ערך/ספק ברכות להקל

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי ספק ברכות להקל

מקורי הדין

עי' שולחן ערוך (או"ח סי' קסז ס"ט; סי' רט ס"ג; ובסי' רי ס"ב ברמ"א).

ספק בברכת הנהנין

נחלקו המפרשים אי אמרינן לגבי ספק ברכת הנהנין, ספק ברכות להקל. יעויין בזה מהרש"א (פסחים קב.) ובמהרש"ל (שם). בתוספות ברכות (יב.) ובגליון הש"ס לרע"א (שם). וע"ע אפיקי ים (ח"ב סימן ג ד"ה מכל הדברים) שציין כמה מראי מקומות בזה.

לעיון נוסף

• חדש על ה(מ)דף (פסחים קב).

בלשון לעז או תרגום

עי' שו"ת רבי עקיבא איגר (ח"א סימן כה) שהציע השואל באדם שנסתפק אם בירך או לא, שיחזור ויברך בלשון לעז, שהרי כשם שאין בכינוי לעז איסור מחיקת השם, הוא הדין שלא יעבור עליו על 'לא תשא', ומאידך יקיים דין הברכה, שהרי אפילו ברכת המזון נאמרת בכל לשון, ודחה רע"א דבריו וכתב שאינם מכוונים להלכה כלל וכלל, שגם הזכרת השם בלעז הרי היא בכלל 'לא תשא'.

אך לענין לשון תרגום מצינו בספר העמ"ש שאילתא נ"ג בשם ספר ברכת משה שמעיד על שלשה גדולי הדור, וביניהם החתם סופר, שהיה לו פעם ספק בברכת הלבנה ובירך '*בריך רחמנא מלכא דעלמא אשר במאמרו' כו'. ועיין אפיקי ים (ח"ב סימן ג) שיצא לדון שבכל ספק ברכות הנהנין דדעת מהרש"א בפסחים (קב.) ור"י בתוספות (יב.) שאין בכך דין ספק ברכות להקל, מכל מקום יברך בריך רחמנא. ועי' פתחי תשובה (יו"ד סי' שכח ס"ק א).

ויברך דוד

עי' פתחי תשובה (יו"ד שכח סק"א); ציץ אליעזר (ח"י סי' י"א); קובץ עיון הפרשה (גליון נג, אשיחה בחוקיך אות נח).

למדני חוקיך

לענין המסופק אם בירך, אם יש לו עצה שיאמר ברוך אתה ה' למדני חוקיך ויסיים הברכה - עי' צמח דוד על שו"ת רעק"א (סי' כה אות א).

אם הולכים בברכות אחר הרוב

בברכות נג., גבי בשמים ונר להבדלה מבואר דסמכי' על רוב בברכות, מדאמרי' דהיכא דמסתפק על בשמים או נר אם הם כשרים לברכה ואיכא רובא להיתרא שרי לברך, ויש להעיר דהא הרשב"א בתשובה^{[השלם מקור]} ס"ל דס"ס מדין רוב ועדיף מיניה, וא"כ נפיק לן לפי הרשב"א דכ"ש שיברכו על ספק ספיקא, ועי' בסמוך אם מברכים כשיש ס"ס.

אם ספק ברכות להקל

התוס' בברכות (יב. ד"ה לא) כתבו גבי ספק ברכות הנהנין דלחומרא ויברך, והב"י הביא את דברי התוס' בסי' רט,א-ב, והקשה שם המג"א בס"ק ג, דהא קי"ל ספק ברכות להקל, ע"כ, והקשו עליו^{[השלם מקור]} שלא מדוקדק לשונו דהוא מקשה על תוס' מכללא דספק ברכות להקל, כאילו היה כלל זה מפורש בש"ס ואינו אלא הסכמת הפוסקים, והיה לו לשאול דכיון דהוי ספק במצות ברכה שהיא דרבנן א"כ הוי ספק בדרבנן ולקולא שאינו חייב לברך, וע"ז אפשר להשיב דכיון דמסמכינן בברכות לה., ברכת הנהנין אקרא, ועוד דאמרי' שהאוכל בלא ברכה מעל, וכיון שבקל יכול לברך, מסתבר להו לתוס' דבכה"ג מחייבי' ליה, כעין שיטת הראב"ד בהל' ברכות ו,טו, גבי ספק נט"י דאמרי' ליה כשיש לו מים טול והוצא עצמך מהספק, ע"כ, וממילא לא הוי ברכה לבטלה כי היא ברכה המחוייבת. ורעק"א בגיליון השו"ע תי' על קושיית המג"א דס"ל לתוס' כשיטת הרשב"ם שסובר שבספק אם נפטר המאכל בברכה אסור לאכול, וע"ז בנה שם פלפול ליישב, ולא היה צריך לפלפולו, דאי אמרי' שתוס' סוברים כשיטת הרשב"ם, כבר בזה מיושב הכל, דהא יש לשאול על הרשב"ם למה אסור לאכול הא ברכה ראשונה דרבנן וספק דרבנן להקל, אלא ע"כ צ"ל דחמיר איסור אכילה בלא ברכה כדאורייתא וכמו שכתבתי, וא"כ כבר מחמת זה שייך לומר שחייבוהו לברך אע"ג דבעלמא ספק דרבנן לקולא. ומ"מ גדולה מדברי התוס' הזה מצינו, דהא כתב הרא"ש והביאו הב"י בריש סי' תפט, וכ"כ הטור שם, וכ"כ בסמ"ק^{[השלם מקור]} בשם הרשב"א משאנץ, שאפשר לברך בספק חשכה ספירת העומר כיון דספירה בזה"ז דרבנן והויא לה ספק דרבנן, ע"כ, ולכאו' קשה דהא הוי ספק ברכות ולא מברכים, ונראה מזה דלא ס"ל להאי כללא אלא ס"ל דשרי לברך מספק, אולם אפשר דס"ל דכיון דשרי ליה לספור ממילא שרי ליה לברך דהברכה נגררת אחר המצוה, כמו שהביא הב"י בסי' סז, מכמה ראשונים. והדרכ"מ בסי' תרצב אות א, הביא מהגהות מימון והמרדכי דכיון שיש מחלוקת אם לברך שהחיינו על המגילה ביום, לכן הר"מ היה מברך בלחש בשעה שעונים הקהל אמן כדי לצאת ידי כל רבוותא, ע"כ, ואינו מובן דהא למי שסובר דאין צריך לברך הוי ברכה לבטלה, אלא על כרחך צ"ל דלית להו האי כללא אלא ס"ל דשרי לברך מספק. בברכות נג., גבי בשמים ונר להבדלה אמרי' דהיכא דמסתפק על בשמים או נר אם הם כשרים לברכה ואיכא רובא להיתרא שרי לברך, ובנר אמרי' דמברך אפי' במחצה על מחצה, והפר"ח ביו"ד קיד,ו, כתב דטעמא כיון דמחצה על מחצה בנר הוי כרוב כי יש גם גויים שהדליקו מיהודי, ובזה א"ש מאי שנא מבשמים, ולפי"ז נפיק לן דבספק לא מברכי', אמנם בברכות ס., גבי כלים חדשים אמרי' דכח דהיתירא שלא מברך שהחיינו עדיף, ומשמע דיותר קל לברך מאשר לא לברך, וא"כ בספק יברך, אמנם לכאו' בלאו הכי קשה התם דמאי כח דהיתירא איכא לא לברך שהחיינו הא אמרי' בעירובין מ:, דברכת שהחיינו רשות, ועל זה י"ל דרק על ראיית פרי המתחדש הוא רשות אבל בקונה כלים הוא חובה, וכן נראה מהמשנ"ב בסי' רכה ס"ק יא, בשער הציון שם, וא"כ משמע דבספק מברכינן. ועי' לעיל אי ברכה שאינה צריכה הויא דאורייתא, בסוף הדברים שם. היוצא מכל האמור דהאי כללא דבספק ברכות אסור לברך מספק, אינו ברור כלל לענין דינא ויש להשיב עליו.

כשיש ספק ספיקא לברך האם מברכים

מדברי הפמ"ג בסי' קנח במשב"ז ס"ק יב ד"ה והנה, מבואר דס"ל דמברך, ואמנם הב"י בסי' קנח,ד בסוף ד"ה וכתב רבינו ירוחם, לא הסכים לברך בצירוף ב' סיבות, אולם אפשר דהוא מחמת דלא החשיב זה לס"ס, ויש מחכמי עדות המזרח במאתיים שנה האחרונות דס"ל דאסור לברך אע"ג דיש ס"ס, ויש שכתבו דאפי' במאה ספיקות לא מברכים, ע"כ, ואינו מובן דהלא אף בשבת דהיא איסור סקילה אמרי' ס"ס לקולא א"כ כ"ש איסור ברכה לבטלה שרבו הסוברים שהוא דרבנן, ובפרט שכבר כתבתי לעיל שאפי' בספק אחד נראה מדברי כמה ראשונים שמותר לברך, וא"כ כ"ש בס"ס, ולעיל גבי אם איסור ברכה לבטלה הוי דאורייתא, כתבתי דיש שסוברים דהוא דרבנן ולפי דבריהם נראה דשרי לברך בספק אחד, וא"כ כ"ש בס"ס דשרי לברך ואין צ"ל דאפי' במאה ספיקות, ולעיל גבי רוב, כתבתי דלדעת הרשב"א מוכח דבס"ס מברכים, ולולי שדבר זה דאין מברכים בס"ס נכתב בספרי גדולים קדמונים מעדות המזרח, לא הייתי נזקק להשיב עליו מחמת שאין בזה טעם וריח, והכי נקטינן דמברכים בס"ס כשאר דוכתי דסמכינן על ס"ס.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף