פורטל:מבשל שהייה והטמנה/גליונות בי מדרשא/3

שהייה בדבר המוסיף הבל

דעת רש"י דשהייה כהטמנה ולמהר"ם וסייעתו היינו דשהייה עצמה אסורה משום הטמנה, וכ' הריטב"א והמאירי דלשיטתו שהייה והטמנה הם בדין אחד, ויל"ע דלפי"ז נמצא דיש איסור שהייה בדבר המוסיף הבל, ואמאי אמרי' לעיל מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל וכו', ולא קאמר אין משהין בדבר המוסיף הבל, דהוא חידוש טפי, [ויל"ע אי איסור שהייה הוא בכל דבר המוסיף הבל, או רק על גבי הכירה, ועי' מאירי "או אפילו שלא יטמין כלל אלא שישהנה מגולה שאף בדרך זה מ"מ מוסיף הבל הוא"].

הרב ב. מ

בד' רש"י דהיתר גרו"ק דל"ח מוסיף הבל ובד' ב"ש

רש"י מפרש [כ. ד"ה קטום ועי' בסוגיין בד"ה עד ובד"ה או] דטעם ההיתר בגרו"ק משום דל"ח מוסיף הבל, [ונחלקו הראשונים בדעתו אי כוונתו כפשטו דאין מוסיף הבל, ונידון דידן הוא לפי דרך זו], ובטעם ב"ש פירש"י בב' אופנים א' משום חשש חיתוי ב' משום מיחזי כמבשל, וצ"ב דאי גרו"ק ל"ח מוסיף הבל, נמצא דלב"ש אסור שהייה בע"ש בדבר שאין מוסיף הבל וכ"ש בהטמנה, ולא מצינו מ"ד דאוסר הטמנה מע"ש בדבר שאין מוסיף הבל, [ואי נימא דב"ש ס"ל דגרו"ק חשיב דבר המוסיף הבל א"ש, אך צ"ב לפרש דפליגי אי חשיב מוסיף הבל, ויש לפלפל בזה].

הרב בנציון מן

י"ל לחדש דב"ש דאוסרים תבשיל בגרו"ק דזה רק בכירה דיש בה גחלים ואע"פ שגרו"ק, אך בסתם דבר המוסיף הבל, אסרו רק הטמנה מע"ש, א"נ דרק בכירה יש מיחזי כמבשל משא"כ בשאר דברים המוסיפים הבל י"ל דלא מיחזי כמבשל.

אי חשש חיתוי דשהייה משום חשש איסור מבעיר או חשש מבשל

יש לחקור אי חשש חיתוי דשהייה משום חשש איסור מבעיר או חשש מבשל, והנה לכאו' מצד איסור מבעיר ודאי איכא, אלא שיש לדון מצד חשש מבשל.

והנה לרבנן דחנניא דיש איסור שהייה במאב"ד ואפי' במצטמק ויפה לדעת חלק מהראשונים, וכמש"כ תוס' לק' ל"ז. ד"ה חמין, [ודלא כרי"ף לק' ל"ז: דף ט"ז: מדפה"ר ור' יוסף ב"ר משה שהו' בהגהמ"ר בסוגיין], ולכאו' דכמאב"ד או עכ"פ בכל צרכו ל"ש שוב בישול [להחולקים על הרמב"ם וסייעתו וס"ל דאין באח"ב בכמאב"ד] וע"כ דבזה החשש הוא רק משום מבעיר.

[ויש שרצו לדון דדילמא בכמאב"ד באמת דין השהייה הוא כדין שהייה בדבר המוסיף הבל שאסור רק אטו הטמנה ברמץ, וזה דוחק, ובפרט שאין הכרח לומר כן].

ועי' מאירי ריש ל"ז. דפי' חשש חיתוי משום מבעיר, וכן יעוי' פמ"ג סי' רנ"ג משב"ז סוסק"א שמא יחתה שייך ביה ומבעיר הגחלים.

ויש להעיר לפי"ז מה שדקדקו בלשון רש"י כ. ד"ה קטום ובלשונו' עוד הרבה ראשונים דגדר שהייה דהוי כמבשל [ועי' להלן בנידון בגדר שהייה], דלכאו' הא כל הגזירה בשהייה משום מבעיר ולא משום מבשל כלל.

הרב יצחק שטרסברג

בנידון בגדר שהייה אי גדרה דהוי כמבשל

ידוע לדקדק מרש"י כ. ד"ה קטום [ובגליונות קודמים הבאנו כן בשם הרח"ע קלאר] דגדר שהייה ענינה מישך שייך לבישול דכתב דל"ח אם מתבשל והולך. אמנם אי"ז מוכרח דאין כונת רש"י להל' בישול אלא כונתו דלא איכפ"ל דבמציאות מתבשל ויש כאן שהייה.

ועוד ראיה הביאו מהר"ן שכתב דבתוכו אסור משום מחזי כמבשל ומשמע דענין שהייה שייך לבישול.

וגם זה אינו מוכרח דיתכן דלעולם עיקר שהייה אי"ז משום מבשל אלא דבתוכה יש איסור חדש משום מיחזי כמבשל כיון שמניח קרוב לאש.

והנה במה שהביאו מהר"ן ור"ל דזהו איסור חדש דמיחזי כמבשל, יש לצדד כן דא"כ גם נביא ראיה מב"ש לטעם הב' דרש"י, וכן נביא ראיה מכל דוכתא דאסרי' שהייה משום מיחזי כמבשל. ובאמת דילה"ק דלב"ש נמצא דיש איסור הטמנה בע"ש בדבר שאינו מוסיף הבל ואפי' איסור שהייה בדבר שאינו מוסיף הבל, [עי' בגליון בי מדרשא ב' בהערה זו] ואפ"ל בדרך אחד דאיסור דב"ש הוא איסור בפנ"ע של חשש חיתוי או מיחזי כמבשל, ועוד ר"ל לפי"ז דאיסור זה הוא רק בכירה ולא בכל דבר ואפי' בדבר המוסיף הבל, וזה מסייע להנ"ל דמיחזי כמבשל שכ' הר"ן הוא איסור בפנ"ע.

גם יש להקשות לדידן דנמצא דאסור לשהות מע"ש בדבר המוסיף הבל, ואמאי אמרי' בגמ' ל"ד. מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל וכו', והרי אפי' שהייה אסור.

ואפ"ל דאה"נ דאיסור שהייה זהו דווקא בכירה, [ואע"פ שע"ג הכירה אי"ז נחשב שהייה ע"ג גחלים ממש אלא בדבר המוסיף הבל], דיש איסור מיוחד בכירה וכיו"ב שיש בהם גחלים, משא"כ בשאר דברים המוסיפים הבל.

עוד מו"מ בהנ"ל

נסתפק הביה"ל בקש וגבבא בזמן שבוער אי חיישי' שמא יחתה או לא וטענתו דכיון שכל הטעם משום דאין מה לחתות הכא ל"ש, ולכאו' לפי רש"י דהטעם משום מוסיף הבל עולה דבכה"ג ודאי יהיה אסור כיון דאין לך מוסיף הבל גדול מזה בשעה שדולק האש.

הרב משה קסלר

אמנם נידו"ז תליא בהנ"ל בנידון בדעת רש"י בדין שהייה בדבר המוסיף הבל אם אסור, או דדווקא בכירה ומשום שיש בה גחלים ממש, ולפי"ז קש וגבבא כיון דלעולם ל"ש חיתוי דומה לדבר המוסיף הבל גרידא, דאולי אין בזה איסור שהייה.

עוד י"ל באופן מחודש דבקש וגבבא כיון שאינם מוסיפים הבל כל הזמן רק זמן קצר כשדולקים, אין בהם איסור שהייה, [ודומה קצת למש"כ המאירי דעוממות והולכות, והכא עדיף מזה כיון דלעולם כל זמן שמוסיפים הבל ל"ש חיתוי, ואילו שם שייך חיתוי ורק מ"מ הולכות].

תגובות לגליונות קודמים

טעם החומרא דלתוכה טפי מעל גבה

במשה"ק על רש"י ל"ז. ד"ה ל"ש, שפי' דההיתר על גבה משום דלא נפיש הבלה, וצ"ב דהא טעם החומרא בתוכה לאו משום דאז נפיש הבלה, אלא משום דאז הוי הטמנה, וכדפירש"י שם. נראה להוכיח מקו' זו, כמו שר"ל בדעת רש"י דיש ב' מיני הטמנה א' בדבר המוסיף הבל ב' מטמין ברמץ ממש, ומש"כ דגם לחנניא אסורה הטמנה היינו דוקא במטמין ברמץ ממש, [ובזה יישבו קו' הראשונים סתירה ברש"י בדין הטמנה לחנניא], ולפי"ז זה תורף ד' רש"י, דמחלק בין תוכה לעל גבה, דשניהם מיירי בהטמנה, ורק דבתוכה חמיר טפי משום דמטמין ברמץ ממש. יש להעיר על תי' זה, דאכתי לא הו"ל לרש"י לחלק בין נפיש הבלה ללא נפיש הבלה, אל רק בין מטמין ברמץ ממש, דאז חיישי' טפי לחיתוי משום דמטמין בגחלים, ושאני ממטמין על גבה דהוי רק כמטמין בדבר המוסיף הבל דאסור אטו הטמנה בגחלים.

בנידון בכירות שלנו שאין להם תוך

במש"ה מהמהר"ם דיתכן דכירות שלנו שאין להם תוך אין בהם איסור הטמנה, ילה"ק דהא לעיל יח: גבי בישרא אגומרי, מבואר דיש להחמיר טפי כשהגחלים אינם מכוסים ואע"פ דמיירי באופן שאינם באיזה כירה או תנור שיש להם תוך.

י"ל דשאני התם דצולה הבשר ע"ג האש ממש, משא"כ בנידון המהר"ם מיירי שמניח הקדירה ע"ג האש שיש דבר מפסיק בין תבשיל לאש, [ומש"כ תוס' שם לחלק בין קדירה מלאה עססיות לתוך התנור מההיא דאין צולין בשר וכו' דס"ד דבקדירה ל"ש חשש חיתוי כיון שיש דבר המפסיק בינה לאש, אי"ז ראיה למשנ"ת, דשם כיון שהקדירה מפסקת בין הגחלים לתבשיל, נמצא דהגחלים מכוסים גם ע"י התנור מהצדדים, וגם שיש דבר המפריד בינם לאש, משא"כ בכירות שלנו שיש רק דבר המפסיק בין הקדירה לאש, אבל מהצדדים שפיר יכול לחתות].

חלק מהדברים הם מהרא"י קרלינשטיין

הנה האגודה נ"ג הביא וז"ל: עוד הקיל רבינו אב"ן בצפנת פענח דשרי להטמין הקדירה אפי' בגחלים ובאבנים סביב הקדרה, וראייה מדתנן אין צולין בשר וכו' ובית הלל מתירין עם השמש ומוקי לה בבישרא אגומרי, וכיון דעשה מחיצה באבנים סביב הקדרה אין דעתו לאכול הלילה ולא יחתה. ולד' הרא"י קרלינשטיין בלא"ה ל"ש הכא חומרא דבישרא אגומרא.

עוד יש לטעון דהנה האו"ז ח"ב הל' ע"ש סי' ח', מוכיח מבישרא אגומרא דלא כפי' ר"ח (ל"ז. ד"ה ושיהוי) דהיתר שיהוי דחנניה, דוקא בקדירה המונחת ע"ג רגליים, אבל ע"ג גחלים עצמם אסור, דהוי הטמנה בדבר המוסיף הבל, והרמב"ן במלחמות לק' ל"ו: ד"ה ומה, כ' לדחות דבבשר וביצה ל"ח לחיתוי, כיון שאם יחתה יחרך הבשר, [אמנם בד' רה"ג ל"ש לומר כן, שהרי הוכיח ממתני' דאין צולין, דהלכה כחנניה], וצ"ל להרמב"ן דבבשר וביצה נעשה שווה לשהייה, וע"כ חיישי' לחיתוי, ואסור, ואין הכונה דל"ח לחיתוי כלל, [ולפי"ז יש להתאים גם ד' רה"ג אם דחיית הרמב"ן].

והנה הפמ"ג סי' רנ"ד א"א סקי"ב, כ' בד' הב"י לדחות, דרק בקדירה אסור ע"ג גחלים עצמם, כיון שדפנות הקדירה מתחממים ע"י האש שתחתיה, והוי הטמנה בקדירה, וזה היפך מה שר"ל דקדירה קיל טפי.