בית נתן/ברכות/כו/א
אבל לפניו מלא עיניו:
אמר רב חסדא מתפלל אדם כנגד בית הכסא דלית בו צואה והאמר רבי יוסי בר חנינא בית המרחץ שאמרו אעפ"י שאין בו אדם בית הכסא שאמרו אעפ"י שאין בו צואה בחדתי והא איבעויי איבעיא לרב פפא ולרבינא:
למיקם עליה לצלויי בתוכו הכא כנגדו ואמר רבא:
גמ' עד כאן לא פטר ר' יהודה אלא בזב שראה קרי דמעיקרא לאו בר טבילה הוא אבל בעל קרי גרידה מחייב רבי יהודה איבעיא להו ב"ק שראה זיבה וכו':
אכתוב פה איזה חדושים מספר אלפי מנשה ז"ל אמר רבא צואה בגומא מניח וכו' צ"ע מאי קמ"ל פשיטא וכסית את צאתך אמר רחמנא והא מכסיא? והרא"ש כתב דקמ"ל דלא אמרי' דסנדליה בטיל לגופיה ואין נ"ל סברא כלל דבטיל לגופיה דבשלמא גופיה הטעם משום כל עצמותי למאן דאסר אבל לא בסנדלו וגם בגופיה פסקו רוב הפוסקים לקולא וצ"ל דקמ"ל דלא גזרינן דלמא משתליא ושקיל לסנדלי' עכ"ל.
שם צואה דבוקה וכו' צ"ע מאי איבעיא להו ואף לסברת הרא"ש כיון דס"ל לרבא דסנדליה לא בטיל לגופיה ומה איכפת לן מה שדבוקה בסנדלו ועכ"פ מה שפסקו הפוסקים לחומרא כמו כל תיקו דאורייתא ול"ד אין כאן חשש איסור דאוריית' כלל, ואפשר איזה חשש גזירא דרבנן משום חשש ריח רע שיש לו עיקר עכ"ל:
כי תניא ההיא לותיקין אבל לדידן אחר הנץ החמה שפיר דמי דאמר ר"י:
בריה דר' ירמיה א"ר יצחק א"ר יוחנן טעה וכו' שחרית מתפלל במנחה שתים אלא כולי יומא מצלי וכו':
את"ל טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים משום דחד יומא הוא ואת"ל טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים משום וכו':