך עוד. ועתה לפי"ז אומר אני מה דאיתא התם ביומא רב סבר לה כר"י דאמר מצוה בראשון היינו ס"ל כותי' ועדיפא מיני' דע"כ פלוגתא דר"י ורבנן מיירי בנמצא הראשון קודם חצות ואז כשהגיעה השעה הראוי' לשחיטה שניהם עומדים ואתחזו תרווייהו דבזה נחלקו דר"י סבר דאזלינן בתר הראשון להפרשה ולרבנן זה לא מעלה ולא מוריד כיון דבשעת זמן פסח שניהם שוים דאי מיירי שנמצא הראשון אחר חצות הי' מודה ר' יוסי שהשני נקרא ראשון כמבואר לעיל אלא ודאי מיירי שנמצא קודם חצות ויוכל להיות שרב ס"ל שפיר התם כרבנן שמה שהופרש הראשון קודם לא יועיל ולא יציל ופסק כותיהו וכמו שכתב מהר"י קורקוס הביאו הכ"מ פ"ד מה' ק"פ אך לא מטעמי' רק כיון דהתם מיירי ששניהם עומדים בשוה בשעה הראוי' להקרבה איזה שירצה יקריב ומה שאמר המתרץ דס"ל כר"י היינו כמו ר"י התם ואף דלא ס"ל התם כותי' עכ"ז כאן אף חכמים דפליגי עלי' התם מודי כאן דמיירי שנאבד אחר הגרלה ונפל חבלו בנעימים להיות קודש לה' ובזמן הראוי שפיר מקרי ראשון אליבא דכ"ע ומה שמתרץ דס"ל כר"י אף דלפי האמת גם רבנן דפליגי התם מודים הכא דמצוה בראשון משום שיכול המתעקש להתעקש ולומר דהתם מיירי הפלוגתא אף שנאבד הראשון לאחר חצות דבשעה שכאבד כבר הגיע זמן להקרבה והוא הוא הראשון הגמור האמיתי ואפי"ה ס"ל לרבנן איזו שירצה יקריב ולהכי מוכרח לומר דרב ס"ל כר"י אולם לפי האמת בכי האי גוונא אף רבנן מודי דמצוה בראשון שהוא ראשון להפרשה וגם בהגיע זמן הראוי לפסח קודם שנאבד הוא הי' יחידי ומודים בזה אף חכמים דמצוה בראשון לכן נראה שמעולם לא פסק הרמב"ם ז"ל כר"י רק כרבנן והתם מיירי שנאבד קודם חצות ונמצא ג"כ קודם חצות ובהגיע זמן הראוי שניהם עומדים לכן לא אמרינן בזה מצוה בראשון להפרשה כי מה לי להפרשה משא"כ אם נאבד הראשון אחר חצות שכבר אתחזי הוא מקרי ראשון אף רבנן מודי דמצוה בראשון אמנם רבינו הגדול מיירי שנאבד קודם חצות ונמצא קודם חצות כאשר הוא האמת לכן פסק כרבנן איזה שירצה יקריב משום שאין כאן קדימה במעלה משום דבשעה הראוי' שניהם עומדים לא כן בנאבד קודם חצות ונמצא לאחר חצות שאז השני המוקדם והוא הראשון וכמו כן בנאבד לאחר חצות שכבר מצא הראשון מעלתו ראשון להפרשה ולזמן והוא הוא הראשון בזה לא נחלקו דהוא עולה במעלה וכאן גבי שעיר יוה"כ שכבר הגרילו עליו ונאבד לאחר הגרלה לא ימחה שמו מישראל כי הופרש ראשון ואף קודם שנאבד והפרישו את השני הגיע זמנו כי הגרילו עליו שפיר מודי רבנן שמצוה בראשון ודוק היטב כי הוא פרפרת נאה. ולכן כתב הרמב"ם בפ' ט"ז מה' עבודת יוה"כ דאף בנאבדו פר ושעיר ונמצאו קודם שיקרבו השניים יקרבו הראשונים אף שנאבדו והפרידו מעלתם מ"מ כיון שכבר הופרשו מקודם ואף הגרילו על שעיר ה' הוא נקרא ראשון ומצוה בו יותר מהבא אחריו ודוק היטב:
אבקשך עוד הפעם בני מחמדי לשום עינך על כל דברי ולהשיבנו דעתך הגדולה עליהם כה דברי אביך אוהבך מעתיר תמיד בעד אריכות ימיך ושנותיך בנעימים סלה הק' חיים צבי הירש הכהן האבד"ק יאנוב: