לחם משנה/שכירות/ז

לחם משנה ‏ שכירות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שהשכירות מכירה לזמן קצוב. בפרק הזהב אמרו בעי רבי זירא שכירות יש לו אונאה או לא ממכר אמר רחמנא אבל לא שכירות או דילמא לא שנא א"ל אביי מי כתיב ממכר לעולם ממכר סתמא כתיב והא נמי ביומיה מכירה היא ע"כ והקשו שם בתוס' ז"ל מפ"ק דע"ז דמוכח דשכירות לא קני ותירצו דשאני גבי אונאה דכתיב ממכר מיותר לרבות שכירות ע"כ משמע דבעלמא לא הוי ממכר שכירות. והשתא קשה על דברי רבינו ז"ל דע"כ ההיא סוגיא דע"ז קושטא היא וכן כתב הוא ז"ל פ"ב מהלכות אלו אסרו חכמים למכור בהמה לעכו"ם שמא ישאיל או ישכיר וכו' משמע דשכירות לא קניא וא"כ ע"כ צ"ל דהא דאמר בפ' הזהב היינו לגבי אונאה דוקא משום דכתיב בקרא ממכר והיכי כתב הוא כאן דשכירות הוי ממכר לכל מילי. וי"ל דיתרץ להך קושיא כמו שתירץ הרב הנמוקי ז"ל וז"ל והא דאמרינן דשכירות מכירה ליומיה וקני היינו לענין שישתמש בו כל ימי שכירותו אבל גוף הדבר אינו קנוי כלל ומש"ה אסרינן להשכיר בית דירה לעכו"ם ע"כ א"כ לפי זה לא אמרינן מכירה ליומיה מכירה לכל מילי אלא לענין שישתמש בו כל ימי שכירותו לבד ומכאן יצא לנו תירוץ למה שהקשה הרב"י ז"ל בח"מ סימן שי"ג על מ"ש רבינו ז"ל בפ' שלפני זה דחצרו של אדם המושכר ביד אחרים קונה לו הזבל הבא מעלמא מהא דקי"ל דשכירות ליומיה ממכר הוא ולפי האמור אתי שפיר דלא הוי ממכר אלא לענין להשתמש בו אבל מ"מ הבית בחזקת המשכיר הוא וביתו מיקרי ומש"ה אסור להכניס בו ע"ז דלא תביא תועבה אל ביתך מיקרי אבל הרב מוהר"ר מרדכי מטאלון זלה"ה בחתימת פסק אחד של מהר"י אדרבי ז"ל בפסקים סי' שכ"ו תירץ לקושיא זו דטעמא דלפי מה שנראה מפי' הרמ"ה בסוגיית הגמרא הוי כאילו פירש ואמר שלא השכיר החצר כי אם לתשמישיה הצריכים לו אבל בזכות שהיה לו מדברים אחרים כגון שיהיה חצרו זוכה לו לא זכה לו ולפיכך הוא שלו ע"כ ומה שכתבתי נ"ל נכון:

ב

המשכיר בית לחבירו לשנה וכו'. רבינו ז"ל אית ליה בין גבי שכירות בין גבי נדרים דשנה משמע י"ג חדש וקשה עליו ממה דאמרינן בפרק קונם יין גבי בעיא דקונם יין שאני טועם וכו' אמרו שם א"ר אשי ת"ש קונם יין שאני טועם השנה נתעברה השנה אסור בה ובעיבורה היכי דמי אילימא כדקתני למה לי למימר' אלא לאו דאמר שנה אלמא שנה כהשנה דמי ע"כ וכתב שם הר"ן ז"ל וז"ל ושמע מינה דשנה כהשנה דאי דיניה כשנה א' לא מיתסר בעיבורה אלא שנים עשר חדש ע"כ והשתא רבינו ז"ל דסבר דשנה אחת הוי י"ג חדש היכי פשיט דשנה כהשנה לימא דהוי כשנה א' והוי י"ג חדש. ונראה דהוא מפרש כפירוש הרא"ש ז"ל שפי' שם וז"ל דאי הוי כמו שנה אחת כיון דנאסר עד תוך שנה אחרת בזמן הזה מאי נ"מ בעיבורה ע"כ דמשמע ליה להרא"ש דכשהוא עומד דרך משל בר"ח כסליו ואמר שנה אחד הוי עד ר"ח כסליו אחר וא"כ בין שתהיה השנה מעוברת בין שלא תהיה מעוברת משמע הלשון אחד וא"כ כשהיא מעוברת פשיטא דהוי י"ג חדש ולפי זה הפירוש לא הקשה בגמרא אלא מטעמא דהוי פשיטא דעיבור בכלל היכא דקאמר שנה א' ומ"מ כתב רבינו ז"ל בפי"ג מהלכות נדרים דשנה אחת עיבור בכלל דאע"ג דלגמרא פשיטא ליה רבינו ז"ל שהוא פוסק צריך לפרש הכל אפילו מאי דפשיט ליה בגמרא א"נ אפשר דהוא מפרש דמאי דקאמר בגמרא לימא שנה כהשנה הוא משום דמתני' נקט לשון השנה וע"כ לא הוי כדקתני אלא פי' דאי הוי כשנה אחת לא הול"ל אלא כוונת המשנה להודיענו דאע"ג דקאמר שנה הוי כהשנה ולכך נקט לשון השנה אע"ג דאיהו לא קאמר אלא שנה זה דעת רבינו ז"ל והרשב"א ז"ל כתב בהיפך דבין בנדרים בין בשכירות הוי י"ב חדש ואפילו אמר מיום זה והר"ן ז"ל בפרק קונם יין כתב דהיכא דאמר מיום זה משמעותו י"ג חדש ואם אמר בסתם שנה א' הוי י"ב חדש וכי תימא א"כ לפי מאי דפשיט בגמרא דשנה כהשנה דילמא כשנה אחת הוי ואיירי דפירש ואמר קונם יין שאני טועם מיום זה עד שנה וי"ל דהוי דוחק לאוקומי בהכי ועוד אפשר דהא נמי משמע לגמרא דפשיטא ולא איצטריך למתני' לאשמועינן דאסור בה ובעיבורה:

הזכיר לו חדשים ושנה וכו'. כך נראה דפסק רבינו ז"ל דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או לשון אחרון ולהכי אוקמינן קרקע בחזקת בעלי'. וקשה דבפ"ה מהלכות נדרים כתב רבינו ז"ל האומר לחבירו ככרי זו אסורה עליך אע"פ שנתנה לו במתנה וכו' מת ונפלה לו בירושה וכו' הרי זו מותרת וכו' הא התם דמלשון ככרי משמע דהיא מותרת כשאינה שלו ומלשון זו משמע אפילו אינה שלו מ"מ אית ליה דאזלינן בתר לשון ראשון דככרי ולא אזלינן בתר זו וה"ה לביתך זה כדכתב הרב ב"י ז"ל בטור י"ד סי' רי"ו דמשמע מלשון זה דמשום ביתך אתה תופסו ואמאי לא אמרינן נמי התם גבי ביתך זה וגבי ככרי זה דכיון דמספקא לן אי תפוס לשון ראשון או אחרון אזלינן לחומרא כמו שהוא דעת הרי"ף והרא"ש ז"ל דנפקא להו מהכא דאזלינן לחומרא ונראה לחלק דודאי דביתך זה או ככרי זה אינו כ"כ סותר לשון אחרון ללשון ראשון כמו הכא גבי שנה וחדש וק"ל. ומ"מ עדיין לא נתיישב למה אזלינן בתר לשון ראשון ולא בתר לשון אחרון ועדיין צריך עיון:

ג

או יתן ויחרים על מי שלקח ממנו וכו'. מדכתב רבינו דיחרים על מי שלקח ממנו ולא חייבו שבועה למשכיר משמע דאית ליה דכיון דהוי בתוך הזמן איכא חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו מהני הך חזקה כדי שיטול התובע בלא שבועה וזו היא סברת רבותיו הר"י ן' מיגאש והרי"ף ז"ל כתבם הטור ז"ל בח"מ הלכות טוען סי' ע"ח וכתב שם שהרא"ש ז"ל חולק והרב ב"י ז"ל הכריע שם דעת רבינו מלשון אחר שדעתו כדעת רבותיו והוא ממאי דכתב גבי עד אחד מעיד שהוא פרוע דאם הוא תוך זמנו נפרע בלא שבועה והתם ודאי הלא טוען ברי שפרעתיך ואפילו הכי פסק שנוטל בלא שבועה ואי משום הא לא איריא דשאני התם דאיכא שטר אבל מלשון זה נ"ל מוכרח שדעתו כדעת רבותיו כדכתיבנא ע"כ יש לתמוה עליו ממ"ש בפרק שלישי מהלכות שכנים גבי אחד מן השותפין שבנה כותל שמבדיל בינו ובין חבירו דאם בא לתבוע אותו ליתן חלקו בהוצאת הגובה מה שהוסיף על ארבע אמות וכו' דנשבע בנקיטת חפץ ונוטל והא התם בתוך זמנו הוי ועדיף מיניה דאמרינן בגמרא בריש פרק השותפין דאפילו אביי ורבא דאמרי אדם פורע בתוך זמנו מודו התם דאינו פורע משום טעמא דמי יימר דמחייבי לי רבנן וא"כ משמע דעדיף מהיכא דהוי תוך זמנו וכיון דהכא לא הצריך רבינו שבועה כ"ש התם וכבר עמדתי על זה שם ועדיין צ"ע. ועל דברי הטור ז"ל יש לתמוה דבהלכות טוען סימן ע"ו הביא מחלוקת על זה וכתב שם שדעת רבינו שנוטל בשבועה ובסימן שי"ו בהלכות שוכר כתב כלשון זה שכתב רבינו כאן או יתן ויחרים על מי שלקח ממנו והוא שלא כדעת אביו הרא"ש ז"ל דלהרא"ש נראה דבעי שבועה והוא סתם דבריו כנגד אביו ולא הזכיר כלל סברתו אע"פ שכבר כתב דעתו בהלכות טוען מ"מ לא היה לו לסתום כאן היפך דעתו מבלי הזכרת סברתו דאין כן דרכו:

ה

וגוף האילנות שיבשו וכו'. נראה דהך טעמא לא שייך אלא גבי משכון אבל גבי שכירות ליכא דאין שם מעות כדי שיהא ריבית דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף וכ"ת דאיירי ששלמו קודם אין הלשון מוכח כן שכתב המלוה והלוה לכן נראה לומר דס"ל דברייתא דקאמרה שניהם אסורים איירי בממשכן ולא בשוכר: כתב ה"ה ז"ל פירש"י בקונה שדה בזמן שהיובל נוהג ע"כ כלומר דכיון דעתיד להחזירו ביובל אסורים המוכר והלוקח המוכר אסור משום דכליא קרנא דלוקח והלוקח אסור משום דעתיד להחזירו ביובל וכליא קרנא דמוכר אבל בגמרא דידן ליתא הך לישנא דרש"י ז"ל אלא כתב במשכנתא קאי ונראה דלרב המגיד ז"ל היה לו נוסחא אחרת בדברי רש"י ז"ל ומ"מ תמוה טובא דאיך אפשר לפרש כן הא בפרק האומנין (ע"ט) הביאו הא גבי פלוגתא דרב ושמואל דמכלינן קרנא או לא ובין מקשה ובין מתרץ כולהו אית להו דאיירי במשכנתא דהמתרץ מוקי לה בזמן שאין היובל נוהג וא"כ איך אפשר דאיירי דקונה ביובל ואפילו המקשה אמר אי משום הא לא קשיא זימנין דשלמי שני משכנתא מקמי יובל אי נמי דמטיא ליה זוזי וכו' א"כ מוכרח מכח ההיא סוגיא דבמשכנתא איירי ואולי י"ל דלרש"י ז"ל דטעמא דשניהם אסורים הוי מטעם דכליא קרנא הדין שוה היכא דקונה בזמן שהיובל נוהג למשכנתא דאיכא נמי ביה טעמא דכליא קרנא כדכתיבנא אבל לפירוש רבינו לא איירי אלא במשכנתא דוקא כיון דטעמיה מטעם ריבית הוי וכן להר"א כיון דטעמא הוי משום דמשתעבד למלוה וא"כ לפי זה כוונת ה"ה דלרש"י ז"ל דינא דברייתא נמי בהכי הוי אע"פ שהפירוש האמיתי הוא דאיירי במשכנתא כדמשמע בסוגיא דהאומנין. עוד ראיתי בספר כ"מ שכתב כאן ורבא דהלכתא כוותיה מוקי לה התם כגון שיבש או שנקצץ תוך זמן המושכר לו ע"כ, ולא הבנתי דברים אלו דע"כ איירי בתוך זמן המושכר דה"ק בגמרא קש לחמש שנין אלא דלרבא איירי בקץ אפילו בזמנו ור"ל בזמן הראוי להזקין ואפילו הכי הוי כליא קרנא ונראה ודאי דט"ס הם אלו הדברים שבאו כאן בספר כ"מ:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף