צל"ח/ברכות/כו/א

צל"ח ברכות כו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף כ"ו ע"א

ל"ש אלא לאחריו אבל לפניו וכו'. לכאורה קשיין דיוקי אהדדי דקאמר ל"ש אלא לאחריו א"כ משמע דלצדדין אסור ומסיים אבל לפניו וכו' דמשמע דלצדדין שרי. וצ"ל דמלתא דפסיקא נקט דלאחריו בכל גוני א"צ יותר מד' אמות אפילו אפשר לו להסתלק לגמרי אינו צריך ולפניו אסור לחלוטין אפי' אי אפשר לו להסתלק לשום צד יעבור זמן ק"ש ולא יקרא נגד צואה מלא עיניו ולצדדי' יש חילוק בין אפשר ללא אפשר וע"ל דף ך"ב ע"ב:

שם איני והאמר רפרם וכו'. הא דלא הקשה על רפרם מהך ברייתא דלעיל דף כ"ב ע"ב דתניא מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחריו ד"א ואיך התיר רפרם אפלו נגד פניו. וקושיא זו אלימתא יותר שהיא מברייתא על רפרם אבל כאן הרי יכול לדחות קושייתו ולמימר גברא אגברא קרמית. ואמנם לפי מה שכתבתי לעיל ניחא דברייתא דלעיל מיירי באפשר שהרי קתני מהלך לאחוריו א"כ הרי אפשר לו להלוך לאחוריו וכן בברייתא שני' שם דתני לצדדין הרי עכ"פ אפשר לו להסתלק לצדדי' אבל היכי דאי אפשר לו להסתלק לשום צד כגון שיש מכל צד צואה אפשר דסגי בהרחק ארבע אמות והוה מוקמינן הך דרפרם מיירי באי אפסר בשום אופן כי אם שיעמוד נגד בית הכסא. אבל כאן בדברי רבא אמר רב סחורה שקשיין דיוקי אהדדי וצריך לומר דמלתא דפסיקא נקיט וא"כ לפניו מלא עיניו מלתא דפסיקא הוא אפילו היכי דלא אפשר בעינן אחר אפילו הכי מחויב להרחיק מלא עיניו או יעבור זמן ק"ש קאמר שפיר על זה איני והאמר רפרם וכו':

שם ת"ש המשמשת וראתה נדה וכו'. הנה לעיל דף ך"א ע"ב האריך בזה וקאמר למאן קתני לה וכו' וע"י זה הוכיח דר"י פליג גם במשמשת שראתה נדה אבל כאן שהביא רק הדברים כהוייתן א"כ מנ"ל להוכיח דר"י פליג גם בהא ודלמאר"י דווקא ארישא פליג זב שראה קרי. וצריך לומר שהאי ת"ש המשמשת וכו' לאו סיפא דמשנתינו הביא אלא ברייתא היא שלא שנינו רק הך בבא דמשמשת לחודא ובהא פליג ר"י. אלא דלפי זה היא גופה קשיא למה שביק משנתינו ופשיט לי' מברייתא למה לא פשיט לי' ממשנתינו וכהוכחה דלעיל דף כ"א ע"ב דלמאן קתני לה וכו'. ועוד מה ס"ד של בעל הבעיא וכי לא ראה סיפא דמתניתין. ונלע"ד ע"פי שראיתי לרבינו הגדול בפירוש המשנה במשנתינו שפירש המשמשת שראתה כדה בשעת הבעילה באמצע הבעילה ראתה נדה. ובאמת עדיין לא עמדתי על דעת רבינו מי הזקיקו לפרש והלא גם אם אח"כ ראתה נדה ג"כ ר"י פוטר כמו בעל קרי שראה זיבה. ואמנם עכ"פ יש מקום לפרש משנתינו בפירושו של רבינו וא"כ אף דסיפא ודאי להודיעך כחו דר"י אתי דאפי' בזה פליג ר"י כדלעיל דף ך"א מ"מ היינו למפשט מיני' דבעל קרי גרידא גם לר"י צריך טבילה אבל כאן למפשט מיני' ב"ק שראה זיבה לר"י ליכא למפשט ממשנתינו דמשנתינו מתפרשת כפירושו של הרמב"ם ותני רישא להודיעך כחן דרבנן דאפילו זב שכבר הוא זב ואח"כ ראה קרי אפ"ה צריך טבילה ותני משמשת שראתה נדה להודיעך כחו דר"י דאפילו אתו בבת אחת שבשעת בעילה ראתה כדה אפ"ה פוטר ר"י אבל ב"ק שכבר נתחייב טבילה ואח"כ ראה זיבה אולי גם ר"י מודה דלא אתי זיבה ומפקע חיוב הטבילה שכבר נתחייב וזהו כוונת בעל הבעיא כאן והביא לו מהברייתא והנה הברייתא תני צריכה טבילה א"כ על המשמשת לחודה קאי כי המשמש עמה פשיטא שצריך טבילה שהרי הוא רק בעל קרי ואם איתא שראתה נדה שבברייתא היינו באמצע הבעילה וממילא גם המשמש נטמא טומאת שבעה כמותה כדכתיב ותהי נדתה עליו א"כ יש לפלפל על המשמש כמו על המשמשת ופלוגתא דרבנן ור"י היינו בו ובה א"כ ה"ל למיתני צריכין טבילה לשון רבים עליו ועלי' ומדתני צריכה וכו' א"כ ודאי דמיירי שראתה נדה אחר התשמיש ואפ"ה ר"י פוטר ושפיר פשיט מזה דגם זב שראה קרי פוטר ר"י ולפי שמברייתא אין הדבר מפורש בפירוש שמיירי אפילו ראתה נדה אחר הבעילה לגמרי רק מכח דקדוק הלשון צריכה ולא תני צריכין לכן הביא שוב דברי ר' חייא דתני בהדי' ב"ק שראה זיבה:

סליק פרק שלישי. ונתחיל פרק רביעי: פרק רביעי

שם תפלת השחר. אף דלברייתו של עולם ערב קודם לשחר ולהכי התחיל ריש מכילתין בק"ש של ערבית תחלה וגם התפלות לפי שהזכירם דוד בפסוק ערב ובוקר וצהרים אשיחה ערב קדים וא"כ הי' לו להתנא להתחיל גם כן בשל ערבית. ונלע"ד משום דבין למ"ד אבות תיקנום אברהם הוא הראשון. ובין למ"ד כנגד קרבנות תיקנום הרי בקרבנות הלילה הולך אחר היום התחיל בשל יום. וגם ערבית הוא נגד אברים ופדרים ואם אין תמיד אין אברים ופדרים ולכן התחיל בעקר הקרבן. ועוד נלע"ד כיון דתפלת ערבית רשות התחיל בתפלה שהיא חובה. ועוד נלע"ד שרוצה לרמז לנו שגם אם שכח תפלת מנחה יש לה תשלומין בערבית ושאין בזה משום עבר יומו בטל קרבנו כמבואר בדברי הגמ' ולכן סידר ערבית אחר מנחה למימר דלענין תשלומין כחד יומא חשיב:

שם ושל מוספין וכו'. עיין בתוס' שהקדים תפלת המנחה ומוספין אף שהיא קודמת משום שהיא תדירה בכל. ואכתי יל"ד שהי' להתנא להקדימה עכ"פ לתפלת ערבית שאף שיש לערבית מעלה דתדיר הרי היא רק רשות ושל מוספין חובה. ואלי לא רצה להפסיק בין מנחה לערבית להורות שאם שכח תפלת המנחה שיכול להשלימה בערבית וכמו"ש לעיל. ומדברי התוס' למדתי כונה אחרת רמוזה בלשונם שכ' משום שהיא תדירה בכל ולכאורה מלת בכל אין לה הבנה שהי' להם לומר שהיא תדירה בכל יום או בכל זמן. ולכן אני אומר שכיונו במה שאני מסתפק אם תפלת המוספין נוהגת בנשים שהרי היא מצוה שהזמן גרמא ואף שהתפלה אינה מן התורה רק מדרבנן. הרי לדעת התוס' לעיל דף כ' ע"ב גם במצות דרבנן שהז"ג נשים פטורות אלא שבתפלה חייבינהו רבנן כיון דרחמי נינהו כמבואר לעיל והיינו בשלש תפלות הקבועות בכל יום ואפילו בשבת וי"ט שהם רק שבח מ"מ כיון דבחול רחמי נינהו לכן לא חילקו בין שבת וי"ט לחול וכמו"ש רבינו יונה כאן לענין תשלומין בתפלה שאחרי' אבל תפלת מוסף שאיננה רחמי כמבואר ברבינו יונה כאן דלכך אין לה תשלומין והיא מ"ע דרבנן שהז"ג ודאי דנשים פטורות לדעת התוספת וא"כ זהו כוונת התוספת שהקדים תפלת המנחה למוסף משום שהיא תדירה בכל ותרתי קאמרי למעליותא דמנחה חדא שהיא תדירה ועוד שהיא נוהגת בכל באנשים ונשים משא"כ מוסף שאינה תדיר ואינה נוהגת בנשים. וכיון שעלה בידינו שתפלת מוסף א"נ בנשים מטעם שהיא מ"ע שהז"ג נדבר עתה אם הם מותרות להתפלל מוסף. ונלע"ד שהרשות בידם לא מבעיא לדידן שאנו נמשכים אחר דברי הפוסקים שהנשים יכולת לברך על כל מ"ע שהז"ג אף שהן פטורות וכמבואר בא"ח סי' תקפ"ט סעיף ו' בהגה"ה ע"ש פשיטא שיש רשות להנשים להתפלל תפלת מוסף אלא אפי' לדעת הרמב"ם והיא דעת המחבר שם בש"ע שנשים לא יברכו על מ"ע שהז"ג מ"מ נלע"ד שמודה המחבר שיכולים להתפלל תפלת מוסף שהרי מבואר שם בב"י הטעם שאינן מברכות שאיך יאמר וצונו והרי לא נצטוו רק שמקיימות מעצמן וזה שייך בברכת המצות אבל בתפלה לא אמרינן וצונו אלא שברכות התפלה הם עצם המצוה עצמה וכיון שנשים רשאות לקיים כל מ"ע שהז"ג גם תפלת מוסף רשות להן להתפלל מ"מ חיובא ליכא עלייהו לגמרי. משא"כ תפלת הערב אף שאין לה קבע והיא רשות אפי' לאנשים מ"מ אינה רשות לגמרי ולגבי מצוה אחרת שהיא עוברת מחשבה רשות אבל בחכם אינו רשאי לבטלה כמבואר כאן בתוס' ד"ה טעה וכו' ונשים ואנשים שוין בה לכן הקדים במשנה תפלת הערב למוסף:

שם ורמינהו מצותה וכו'. אין כוונת המקשה להקשות איך שנינו במשנה כאן עד חצות והרי צריך להקדים בהנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפלה דע"ז לא הי' משני מידי דהרי אף לשאינן ותיקין עכ"פ אין לאחר ק"ש כי אם עד ג' שעות וא"כ צריך להתפלל עכ"פ תכף אחר ג' שעות. ולמימר דגם סמיכות גאולה לתפלה אינה אלא לותיקין זה אינו במשמע בכל סוגיא דפ"ק ואדרבה משמע דאף מי שאינו יכול לכוין לסמוך ממש בהנץ החמה כותיקין אעפי"כ צריך לסמוך גאולה לתפלה כפי יכלתו ועיין ברמב"ם פ"ז מהל' תפלה הל' י"ז ובש"ע סי' ס"ו סעיף ח' ובסי' קי"א שכלם סתמו דבריהם שצריך לסמוך גאולה לתפלה ולא חילקו כלל אם הוא ממש בנץ החמה או לא. ולכן נלע"ד דמתחלה לא הקשה כלל מסמיכות גאולה לתפלה דבזה איכא למימר דמשנתינו עקר זמן תפלה תני וכ"מ למי שנאנס ולא סמך תפלה לגאולה וכבר הפסיק ביניהם יכול להמתין שוב עד חצות כי כן הוא עקר זמן תפלה מצד עצמה. א"נ נ"מ לנסים שפטורות מק"ש וא"כ הם אינן אגודים בזמן ק"ש שהוא עד ג' שעות. אבל קושיות המקשן הוא שהי' סבור שק"ש מצד עצמה עקר זמנה עד שלש שעות והא דתני' מצותה עם הנה"ח הוא מצד התפלה שאין לאחרה כי אם להתפלל דוקא בהנה"ח ולכך לא יאחר ק"ש כ"א עד הנה"ח. ומה ששנינו בפ"ק רי"א עד שלש שעות היינו מצד ק"ש בעצמה ונ"מ לחברים העוסקין בתורה שמפסיקין לק"ש וא"מ לתפלה ולא שייך בהו סמיכות גאולה לתפלה אלו יכולי' להמתין עד שלש שעות זה הי' סברת המקשן והתרצן משני כי תניא האי לותיקין וזמן ק"ש ותפלההיא לותיקין שממהרין להיות מקדימין לכל דבר הוא בהנץ החמה אבל לכ"ע זמן ק"ש עד ג' שעות ותפלה למי שלא שייך בו סמיכות גאולה היא עד חצות:

שם וכ"ע עד חצות וכו'. הא דלא הקשה בל"ז מתני' עלר' יוחנן. ואף דאיכא למימר דמתחלה עדיף לי' למרמי מתני' אבריית' ואח"כ מקש' מדברי ר"י מ"מ לא הוה למימר וכ"ע וכו' רק להרשים עד חצות ותו לא וכו'. ונראה דאי ממשנתינו לחוד איכא לאוקמי דמשנתינו היינו לותיקין שהמה אינן מאחרים יותר מחצות ור"י לכ"ע קאמר אבל מדרמינן משנתינו אברייתא ומוקמינן ברייתא לותיקין ומשנתינו לכ"ע שפיר מקשה מדר"י:

שם והאר"י וכו' שחרית מתפלל מנחה שתים וכו'. ויש להקשות דקארי לה מאי קארי לה הא ראה דברי ר"י דאמר טעה וגם אמר מתפלל מנחה שתים א"כ על כרחך דוקא טעה ודוקא בזמן תפלה הסמוכה דאל"כ ה"ל לר"י לומר סתם לא התפלל שחרית קודם חצות מתפלל אחר חצות ועיין בח"ר דדייק באמת מזה דדוקא טעה ודוקא בתפלה הסמוכה. אבל על המקשן קשה דמה ס"ד להקשות. ונראה דהמקשה הי' סבור דר"י לרבותא קאמר דלא מבעיא אם עדיין לא התפלל מנחה פשיטא שיכול להתפלל שחרית שעדיין זמנה כל היום ומתפלל כסדר תחלה שחרית ואח"כ מנחה אלא אפילו טעה ולא התפלל שחרית עד שכבר התפלל מנחה והי' ה"א למימר כיון שכבר התפלל מנחה שוב לא יתפלל שחרית כיון שאי אפשר לו להתפלל כסדר התיקון שתיקנו אנשי כנה"ג בוקר תחלה ואח"כ צהרים שהוא מנחה קמ"ל ר"י שמתפלל מנחה שתים אף שכבר עשאו מנחה אפ"ה מתפלל של שחרית עתה במנחה ולכך קאמר טעה כי לכתחלה הי' לו להקדים גם אחר חצות שחרית תחלה כ"ז הי' דעת המקשה כי הי' סבור דליכא תשלומין שלא בזמנה. והתרצן חידש לו שר"י בתורת תשלומין קאמר ושלא בזמנה ודוקא סמוך לתפלה אחרת ודוקא טעה וכדברי הרשב"א בחידושיו:

שם כולי' יומא מצלי וכו'. פסק רמ"א בסי' פ"ט ס"א בהג"ה דאחר אבות אסור להתפלל תפלת שחרית (פירוש עד חצי שעה אחר חצות שיקדים תפלת מנחה) והט"ז האריך לתמוה למה לא יתפלל באותו חצי שעה תפלת שחרית שכיון שעדיין לא הגיע זמן מנחה אין חיוב להקדים מנחה והמג"א בס"ק ה' מישב קושי' הט"ז בהמתקת לשונו שכתב שבאמת מתחיל זמן מנחה בתחלת שבע אלא שמחמת שאין אנו בקיאין איחרו זמנה חצי שעה. ולדידי מספקא לי למה לא יתפלל באותו חצי שעה ויכון בלבו שאם עדיין אינו חצות תעלה לו לשל שחרית ואם הגיע כבר חצות תעלה לו לתפלת מנחה ואחר חצי שבע יתפלל שנית ויכוין אם הראשונה היתה של שחרית תעלה זו לחובת המנחה ואם הראשונה היתה של מנחה תעלה זו לתשלומין של שחרית ויצא ממ"נ ובזה אפשר לקיים דברי הגמרא דכולי יומא מצלי. ודברי הטור שכתב שאם לא התפלל עד ארבע שעות יתפלל עד חצות דבגמרא מיירי אם ירצה להתפלל ע"י תנאי כנ"ל והטור מיירי שיתפלל לשם שארית להדיא בלי תנאי:

שם אבעיא להו טעה וכו'. הא דלא פשיט לי' מברייתא דלקמן ע"ב טעה וכו' מנחה בע"ש וכו'. נראה דלקמן דף ך"א ע"א תניא היו לפניו שתי תפלות וכו' ור"י אומר מתפלל מוסף שזו עוברת וכו' ופירש"י דרבנן לטעמייהו שגם מוסף זמנה כל היום כמו של מנחה הלכך תדיר קודם ולפי"ז אם אירע הדבר בפנות היום אז גם לרבנן מתפלל מוסף שזו עוברת לגמרי ואין לה תשלומין בערבית ומנחה אף שהיא עוברת מזמנה אכתי יש לה תשלומין בערבית ובן פסק המג"א באמת בס"ס רפ"ו וכ"ז לפי האמת דמצינו דר' יוחנן גופי' אמר דמנחה יש לה תשלומין בערבית ומצינו לר"י אמר לקמן הלכה מתפלל של מנחה ואח"כ מתפלל של מוסף צריכין אנו לדחוקי נפשין ולאוקמי דהך מתפלל מנחה מיירי בשאינו סמוך לערב שאז גם מוסף אינה עוברת. אבל בעל הבעי' כאן הי' סבור מדתני' סתמא מתפלל מנחה ואח"כ מתפלל מוסף מיירי בכל גווני בין בעוד יום גדול להתפלל שתי תפלות ובין בפנות היום שאין פנאי ביום רק לתפלת אחת וצריכין אנו לומר דהך ברייתא פליגי על ברייתא דכאן ע"ב בטעה במנחה בע"ש וס"ל להך דדף ך"ח דמנחה אין לה תשלומין בערבית דעבר יומו עבר קרבנו וא"כ לענין מצוה עוברת תמיד מנחה ומוסף שוים או ששתיהן זמנן עובר או ששתיהן אין זמנן עובר ולכן בכל גווני מנחה קדים משום תדיר ונסתפק בעל הבעיא כאיזה ברייתא הלכתא וקאמר את"ל טעה ולא התפלל ערבית וכו' ותרצה לפשוט דר"י ס"ל כהך ברייתא דיש לה תשלומין יש לדחות דהתם חד יומא הוא וכו' וקפשיט לי' מדברי ר"י בעצמו דיש תשלומין למנחה אף שפסק לקמן הלכה מתפלל מנחה ואח"כ מוסף ועל כרחך צריכין אנו לחלק בין עוד היום גדול ובין הוא כבר לפנות ערב ואין כאן שום פלוגתא בין הברייתות בזה ומזה יש להוכיח דמוסף ודאי אין לו תשלומין וכדברי התוספת בד"ה אבעיא להו דאל"כ הדק"ל מה קמבעי' לי' נפשוט מהך ברייתא דלקמן טעה ולא התפלל מנחה בע"ש ומברייתא דהיו לפניו שתי תפלות אין סתירה דהרי לענין תשלומין גם למוסף יש תשלומין כמו למנחה וא"כ שפיר סברי רבנן דמתפלל מנחה שהוא תדיר ועיין לקמן בדף ך"ז ע"א בחידושינו שם:

ודע שגוף דברי המג"א בסוף סימן רפ"ו עם היות כי דבריו הם דברי טעם. ואני מביא דבריו בכמה מקומות בסוגי' עכ"ז לא אוכל מלמנוע מלומר האמת שאחר מח"כ נלע"ד שנעלם ממנו דברי הירושלמי וז"ל הירושלמי ר"א בשם ר"י תפלת המנחה ותפלת המוספין תפלת המנחה קודמת הוון בעינן מימר כשאין שהות ביום כדי להתפלל שניהן אבל יש ביום להתפלל שניהן מוסף קודמת ר"ז בשם ר"י אפי' יש ביום כדי להתפלל שניהן תפלת המנחה קודמת עכ"ל הירושלמי הרי מבואר היפך דברי המג"א ואדרבה כשאין שהות אז פשיטא שמנחה קודמת:

שם ת"ש דאמר ר"ה וכו' אר"י טעה ולא התפלל מנחה וכו'. והא דפלגינהו ר' יוחנן הנך מימרות דילי' בתרתי ולעיל אמר טעה ולא התפלל ערבית וכו' וטעה ולא התפלל שחרית וכאן בטעה ולא התפלל מנחה הוא מאמר בפני עצמו ולמה לא כללינהו יחד כל הני תלתא. ונראה ע"פי מ"ש התוס' לקמן ע"ב בד"ה טעה וכו' בשם רבינו יהודה דאם טעה במנחה ולא הזכיר מאורע היום בתפלתו ששוב אינו מתפלל ערבית דמה ירויח בתפלתו שהרי גם עתה שוב לא יזכיר מאורע יום העבר. ולפי"ז יש חילוק בטעיות בשלש תפלות הללו דבטעה ערבית וכן בטעה שחרית בכל ענין יש תשלומין בין טעה ולא התפלל לגמרי ובין טעה ולא הזכיר מאורע היום בכל ענין ישלים שהרי עדיין לא הושלם היום ועדיין יוכל להזכיר מאורע היום בתשלומין ולכן כללינהו ר"י לטעה בערבית וטעה בשחרית יחד משא"כ בטעה בתפלת המנחה אין זה כלל מלא שישלים בערבית דתינח בטעה ולא התפלל מנחה כלל דאז שפיר ישלים בערבית אבל בטעה ולא הזכיר מאורע היום לא ירויח בתשלומין ולכן אמרו ר"י מימרא מיוחדת לעצמה של תפלת המנחה. ולדעת רבינו אלפס שחולק על רבינו יהוד' בזה כמבואר לקמן בתוס' בסוף הדבור נראה לפרש להיפך דלכך לא כללינהו יחד שלא תימא דטע' ולא התפלל מנח' הוא דומי' דטעה ולא התפלל ערבית או שחרית דלא משכחת בהו השלמה שלא יהא עכ"פ ייתור בהשלמה אף מנחה כן הוא שלא ישלים כי אם בשירויח בהשלמתו לכך קבע למנחה מימרא לעצמה לומר שבכל ענין ישלים:

שם ואין בזה משום עבר יומו וכו' דייק בדבריו שאין בזה ובודאי לדיוקא אתי. ולשטת רבינו יהודה שהזכרתי כוונתו דבזה שטעה ולא התפלל מנחה כלל הוא דאין כאן משום עבר יומו הא טעה רק בשכחת מעין המאורע יש בו משום עבר יומו. ולשטת רבינו אלפס צ"ל דדייק דבלא התפלל מנחה הוא דא"ב משום עבר יומו הא טעה ולא התפלל מוסף יש בו משום עבר יומו ואין לו תשלומין כדברי התוס' ד"ה אבעי' להו:

שם מיתבי מעוות וכו'. והקשו התלמידים דלמא העיוות הוא שאין לו שכר תפלה בזמנה. ואולי משום דדומיא דק"ש קתני שאין לה תשלומין כלל וכדעת היש חולקין בסי' נ"ח סעיף ז'. אלא דאכתי לא משני מידי הב"ע שביטל במזיד והרי אינו דומי' דק"ש שאפי' בשוגג אין לה תשלומין. ואולי הואיל ומפורש בהדיא ביטל לא משגחינן במה שאינו דומיא דק"ש. ועוד נלע"ד דלכאורה מה שהביא סיפא דברייתא וחסרון לא יוכל וכו' אינו ענין לקושייתו כאן. ונראה דיש לדקדק בסיפא דברייתא דקאמר שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה עמהםומלת עמהם הוא מיותר וה"ל למימר שנמנו חביריו לדבר מצוה והוא לא נמנה ומדקאמר עמהם משמע שגם הוא עשה מצוה זו לבדו אבל לא נמנה עמהם שאינו דומה למרובים שעושים מצוה ליחיד שעושה מצוה ואמנם הא ודאי דעושה מצוה ביחידי שיש לו שבר המצוה אלא שלא מל כך כאלו המרובים ולכן קורא לזה חסרון שחסר לו קצת מן השכר ולא כולו ומדלא כללו עם בבא ראשונ' ולאלו קורא מעוות ולזה קורא חסרון מכלל שברישא הוא מעוות גמור שאין לו שום שכר תפלה חיובית ואף שיש לו שכר תפלת רשות למ"ד הלואי שיתפלל כל היום מ"מ נקרא מעוות שהרי אף אם הי' מתפלל בזמנו הי' יכול להתפלל עוד הפעם תפלת הרשות ומזה מוכח דמעוות היינו לגמרי שאין לו שום שכר של תפלה חיובית ושפיר מותיב:

תוס' ד"ה תפלת השחר וכו' וא"ת ואמאי לא קתני וכו' כל היום וכו'. ולענד"נ דלכך קאמר עד הערב דאף דבדברי רבנן ודאי עד ולא עד בכלל וכמו"ש רש"י לקמן ע"ב בד"ה עד ועד וכו' מ"מ רמז התנא בלשונו דלפעמים גם עד ועד בכלל כגון טעה ולא התפלל מנחה שמתפלל גם כל זמן הערב וכן תפלת השחר ע"ח ולפעמים עד ועד בכלל כגון טעה ולא התפלל שחרית שמתפלל בחצי יום השני וכדברי ר"י בגמרא משא"כ מוסף שאין לו תשלומין כלל נקט כל היום לאפוקי הלילה לחלוטין. ואמנם התוס' הוצרכו לתרץ תירוץ אחר משום דאי כתירוץ הנ"ל לחוד קשה מה מיבעי' לי' בגמ' בטעה ולא התפלל מנחה וכו' תיפשוט ממשנתינו מדלא קתני במנחה כל היום כמו במוסף ולכן הוצרכו לתרץ דבלא"ה לא שייך למיתני במנחה כל היום משום דאין זמנה מתחיל רק משש ולמעלה:

בא"ד ולהכי מקדים תפלת המנחה וכו'. ולולא דבריהם הי' נלע"ד דלהכי מקדים מנחה ואסמכי' לשל שחר להורות דמנחה מקרי סמוכה לשל שחר ואם טעה ולא התפלל שחרית בשבת יכול להשלימה במנחה אף שכבר הפסיק בתפלת המוסף בינתיים לא מקרי עבר זמן ב' תפלות אפי' לר"י שזמן מוסף רק עד שבע מעות יכול להשלים של שחר במנחה אף אחר שבע שעות. ועיין במג"א סי' ק"ח ס"ק ו'. ואני מסתפק אם עכ"פ גם מוסף מקרי תפלה הסמוכה לשחרית ונ"מ אם שכח ולא התפלל שחרית בשבת ונזכר אחר שש בתחלת שבע אם יכול אז להשלים של שחרית קודם חצי שבע דאף שצריך להסמיך לתפלה הסמוכה של אותו הזמן ארי יכול להסמיכה לשל מוסף ואת"ל שיכול להשלימה באותו חצי שעה שוב אני מסתפק איזה תפלה יקדים דהא דצריך להקדים חובת שעתי' ברישא היינו משום דחביבה מצוה בשעתה ובענין מעלת תדיר כל שלשה תפלות שחרית ומנחה וערבית שוים לכן אזלינן בתר חביבה בשעתה אבל בנדון ספק שלנו יש לשל שחרית מעלת תדיר ולשל מוסף מעלת חביבה בשעתה איזה מהן עדיף. ולקמן נדבר עוד מזה:

עוד נסתפקתי בשכח ולא התפלל מנחה שמתפלל ערבית שתים בזה איזה מהן יקדים. לדידן דקיי"ל תפלת ערבית רשות וא"כ יש למנחה מעלה שהיא חובה ולערבית יש מעלה שהיא זמנה איזה עדיף. ואף שדבר זה מפורש בברייתא ע"ב מבדיל בראשונה וכו' הרי שצריך להקדים ערבית ברישא. יש לדחות אולי ברייתא זו ר"ג היא דס"ל לקמן דף ך"ז ע"ב דגם ערבית היא חוב אבל לר' יהושע דסבר תפלת ערבית רשות יש להסתפק. ואמנם כיון שכל הפוסקים פסקו בהך ברייתא דמבדיל בראשונה וכו' אף דאנן קיי"ל ת"פ רשות מוכח דאפי' תפלת רשות בשעתה קודם לתשלומין של חובה:

ד"ה טעה וכו' ומיהו אם איחר וכו' ולאחר ב' תפלות לאמצינו שתיקנו חכמים וכו'. נסתפקתי למאי דקיי"ל כר"י דת"ה עד ארבע שעות כדאמרי' לקמן דף ך"ז ע"א וכתב הרא"ש דאפעי"כ יכול להתפלל עד חצות ושכר תפלה יהבי לי' עיין ברא"ש. ועתה אני מסופק אם שכח ולא התפלל ערבית ולא נזכר עד אחר שעברו ארבע שעות על היום אם זה מקרי אחר ב' תפלות ואין לו שוב תשלומין לערבית. או דלמא כיון שעדין לא הגיע זמן תפלת המנחה לא הפסיד תשלומין של ערבית:

והנה התוס' חידש לנו דאחר ב' תפלות אין לו תשלומין ולפי דבריהם קשה מאי מותיב בגמ' מברייתא דמעוות לא יוכל לתקן דלמא הך ברייתא מיירי שעבר זמן ב' תפלות. ולפי מש"ל בדברי הגמרא דקושייתו הוא משום דדומיא דק"ש קתני ניחא ואמנם הנלע"ד לתרץ עוד מה שאיחר התלמוד לאתובי הך מיתבי עד שהביא גם מימרא דר"ה משמי' דר"י טעה ולא התפלל מנחה והלא בברייתא לא נזכר תפלת מנחה כלל ועקר הקושיא על תפלת הערב או של שחר וא"כ הוה לי' לאתובי על מימרא קמא דאמר רב מרי משמי' דר"י. ונראה דקושיא אחת מתורצת בחבירתה דבל"ז לא הי' יכול להקשות דהוה מוקמינן הך ברייתא שכבר שהה לאחר ב' תפלות. ואמנם בברייתא זו יש לדקדק למה באמת לא חשיב ג"כ מעוות וכו' שבטל תפלת מנחה ואטו כיון דליכא ק"ש במנחה לא חשיב גם התפלה. וצ"ל דלא מבעיא קאמר ל"מ עבר ולא התפלל מנחה ודאי הוא מעוות לא יוכל לתקן שהרי עבר יומו ובטל קרבנו אלא אפילו ביטל ערבית או שחרית ג"כ הוא מעוות לא יוכל לתקן. ומעתה מוכח אפי' לא עברו זמן ב' תפלות מיירי הך בריתא דאי מיירי דוקא בעבר זמן ב' תפלות א"כ בלא התפלל שחרית מיירי שכבר עבר זמן מנחה ג"כ וכבר הגיע הלילה שהרי זמן מנחה הוא עד הערב א"כ גם של שחרית כבר עבר יומו ובטל קרבנו והדק"ל מ"ש בטל שחרית דקתני ומ"ש בטל מנחה דלא קתני. ועל מימרא קמא דר"מ לא הוה יכול להקשות דהוה אמרי' דמיירי בעבר זמן ב' תפלות והא דלא חשיב מנחה לא מבעי' קאמר ל"מ מנחה תמיד הוא מעוות לא יוכל לתקן שהרי תיכף עבר יומו אלא אפילו ערבית ושחרית ב"כ משכחת שיהי' מעוות לא יוכל לתקן וכגון שעבר זמן ב' תפלות. והא דהוצרך למיתני בטל תפלת שחרית והרי הוא ק"ו מערבית שעדיין לא עבר יומו אפי' אחר זמן ב' תפלות ואפ"ה הוא מעוות וכו' ק"ו שחרית שעבר יומו אחר זמן ב' תפלות. יש לומר דשחרית מערבית לא ילפינן דה"א שאני ערבית שהוא רשות לכך לא תיקנו לה תשלומין ואיצטרך שחרית אף שהיא חובה מ"מ אחר זמן ב' תפלות אין לה תשלומין. וא"כ אין כאן שום קושיא מהך ברייתא על מימרא קמא דר"י. ואמנם אי הוה מתרצינן הכי עכ"פ מוכח דהיכי דלא התפלל מנחה אפילו תיכף סמוך לה בערבית אין לה תשלומין וא"כ עכ"פ על מימרא דר"ה משמי' דר"י מותיב מהך ברייתא. ומשני הב"ע שבטל במזיד וג"כ לא חשיב מנחה דלא מיבעיא קאמר ל"מ בטל מנחה דאיכא תרתי לריעותא שביטל במזיד וגם עבר יומו פשיטא שהוא מעוות וכו' אלא אפילו ערבית ושחרית דלא עבר יומו אפ"ה כיון שביטל במזיד הוא מעוות וכו'. ואמנם מה דאמר רב אשי דיקא נמי וכו' וא"כ גם ההיפך נרמז בכאן דאם לא ביטל במזיד רק טעה שפיר יש לו תשלומי' הדק"ל מדוע לא תני מנחה לרבותא לצד זה דאפילו מנחה דעבר יומו אפ"ה דוקא ביטל במזיד הוא דהוה מעוות לא יוכל לתקן הא שכח יש לו תשלומין. ומזה הי' ראי' לדברי רבינו יהודה בסמוך ע"ב בתוס' בד"ה דבשכח מאורע היום אין למנחה תשלומין כיון שעבר היום וא"כ תני בברייתא דערבית ושחרית הוא דבעינן ביטל במזיד אבל במנחה משכחת גם בשוגג שהוא מעוות וכו' כגון בשכח מלהזכיר מאורע היום:

שם דיקא כמי דקתני ביטל וכו' אף דגם גבי ק"ש תני ביטל ואפ"ה דעת קצת פוסקים דאפי' שכח אין לה תשלומין צ"ל דמשום תפלה תני ביטל:

ד"ה איבעי' להו וכו' לא בעי וכו' מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית וכו'. נסתפקתי לר' יהודה דמוסף זמנו רק עד שבע שעות אם שכח ולא התפלל אם יש לו תשלומין במנחה אם אמרינן כיון שעדיין יום הוא וראוי להקריב בו קרבנות אף שאינו ראוי שוב למוסף יש לו תשלומין מידי דהוה אתפלת שחרית אף ששוב אינו ראוי לתמיד של שחר אפיה אף לפי ספיקו של בעל הבעיא דמנחה אין לו תשלומין בערבית דעבר יומו בטל קרבנו ולא אמרינן רחמי נינהו וכו' אפ"ה שחרית יש לו תשלומין במנחה אף שעבר זמנו של תמיד של שחר לא אמרי' עבר זמנו בטל קרבנו כיון שראוי לשאר קרבנות א"כ הה"ד מוסף או דלמא שאני שחרית ומנחה דשם תמיד חד אף שזה בבוקר וזה בערב והרי הוא זמן לתמיד של בין הערבים אבל מוסף אחר שבע שעות אינו ראוי עוד לקרבן מוסף כלל לר' יהודה ולקמן דף ך"ח ע"א נדבר עוד מזה. ולכאורה יש להוכיח דאין לה תשלומין דהרי לקמן דף ך"ח ע"א ר"י אומר מתפלל של מוסף וכו' שזו עוברת וכו' ואי ס"ד שיש למוסף תשלומין במנחה א"כ גם מוסףאינה עוברת שהרי יש לה תשלומין. ואולי כיון שזמנה האמיתי עובר מקרי עוברת שהרי שכר תפלה בזמנה שוב לא יהי' לו. וקצת יש להוכיח שאף שיש תשלומין אפ"ה מקרי עוברת מדלא הוכיחו התוס' כאן דמוסף אין לה תשלומין מדקרי לה ר"י מצוה עוברת אלא ודאי כמו"ש שאף שיש לה תשלומין מקרי עוברת מזמנה הקבוע לה. ואף שכתב המג"א בסוף סימן רפ"ו שאם הוא סמוך לערב יתפלל מוסף תחלה לפי שמנחה יש לה תשלומין בערבית הרי שמנחה בקרא אז אינה עוברת לפי שיש לה תשלומין אף שהיא עוברת מזמנה האמיתי. שאני התם שמוסף יודחה לגמרי אף מתשלומין ונגד זה מיקרי אז מנחה אינה עוברת שאינה עוברת לגמרי. ולקמן דף ך"ז ע"א נדבר עוד מזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף