כובע ישועה/בבא קמא/כט/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־21:25, 31 בינואר 2019 מאת מכון דעת מבינים (שיחה | תרומות) (כט: באדיבות מכון דעת מבינים)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כובע ישועה TriangleArrow-Left.png בבא קמא TriangleArrow-Left.png כט TriangleArrow-Left.png ב

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רשב"א
שיטה מקובצת
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
כובע ישועה
אילת השחר

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


דף כ"ט ע"ב

ל"ש אלא שנתכוין לזכות בהן. והקשה במשנה למלך פי"ז מגזילה הל' ח' על מה שכתב המהרי"ט דידו דאדם קונה לו שלא מדעתו דא"כ הל"ל ל"ש אלא שלא כיון שלא לזכות ומשמע דבעינן שיתכוין לזכות. ובים התלמוד השיב דהא דידו קונה שלא מדעתו היינו כשהוא בידו אמרינן מסתמא נ"ל לזכות והכא שהניח הגלל ברשות הרבים והפקירו הרי גילה בדעתו שאין רצונו לזכות מה"ת לומר שבשעה שהגביהו כיון לקנותו אחרי שהוכיח סופו אתחילתו דגם בתחילה לא היה דעתו לקנותו ולכך אר"א דבעי שיתכוין בפירוש לקנותו ע"ש. ולהמבואר בדיבור הקודם דספק אי הוכיח סופו אתחילתו וא"כ ראוי להמהרי"ט שיהא ספק פטור בלא כיון לזכות ומהש"ס משמע דפטור בודאי. אך י"ל דגלל שאני להמבואר דף מ"ח ע"א דסתם גללים מפקיר להו. א"כ כ"ש דלא אמרינן בגלל שאינו דידיה דנ"ל לקנותו דלא כיון בהדיא לקנותו [והא דבבא מציעא דף ק"ב דחצירו קונה לו הזבל שלא מדעתו. צ"ל דזבל שבחצירו שאני] והמהרי"ט לא אמר דידו קונה שלא מדעתו רק במה דסתם אינשי רוצים בזכייתו ואז אף בהפקירו לבתר שהגביהו י"ל דאין פטורו מטעם ודאי דשמא אין סופו מוכיח אתחילתו:

לפי שאין דרכן של ב"א להתחכך בכתלים. פרש"י דמפריח חייב דממונו הוא. ובהגהת מלא הרועים הקשה מה מועיל שהוא ממונו מ"מ זה שנתחכך והוזק משונה הוא ולא ה"ל להתחכך והביא מהנימוקי יוסף דפירש דבמפריח נזוקין אף בעוברין כדרכן ואין מתחככין ותו כתב דמפריח חייב אף בנתחכך והוזק משום דה"ל תחילתו בפשיעה לענין הילוך כדרכו וסופו באונס וחייב אף בהוזק דרך חיכוך ע"ש. והנ"ל דלא מצינו רק תחילתו בפשיעה וסופו באונס אבל שיתחייב תחילתו בפשיעת המזיק וסופו בפשיעת האדם הניזוק כהכא דפשע הניזק שנתחכך לא מצינו וי"ל דזה גרע מסופו באונס ופטור משום דחשיב איהו הניזק דאזיק נפשיה. ודאי במפריח ברשות הרבים והוזקה בהמה ע"י חיכוך יש לחייבו משום תחילתו בפשיעה וסופו באונס וכדמוכח בדף נ"ג ע"א בתוד"ה ובעל שכתבו דאם הפילוהו אחרים חייב ליחייב נמי כשנופל מעצמו פקח ביום מטעם תחילתו בפשיעה וסופו באונס הרי אף דכה"ג הוי פשיעת השור דה"ל לעיוני ומיזל כדאיתא דף נ"ד ע"ב חשיב כסופו באונס. מ"מ באדם דבר דעת י"ל דפשיעתו חשיב כאזיק נפשיה בידים. ועיין מה שכתב בשיטה מקובצת סוף דף נ"ב דפטור דשור פקח ביום משום דאיבעי ליה לעיוניה אינו משום דחשיב איהו דאזיק נפשיה דזה ל"ש רק בנזקין שיוזק גופו ובממונו דניזק ל"ש דליפטור מה"ט ע"ש. ומזה משמע כמ"ש. ועיין דף כ"ג ע"א בתוס' סוף ד"ה וליחייב:

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף


שולי הגליון