כובע ישועה/בבא קמא/ל/א
בכותל רעוע. בגליון איתא גירסת ס"א ברש"י ולגבי כותל בריא חייב בעל הכותל משום דשני למיסתר כותל בריא. ובנחלת דוד תמה דמאי שינוי שייך בזה אטו אינו רשאי לעשות בשלו מה שירצה ע"ש. ונ"ל דבאמת שניהם פשעו רק דמחייבינן להפושע יותר וברעוע המצניע פשע יותר ובבריא נתקטנה פשיעת המצניע מדבעל הכותל דלא ה"ל לאסוקי אדעתיה שיסתור וחייב בעל הכותל מחמת פשיעתו דלא אצנעינהו. וכיון דחיובו בעצם משום דלא אצנעינהו ומשום דשני אינו רק טעם דמש"ה קטן פשיעת המצניע מפשיעת בעל הכותל ל"ק הא דרשאי לסתור:
המכסה בורו בדליו של חבירו ובא בעל הדלי ונטל דליו חייב בעל הבור. וכתב בשיטה מקובצת מהמאירי וה"ה נטל אחר הדלי ולא בעליו שחייב בעל הבור שהרי מ"מ פשע בכסויו עכ"ד. והנ"ל דמהנימוקי יוסף מוכח להיפך שכתב דבסותר אינש דעלמא הכותל רעוע הסותר חייב והמצניע פטור אע"ג דברעוע מצניע חייב דפושע הוא מ"מ השתא הסותר חייב דלא גרע מכורה אחר כורה דאחרון חייב ע"ש. ובש"ס מדמה מכסה בורו בדליו דחבריה למצניע קוצותיו בכותל רעוע וא"כ כמו דפטור המצניע בסותר הכותל אינש דעלמא ה"נ יפטור בעל הבור בנטל הדלי אינש דעלמא ועיין סי' תט"ו סעיף ב'. ועיין בפני יהושע דף נ"ב ע"א ד"ה וראשון שכתב בהא דפריך שם כסהו כראוי היכי נפיל ולא מוקי בנתגלה ע"י מי שאינו בר חיובא שלא נודע מי הוא והוא בתוך השיעור שבכדי שידע א"ו דבכה"ג חייב כיון דליכא למירמי חיובא על היותר פושע אלא שמצא בתוספתא דבכסהו והלך לו אע"פ שנתגלה אח"כ פטור ע"ש. והנה למאי דמדמה הנימוקי יוסף מגלה בור מכוסה לכורה אחר כורה דהאחרון חייב. ולמה שר"ל הפני יהושע במגלה בור מכוסה ולא נודע המגלה דהראשון חייב. ה"נ נימא בכורה אחר כורה בלא נודע הכורה האחרון דחייב הכורה הא' בנזקין וקרא מיירי בנודע הכורה האחרון. וא"כ י"ל דהא דפוטר התוספתא להראשון בנתגלה אינו אלא בכסהו בכיסוי שלו דה"ל כסוי טוב אבל בכסהו בדליו דאחרים ובא אחר שאינו בעל הדלי ונטלו חייב הראשון דה"ל תחילתו בפשיעה דעומד שיטלנו בעל הדלי וסופו באונס מה שנטלו אחר שאינו בעל הדלי ותחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן בכותל רעוע בלא נודע הסותר מחייבינן להמצניע. וא"כ י"ל דלא פליגי דהמאירי מיירי באופן שאין למירמי חיובא על האחר שנטל הדלי שלא נודע מי הוא ואז חייב בעל הבור משום תחילתו בפשיעה וסופו באונס דחייב ול"ד להתוספתא דאינו תחילתו בפשיעה בכסויו והנימוקי יוסף מיירי בנודע האיש לעלמא שסתר להכותל ולכן פטור המצניע וחייב הסותר משום דהוא היותר פושע:
אפילו תימא ר"י. הקשו התוס' להס"ד דמתני' בשעת הוצאת זבלים תקשי דרשב"ג אדרשב"ג. ובקול הרמז הביא להתוס' בכתובות דף ס"א דיש שני רשב"ג ע"ש. וכזה יש להעיר בהא דפרכינן בדף מ"ט דרשב"ג אדרשב"ג דנימא דתרי הוו. וכשנימא דידע הש"ס דחד הוא. יש להעיר במה שכתבו התוס' במנחות דף ל"א ע"ב ד"ה רשב"א דא"ל דתרי רשב"א הוו מדלא משני הכי לקמן דף ע"ח ע"ש:
אר"נ מתני' שלא בשעת הוצאת זבלים. והקשה בשיטה מקובצת דתקשי ברייתא דתני בנ"ח מפני רשות מצוה ותפ"ל אפילו ברשות ב"ד ותירץ דברייתא ל"ל כר"נ דאוקמי למתני' שלא בשעת הוצאת זבלים ע"ש. וצ"ע דיפלוג ר"נ בזה אברייתא. ובנחלת דוד תירץ קושיית השיטה מקובצת דבסוף הכונס אמר רבינא ש"מ מדר"י נ"ח מצוה להניחה בתוך י' דאם לא כן ה"ל להניחה למעלה מגמל ורוכבו ודחי דכיון דבמצוה עסיק לא אטרחוהו רבנן וניחא דתנא רשות מצוה דאם לא כן המ"ל איבעי ליה לאנוחי למעלה מגמל מרוכבו ע"ש. וגם ע"ז קשה לפסק הרא"ש דמצוה להניחה בתוך י' דדבריו לא נדחו אף דסייעתא ממתני' ליכא ע"ש. והדר קושיית השיטה מקובצת ל"ל רשות מצוה תפ"ל אפילו רשות ב"ד. ונ"ל דר"נ יתרץ דתנא רשות מצוה דלא נימא ה"ל להניחו למעלה מגמל ורוכבו ויסבור דיכול להניח למעלה מעשרה ורבינא דסובר דמצוה להניחו בתוך י' לא מוקי כר"נ דמתני' שלא בשעת הוצאת זבלים. ועיין מה שכתבתי בסוף פרק הכונס ודוק: