כובע ישועה/בבא קמא/כט/ב
כובע ישועה 
בבא קמא כט ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א פני יהושע אילת השחר |
ל"ש אלא שנתכוין לזכות בהן. והקשה במשנה למלך פי"ז מגזילה הל' ח' על מה שכתב המהרי"ט דידו דאדם קונה לו שלא מדעתו דא"כ הל"ל ל"ש אלא שלא כיון שלא לזכות ומשמע דבעינן שיתכוין לזכות. ובים התלמוד השיב דהא דידו קונה שלא מדעתו היינו כשהוא בידו אמרינן מסתמא נ"ל לזכות והכא שהניח הגלל ברשות הרבים והפקירו הרי גילה בדעתו שאין רצונו לזכות מה"ת לומר שבשעה שהגביהו כיון לקנותו אחרי שהוכיח סופו אתחילתו דגם בתחילה לא היה דעתו לקנותו ולכך אר"א דבעי שיתכוין בפירוש לקנותו ע"ש. ולהמבואר בדיבור הקודם דספק אי הוכיח סופו אתחילתו וא"כ ראוי להמהרי"ט שיהא ספק פטור בלא כיון לזכות ומהש"ס משמע דפטור בודאי. אך י"ל דגלל שאני להמבואר דף מ"ח ע"א דסתם גללים מפקיר להו. א"כ כ"ש דלא אמרינן בגלל שאינו דידיה דנ"ל לקנותו דלא כיון בהדיא לקנותו [והא דבבא מציעא דף ק"ב דחצירו קונה לו הזבל שלא מדעתו. צ"ל דזבל שבחצירו שאני] והמהרי"ט לא אמר דידו קונה שלא מדעתו רק במה דסתם אינשי רוצים בזכייתו ואז אף בהפקירו לבתר שהגביהו י"ל דאין פטורו מטעם ודאי דשמא אין סופו מוכיח אתחילתו:
לפי שאין דרכן של ב"א להתחכך בכתלים. פרש"י דמפריח חייב דממונו הוא. ובהגהת מלא הרועים הקשה מה מועיל שהוא ממונו מ"מ זה שנתחכך והוזק משונה הוא ולא ה"ל להתחכך והביא מהנימוקי יוסף דפירש דבמפריח נזוקין אף בעוברין כדרכן ואין מתחככין ותו כתב דמפריח חייב אף בנתחכך והוזק משום דה"ל תחילתו בפשיעה לענין הילוך כדרכו וסופו באונס וחייב אף בהוזק דרך חיכוך ע"ש. והנ"ל דלא מצינו רק תחילתו בפשיעה וסופו באונס אבל שיתחייב תחילתו בפשיעת המזיק וסופו בפשיעת האדם הניזוק כהכא דפשע הניזק שנתחכך לא מצינו וי"ל דזה גרע מסופו באונס ופטור משום דחשיב איהו הניזק דאזיק נפשיה. ודאי במפריח ברשות הרבים והוזקה בהמה ע"י חיכוך יש לחייבו משום תחילתו בפשיעה וסופו באונס וכדמוכח בדף נ"ג ע"א בתוד"ה ובעל שכתבו דאם הפילוהו אחרים חייב ליחייב נמי כשנופל מעצמו פקח ביום מטעם תחילתו בפשיעה וסופו באונס הרי אף דכה"ג הוי פשיעת השור דה"ל לעיוני ומיזל כדאיתא דף נ"ד ע"ב חשיב כסופו באונס. מ"מ באדם דבר דעת י"ל דפשיעתו חשיב כאזיק נפשיה בידים. ועיין מה שכתב בשיטה מקובצת סוף דף נ"ב דפטור דשור פקח ביום משום דאיבעי ליה לעיוניה אינו משום דחשיב איהו דאזיק נפשיה דזה ל"ש רק בנזקין שיוזק גופו ובממונו דניזק ל"ש דליפטור מה"ט ע"ש. ומזה משמע כמ"ש. ועיין דף כ"ג ע"א בתוס' סוף ד"ה וליחייב: