פורטל:מבשל שהייה והטמנה/גליונות בי מדרשא/2

אי כיסוי שע"ג כירה חשיב גרו"ק

פרש"י (דף לז. ד"ה גבה) על עובי שפתה או על כסוי שעל חללה, ומבואר שכסוי שע"ג חללה אינו כמו קטימה, וכן הוא בטור (סי' רנ"ג). ועי' בביאוה"ל (ריש סי' רנ"ג ד"ה ליתן עליה) שדן דמלשון הרמב"ם שכתב 'אין משהין אותו ע"ג האש', משמע דפליג, ומסיים דצ"ע בדעתו, ועפי"ז מחמיר המשנ"ב בכיסוי דל"ח קטומה. וצ"ב דרש"י לכאו' שפיר ס"ל הכי לשיטתו דהיתר גרו"ק משום דעי"ז שוב אין מוסיף הבל [עי' רש"י כ. ד"ה קטום, והיינו אם ננקוט כפשוטו דע"י הקטימה ל"ח מוסיף הבל], ולפי"ז שפיר כיסוי אכתי מוסיף הבל, אבל לדידן דלא קיי"ל כרש"י, דלדידן הטמנה אסורה בכמאב"ד [עי' שו"ע רנ"ג ס"א] אין לנו להחמיר כרש"י, ומה מייתי הביאוה"ל להחמיר עפי"ד רש"י, [ואי נימא ברש"י כתי' המאירי דע"י הקטימה מגלה דעתו דאינו רוצה בחמימות גדול, א"כ זה שייך גם בכיסוי, ולק"מ, וכמו"כ קושיין הוא רק אי כל מה שמותר בשהייה מותר בהטמנה, משום דכל שהייה יש בה מציאות של הטמנה או דהשהייה גופא אסורה משום הטמנה, ושניהם באותו דרגא לענין כמאב"ד, וכגון אי נימא כהר"ן דלגבי הטמנה אסור בכמאב"ד ומ"מ לגבי מוסיף הבל דיניהם שוים א"כ יתכן שאף השו"ע ס"ל כרש"י].

הרח"ע קלאר

[במש"כ דלדידן הטמנה אסורה בכמאב"ד, וכמו שפסק בשו"ע, יל"ד דחלוק הטמנה ע"ג גחלים ממש מהטמנה בדבר המוסיף הבל, ועי' להלן בענין בקו' תוס' והראשונים לרש"י מחנניה בנידו"ז]. בגדר איסור שהייה רש"י כ. ד"ה קטום כ': וזה תבשיל שהוא כמאכל בן דרוסאי - לא חיישינן אם מתבשל והולך בשבת, ודקדוק לשונו משמע דגדר איסור שהייה דחשיב כמבשל, ונ"מ בזה לכמה דברים [וכמש"כ כבר בזה], וצ"ב לפי"ז אמאי קדירה חייתא שריא בשהייה, הרי הוי כמבשל בשבת. אמנם י"ל דכל שאין חשש חיתוי שוב אין איסור שהייה, אך קצת צ"ב דהא מ"מ לענין מבשל יש איסור גם בקדירא חייתא, [ואמנם דגם בכמאב"ד ובכל צורכו לרבנן מחלקי' בין אם גרו"ק לאינה גרו"ק, ולהנ"ל צ"ב מ"ל גרו"ק או לא, מ"מ רש"י לא כ' גדר זה דשהייה כמבשל אלא בדעת חנניה], וי"ל. מהרח"ע קלאר וכעי"ז יש להקשות לטעם הב' ברש"י בדעת ב"ש דהטעם משום דמיחזי כמבשל, וצ"ב דאיך מתיישב עם כל הנך דינים המבו' בדף יח: דבמקום דל"ש חשש שמא יחתה יהיה מותר וכמו בקדירה חייתא, וכן לגבי טוח בטיט דפסק הרמ"א [סי' רנ"ד] דאין בזה חיסרון, ולכאו' היה צריך להיות מפורש דלב"ש הדין יהיה אחרת, ובזה אין לומר דכל שאין חשש חיתוי שוב ליכא איסור שהייה ואע"פ שגדר שהייה כמבשל, דזה ל"ש בדעת ב"ש אי טעמם משום דחשו למיחזי כמבשל והיינו גם במקום דל"ש חשש חיתוי.

הרב משה קסלר

דעת ב"ש בקדירא חייתא

ובאמת יש לדון מה דעת ב"ש בקדירא חייתא, אי מודו להתיר, [ולגבי מצטמק ורע לו ב"ש מתירים, ויל"ע אי דוקא בזה שרו משום דבכה"ג ל"מ בישול כלל, אבל בקדירה חייתא אוסרים, או"ד דבמצטמק ורע לו התירו משום דבזה ל"ש לחוש לחיתוי, ולפי"ז יתכן דה"ה דשרו גם בקדירא חייתא, ולכאו' זהו גם דעת רבנן דחנניא לגבי שהייה בשאינה גרופה]. רש"י מפרש [כ. ד"ה קטום ועי' בסוגיין בד"ה עד ובד"ה או] דטעם ההיתר בגרו"ק משום דל"ח מוסיף הבל, [ונחלקו הראשונים בדעתו אי כוונתו כפשטו דאין מוסיף הבל, ונידון דידן הוא לפי דרך זו], ובטעם ב"ש פירש"י בב' אופנים א' משום חשש חיתוי ב' משום מיחזי כמבשל, וצ"ב דאי גרו"ק ל"ח מוסיף הבל, נמצא דלב"ש אסור שהייה בע"ש בדבר שאין מוסיף הבל וכ"ש בהטמנה, ולא מצינו מ"ד דאוסר הטמנה מע"ש בדבר שאין מוסיף הבל, [ואי נימא דב"ש ס"ל דגרו"ק חשיב דבר המוסיף הבל א"ש, אך צ"ב לפרש דפליגי אי חשיב מוסיף הבל, ויש לפלפל בזה].

הרב בנציון מן

בדין גרו"ק ע"י אחר

יל"ע לדרך הראשונים דהיתר גרו"ק משום דעי"ז גלי דעתיה דאין רוצה בחמימות גדול [עי' תי' הג' דהמאירי בדע' רש"י], איך יהיה הדין בגרו"ק ע"י אחר דל"ש דגלי דעתיה דאין רוצה בחמימות גדול, [ואולי יש גילוי דעת עי"ז שמניח על גרו"ק ועל גחלים שאינן גרו"ק, וכעי"ז הקשו לתי' המאירי הנ"ל מגחלים עוממות (עי' להלן) ושם נמי י"ל דעי"ז שמניח דוקא על עוממות ולא גחלים סתם דבזה מגלה דעתו שאין רוצה בחמימות גדול].

בי מדרשא

מה נחשב על גבה

פרש"י (דף לז. ד"ה גבה) על עובי שפתה או על כסוי שעל חללה, ומבואר שכסוי שע"ג חללה אינו כמו קטימה, וכן הוא בטור (סי' רנ"ג). ועי' בביאוה"ל (ריש סי' רנ"ג ד"ה ליתן עליה) שדן דמלשון הרמב"ם שכתב 'אין משהין אותו ע"ג האש', משמע דפליג, ומסיים דצ"ע בדעתו. אכן בחזו"א (סי' ל"ז ס"ק ט' ד"ה במ"ב) דוחה דסתם שהיה נקט. ועפ"ז כתב בהמשך (ס"ק י"א ד"ה שהיה) דפח שע"ג כירה שלנו אינו כקטומה דהוי ככסוי כירה הנ"ל. במה פליגי.

לכאו' יל"פ כוונת רש"י בב' דרכים, א' דכוונתו דרק כיסוי שעל חללה ל"ח קטומה אבל כיסוי שעל האש כגון בלעך שעושים היום חשיב קטומה, וביאור אופן זה יתבאר להלן. [והחזו"א ודאי נקט דכל כיסוי ל"ח קטומה].

ועוד יל"פ ברש"י באופן אחר דכוונתו דכל כיסוי ל"ח קטומה כיון שאינו עושה איזה מעשה באש ממש, אלא רק מכסה, ולקטימה צריך לעשות מעשה באש עצמה, ולפי"ז בלעך אינו נחשב קטימה, [מהרח"ע ק']. ביאור פלוגתתם

והנה לצד דפליגי רק בכיסוי שעל חללה, יש לבאר פלוגתתם דלרש"י נצט"ל כמש"כ המאירי בדעתו דהיינו משום גילוי דעת דאינו רוצה בחמימות גדול, וע"כ בכיסוי רגיל נחשב קטומה, ובדעת הרמב"ם א"ש טפי דאינו מחלק בין כיסוי סתם לכיסוי שעל חללה.

קו' התוס' דגרו"ק מוסיף הבל טפי מכמה דברים דפ' במה טומנין

הקשו תוס' לרש"י דהא גם אחר שגרף או קטם נשאר מוסיף הבל יותר מכמה דברים שנשנו בפ' במה טומנין. ועי' בבעה"מ (דף יז: בדפי הרי"ף בסו"ד, במש"כ ולענין הטמנה וכו') שרש"י מחלק בין גפת שמוסיף הבל בכל שעה לבין גחלים קטומות שעוממות והולכות, והו"ד בר"ן (שם ד"ה אנו). וכ"כ תוס' לקמן (דף מח. ד"ה דזיתים) בשם רבינו ברוך. וברשב"א והר"ן (על הרי"ף ר"פ) הוסיפו להקשות, דהרי אמרו בירושלמי דמהני קטימה כל דהוא, ואע"פ שנשאר מוסיף הבל, וכן מוכח בעיקר הא שאסרו הטמנה משום מטמין ברמץ והרי רמץ הוא גחלים מעורבים עם אפר, וכן מוכח מדאמרו לקמן (דף לז.) דגחלים עוממות כקטומות אע"פ שודאי מוסיפות הבל. ובמאירי (שם) כתב ליישב 'דהמטמין בגפת מראה בדעתו שמכוין להחם כמה שיוכל, אבל זה מראה בדעתו שאין דעתו בחמימות גדול שהרי ממעטו בידים בקטימתו או בגריפתו', וכן איתא האי סברא ברש"י לקמן (דף לז: ד"ה שאני הכא דקטמה) 'וגלי דעתיה דלא ניחא ליה בצמוקי'. אלא דלכאו' אכתי לא נתיישבה הקושיא מעוממות. י"ל דהמאירי בתי' זה ודאי ס"ל גם כתי' הבעה"מ, ורק דהוקשה לו דבקטימה אינם עוממות והולכות, רק מתמעטות קצת, וע"ז תי' באופ"א משום דגלי דעתיה ע"י שמיעט, אך מ"מ בגחלים עוממות שהולכות ליכבות לגמרי, מודה לתי' הבעה"מ. [וזה מחודש מה דלפי"ז נצט"ל דפליג על הבעה"מ דקטומות רק מתמעטות ואינם הולכות ליכבות לגמרי, וגם דלפי"ז יתפרש דגחלים עוממות דלק' ל"ז. דעוממות והולכות לכבות לגמרי].

עוי"ל דיש גילוי דעת דאין דעתו בחום גדול, במה שמניח האוכל על גחלים עוממות ולא על גחלים שאינם עוממות, ואע"פ דדילמא אין לו גחלים אחרות, מ"מ אין לנו למצוא בכל מקום אולי יש סיבה אחרת למה שמניח דוקא על גחלים שחומם מעט. [לפי הבעה"מ א"ש מה דלרש"י מכסה ל"ח קטימה, ורק דקשה מעוממות]. בקו' תוס' והראשונים לרש"י מחנניה. עוד מקשה תוס' דחנניה מתיר שהיה בלא גו"ק כלל, אכן בדעת רש"י י"ל דאה"נ מתיר חנניה גם בהטמנה וכדעת הרשב"ם שהובאה בתוס' לקמן (דף מז: ש"ה במה, וכ"כ השלטי הגיבורים (דף טו: בדפי הרי"ף) בדעת רש"י. אלא שהרמב"ן והרשב"א דוחים זאת, דהא רש"י גופיה (דף לז. ד"ה היינו דשני בין תוכה לעל גבה) כתב דשהיה בתוכה אסור לחנניה משום הטמנה, ומבואר שהיתרא דחנניה אינו על הטמנה. [ועוד יש להקשות מרש"י ל"ד: דאוסר הטמנה אפי' בבשיל כל צורכו. בי מדרשא]. ועי' בחי' הר"ן (ד"ה לא יתן) שמיישב, דאה"נ בהטמנה וכן בתוכה לא מתיר חנניה, והא דפי' בגמ' דלחנניה לא יתן היינו לא יחזיר ולא פירשוה על הני גווני שאסור שהיה, הוא משום, דכיון שיש גוונא דשרי לחנניה דהיינו בשהיה על גבה, ע"כ לא ניחא לפרש המשנה אלא על חזרה, עיי"ש. אלא דזה א"ש רק לשיטת הני ראשונים דגם לרש"י ב' דינים איכא ורק מתני' בין בשהייה ובין בהטמנה. י"ל באופן אחד דבזה גופא פליגי חנניה ורבנן, דחנניה מיקל בכמאב"ד ומחלק בין שהייה להטמנה, ולדידיה באמת הטמנה אסורה בכמאב"ד, ורק לרבנן שהייה שוה להטמנה, [ועי' בראמ"ה]. עוי"ל דבאמת גם לרש"י הטמנה אסורה בכמאב"ד, דלעולם שהייה קלה יותר מהטמנה ואע"פ דתרווייהו משום מוסיף הבל, [אמנם זה א"ש רק להמפרשים דשהייה גופא אסורה משום הטמנה, אך להסוברים דבכל שהייה יש מציאות של הטמנה, אכתי קשה]. עוי"ל דרש"י מחלק בין הטמנה ע"ג הגחלים ממש להטמנה ע"ג גחלים ממש או בדבר המוסיף הבל, דהטמנה ע"ג גחלים ממש אסורה משום חשש חיתוי, ואילו בדבר המוסיף הבל אסור רק אטו הטמנה ברמץ, וס"ל לרש"י דהטמנה בדבר המוסיף הבל שווה לשהייה ומותרת בכמאב"ד, ואילו הטמנה ברמץ ממש אסורה משום חשש חיתוי וגם בכמאב"ד, ועי' לשון רש"י ל"ז. דמש' קצת הכי, [אמנם חילוק זה לא נזכר בפוסקים, ויל"ע].

הרב ב. מ.

עוי"ל דרק להוו"א דר' חלבו קאי הרישא ע"כ הוכרחה הגמ' לומר דיש חילוק בין תוכה לעל גבה והוא דלתוכה הוי הטמנה וע"כ אסור, אך אי לשהות תנן מ"ש תוכה מעל גבה, אמנם למסקנא דר' חלבו קאי אסיפא, ולפי"ז שפיר יש לחלק בין שהייה להטמנה לענין חזרה, וכמבו' ברמב"ן דלענין חזרה גם לרש"י חלוק הטמנה משהייה, [ולפי"ז נצט"ל דסיפא מתני' מיירי באופן דנטל מע"ש ובא להחזיר בשבת, ויל"ע אי הרמב"ן בר"פ מוקי מתני' בנטל בשבת דאז שרי להטמין בשבת].

ובאופ"א קצת דרק להוו"א דר' חלבו קאי הרישא ע"כ הוכרחה הגמ' לומר דיש חילוק בין תוכה לעל גבה והוא דלתוכה הוי הטמנה וע"כ אסור, אך אי לשהות תנן מ"ש תוכה מעל גבה, אמנם למסקנא דר' חלבו קאי אסיפא א"כ י"ל דלתוכה ל"ח הטמנה והחילוק בין תוכה לגבה משום דתוכה נפיש הבלה, [ומה שפירשו דקאי אסיפא ולא פי' דקאי על רישא ולגבי חזרה, י"ל דאה"נ וזה ממש אותו הפירוש].

חלק מהדברים מהרב איסר מן

תגובות לגליון בי מדרשא א

במה שדנו מה קיל טפי כירה שהוסקה בקש וגבבא או כירה שהוסקה בגפת ועצים שגרפה, ואי ב"ש פליגי גם על כירת קש וגבבא. יש להעיר מתוס' לק' ל"ח: ד"ה אילימא, שפי' פלוגתת אביי ורב אדא לגבי כופח, מה חמור טפי כופח שהוסק בקש וגבבא, או כופח שהוסק בגפת ועצים וגרפה וקטמה. ויש להעיר דלפי"ז נמצא דרש"י אליבא דדקדוק האחרונים ס"ל כרב אדא דוקא, אמנם רש"י עצמו בדף ל"ח: יתכן שפי' באופ"א מתוס'. אמנם אכתי ילה"ק לפיהמ"ש והר"י מלוניל דהם ס"ל דב"ש פליגי גם בכירת קש וגבבא, ונמצא דהם ע"כ מפרשים כתוס' דזהו פלוגתת אביי ורב אדא שם והם נקטו כאביי דוקא, וצ"ב.

הרב א . ז. ג .

שהייה בכירה שא"א להטמין בתוכה

במש"ה מהרא"י קרלינשטיין בד' המהר"ם דלא פירש מה הדין בכירות שלנו שאין להם שום תוך, יל"ע במה עדיפי מכירות דידהו, דהא מ"מ יכול לשהות ע"ג האש עצמה, ולכאו' זה לא עדיף מכירות דידהו. ואי נימא דכירות שלנו היינו כירות דמיין לכירות שא"א להטמין בתוכם, וכפי שרצו לדקדק ברש"י דבכה"ג אין איסור שהייה. הנה בתוס' לק' מ"ח. ד"ה דזיתים, בתי' אחד בשם ר"י, כ' דכירות שא"א להטמין בתוכם מפני חומם, אין בהם איסור הטמנה, ולכאו' כ"ש דאין בזה איסור שהייה.

ובעיקר הנידון לגבי כירות שלנו שאין להם תוך, צ"ב מהיכ"ת דניבעי תוך, הא בדף ל"ז. פירש"י טעם החומרא לתוכה משום דהוי הטמנה. ובאמת עי' רש"י ל"ז. ד"ה ל"ש, שפי' דההיתר על גבה משום דלא נפיש הבלה, וצ"ב דהא טעם החומרא בתוכה לאו משום דאז נפיש הבלה, אלא משום דאז הוי הטמנה.