משנה למלך/שכירות/ז

משנה למלך ‏ שכירות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כשם שמתנה אדם כו'. (*א"ה עיין מהריק"ו שורש כ' ובדברי הרב המחבר פ"ז מהלכות מתנות עניים דין י"ב יע"ש):

ב

שהקרקע בחזקת בעלים כו'. כתב הרב ל"ר סימן קנ"ד וז"ל וכיון דנ"ד הוי פלוגתא אית לן למימר דאוקי ארעא בחזקת מי שהוא עכשיו כו' ועיין במ"ש הרב לעיל סימן קמ"ט במ"ש וכ"ת הרי בנ"ד לא כפל תנאו וכו' ומשום ספיקא דדינא פסק דמאריה קמא הוי מוחזק היפך מ"ש כאן וצ"ע ועיין סימן קכ"ח ורי"ט וקס"ג וקע"א יע"ש. כתב מהרי"ח אלפאנדרי ז"ל בתשובה הובאו דבריו בספר מעשה חייא סימן א' על ההיא דהביא מרן סימן שי"ב סי"ד בשם הרשב"א ז"ל וז"ל ועוד דאפוקי ממונא הוא ולראשונים שאמרו שנתעברה לשוכר ואין מוציאין מידו שומעין והקשה הרב הנזכר דאדרבה נימא דהקרקע בחזקת בעליה עומדת וכמ"ש הרשב"א בסוף הסימן וכ"כ הטור גבי היכא דמספקינן אלשון ראשון או אחרון כו' והרב מעשה חייא ז"ל בתירוץ קושיא זו באו דבריו סתומים יע"ש. ולי נראה דמעיקרא קושיא ליתא שהרי כתבו התוס' (*א"ה בפרק חזקת דף ל"ב) על ההיא דגרסינן התם והלכתא כוותיה דרבה בארעא פירש"י דמספקא לן כמאן הלכתא וצריך לדחוק ולפרש ולחלק בין ספיקא דתרי ותרי לספיקא דדינא כו' נקטינן מדבריהם דבפלוגתא דרבוותא לא אמרינן אוקי ארעא בחזקת מאריה קמא. והנה מהרא"ש בתשובה סימן ר"ז נסתפק היכא דליכא פלוגתא אלא דהדין הוא מסופק אי מדמינן ליה לתרי ותרי או לפלוגתא דרבוותא ולבסוף הכריע הן מסברא דנפשיה הן ממשמעות דברי התוס' דמדמינן ליה לתרי ותרי ואמרינן אוקי ארעא בחזקת מריה קמא יע"ש. וא"כ בההיא דהשכיר לו חדש ושנה דפסקו הפוסקים כר"נ דמספקא ליה אי תפסינן לשון ראשון או אחרון ולא ידעינן דינא היכי הוי אמרינן אוקי ארעא בחזקת מריה קמא אבל בההיא דהרשב"א דהוי פלוגתא בפירוש א"כ הוי כההיא דרבה ורב יוסף דאמרינן ארעא היכא דקיימא תיקום. ומהודענא דאף דנימא דהיכא דהדין מסופק דמדמינן ליה לפלוגתא דרבוותא מ"מ שניא ההיא דהשכיר לו לחדש ולשנה דהספק הוי דלא ידעינן המציאות היכי הוי משום דכי אמרינן דתפסינן לשון אחרון הוי טעמא משום דאמרינן מיהדר קא הדר ביה ואי תפסינן לשון ראשון אמרינן דלאו מיהדר קא הדר ביה אלא שדבריו השניים הם טעות וא"כ הספק הוי דלא ידעינן המציאות היכי הוי וע"כ מדמינן ליה לתרי ותרי אבל בההיא דהרשב"א דליכא ספיקא בדבריו אלא דלדידן מספקא לן אם בזה הלשון שאמר שנה אחת אם פירושו הוי דוקא שנה פשוטה או מעוברת דליכא ספיקא בדבריו הא ודאי הוי כההיא פלוגתא דרבה ור"י דהתם נמי ליכא ספיקא בדבריו אלא דלדידן מספקא לן אי מהימנינן ליה במגו או לא ומש"ה אמרינן ארעא היכא דקיימא תיקום:
עוד כתב הרב הנזכר על ההיא דכתב מרן סימן שי"ב סכ"ב לכך לא ידור בבית ואם דר אין מוציאין מידו כן כתב הרמב"ם ופשוט הוא ע"כ דאדרבה נימא דקרקע בחזקת בעליה עומדת כדלעיל כו' והרב מעשה חייא הסכים לזאת הקושיא ותירץ שם שינויי דחיקי כמו שיע"ש. ולדידי אף דהוי בעיא דסלקא בתיקו והרי כתבנו לעיל בשם מהרא"ש דהיכא דמספקא לן דינא היכי הוי דמדמינן ליה לתרי ותרי ואמרינן אוקי ארעא בחזקת מריה קמא מ"מ לא דמיא לההיא דהשכיר לשנה ולחדש כמ"ש לעיל דהספק הוי דלא ידעינן המציאות היכי הוה אבל בההיא דהשכיר לו את התחתונה ונפחתה דליכא ספיקא בדבריו אלא דמספקא לן דילמא עלייה עליונה הוי נמי בית כמ"ש התוס' שם מש"ה אמרינן ארעא היכא דקיימא תיקום ואם דר אין מוציאין ממנו. (*א"ה עיין בדברי הרב המחבר פט"ו מהלכות טוען ונטען דין י"א. ודע דאף שהתוס' חילקו כן לדעת רשב"ם וכתב הרב פמ"א ח"ב סימן צ"ז דסברא יחידאה היא וכל גדולי האחרונים לא חשו לה גם הרב ל"ר סימן קנ"ד כתב דאין הדבר ברור בעיניו לפסוק כרשב"ם והביא דבריו הר"ב כנה"ג סימן כ"ה. מ"מ כל היד המרבה לבדוק יראה בעיניו דשפיר מיישב הרב המחבר ז"ל דברי הרשב"א ע"פ סברת רשב"ם דמאותה תשובה שהביא מרן ס"ס קנ"ה בדין היזק ראיה שכתב שדעתו נוטה כדעת ר"ת ז"ל דאפילו שטר אינו מועיל אבל הרבה מחכמי ישראל חולקין עליו ולפיכך אני אומר למעשה אם כבר פתח חלונות אין מחייבין אותו לסלק דומיא דמ"ש ארעא היכא דקיימא תיקום, מוכח דהרשב"א אזיל בשיטתיה דרשב"ם דאי הוה ס"ל כפירוש ר"י דטעמא משום מגו מה דמיון הביא לנדון שלו וכ"כ מהרימ"ט ח"מ סימן ע"ה והל"ר סי' קמ"ד גם הרמב"ן בחידושיו פרק חזקת מפרש כפרשב"ם וזה דעת הריטב"א הביא דבריו הרב פמ"א ח"א סימן כ"ו. ובתשובת הרא"ש כלל א' סימן ח' כתב כך קבלתי מפי ר"מ ז"ל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן מספק וכו' וכ"כ בכלל פ"ה סימן י'. ואע"ג דבפסקיו כתב כפירוש ר"י דכתב הרב פמ"א ח"א סימן י"א דאין לומר דסובר הרא"ש כפרשב"ם דהא חזינן דלא סבר אלא כפר"י והרב לחם רב סימן קנ"ד כתב דאין לתמוה על זה שכן מצינו בהרבה מקומות. הדבר תמוה לומר כן דמעולם לא מצינו שיחלוק הרא"ש על מהר"ם רבו כי אם באיזה מקומות שמביא דבריו וחולק עליו במורא גדול אבל שיחלוק עליו מבלתי שיזכיר סברתו לא ראינו וכ"ש שבתשובה כתב כך קבלתי כו' דכיון שקבל דברי מהר"ם איך אפשר לומר דחזר בו אבל עיקרן של דברים דבפסקיו דקאי הרא"ש בגופא דעובדא דגמרא דאיירי דלא שני חזקה לא הסכים לדברי רשב"ם דכיון דלא החזיק כראוי ואין לו שטר הו"ל מוציא קרקע מחזקת בעליה ועליו הראיה. אבל בתשובה איירי בסתם מחזיק דעלמא דכיון דהחזיק כראוי מודה הוא לרשב"ם דהא ודאי כל שהחזיק ג"ש כ"ע מודו דארעא היכא דקיימא תיקום דכבר יצאה הקרקע מרשות בעלים ועמדה ברשות המחזיק כמ"ש מהרימ"ט ח"מ סימן כ"ח גם מהרח"ש בתשובה ח"א סימן נ"ו כתב דכל שהחזיק ג"ש לא חשבינן ליה מגו להוציא ועיין בתשובת מהר"י הלוי ס"ס ג"ן. באופן דבמקום חזקת ג"ש לא פליגי התוס' על רשב"ם. ועיין בהרא"ש פ' אחד דיני ממונות דף קנ"ז ע"ד הביא דבריו מרן הב"י ס"ס כ"ה שכתב היכא דנחלקו שני גדולים בפסק הלכה לא יאמר הדיין אפסוק כמי שארצה כו' ואם לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק כדאמרינן בפרק חזקת והלכתא כרבה בארעא אלמא כל ספיקא דדינא אין מוציאין מיד המוחזק ע"כ. גם מהריק"ו שורש קי"ח תופס עיקר כרשב"ם ומרן בש"ע סימן קנ"ד ס"ו פסק כמ"ד דיש חזקה להיזק ראיה וכתב מהרימ"ט ח"א סימן קי"ד וז"ל ולפי שראה הרב ז"ל שבמחלוקת היא שנויה תפס סברא זו לסייע את המוחזק כאותה שאמרו והלכתא כרבה כו'. וזה דעת מהר"ש יפה הביא דבריו הר"ב כנה"ג סימן ק"מ אות י"ד יע"ש. כללו של דבר דכל הני רבוותא קיימי בשיטת רשב"ם ולא מצינו מי שיחלוק עליו בפירוש כי אם ר"י בעל התוספות ויחידאה הוא. ועל אודות מה שנסתפק מהרא"ש היכא דליכא פלוגתא אלא דהדין מסופק היכי לידיינוה ראיתי להרב פמ"א ח"א סימן כ"ו דפשיטא ליה דבהא מודה רשב"ם דמוקמינן ארעא בחזקת מריה קמא והביא ראיה מדברי מהרד"ך בית ב' חי"ב יע"ש. וכן נראה מדברי מהרי"א בכתביו סימן ג"ן הביא דבריו מהרש"ך ח"ב סימן ח' וסימן קע"ד שכתב בההיא דנחלקו הראשונים אי אסמכתא מהניא בצדקה או לא דאין לחייב מטעם זה משום דניזיל לחומרא דבפרק מי שמת בעי בגמרא הקדיש נכסיו מהו תיקו ופסק הא"ז דאוקי ממונא בחזקת מריה ולא זכו עניים והקדש כיון דסלקא בתיקו וכ"ש בפלוגתא דרבוותא ע"כ. הרי דטפי אית לן להקל בפלוגתא דרבוותא מאיבעיא דלא איפשיטא ובודאי דהיינו טעמא משום דבפלוגתא איכא למימר דמצי המוחזק לומר קים לי כפוסק פלוני המזכה אותי משא"כ בבעיא דלא איפשיטא. אך ראיתי למהריק"ו שורש קי"ח שכתב ועוד דאפילו את"ל דבנ"ד הוה מסתפק ראב"ן מ"מ כיון דשמעון מוחזק מספיקא לא מפקינן מיניה ולא מיבעיא לפירוש רשב"ם כו' אלא אפילו לפר"י כו' יע"ש. מבואר דס"ל דבספיקא דדינא אף דליכא שום פלוגתא הדין נותן לדעת רשב"ם לאוקומי ארעא ביד המחזיק וזה סותר דברי מהרא"ש והרב פמ"א הנזכר וצ"ע):

ו

אמרו לו הבא שטרך כו'. עיין בשער אפרים סימן קכ"ח מה שחידש בדין זה ודו"ק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף