ערך/שהייה
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי שהייה
איסור שהייה
מדרבנן יש איסור להניח מערב שבת דבר שאינו מבושל על גבי האש באופן שיתבשל בשבת, [שבת לו:], משום חשש שמא יבוא לחתות בגחלים [שבת יח:], וחכמים חילקו בדין זה בכמה תנאים, וכפי שיתבאר להלן. אך מה"ת אין בדבר זה איסור כלל, שהרי מותר שהרי אמרו [שבת יח:] פותקין מים לגינה ומתמלאת והולכת כל השבת, וכן מצינו בשאר איסורי שבת, שמותר להניח נר דולק מערב שבת שידלוק בשבת, [ועי' תוס' שבת לח:].
בדין כירה
כירה שהסיקוה בקש ובגבבא, אין בזה משום איסור שהייה, ועל כן נותנים עליה תבשיל, אך אם הכירה הוסקה בגפת ובעצים יש בזה איסור שהייה ואסור להניח עליה, אא"כ גרף או קטם.
שהייה בכירה גרו"ק בפחות מכאמב"ד
בשו"ע סי' רנ"ג מבואר דבכירה שהיא גרופה או קטומה מותר להשהות אפי' בכה"ג שהתבשיל רק התחיל להתבשל ולא הגיע עדיין למאב"ד, ויש שכתבו[1] "דדין זה אינו ברור דיש פוסקים שסוברים דאפי' גרופה וקטומה לא מהני בזה", והוא משום חששא דשמא יגיס[2], ועיין בתפארת ירושלם שמיישב את פסק השו"ע ומבאר דקיי"ל שבאוכלין אין לחוש בגרופה וקטומה להגסה אף בפחות מכמאכל בן דרוסאי.
הגסה בכלי ראשון
בחידושי הרשב"א שבת יח: ד"ה ומהא, מתבארים ב' שיטות אם יש חשש הגסה בכלי ראשון, לתי' א' יש איסור הגסה, אך איסור זה הוא רק בהגסה ראשונה כיון שיש בזה משום מבשל לגבי קדירה מפני שמערב את הכל ואיכא משום קרובי בישולא, אבל בשאר הגסות לא דמראשונה ואילך אין בקדירה משום מבשל.
ואילו בתי' הב', כתב דכל דבשיל כמאכל בן דרוסאי אין בזה משום מגיס, דהא מגיס משום מבשל הוא דמחייב וכיון שהגיע למאכל בן דרוסאי תו ליכא משום מבשל, וכענין שאמרו בפרק כירה (מ' ב') בשמן למאן דאמר שמן אין בו משום בישול שמותר לתת אותו אפילו במקום שהיד סולדת בו.
טעם איסור הגסה
בשביה"ש מלאכת מבשל ס"ק פ"א כתב ב' טעמים לאיסור הגסה, א' שכן הוא דרך בישול שעושה אח"כ הגסה, וזה מוסיף לבישול, והטעם הב' דחיישינן שמא יש חלקים שלא נתבשלו וע"י ההגסה מתפרדים ושולטת רתיחת המים בכולם ומתבשלים, ויש שהקשותבנית:שו"ת מנחת שלמה תניינא סי' י"ב. לטעם זה דלפי"ז אם אחד הוריד קדירה מע"ג האש והגיס בה יהא אסור אח"כ להחזיר על האש כיון דחיישינן שמא יש חלקים שלא נתבשלו עדיין, ומעולם לא נשמע כזאת.
קדירה חייתא
נחלקו הפוקים לענין קדירה חייתא בכה"ג שדעתו לאכול בלילה, לדעת המשנ"ב סי' רנ"ג בביאוה"ל ד"ה מסיח, יש בזה משום איסור שהייה, כיון שדעתו לאכול ממנה בלילה[3], אולם לדעת החזו"א מותר{הערה|עיי"ש במנח"ש דצ"ע מ"ט פשוט ליה להחזו"א להתיר.}}.
אם צריך להגיע לשיעור מאב"ד קודם שקיעה או קבלת שבת
כתב בשו"ת מנח"ש תניינא סי' י"ב דמצד הסברא נראה שבין לענין חי ובין לענין מבושל כמאב"ד הכל תלוי בזמן השקיעה ואין להתחשב כלל עם קבלת שבת דידיה, אך אפשר דאולי יש להתחשב עם הזמן שכל הצבור רגיל לקבל שבת שהוא "סמוך לברכו" שנזכר ברמ"א בסוף הל' ב'[4], אולם בספר תולדות שמואל מצוה ל"ב סי' ל"ג אות ג', נקט דדינים אלו תלויים בקבלת שבת דידיה{{הערה{ועיי"ש במנח"ש דאינו יודע מהו המקור של התולדות שמואל.}}.
ערכים קשורים
ראה *הטמנה.
ערכים לפי סוגיות
שהייה
- אי כיסוי שעל גבי כירה חשיב גרופה וקטומה.
- דעת בית שמאי בקדירא חייתא.
- בדין גרופה וקטומה על ידי אחר.
- שהייה בדבר המוסיף הבל
- בדעת רש"י דהיתר גרופה וקטומה דלא חשיב מוסיף הבל ובדעת בית שמאי
- אי חשש חיתוי דשהייה משום חשש איסור מבעיר או חשש מבשל
- בנידון בגדר שהייה אי גדרה דהוי כמבשל
- טעם החומרא דלתוכה טפי מעל גבה
- בנידון בכירות שלנו שאין להם תוך
לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
---|---|
| |
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |