פתחי תשובה/אבן העזר/ד
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הולד כשר. ע' בס' יערת דבש ס"א דרוש י"ז מ"ש שם וז"ל ידוע מ"ש בגמ' לכמה דיעות כותי הבא על בת ישראל הולד ישראל אלא שנקרא ממזר ולמ"ד הולד כשר הולד כותי אבל למ"ד הולד ממזר הרי הוא ישראל רק ממזר וא"כ דריוש שהיה בן אסתר היה ישראל רק ממזר כו' עכ"ל. ובתחילת ההשקפה תמהתי מאד מה ראה על ככה לומר דלמ"ד הולד כשר הולד כותי ומשום הכי הוצרך להסמיך הדרוש שלו רק אליבא דמ"ד הולד ממזר דהוא דלא כהלכתא דהא אנן פסקי' דהולד כשר ובאמת מסתימת כל הפוסקים נראה דהולד כשר והוא ישראל גמור. הן אמת דפסקי תוס' פרק עשרה יוחסין סי' קמ"ב כ"כ אך בדברי התוס' שם דף ע"ה ע"ב בד"ה ור' ישמעאל אין הכרח לזה כמ"ש מהרש"א שם וגם כתב שדברי רש"י סתרי אהדדי בזה ע"ש וע' עוד במהרש"א יבמות ט"ז ע"ב בד"ה אמוראי ודוק. ואם כי אין משיבין על הדרוש אך דבר זה לא נצרך כלל לענין הדרוש שלו דאדרבא יותר היה נכון דרושו אליבא דהלכתא דהולד כשר וגם הוא ישראל. שוב ראיתי בס' שעה"מ פט"ו מהא"ב דין ג' האריך הרבה בדין זה וכתב שם ליישב הסתירה בדברי רש"י שהקשה מהרש"א הנ"ל דלעולם דעת רש"י דהולד ישראל ומ"ש בפרק האומר דף ס"ח דהולד כשר ע"י שנתגייר לא כ"כ אלא לפום מאי דס"ד התם דכל היכא דשדי' ליה בתר ישראל הולד ממזר כו' אך דברי כן תוס' סתרי אהדדי והאריך עוד בזה ובסוף דבריו הביא ראיה עצומה דהוא ישראל גמור מסוגיא דבכורות דף מ"ז (ובי"ד סי' ש"ה סי"ח) דמבואר שם דחייב בפדיון ואי היה צריך גירות אמאי חייב בפדיון הא בבניך כתיב אלא ודאי דכשר לגמרי והרי היא כישראל גמור ע"ש:
ושוב מצאתי בתשו' חמדת שלמה סי' ב' ג' פלפול גדול בדין זה. ודעת מליסא ז"ל דהיה צריך גירות כפשטות לשון רש"י בקדושין ס"ח ע"ב ד"ה לימא קסבר רבינא ומה שתמה מהרש"א דדברי רש"י סתרי למ"ש בדף ע"ו בד"ה ופרכינן כתב הוא ז"ל ליישב בטוב טעם ולחלק בין נולד מן העכו"ם לנולד מן העבד דאין לו חיים. אלא דאעפ"כ אסור בממזרת דשאני גירות דידיה מעכו"ם גמור ואין לדמותו לגרים דעלמא וראיה לזה מבכורות מ"ז (שהזכיר השעה"מ הנ"ל) והטעם לפי המבואר ביבמות ס"ב דרק בגיותן אית לעכו"ם חיים. אבל בגירותן ל"ל חייס ולפ"ז גירות צריך משום דכל זמן שלא נתגייר עדיין נתייחס אחר אביו אבל כשמתגייר תו לית להו חיים וממילא אחר הגירות שדינן ליה בתר אימיה והוי כישראל גמור ודינו כבכור ישראל וחייב בפדיון ואסור בממזרת ג"כ מה"ט. והגאון בעהמ"ח ז"ל האריך לחלוק עליו וכתב דמרש"י הנ"ל אין ראיה לפי המסקנא ועתוס' פ' החולץ דף מ"ז מוכח אדרבא דא"צ גירות וגם מוכח כן משיטת הרי"ף והרמב"ם דפסקי בכותי ועבד הבא עב"י דהבת אינה פגומה לכהן ואי הוי צריכה גירות וודאי הוי פגומה לכהונה וכן מבואר בפשיטות מדברי הרא"ם פרשת אמור ומדברי הרמב"ן וחכמי הצרפתים שהביא שם וכן מבואר מגדולי האחרונים הב"ש רסי' ד' והט"ז והש"ך ביו"ד סימן רס"ח סעיף קטן וי' דאי דהכי הלכתא דאין צריך גירות ע' שם. גם בתשובת נודע ביהודה תניינא סימן ק"ן מבואר שתופס בפשיטות דאין צריך גירות ובעדת ישראל מתחשב לכל דבר שבקדושה ע' שם וכן נראה דעת הגאון בעל תפארת למשה ביורה דעה סימן רס"ז הבאתיו בפ"ת שם ס"ק י"א מדמתיר למוהלו בשבת עיין שם וכן מבואר בתשובת ברית אברהם סימן ב' אות ב' וסימן ו' אות ו' ע"ש מ"ש בזה:
(ב) אלא שפגום. ע' בתשובת משכנות יעקב סימן ב':
(ג) לכהונה. עבה"ט מ"ש ע"כ בדיעבד אין מוציאין (וע' באה"ג אות י') וע' במל"מ פי"ז מהא"ב סוף דין ז' שהזכיר שם דברי ה"ה בפט"ו דין ג' שכ' וז"ל הרמב"ן העלה הדבר בספק וכ' דאם נשאת אין מוציאין אותה מידו והולד ספק חלל עכ"ל ותמה עליו המל"מ דהא למ"ד הולד פגום דבר תורה הוא דהא מק"ו מאלמנה מייתינן לה וכיון שנסתפק הרב הלכה כמאן הו"ל למיזל לחומרא כדין ספק גרושה או ספק זונה שפסק הרמב"ם דמוציאה בגט וכ' ה"ה שזה פשוט דספיקא דאורייתא הוא וא"ל דס"ל להרמב"ן דמדרבנן הוא וק"ו לאו דוקא דא"כ למה הולד ספק חלל כו' יעו"ש שהניח בצ"ע וע' בס' יש"ש פ' החולץ שתמה עליו כן. וע' בס' שעה"מ עט"ו מהא"ב דין ג' שכ' ליישב זאת עפמ"ש בתשובת מהריב"ל ח"ד סימן י"ט שנסתפק שם היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא באיסור ערוה קצתם אומרים שהיא אסורה לבעלה וקצתם אומרים שהיא מותרת אי אזלינן בתר המחמיר כיון דהוי דבר ערוה או דילמא כיון דכופין אותו לגרש אזלינן בתר המיקל כי היכא דלא ליהוי גט מעושה כו' יעו"ש מעתה י"ל דהרמב"ן ז"ל תופס לשון אחרון של מהריב"ל וס"ל דדוקא בספק גרושה דמציאות כגון ספק קרוב לו וכיוצא מוציאין אותו בע"כ כיון דס' דאורייתא הוא וד"ת מוטלת עליו לגרשה הו"ל גט מעושה כדין אבל הכא דמספ"ל הלכה כמאן אין מוציאין אותה בע"כ כיון דאם הלכה כמאן דמיקל הו"ל גט מעושה וזהו שדקדק הרב ז"ל אין מוציאין אותה מידו ולא כתב לא יוציא לאשמעינן דדוקא בע"כ הוא דאין מוציאין מידו עכ"ד ע"ש. וע' עוד מדין זה בתשובת ברית אברהם מסי' א' עד סי' ט' וגם בתשובת נחלה ליהושע סי' י"א:
(ד) אפי' לכהונה. עבה"ט סק"ה וע' בס' היד החזקה בדיני ספק דאורייתא סי' א' סעיף ד' שכ' עליו דשלא כדת השיג על הב"ש וגם הקושי' של חידושי ב"י אינו כלום דל"ש הק"ו בסיגנון זה דהיא הנותנת הואיל דבאי כותי ועבד לא תפסי הקידושין לכך אין הולד פגום. והראיה דהרי מאן דסבר דכותי ועבד הבא עב"י הולד כשר אף לבא על אשת ישראל אף אם ישראל בא על אשת חבירו הולד ממזר אלמא דיש סברא ג"כ איפכא הואיל דגבי כותי אין קדושין תופסין עדיף לגבי ולד כו' ע"ש:
(ה) היא מותרת. עבה"ת ועיין בתשובת ברית אברהם סי' ו' אות י' מ"ש בזה:
(ו) ומואבי ואדומי. עיין בשאילת יעבץ ח"א סי' מ"ו מ"ש בזה:
(ז) דכל דפריש. ע' בס' שעה"מ פט"ו מהא"ב דין כ"א שכתב דמשום הכי אצטרכי לטעמא דכל דפריש לענין שיהא מותר לבא בקהל אפי' מדרבנן אבל מדאורייתא בלא"ה שרי דעמוני ודאי הוא דלא יבא אבל עמוני ספק יבא כדאמרינן גבי ממזר עש"ב:
(ח) באיסורו עומד. עבה"ט בשם מרדכי ועיין בס' בר"י שהאריך בזה:
(ט) בעלה במדינת הים. ע' בתשובת ברית אברהם סי' פ"ו אות י"ז מ"ש בזה:
(י) הולד ממזר. עמ"ש לקמן סימן קנ"ח סק"ג:
(יא) יותר מי"ב חדש. כתב בר"י ואם אשתהי יותר תלתא יומא לית לן בה דשמא לא קלטה עד יום השלישי הרב גן המלך סימן קכ"ח אבל הרב מהר"י זאבי חקק וחצב מלשון הרמב"ם ולשון מרן דלא מנינן י"ב חדש אלא מיום הפרישה עכ"ד ע"ש:
(יב) דאמרינן אשתהי עבה"ט ועיין בס' בר"י אות ז' שהביא דמהרש"ל ביש"ש פ' הערל סימן כ"ט שקיל וטרי טובא להעמיד ההלכה כרבה תוספאה וכן הביא בשם מהרי"ל ע"ש (ע' בתשובת רבינו עקיבא איגר ס"ס צט העתיק שם לשון מהרי"ל בזה ומה שתמה הכנה"ג עליו והוא ז"ל כתב לפרש דבריו ולהסיר תמיהת הכנה"ג מעליו) וכתב עוד הרב בר"י אות ח' דמ"ש בס' גן המלך סי' ק"ל באשה שהלך בעלה למדה"י וילדה תיכף לפרישתו ואחר כמה חדשים (לז' או ט') ילדה עוד תלינן לומר שהוא מן הבעל ומכשרינן ליה דאף דאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת מ"מ מיעוטא יש דמתעברות עובר שני אין לסמוך עליו דלכל השיטות אין חוזרות ומתעברות ולד קיימא ואין כאן אפי' מיעוטא ולכן הולד ממזר וגם בס' יד אהרן תמה עליו בזה ע"ש. ובאות ט' שם כתב אמנם אשה שטבלה אחר הפסח ואח"כ הלך בעלה למדה"י וילדה בעשי"ת ושוב ילדה עוד בשבת הגדול לפום ריהטא נראת דיש מקום להכשיר הולד דיש לתלות דאחר הפסח כשטבלה נתעברה תאומים והאחד נולד לז' חדשים והשני אישתהי עד י"ב חדש ויש ראיה דאמרינן אישתהי בכה"ג מסוגיית נדה דף כ"ז ועמ"ש התוס' ד"ה אלא ועמ"ש הרשב"א והר"ן בחידושי נדה דף כ"ה והדבר צריך ישוב ע"ש (ועיין בתשובת חתם סופר סי' ה') ועיין בתשובת נו"ב תניינא סימן פ' ע"ד האשה אשר ילדה תאומים לט' חדשים מלאים שבעלה בעל אותה ונסע ממנה ובכלות ט' חדשים ילדה תאומים ולכן הבעל חושש שזינתה מחמת שמצא בספר דרוש שאי אפשר לתאומים להתעבר מביאה אחת. וכתב הנה הבעל הזה עונו ישא וחושד בכשרה ודברי הדורש הבל הוא ונגד כמה מקומות בש"ס ואדרבא נהפוך הוא שא"א להתעבר תאומים בשני ביאות זה אח"ז שיהיו שניהם בני קיימא כו' עיין שם:
(יג) ודוקא שלא ראו בא כו'. דין זה הוא מתשובת מיימוני להלכות אישות סי' כ"ה שכ' על עובדא דידיה וז"ל ובנד"ז אילו היה עידי כיעור נראה דכל אפין שוין שהיא אסורה לבעלה דכיון שיש עדים שראו דבר מכוער וילדה כמו כן לסוף י"ב חדש בהא ודאי לא אכשר רבה תוספאה דכיון דאיכא עידי כיעור לא אמרי' אישתהי עכ"ל ע"ש. ושם לא הי' השאלה לענין הולד כי הולד לא הי' בעולם ולא הוצרך לדון עליו רק לענין האשה אם מותרת לבעלה אך מדכתב בהא ודאי לא אכשר רבה כו' ממיל' מבואר הדין שכ' הרמ"א ז"ל כאן לענין הולד דחיישי' ליה. וכן מדברי הרמ"א בכאן שכ' לענין הולד דחיישי' ליה דלא אמרי' אשתהי בכה"ג ממיל' מבואר הדין שכ' בתשובת מיימוני לענין האשה דאסורה לבעלה (ומיהו יש לדחות דזה אינו מבואר כ"כ דלענין האשה איכא ס"ס להתיר דשמא אישתהי ומבעלה נתעברה ואת"ל מאיש זר אכתי שמא באונס משא"כ לענין הולד אין חילוק בין אם נבעלה ברצון או באונס וע' בתשובת נו"ב תניינא סי' י"ט) ועמ"ש לקמן בסמוך ס"ק י"ד ובסי' י"א ס"ח י"א:
(יד) דבר מכוער. ע' בתשובת רבינו עקיבא איגר סי' צ"ט שכ' מדסתם הרמ"א ולא ביאר לנו מה נקרא כיעור ומה גבול יש לו משמע דסמך על הכיעור דבסי' י"א וכן מבואר להמעיין בתשו' מיימוני שם דהדבר ברור דכל כיעור דלא מתסרא להשאלתות לא מתסרא גם בהצטרף ריעות' דילדה ליב"ח. ומה"ט נ"ל ברור ג"כ דבנתיחדה בדרך איסור וילדה ליב"ח דלא אסורה דהא בשביל יחוד לחוד לא מיתסר' להשאלתות כו' אולם מלישנא דהב"ש ס"ק י"ח שכ' הטעם דבדבר מכוער אסורה בילדה ליב"ח דלא אמרי' אשתהי אלא כשיש לה חזקת כשרות משמע דכוונתו כיון דעשתה שלא כדין אתרע חזקת כשרותה ולענ"ד א"א לומר כן כו' ע"ש. וכ' עוד דמה דמשמע מדברי הרמ"א כאן דכל כיעור המוזכר בסי' י"א אסורה בילדה ליב"ח והיינו אף כיעור דיוצאים ממקום אופל יש לפקפק דהא מרא דהאי שמעתא הוא מהר"ם בתשו' מיימוני שם ואיהו ס"ל דכיעור דאופל לא הוי בכלל כיעור (ע' ברא"ש פ"ב דיבמות) א"כ היה לנו להקל בכיעור דאופל עם ילדה ליב"ח. והגם דמי ירום ראש להקל נגד דעת הרמ"א ז"ל אך עכ"פ הותרה הרצועה לדון במה דאפשר דלא הוי בכלל אופל כו' ע"ש ובסי' ק' דהגאון בית מאיר פקפק עליו ובסי' ק"א השיב לו הגאון רע"ק ז"ל ומסיים וז"ל אך להיות שמעכ"ת מפקפק בדבר דאפשר דבכל כיעור דעלמא ואפי' ביחוד בדרך איסור בילדה ליב"ח י"ל דאסורה חלילה לי להקל נגדו עכ"ל:
(טו) לא אמרי' דאישתהי. ע' בתשובת רע"ק איגר שם בס"ס ל"ט שכ' וז"ל גם מה שפרסה נדה אחרי שהלך בעלה ממנה דבזה כתב מעלתו דבכה"ג יש לאוסרה בילדה ליב"ח כו' לענ"ד הרי מבואר להדיא במתני' פ"ק דנדה דמעוברת משהוכר עוברה הוא דמסולקת דמים ולא קודם לכן ולהדיא כתב הכנה"ג בשם הרדב"ז ח"א סי' י"ב דאם טוען הבעל שאינו בנו שכשהלך הניחה בנדתה ומודה שקודם וסת בא עליה. אם אין בין ביאה אחרונה שמודה הבעל ללידת הולד יותר מיב"ח הולד כשר ע"ש (וכ"כ עוד שם בסי' קכ"ח דמה שפרסה נדה אין זה ראיה כלל לו' שאינה מעוברת. והוסיף שם עוד דאף דעינינו רואות בנשי דידן דמיד כשנתעברו מסולקות דמים ונשתנו הטבעים מ"מ הא חזי' בי"ד סי' קפ"ט וק"צ שנזכר שם מעוברת משהוכר עוברה ולא נזכר רמז באחרונים שלדידן אף בלא הוכר עוברה כן ע"ש וע' עוד בזה בתשו' נו"ב סי' ס"ט יובא בקצרה לקמן סי' קנ"ו סק"ה עמ"ש בפ"ת ליו"ד סי' קצ"ד דסק"ג) . וכתב עוד דמ"ש בתשובת יד אליהו סימן פ"ד דדוקא בילדה ליב"ח מותרת אבל בילדה ליו"ד או לי"א חדשים אסורה דאינו משתהי רק לט' חדשים או ל"ב חדשים. לענ"ד א"צ לחוש לדבריו דהרי הח"מ וב"ש משפט פשיטא להו להכשיר בילדה לי"א חדשי' והכי דייקא גם לישנא דהרמב"ם וכן מבואר מדברי מהרי"ל שהובא בכנה"ג ע"ש:
(טז) וחיישינן ליה. עיין בתשובת רע"ק איגר ס"ס ק' בתשובת הגאון בעל בית מאיר שמצדד להתיר הולד בעובדא שנשאל עליו (יובא לקמן סימן י"א ס"ק י"א דילדה קרוב לי"א חדשים והיה עדות על ענייני כיעור אך לא עידי כיעור ממש) וכ' הגם דמצד שלא היה עידי כיעור ממש קשה להתיר דאפשר מדלא כתב הרמ"א לעיין בסימן י"א מה נקרא כיעור רק כ' סתם אבל אם ראו בה דבר מכוער אפשר דר"ל כל הנקרא כיעור בעיני העולם. עכ"ז נראה בגוף הדין לא גרע מדין פרוצה ביותר דמבואר שם (לקמן סעיף ט"ו) דחוששין אף לבנים ומ"מ היא נאמנת כו' ה"ה בזה אם האם מעידה שלא בא עליה אדם חוץ מבעלה והוא ודאי מבעלה נאמנת להכשירו. ומ"ש הר"ם בתשובת מיימוני בהא לא אכשר רבה היינו ע"ד הנאמר בגמ' סתם עבד עובדא ואכשר דמשמע בלא בדיקת אם ואפי' מתה בלא בדיקה ע"ז גזר אומר דלא היה מכשר בסתם אבל בעמידה לא. ובעובדא דהר"ם לא היה הולד בעולם ללון עליו ולא נחית לבאר. ושוב דחה היתר זה (דהא הט"ז הקשה שם כיון דאינה נאמנת לגבי נפשה כ"ש לגבי הולד כו' אלא דבספרו בית מאיר כתב ליישב ולחלק דגבי דידה הוי ריעותא כמו ברי וברי אבל לגבי הולד אף דפרוצה ביותר שייך הברי דיודע' שולד זה מבעלה ולפ"ז בנ"ד בכיעור וילדה ליב"ח דל"ש כן אינה נאמנת לגבי הולד כמו דלא מהני להכשיר עצמה) אך כתב דעדיין יש מקום להכשירו ע"פ דברי מהרי"ו הובא בב"ש ס"ק מ"ג דהיינו מפני שיש בעובר ס"ס דהא אף עם ע"כ מידי ספק לא נפיק דשמא מבעלה כדדייק לישנא דהרמ"א דחיישינן ליה ואת"ל מזנות שמא מעובד אלילים דהולד כשר כו' והאריך בזה וכתב בסוף דמדברי הר"מ הנ"ל אין ראיה מדלא היה בנידון דידיה לדון על הולד ולא נחית לדבר זה ואך כתב שלא היה רבה מכשיר בפשוט מטעם דאישתהי לחוד והרמ"א ז"ל נגרר בתרי' לכתוב סתם חיישינן ליה ואפשר דנ"מ בעיר שכולה ישראלים או שאין רגל הכותים מצוי ברחוב ישראל ולא רגל ישראל ברחוב הכותים. ומכ"ש בנ"ד שלא היה עידי כיעור ממש כו' ע"ש (ובסוף התשו' שם כתב וז"ל תו יש ספק אתי אם אפשר לפסוק דין פסול קהל האידנא ע"פ העדים שעליה מפני שהוא כמו שלא בפניו ופיסול קהל ודאי הוי דיני נפשות ממון עש"ך בח"מ סי' ל"ח ות' מהרי"ט ח"ב סימן ל"ו ותשובת הרמ"א סימן י"ב ותשובת פני ארי' סימן ק"ט עכ"ל): ושם בסימן ק"א בתשובת הגאון רע"ק ז"ל כתב שהוא כיון ג"כ לכל דבריו דדינא דהיתר הולד הזה (אך בקצת סברות נטה דעתו) והוא מחזק גם היתר הא' מצד בדיקת האם דמהני להכשיר הולד (כי מה שדחה אותו הבית מאיר אינו מוכרח די"ל דהא דלא מהני לגבי נפשה אין הטעם דהוי כברי וברי אלא דנסתלקה חזקת כשרות שלה וא"כ לגבי הולד דלא בעי חזקת כשרות כמבוא' מדברי הרמב"ם והש"ע לקמן סכ"ט י"ל דנאמנת) ובפרט אחרי דיש ג"כ ס"ס שמא מבעלה ושמא מכותי דעתה בכל עיירות הוי רוב אינה יהודי פשוט יות' להתיר מכח ברי וס"ס כו' ובפרט בנ"ד דליכ' כיעור ממש רק עוברת ע"ד דבזה סברתי לומר דמודה הר"מ דכשר אלא דרו"מ מפקפק בדבר ואין רצוני להקל נגדו (כנזכר לעיל ס"ק י"ד) עכ"פ יש להסתייע להקל בצירוף היתרים הנ"ל ע"ש. ובסי' ק"ב חזר והשיב לו הגאון בעל ב"מ והוא מפקפק על היתר דברי לחוד וכתב שם וז"ל ועם כל זה אני על משמרתי אעמוד להכשיר הולד ואף שאח"כ ראית' מתשובת אורים גדולים הביא שם בשם מהר"ם מינץ דאפילו ברוב א"י אצלה תלינן בישראל המיעוט ולא בא"י ות"ח אחד משיגו והמחבר עצמו רוצה להסכים עם מהרמ"מ ומאריך בראיות הנה כל ראיותיו נופלים למה דביארתי דדין ארוסה איירי בעיר שכולה ישראלים או באופן דליכא לספק בא"י אבל מה"ת להמציא סברא כזו למתלי בישראלים ולא בכותים שפרוצים (עמ"ש לקמן ס' כ"ט ס"ק ט"ל כו' עכ"ל. ושם בסי' ק"ג בתשובת הגאון רע"ק ז"ל שנית. האריך עוד בזה וכ' בסוף וז"ל אולם מה דנראה מדברי מעכ"ת להקל בס"ס דאינם יהודים אא"כ בעיר שכולה ישראלים דמשמע מדעתו אף ברוב ישראלים הוי ס"ס. בזה לענ"ד צ"ע לדינא כיון דדעת הרשב"א והריטב"א אף היכ' דהספק אם אזלא איהי לגבי' מקרי רוב א"כ י"ל דלא הוי ס"ס. עכ"פ אם הוא רוב א"י דעתי מסכמת למעשה להכשיר הולד בקהל עכ"ל. ועיין שם עוד בסי' ק"ו מה שפלפל בענין הנ"ל עם הגאון מהר"ר זאבל איגר. ומסיים וז"ל ולדינא עכ"פ בכיעור זוטא וע"י ברי שלה ובעיר שרובה א"י כמו נ"ד יש להכשיר הולד אם יסכימו רבותי עמי עכ"ל ע"ש:
(יז) דהחדשים גורמים. עיין בס' בית מאיר. כאן ובשו"ת שבסוף ספרו סי' י' ששפך סוללה בהרבה קושיות ע"ד מהר"מ מינץ והרמ"א ז"ל. והביא שם דגם מהרי"ט ח"ב סימן ט"ו החליט לפסוק דלא כהר"י מינץ. וגם נדפס שם תשובת הגאון מר"ד טעבל ז"ל מליסא והגאון מהר"ם ברבי ז"ל שהשיבו לחזק פסק הרמ"א והוא ז"ל חזר ופקפק בדבריהם ומסיים שד"ז צ"ע רב למעשה ע"ש ועיין בתשובת נו"ב סימן כ"ב (יובא לקמן סימן י"ג ס"ק י"ח) מבואר שפוסק בפשיטות כהר"י מינץ והרמ"א ז"ל ע"ש. (גם בתשובת חתם סופר סימן ו' נדון כזה ממש באשה שנשאת ט"ו סיון ונבעלה שנית סוף סיון וילדה בת תחלת כסליו והעם מרננין שנבעלה קודם נישואין אך הוא והיא מודים שלא נגעו זה בזה מקודם וע"כ נבעלה לאחר וטוען הבעל מקח טעות ורוצה לגרשה ונשאל אי אמרי' בזה שיפורא גרם כהכרעת רמ"א ז"ל. והאריך בזה ומסיק וז"ל העולה מכל הנ"ל דלא מבעיא אם נבעלה שנית סוף סיון וילדה תחלת כסליו דתלינן בכשרות אלא אפי' לא נבעלה אלא ביאה ראשונה בסיון מ"מ יפה כתב בתשובת נו"ב (סימן כ"ב שהובא בסי' י"ג שם) דבזה"ז ליכא לסמוך אהך סברא (דאין אשה מתעברת מב"ר) ועוד דמיעוט' עכ"פ איכא ואין לומר א"כ ה"ל תרי רובא להחמיר רוב נשים אין מתעברות מב"ר ורוב נשים היולדות לז' אינן יולדות לה' חדשים מ"מ איכא כאן חזקת כשרות וצדיקות דאתיא מכח רובא רוב ישראל כשרים הם וחזקה כאן נמצא כאן היה וחזקת הגוף דהשת' היא דנבעלה וכדאי הם הגאונים הנ"ל לסמוך עליהם ואיתת' ובתה שתיהן כשרות ומ"מ אי היה מזדמן ענין כזה באיסור דאוריית' שהוא מיד מזומן לפנינו הייתי מצריך עוד שיהוי ומיתון קודם גמר דין עכ"ל: ושם בסימן ז' ע"ד כהן ששידך נערה מרחוק ולסוף באתה אל מקומי ואחר זמן נשאה ולאחר ב' חדשים ילדה בן קיימא וכבר חיה ל' יום והיא והוא מודים שהולד ממנו כי אמר שבא עליה בכ"ח ניסן והיא ילדה בשלשים של כסליו שהוא א' דר"ח טבת ויש מערערים ואומרים שלא באו זה לזה אלא בד' אייר ולפי דבריהם הוא בן ח' מכל צד אפילו נימא שיפור' גרים ויולדות למקוטעין וא"א שיחיה שלשים אם לא ע"י אשתהי וזה לא אמרי' אלא להחזיק אשה בכשרות דלא נימא זינתה ע' ריב"ש סימן תמ"ו ומהרי"ק סי' ק"ג אבל הכא נימ' דאפקר' נפשה מקמיה הכי כי היכא דאפקר' לגבי המשודך וכיון דאמרה מיניה ולהנ"ל היא שקר ה"ל כלא נבדקה וקשה להתיר לכהן דאע"ג דאם נשאת לא תצא אפילו בר"פ מ"מ בעיא שתאמר לכשר נבעלתי והכא לא אמרה מידי דבדבור' מיניה אתחזק שקרא (עיין בתשובה הנ"ל סי' כ"ט יובא קצת לקמן סי' ו' סק"כ) הנה כל זה לדברי המערערים אבל המה רק מערערים ולא הכחשה גמורה שהרי הוא נאמן על עצמו לומר שבא עליה שלהי ניסן דה"ל ט' חדשים למ"ד שיפור' גרים (דאלו למ"ד לא אמרי' שפ"ג אף דיולדות למקוטעין מ"מ כאן צריך למלאות ג' חדשים החסרים וא"כ לא נכנס בחדש הט' אפילו יום אחד) אע"ג דקשה עלי מאד להכניס עצמי בהיתר זה לכהן דמהרי"ט ח"ב סי' ט"ו ובספר עצי ארזים סי' ד' והבית מאיר בתשובותיו סימן י"א כולם מפקפקים על דינו של מהר"י מינץ רבו גם החולקים ומקילים ושם בב"מ נחלקו עליו הגאון מו"ה טעבל והגאון מהר"ם ברבי ז"ל וכ' שעשה הלכה למעשה ומי יכוף להוצי' נגד אלו הגאוני' והכרעת רמ"א ולשון זה קשה מאד לע"ד הגם דבאמת כמה גאונים מקילים דאמרי' שפ"ג גם ביולדת לט' וכמ"ש הב"ש כאן בשם התוס' ואגודה ובסי' קנ"ו סק"ה בשם הרמב"ן עכ"ז הכרעת רמ"א בודאי לא כן הוא אלא דוקא ביולדת לז' אמרינן שפ"ג אבל ביולדת לט' אף דיולדת למקוטעין מצד דנשתנו הטבעים מ"מ לא אמרינן שפ"ג וכמ"ש הרמ"א ז"ל בהדיא בסי' קנ"ו ס"ד בהגה מיהו חדשי העיבור כל א' ל' יום כו' וטעם החילוק בזה מבואר בב"ח שם אות י"א וצ"ע) והאריך עוד בזה ולבסוף כתב והכלל אסיים כמו שסיים הריב"ש הנ"ל המיקל יש לו עמוד לסמוך והמחמיר תע"ב עכ"ד ע"ש) ועיין בתשובת חמדת שלמה סי' ע"ט מ"ש בזה:
(יח) ואפילו הפילה בתשרי כו'. עיין בתשובת נו"ב תניינא סי' י"ט דתהי הרבה בהוראה זו ע"ש באורך ועיין בתשוב' ברית אברהם סימן ע"ח אות ח' שגם הוא ז"ל תמה על הרמ"א בזה דמהי תיתי נתיר אותה בכה"ג נגד רוב ולדות בני קיימ' ורוב דלתשעה ילדן כו' וניחא ליה ליישב משום דנגד הנהו רובי איכ' חזקה דמזנה מתהפכת שלא תתעבר (ע"ל סי' י"ג ס"ו) ומסתמ' מבעלה מדלא נתהפכה ומסייע לח"כ וחזקת צדקות. ושם בסי' פ"א אות ט' כ' דשוב מצא בנו"ב מה"ת סימן י"ט שהקשה כן על הרמ"א (כמובא למעלה) ופלפל בזה לצרף ספק אונס והוא ז"ל כתב עליו דז"א דגם להפוסקים (לקמן סי' ש"ח ס"ז בהגה) דמהימנא נאנסתי נגד רובא דרצון דרבנן מ"מ אין להאמינה במגו דאונס דהא הרמ"א לא חילק בזה לאסור באשת כהן או בכה"ג שידעינן שמעולם היתה בעיר במקום שאי אפשר להיו' אונס (עמש"ל סי' ו' סי"א ס"ק י"א) אך עיקר הישוב בזה הוא כמו שכתבתי עכ"ד ע"ש:
(יט) שרוב בעילות. עיין בתשוב' חוט השני סי' י"ח שכתב דסמכינן ע"ז אפי' לענין ירושה עש"ב:
(כ) שהם חללים. עבה"ט בשם ב"ש שכ' אבל אם בעלה ישראל אם זנתה במזיד הבנים שתלד אח"כ כשרים אפי' לכהונה ועיין בתשובת שיבת ציון סי' ע"ה שכ' דהב"ש לא ראה דברי מהרש"ל ביש"ש יבמות פ"ד סי' ל"ח וסי' נ"ה שכ' בהדיא דאף דלא קיי"ל כר"ח ולא הוי ממזר מדרבנן מ"מ הולד פסול לכהונה אך מדברי התוס' ביבמות דף מ"ט ע"ב סוד"ה סוטה במה שכתבו לדחות דברי ר"ח מפ' יש מותרות מוכח כדעת הב"ש דאפי' לכהונה לא נפסל הולד ע"ש:
(כא) חוששין אף לבנים עב"ש ס"ק כ"ו מ"ש דסוגיא דסוטה איירי לענין איסור כהונה ועיין בת' נו"ב תניינא סי' ב' מה שקשה ע"ז ומה שתירץ בזה עיי"ש וגם בתשו' שיבת ציון ס"ס ע"ה הזכיר מזה ע"ש:
(כב) היא נאמנת. עט"ז ובס' בית מאיר ועמש"ל סי"ד ס"ק ט"ז:
(כג) בין אשת איש. ע' בתשובת בשמים ראש סי' ה' שנשאל אשת איש שעזבה דת ונשאת לישמעאל והיה לה בנים ואח"כ חזרה לד"י מהו דין הבנים שהיה אחד רוצה לומר דחיישינן שמא זינתה עם ישראל והשיב הוא ז"ל דשאין דעתו מסכמת שאם היא הוחזקה כל ישראל לא הוחזקו ואפי' אם תדמהו לההוא ארוס וארוסה ואפי' יש כאן ישראלים חשודים או עוזבים דת הולכים לביתה מ"מ בעלה משמרה ורוב בעילות אחר הבעל דהנהו רובא דפליגי ר"ג ור"י היינו היכא דזינתה אבל איש הדר עם אשתו בקביעות אחד נכרי ואחד ישראל בניו מתיחסים אחריו ע"ש. ועיין בתשו' חמדת שלמה סי' א' שאלה כעין זה במעשה (במדינת ישמעאל) באשה אחת שעזבה בעלה עגונה יותר מארבעים שנה ונתערבה בין הישמעאלים ולא התנהגה דת יהדות כלל אף שלא המירה דתה מ"מ לא היה בה לחלוח יהודית כלל ואח"כ ילדה בת והחזיקה אותה בין הישמעאלי' והבת לא ידעה מאיזה עם היא עד שקודם מות המופקרת הודיע לבתה שהיא יהודית וצותה עליה שתעמוד בד"י וכן עשתה והנה קלא דלא פסיק שהבת הזאת היא מערבי ידוע וגם מעידים שקודם שנתעברה המופקרת עם הבת הזאת זנתה בכפר אחד כמה עתים עם ערבי א' ובאותו כפר אין יהודים בקביעות רק סוחרים הבאים שם גם בקרעטשמי דר יהודי א' מה משפט הבת הזאת אם נחוש שמא נתעברה אמה מישראל ואף דהוי רוב כשרים אצלה מ"מ ליוחסין הא בעינן תרי רובי כמבוא' בש"ס ופוסקי'. והשיב ע"ז באריכות וצידד מתחילה ע"פ דברי הנו"ב סי' ה' (שיובא לקמן סעיף ל"א) דאם מתה האם וא"צ לדון רק על הולד ה"ל פירש וסגי בחד רוב ודוקא ליוחסין דכהונה בעי תרי רובי ונ"ד לכאורה עדיף מנידון דהנו"ב דאף אם האם היתה חיה אין נ"מ כלל נגד האם אם זינתה עם ערבי או עם ישראל דסוף סוף אסורה לבעלה. ואף דמצד אחר נ"ד גרע טפי משם לפי מה שהעלה שם דרוב לחוד לא מהני רק עם סברא בודקת ומזנה כדי שלא תפסול וזה לא שייך הכא כלל מ"מ אין סברתו בזה מוכרחת אך באמת עיקר דבריו תמוהים דברמב"ם מבואר כמעט להדי' דאפילו לא נבדקה האם עד שמתה כו' ואף למ"ש לעיל דנ"ד עדיף הואיל שלא היה מעולם מקום כלל לדון על האם שפיר י"ל דהולד מקרי פירש מ"מ קשה מאד לומר כן דאם כן הילד הנולד מאשה גרושה וחללה דאין לדון על האם כלל לא יהיה בכלל שתוקי כו' (ע"ל סעיף ל"א שכתבתי בשם קה"י דאפילו האשה היא גרושה מכבר יש עליה להיות ספק אם היא אסורה לכהן גם משום זונה ע"ש לפ"ז אין זה ראיה לנ"ד דאין שום נ"מ על האם) והאריך בזה ומסיק לפי מה דמוכח מתוס' נזיר י"ב דדוקא מיעוט ממזרים מקרי קבוע דנקר' עליהם שם פסול ולא מיעוט קרובים היה מקום לצדד להתיר אם היה נודע בבירור שנולדה עכ"פ במקום רוב ישמעאלים אף ע"ג דהוי חד רובא אך לפי הגב"ע אין כאן עדות ברור ע"ז א"כ קשה להקל. ואף למ"ש הב"ש (בסי' ו' ס"ק ל"א) היכא דידוע שזינתה עם כשר מהני רוב א' ובהגהות דגמ"ר שם כתב דאפילו רוב א' לא בעי מ"מ לא מהני הכא מה דידוע שזינתה עם ערבי די"ל דמופקרת גרע טפי כיון שמוחזקת לזנות. אמנם יש לצדד הואיל ועיקר התחברותה היה רק עם ערביים ושינתה מלבושיה ולא החזיקה דת יהודית וכל זה נתברר בעדים א"כ הרי דעת הטור כמ"ש הב"ש ס"ק מ"ג ונ"ב דבישראלית לא חיישינן כלל לערבי וצ"ל הטעם מחמת שינוי הדתות אינם מקורבים כ"כ וא"כ בנ"ד שהיתה מתנהגת כערביית לגמרי ובודאי היתה מרוחקת מעדת ישראל וכמ"ש בגב"ע שלא אספוה לבית ישראל לא חיישינן לישראל וגם מסייע לזה חזקת כשרות של ישראל ורוב ישראל אינם פרוצים בעריות י"ל דאף לשיטת הרמב"ם (דס"ל דחיישינן לערבי) לא חיישינן לישראל. ושוב הביא דברי תשובת בשמים ראש (ככל הנ"ל רס"ק זה) דמבואר שם ג"כ סברא זו וכתב עליו דלפי הנראה לא הוצרך לסברתו דבעלה משמרה ורוב בעילות כו' רק היכא דידוע שחשודים ועוזבים דת הולכים לתוך ביתה אבל היכא דאין ידוע זאת לא חיישינן כלל שזינתה עם ישראל וא"כ גם בנ"ד אף דלא מהני הכא טעמא דרוב בעילות כדמשמע מדברי התשובה הנ"ל דלא מהני רק בדרך נישואין מ"מ סברא זו אלימת' דכל ישראל מי הוחזקו כו' ע"כ סיומ' דפסקא דהבת הזאת מותרת לבא בקהל. ושם בסי' ב' תשובת הגאון מליס' ז"ל שהסכים עמו וכתב דפשוט הוא וא"צ לפנים דהבת הזאת שריא לישראל דנ"ד עדיף ממ"ש הב"ש בסימן ג' ס"ק ל"א בהי' לישראלים שכונה בפ"ע דל"ח לשמא זינתה עם ערבי ומכ"ש כאן דהיא מתגוררת בין הערביים ורוב ישראל אינם פרוצים בעריות כו' וקצת ראיה ג"כ דלא אשכחן בשום מקום דבן עוזבת דת יהא אסור לבא בקהל משום דילמ' זנתה עם ממזר או נתן כמו דחיישינן בפנויה דבעי תרי רובי א"ו בקבעה דירתה בין הערביים אזלינן בתר עיקר קביעות' ע"ש. ומ"ש עוד שם בענין אם היתה צריכה גירות מקודם. כתבתי לעיל ס"ה ס"ק א'
(כד) לכתחילה שפחה. ועבה"ט בשם רש"ך דדוק' ודאי ממזר ועיין בס' בני חי' שמ"כ נ"י מהחכם רבי שלמה בן עזרא בשם גדול אחד שהורה שהספק ממזר יכול לטהר זרעו בזה האופן שאיש יהודי ישחרר שפחתו בעל מנת שתנש' לכשר ואז זה הס' ממזר יכול לישא אותה שפחה אם הוא כשר גם זרעו כשר ואם הוא ממזר נמצ' שהשפחה אינה משוחררת כו' ע"ש (וכיוצ' בזה כ' הרמ"ע מפאנו במאמר חיקור דין שיובא לקמן סעיף כ"ב ס"ק כ"ה) . ומ"ש הבה"ט אבל הרדב"ז פסק דאפילו ספק ממזר כו' עיין בס' בר"י אות י"ב שהביא דבתשובת זרע אברהם חי"ד סימן כ"ז הכריע כדעת הרדב"ז דספק ממזר מותר בשפחה וכיפי תלה לה מדברי הרמב"ם והתפלא על תשובת פני משה ח"ג סימן א' דפליג על הרדב"ז. והוא ז"ל תמה עליו ועל הרדב"ז דמדברי הרמב"ם והטור ומרן לעיל סעיף י"ז מבואר להדיא דספק ממזר אסור בשפחה דהרי שם בחציו עבד הבא על א"א הולד רק ספק ממזר (מדפסקו לקמן סימן מ"ד סי"א דאם קידש הויא ספק מקודשת והטור שכתב בדין זה דהולד ממזר צ"ל דלאו דוקא אלא כוונתו ספק ממזר) ואפ"ה אין לולד תקנה ואסור בשפחה ע"ש. גם בס' שעה"מ פט"ו מהא"ב סוף דין ד' תמה על הרדב"ז ותשובת זרע אברהם הנ"ל דאשתמיט מניהו דברי הר"ן והריטב"א וחידושי הרשב"א בר"פ עשרה יוחסין דמדבריהם מבואר להדיא דשתוקי ואסופי אסורים בשפחה ע"ש: ובגליון ש"ע של רבינו עקיבא איגר זצ"ל כתב בשם שו"ת להרמב"ן סימן קפ"ח כדברי הרדב"ז הנ"ל דאפילו ספק ממזר מותר בשפחה ע"ש):
(כה) מותרים בממזרת. עבה"ט מ"ש מיהו גר עמוני שרצה לישא שפחה כו' ובב"ש ס"ק ל"ה כתב בזה דנראה דתליא בשני תירוצים אלו (שהזכיר מקודם בס"ק ל"א) לרמב"ם י"ל דמותר כדי להכשיר זרעו. ולר"ת כו' ועי' בתשובת ברית אברהם סימן ו' בהגה אות ג' שכ' דאף להרמב"ם אין ראיה לזה די"ל דלא התירו משום תקנת הבנים אלא היכא דא"א שיוכשר זרעו לעולם דהיינו בממזר אבל בעמוני א"א שלא יוולד מדורותיו בת ותהיה כשירה משום עמוני ולא עמונית וגם זרעה יהיו כשרים ע"ש ועיין בס' שעה"מ פט"ו מהא"ב סוף דין ד' שתמה בזה על הח"מ והב"ש מדברי הרשב"א בחידושיו פ' הערל דף ע"ז שכ' שם דגר מצרי מותר לישא שפחה והביא שם ירושלמי בפ' עשרה יוחסין דקאמר בהדי' דעמוני נותנים לו שפחה ומבואר הוא שדעת הרשב"א דאיסור שפחה מדאוריית' כדעת ר"ת כמ"ש בריש עשרה יוחסין. ועיין בהרמ"ע מפאנו במאמר חיקור דין דכ"ט שכ' שישי אבי דוד חשש דילמ' מואבי ואפילו מואבית ואמרו רז"ל שפירש מאשתו בזקנותו ולקיים מה שנאמר ולערב אל תנח ידך בקש לבא על שפחתו ושחררה על תנאי ועו"ש הנה מבואר דגר עמוני ומואבי מותרים בשפחה ע"ש:
(כו) ואסור בממזרת. עח"מ וב"ש ועיין בס' שעה"מ פט"ו מהא"ב דין ט' מ"ש בזה באורך:
(כז) והשני ספק. עבה"ט ועיין בס' שעה"מ דט"ו מהא"ב דין ט' שהביא בשם מהרי"ט חיו"ד סי' א' דמה שהתירה תורה ספק ממזר לגמרי התירתו מתורת ודאי ולא מתורת ספק ואפילו לישא ממזרת וישראלית כאחד דהוי תרתי דסתרן אהדדי התירתו תורה משום דכל שהוא ספק הו"ל כקהל בפ"ע ולא חשיב קהל ע"ש:
(כח) ואנו מכירים באותו פלוני. עיין בתשובת שיבת ציון סי' ס"ז שעמד בזה על שינוי לשון בין דברי הרמב"ם לדברי הש"ע דהרמב"ם פט"ו מהא"ב דין י"ב כתב ואם אומר' לפלוני ממזר נבעלתי כו' ומשמע שהו' והיא יודעי' שהוא ממזר ומלשון הש"ע משמע שהיא אינה יודעת שאותו פלוני הוא ממזר רק שאנו יודעים בו שהוא ממזר ע"ש שכתב טעם נכון בזה:
(כט) אפילו אם מודה עב"ש סק"מ מ"ש אבל אכתי אינו מיושב למה חיישינן כאן שמא זנתה עם אחר דהא ליכא כאן א"ד כו' ועיין בתשובת רבינו עקיבא איגר ס"ס ק"ו דנ"ל ליישב דאפשר באמת היכא דאיכא עדים דבא עליה הממזר ל"ח מדאפקר' בל"ד מעלמא אלא הכא דליכא עדים ורק הוא מודה. בזה כיון דעכ"פ איתא לחששא מדאפקרה לענין דאוריי' ממילא ליכא לדונו לאב בודאי ובכה"ג דלא הוי אב בבירור לפי דבריו לא האמינתו תורה ואינו בכלל יכיר ולא מאמינים לו כלל שבא עליה כו' ע"ש. ומ"ש עוד הב"ש גם נ"ל כשידוע שזנתה עם כשר ויש כאן ר"כ כו' עמ"ש בזה לקמן סי' ו' סי"ז ס"ק ט"ו:
(ל) ואפי' היתה מיוחדת כו' ואפילו עד א' כו' עיין בתשובת חוט השני סי' י"ט שהאריך הרבה בביאור דברי הרמ"א בזה:
(לא) היתה מיוחדת. עב"ש ס"ק מ"ב שכ' בח"מ הבין כו' וליתא כי בכה"ג לא חיישינן כו' ועיין בתשובת שיבת ציון סי' ס"ז שנשאל מעשה מכוער שאלמנה אחת שהי' לה בנים מבעלה הרתה לזנונים ואמרה שמאחי בעלה נתעברה והוא מודה לדברי' שממנו היא הרה ואח"כ הלך ונשא אותה במקום שלא ידעי שהיה אשת אחיו ונשאל אם להחזיק את הולד בן זנונים הזה לממזר ודאי כפי הכרעת הב"ש בסי' ד' ס"ק מ"ב או דהוא רק ספק ממזר דנימא שמא זינתה גם עם אחרים דהא בנ"י ס"פ אלמנה הביא דאפילו בפלגש חיישי' שמא זינתה גם עם אחר וכן משמע מדברי המרדכי פ"ב דיבמות (שהביא הב"ש בסי' קנ"ו סק"א) כו' והשיב ע"ז באריכות והעלה שלדעת רוב הפוסקים אשר מימיהם אנו שותים בנ"ד הוא ממזר ודאי ודעת הנ"י והמרדכי המה מועטים נגד גדולי הפוסקים האלה וגם אפשר לומר שגם המרדכי מודה לזה כו' (עמ"ש בסי' קנ"ו ס"ב סק"ג) וגם דחה שאר צדדי היתר שכתב הרב השואל בנדון זה ומסיים וז"ל סיומא דהך פיסקא שיותר הדעת מכרעת להחזיק הולד הזה לממזר ודאי ואף אם כשיגדל ויבא לשאול אם מותר ממזרת או בשפחה לא אהיה נחפז כ"כ להתיר לו מ"מ בזמנינו לא שכיחא שפחה ולא ממזרת ואעפ"כ יש נפקותא לדידן להחזיק אותו לממזר ודאי שאם יגדל ויבא על בת ישראל ויהיה הולד ספק אם הוא ממנו או מאחר דאם הוא גופיה ספק ואינו אסור לבא בקהל רק מדרבנן א"כ ספק בנו הוא ספיקא דרבנן ואזלי' לקולא להכשירו אפי' מדרבנן אבל אם הוא ממזר ודאי ואסור בקהל מדאורייתא א"כ גם ספק בנו אסור עכ"פ מדרבנן ועוד יש נפקותא לענין עדות שאם נשא בת ישראל והוא ממזר ודאי עבר על לאו כו' ופסול לעדות מה"ת ואם הוא רק ספק ממזר כשר לעדות עכ"ל וע"ש עוד דגם בספק ממזר שאינו אסור לבא בקהל רק מדרבנן ג"כ יש לפרסם בשעת מילתו כמ"ש ב"ד סי' רס"ה ס"ד בהגה ודלא כהרי השואל שרצה לחלק בזה ע"ש:
(לב) ואסור בקרובות אותו פלוני. ע' בתשו' נו"ב תנינא סי' מ' אודות פנויה שנתעברה בזנות וילדה בן ואמרה מפלוני הלוי נתעברה והוא הכחישה וגם היתה דיימא מכמה נערים ועתה נתגדל הבן זנונים ועולה לתורה ללוי וגם רוחץ הכהנים. וכתב מלתא דפשיטא שמוחין בידו שאינה נאמנת רק להכשירו בקהל אבל לא להחזיקו בנו של אותו פלוני ואפילו היה מודה שבא עליה אם אינו מודה שממנו נתעברה והרי היא דיימא מעלמא וק"ו שמכחישה לגמרי ומה שטען מורה אחד שראוי להחזיקו בלוי דאל"כ יש לחוש שיתירוהו בקרובי פלוני אין בזה ממש דהרי יש לחוש גם ההיפך שיקדש קרובי פלוני ויתירוה בלא גט ולא עוד אלא שגוף דבר זה לאסרו בקרובי פלוני צריך תלמוד כי יש לומר דמה שמבואר שחוששין לדבריה לאסרו בקרובי פלוני היינו באין אותו פלוני מכחישה בפירוש שאינו בנו אלא שלא הודה לה ומיירי שאינו כאן או שישנו כאן ומודה שבא עליה אבל אומר אולי זינתה גם עם אחרים אבל באומר בודאי שאינו בנו התורה נתנה לו נאמנות ואפילו באריסתו או באשתו נאמן לומר שהולד אינו ממנו להתירו בממזרת (עמ"ש לקמן סכ"ח סקל"ו ולמה לא יהא נאמן להתירו בקרובותיו והדבר צריך תלמוד (ועמש"ל סקל"ח) אבל עכ"פ מוחין בידו שלא להחזיק עצמו בלוי עכ"ד.
(לג) אלא מכחישה. ע' בש"ך יו"ד סי' ש"ה סקל"ג ובספר שעה"מ פרק ט"ו מהא"ב סוף דין י"ז:
(לד) חתיכה דאיסורא ע' בבה"ט מ"ש ואם יש ידים מוכיחות כו'. ולכאורה נראה דהראנ"ח אזיל בשיטת מהרי"א שהובא במל"מ פ"ג מהלכות יבום דין י"ג דס"ל דשוייא אנפשיה חד"א לא שייך היכא דב' עדים מכחישים דבריו משא"כ לדעת הרשב"א שהובא במל"מ שם והרשד"ם והרש"ך שהובא בבה"ט לקמן סי' מ"ח סק"ב ותשובת נו"ב סי' נ"ח שיובא אצלינו לקמן סי' מ"ב ס"ד דאפי' עדים מכחישים דבריו שויא אנחד"א פשיטא דגם הכא אסורה דידים מוכיחות לא אלים מב' עדים וצ"ע:
(לה) הולד ספק ממזר עב"ש וע' בספר שעה"מ פרק ט"ו מהא"ב דין י"ח:
(לו) על העובר שאינו ממנו. ע' בתשו' נו"ב סי' ד' שהשיב אודות א' שאמר על אשתו שהעובר אינו ממנו רק היא הרה לזנונים אם הולד מותר בממזרת. וכתב הנה ראיתי מוחלט בדעת הרבנים השואלים של כל הפוסקים זולת בה"ג הולד הזה הוא ממזר ודאי ומותר בממזרת אני תמה שלא נזכר בדברי שאלתם שאמר בעל האשה שעובר הוא ממזר אלא שאמר שאינה הרה ממנו רק היא הרה לזנונים וחילוק דבר זה מבואר ברמב"ם פט"ו מהא"ב דבהלכה ט"ז כתב נאמן לומר עובר זה אילו בני וממזר הוא ויהא ממזר ודאי ובהלכה י"ט כתב א"א שהיתה מעוברת כו' ואמר האב אינו בני או שהיה בעלה במדה"י ה"ז בחזקת ממזר כו' ולא כתב גם בזה ממזר ודאי והיינו כיון שאינו מעיד שהיא ממזר רק שמעיד שאינו ממנו ולכן אינו ממזר ודאי דאולי מערבי נתעברה ודבר זה מבואר בב"ש סקנ"ב ואף שדעת הטור שגם זה ממזר ודאי מ"מ מי יקל ראש להתירו בממזרת נגד הרמב"ם במקום דמסתבר טעמי שהרי דבר זה נעלם מעיני אשה זינתה מישראל או מערבי ולכן אני תמה עליכם ועכ"פ אסור הוא בממזרת ע"ש עוד. וע' בס' שעה"מ פרק ט"ו מהא"ב דין ט"ו י"ז שעמד ג"כ על הסתירה שבדברי הרמב"ם הנזכר והוא ז"ל מחלק באופן אחר דבהלכה ט"ז מיירי כשהיא טוענת שממנו נתעברה דהתם ודאי לא תלינן לומר שמא מכותי ועבד כיון שהיא טוענת בהיפך ובהלכה י"ט מיירי שהיא אינה טוענת כלום כגון שמתה וכיוצא אז הולד ספק ממזר דחיישינן שמא מכותי ועבד נתעברה ועל פי זה כתב לתמוה על הבית שמואל בסעיף קטן נ"ב במה שכתב דהטור חולק על הרמב"ם וסבירא ליה דכל שלא טענה איהי שמכותי ועבד נתעברה הולד ממזר ודאי והוא תמיה שלשון זה שכתב הטור הוא ממש לשון הרמב"ם וע"כ לומר כמו שכתבתי דהתם מיירי בשהיא טוענת שממנו נתעברה וכן מבואר מלשון מרן בב"י דס"ל שדברי הטור והרמב"ם הם שפה אחת ודברים אחדים עכ"ד ע"ש (ועפ"ז אפשר ליישב דברי הרבנים השואלים שבתשוב' נו"ב הנ"ל דשם היה המעשה שהאשה טענה מבעלה היא מעוברת ולכן החליטו דהולד הוא ממזר ודאי) ועיין בס"ק שאח"ז ולקמן ס"ק ל"ט:
(לז) שאינו בנו נאמן לפוסלו. עיין בתשובת רבינו עקיבא איגר סימן קכ"ח שנשאל במעשה שאחד עירער על אשתו שנטמאה שמצא אותה במעשה שיש בה ממש ונמצא שם עדים על כיעורים (ובתוך התשובה שם מבואר עוד שהיתה אז מעוברת וערער ג"כ בפני הב"ד על הולד כי איזה שבועות לא היה בביתו ואח"כ לא קרב אליה ע"כ יראה באיזה זמן תוליד) ופסקו הב"ד שיגרש אותה וגירשה וילדה אח"כ בן והיה סמוך על שלחנה ותבעה אותו בערכאות לזון את בנו והוא אמר במקום המשפט שיברר שאינו בנו ויצא חייב בדיניהם והאיש הנ"ל נשא אשה אחרת והוליד ממנה בנים והראשון ממנה מת והנה כעת בן הגרושה הוא בערך ך' שנים וצועק למצוא לו תקנה לבא בקהל (ובתוך התשובה שם מבואר כי יש לפנינו ב' עדים שמעידים שאמר בפניהם שבעל אותה כששב לביתו רק פ"א או ב"פ אך לדעתו רחוק שנתעברה ממנו אז) . והשיב ע"ז פסק ארוך להתירו כי יש לפנינו שלשה צדדי היתר. א' דעת בה"ג דנאמן לומר אינו בני רק ע"י הכרת בכורה שאומר על הקטן שהוא בכור. ב' דעת תוס' רי"ד דנאמן לומר אינו בני רק היכא דהיא אינה מכחישתו כגון שמתה ולא נבדקה אבל במכחישתו אינו נאמן. ג' דעת הריא"ז בשה"ג וכ"ה בספר המכריע סי' ס"ד דנאמן רק באומר שהוא בנו והוא ממזר או ב"ג דעל בנו האמינתו התורה לפסלו אבל לומר שאינו בנו והוא ממזר אינו נאמן וככתוב בתשו' הראנ"ח סי' מ"ה ומדסתם הראנ"ח ולא חקר את השואל אם זה שאומר עליו שאינו בנו הוא הראשון לבניו האחרים ובפרט שמשמע שם דהמעשה היה בפנוי' וא"כ במה שאומר שאינו בנו הוי כאומר אין זה בכורי מ"מ כל שאינו דרך הכר' בכורה לאחר א"נ וכמו בנ"ד דליכא הכרת בכורה לאחר דהא הראשון שמאשתו השניה מת ולא הוי רק סילוק בכור' מהבן הזה אינו נאמן ואף דקשה לנטות מפסקא דהרמב"ם והש"ע דמשמע דבכל ענין נאמן לומר א"ב מ"מ לאשר הרב השואל מעיד שבעירו ניכר ומפורסם דאמר כן בערכאות בכדי לפטור עצמו ממזונות ובזה אם חוזר ואומר שהוא בנו נאמן כההוא דב"ב (דף קכ"ז ע"ב) בהיה עובר על בית המכס ובנ"ד דכפי דברי ב' עדים שמעידים שאמר בפניהם שבעל אותה כששב לביתו פ"א או ב"פ ולדעתו רחוק שנתעברה ממנו אז נאמן הוא בזה ואינו בכלל חוזר ומגיד וגם ליכא סתירה בדבריו אחרי שלדעתו לא נתעברה מביאתו פ"א י"א דבשביל זה אמר בערכאות שאינו בנו שהוא שופט כן ע"פ שכלו ובאמת הוא טוע' בדמיונו ונתעברה ממנו אז. וגם אף אם נחשוב מקודם נסיעתו מביתו אכתי ילדה קודם י"ב חודש וקיי"ל דאמרינן אישתהי ואף דבכיעור לא מקילין בכה"ג (כמש"ל סעיף י"ד בהגה) מ"מ י"ל דזה רק להתיר עצמה אבל על הולד י"ל דנאמנת (עמ"ש מזה לעיל סי"ד ס"ק ט"ז) ומה דפקפק רב א' כיון דיש עוד ריעותא במה שירדה לטבול אחרי שבא לביתו ודרך המעוברות שמסולק' דמים ז"א דהסילוק דמים הוא רק משהוכר עוברה וגם מנ"ל דטבלה לנדתה דילמא ראתה כתם והיה באמת מעלמא או דראתה מעט נוטה לאדמימות כו'. ועוד נ"ל אף אם יהיה הדין בנ"ד אילו מעידים עדים שנתרחק מביתו זמן מה ובשובו לביתו לא קרב אליה בענין שכפי החשבון והיה הלידה יותר מט' חדשים מיום התרחקו מביתו דאין מתירין הולד ביש עידי כיעור מ"מ הוא אינו נאמן לומר דהיה כן די"ל דא"נ רק בהכרת דבר ברור שאינו בנו אבל בזה שאף לדבריו אפשר שזה בנו דדילמא אישתהי א"נ לו' שהיה כן שיסופק לנו אם הוא בנו דזהו אינו דרך הכרה. ועוד נ"ל דאין לדון כלל על אמירתו אז בעודה מעוברת כי כתבתי בגיליון ש"ע ח"מ סי' רע"ז ס"ג דיש לדון באומר זה בני או אינו בני על העובר אף שהוא בדרך הכרת בכורה מ"מ אינו נאמן דאין הכרה לעובר ראיה מדברי הרא"ש פ"ח דב"ב סימן כ"א וא"כ בנ"ד אמירתו שבעודה מעוברת א"נ וממילא העדים שאמר בפניהם שבא עליה בשובו לביתו הוי הגדה מעליא. ואף כי נודע שאלו העדים הם קרובים זה לזה מ"מ כבר דן חתני הגאון מפ"ב נ"י להתיר ואם כי ראיתו אין מחוור כ"כ וגם עמ"ש הרב השואל לדון דמהני ג"כ ריבוי עדות מנשים שמעידות שבא עליה אחר בואו לביתו יש להשיב אך עכ"ז כיון דיש לנו סעד גדול מהראנ"ח הנ"ל ועכ"פ ע"י ג' צדדי היתר הנ"ל משוי לן לספיקא דדינא וא"כ הוי ס"ס ספק להנך רבוותא ואינו נאמן כלל דאינו בנו וספק שמא מערבי (ע' בס"ק שלפני זה) והנה ע"י ס"ס יש לדון שאם ישא אשה שתהא בתו פסולה לכהונה לשיטת הרמב"ן דמה דאמרי' כותי שבא עב"י בנו פגום היינו בנו ממש דהוי חלל לפסול אשה בביאתו וא"כ ממילא בתו פסולה לכהונה כבת חלל אולם כיון דהרבה פוסקים דחו לעיקר הדין דבנו פגום מהלכה ולהרבה פוסקים בנו לאו דוקא אלא בתו פגומה הוי אבל בנו אינו חלל והרמב"ן עצמו משוי לה לספיקא דדינא ואם נישאת לכהן לא תצא בזה ושפיר יש לסמוך על שלשה עמודי העולם דלדידהו א"נ בנ"ד כלל לומר א"ב וממילא מחזקינן שהבן הוא ממנו וכן לקרותו לתורה על שם אביו. ויצא מאתנו בצירוף דעת חתני הגאון דק"ק פרעשבורג הלכה להתיר עכ"ד ע"ש. (ועיין בזה בתשובת חתם סופר סי' י"ג) ועיין בס' שעה"מ פט"ו מהא"ב סוף דין י"ז ובתשובת שיבת ציון ס"ז מענין זה:
(לח) נאמן לפוסלו. עיין בתשובת רע"ק איגר סימן ק"י מה שפלפל שם בענין אי הנאמנות בזה לכל מילי ע"ש ועמ"ש לעיל סכ"ו ס"ק ל"ב בשם נו"ב:
(לט) והוא ממזר ודאי עב"ש ס"ק נ"ב ולעיל ס"ק מ"ג ומ"ד וע' בתשו' רע"ק איגר סימן ק"ו שהאריך לחלוק על הב"ש בזה במ"ש דלא מספקינן בערבי וכתב דמה דהוציא כן הב"ש לעשות מחלוקת בין הרמב"ם והטור מחמת דקדוק לשונם אינו מוכרח כלל וכלל ודברי הרמב"ם והטור באו בדיוק היטב כו' (ומבואר שם דאפי' בהיא לפנינו ואינה אומרת דמערבי אעפ"כ מספקינן בערבי ודלא כהפרישה שהובא בב"ש ס"ק מ"ד ע"ש ועמ"ש לעיל ס"ק ל"ו) וראיה מכרעת דמספקינן בערבי מסוגיא דפ"ק דכתובות (דף י"ג ע"ב) חורבא דדברא משום רוב פסולים כו' וכן ממה דמבואר בס"ס ז' (צ"ל ו') דאם יש ערבי בתה פסולה לכהונה הרי דתלינן בערבי לחומרא לענין יחוס כהונה ומה"ת לן להמציא דבר חדש דלענין ס"ס וכן להקל בא"א שזינתה לדונו כממזר ודאי שלא להסתפק בערבי וגם בתשו' מהרי"ט סימן ט"ו מבואר דמספקינן בערבי (אלא שדבריו שם אינם מובנים) ע"ש באורך. גם בתשובת הקודמות שם בוויכוחים שעברו בינו ובין הגאון בעל בית מאיר והובא קצת לעיל ס"ק ט"ז מבואר דשניהם כאחד מסכימים לדינא דמספקינן בערבי ומצרפין זה לס"ס. ועמ"ש לקמן סימן י"ג סו"א ס"ק י"ח דנראה שכן הוא גם דעת הגאון בעל נו"ב ז"ל ועמ"ש לעיל ס"ק ל"ו:
(בש"ע) סכ"ט אינו נאמן אף על הבן כו' בגליון ש"ע של הגאון רע"ק איגר ז"ל נ"ב ואם כפי עדותו נוגע הפסול לכל בנים ולמקצת בנים יש להם בנים א"כ אף לגבי אותן שאין להם בנים. הר"ם פדוא סי' י"ד עכ"ל:
שם בהגה שוב א"נ עליו רק בסהדי כו'. בגש"ע הנ"ל נ"ב ע' בתשו' עבודת הגרשוני סי' קי"א:
(מ) אבל פנויה כו' ע' בתשו' רע"ק איגר סי' רכ"א אות ג' שתמה ע"ז דמבואר מדברי הרמ"א ובמקור הדין בתה"ד שם דעיקר החילוק כיון דהיא פנויה אבל בנשואה נאמן לומר גם ממי נתעברה (ולפ"ז אם יאמר על בן אשתו נשואה דמערבי נתעברה נאמן ואינו ממזר) ובאמת זה אינו דלא מצינו שהאמינה התורה לאב אלא לומר בני זה בן גרושה דהרי זה אביו של זה הבן אלא שאומר מה הוא ומה טיבו אבל כשאומר מפלוני נתעברה הרי כבר אמר שאינו בנו והרי הוא כאיש אחר וא"נ לומר ממי הוא אלא דנאמן דאינו בנו אבל לא ממי נתעברה עכ"ד (וכבר הזכיר כזה גם בס' ק"ו בד"ה וביותר ע"ש) ומ"ש עוד בסי' רכ"ב אות י"ב:
(מא) אבל אם יש הוכחה. ע' בתשו' נ"ב סי' ז' שכתב דלכאורה קשה טובא מה בכך דכל הני לית בהו משום אסופי אכתי שתוקי הוא ומה לנו במה שאין בו משום אסופי דמה חומר יש באסופי יותר מבשתוקי ורצה מתחלה לומר דנ"מ למה שמבואר בסעיף שאח"ז נאסף מן השוק כו' אבל שתוקי אמו נאמנת עליו לעולם (וכן מצאתיו בחידושי מהרי"ט לקידושין דף ע"ג שתירוץ כן ע"ש. והיה בהעלם עין מן הנו"ב ז"ל) ושוב דחה זה דמסידור לשון הטור לא משמע כן אלא דאם יש הוכחה מהני אפי' לא באו אביו ואמו כלל וגם לפ"ז יהיו דברי הב"ש סוף סקנ"ד (הובא בבה"ט סקמ"ד) תמוהים במ"ש ואם יש סי' באסופי כו' וגם הסוגיא שם בגמרא קשה עפ"ז וגם מדברי רש"י בכתובות ע"ו לא נראה כן וא"כ אכתי קשה במה נפיק מדין שתוקי. ורצה עוד לומר דהטעם בזה הוא דשתוקי שאנו יודעים את האם מי היא וא"כ ע"כ בזנות נתעברה וכיון שיש כאן ריעותא דזנות לכך חששו חכמים לפוסלו ולעשותו ספק ממזר אבל אסופי שיכול להיות הורתו ולידתו בכשרות מאיש ואשתו אין לנו לחוש לשום חשש אפילו משום מעלה ביוחסין רק שזהו הריעותא וסי' שנולד בזנות דלמה השליכוהו אבל אם יש בו סי' שלא השליכוהו לשם מיתה גם משום שתוקי אין בו שאין כאן שום ריעותא. ושוב הקשה גם על זה מהגמרא קידושין דף ע"ג. ולכן מסיק דההפרש הוא דשתוקי שידענו את אמו וצריכין לדון גם על האם ולדידיה הוי קבוע דלמא אזלא איהי לגבייהו ולכך האם והולד פסולים אבל אסופי אנו דנין רק על הולד והולד מקרי פי' כמו בט' חנויות כו' דבשר הנמצא בשוק אמרי' כל דפריש מר"פ ולכך ליכא באסופי שום חשש רק מדרבנן החמירו באסופי אפי' ברוב כשרים משום רגלים לדבר שהרי השליכתו למיתה ולא חסה עליו ולהכי היכא שיש הוכחה שלא השליכתו מחמת פסולו הוא כשר משום שיש רוב כשרים ומשום שתוקי אין לאסרו דכל דפריש מרובא פריש. ואף דאמרי' בכתובות ט"ו דבעי' תרי רובי ליוחסין היינו ליוחסין דכהונה אבל ליוחסין דישראל סגי בחד רובא כו' והאריך בזה: (וע"פ הוצעה הנ"ל העלה לדינא דגם בשתוקי אם לא נבדקה אמו כלל עד שמתה כגון שילדה במקום שאין ב"ד או שלא נזקקו הב"ד לזה לשלוח לשאול את פיה ממי נתעברה עד שמתה האם בלי בדיקה ושוב אין לנו שום עסק לדון על האם ממי נבעלה ואין אנו דנין רק על הולד והולד מקרי פירש ואין שום רגלים לדבר שפסול הוא שהרי גדלתו אמו ולא השליכתו א"כ אם רוב כשרים הולד כשר ע"ש באורך. וע' בס' קהלת יעקב מהגאון מליסא בסי' ו' סי"ח שכתב בזה דמ"ש הנו"ב ז"ל דאם מתה האם הולד נידון כפירש. לכאורה דבריו דברי טעם דדמי לביצה שנמצא בחצר שיש בו תרנגולת טריפות וכשירות דהביצה כשירה משום כל דפריש כו' אבל באמתלא דמי כלל דהתם גבי ביצה לא נולד גבי מקום הקביעות שום ספק כלל דהתרנגולת שבחצר ידוע איזה כשרה ואיזה טרפה ולא נולד הספק אלא על הביצה שפירשה משא"כ באשה שהלכה להבועל הרי נולד הספק במקום הקביעות על האשה והזרע שבתוכה ומה בכך שנפרש הולד אח"כ כיון שנאסר הספק במקום הקביעות וכן אפי' הספק הוא אם היא הלכה אצלו והוי קבוע או אם הלך הבועל אצלה הוי כפירש הרי תיכף כשראוה מעוברת הואיל והספק היא עליה ועל העובר שבתוכה ספק קבוע דהעובר ירך אמו ומה בכך שנפרש העבור מן האשה כו' ואפי' האשה היא גרושה מכבר שבלא"ה היא פסולה לכהונה ואין על האשה דין כלל כנגד כהונה מ"מ יש עליה להיות ספק אם היא אסורה לכהן גם משום זונה דהא לוקין עליה גם משום זונה עכ"ד וע' בתשו' מהרי"ט ס"ב חא"ה סי' י"ח דף מ"ה ריש ע"ב מבואר ג"כ שלא כדברי הנו"ב עש"ה גם בתשו' חמדת שלמה סי' א' כתב ע"ד הנו"ב הנ"ל דעיקר דבריו תמוהים מאד כאשר האריך בזה בס' בית מאיר וברמב"ם מבואר כמעט להדיא דאפי' לא נבדקה האם עד שמתה הולד שתוקי וקאי על מ"ש לפני זה דמיירי בין ברוב כשרים בין ברוב פסולים וגם מתשו' בשמים ראש סי' ה' (הובא לעיל סי"ט סקכ"ג) נראה מדבריו דלא כדברי הנו"ב הנ"ל ע"ש עוד:
(מב) צריכה גט מס'. ע' בס' קהלת יעקב שהאריך ליתן טעם בזה לדברי הרמב"ם. והיוצא מדבריו לדינא דברוב כותים מה דצריכה גט הוא משום חומרא דא"א. אבל ודאי דאם קידשה ישראל לאחר שקידש אותה זה דצריכה גט משני מודאי ולא מספק עיין שם:
(מג) מחזירים לו אבידתו. ע' בתשו' ברית אברהם חה"מ סימן ט"ז שנסתפק בכה"ג ביאוש שלא מדעת אף דקי"ל כאביי דיאוש של"מ לא מהני מ"מ י"ל דלגבי הך שתוקי מהני היאוש לשיטת הרמב"ם פט"ו מהל' גזילה הלכה א' כו' ע"ש באורך:
(מד) נאמנת החיה כו' או ממזר. ע' במל"מ פט"ו מהא"ב דין ל"ב שכתב דמתוך דברי ה"ה בפרקין דין י"א שכתב ועוד שהיא קרובה לו (הרב המגיד כתב זה לחלק למה החיה נאמנת אף לפסול והאם אינה נאמנת לפסול) נראה דאם חיה זו קרובה לולד אינה נאמנת לומר שהוא ממזר להתירו בממזרת וצ"ע ע"ש:
(מה) וכולם הם ספק ממזרים. ע' בתשו' נו"ב סי' ה' שהשיב אודות אחד שנשא בת קראי הנה הרמ"א ז"ל החליט לאסור כולם משום ספק ממזרות ואמנם נוכל לומר דע"כ לא אסר אלא באתרא דקביעי ואף שרובן לאו בני גירושין נינהו מ"מ חשיבי ולא בטלי אבל אם פירש א' מהם אמרי' כל דפריש מר"פ. ולגזור שמא יקח מן הקבוע או שמא תחזור למקום קביעותא לא שייך הכא וראיה מיבמות ט"ו כו' אלא שאומר אני שאם האשה הזאת בעצמה היתה במקום קבוע לישיבת הקראים ובהיותה גדולה ובת דעת הלכה משם ובאה לכאן עדיין אסורה משום קבוע דהא גם היא מוזהרת ולדידה לא חשיב פירש שהרי היא ידעה בעצמה פרישתה ומקרי פירש בפנינו ואפי' אם בשעה שפרשה לא שמה לב לשוב לד"י וגם לא עלה על דעתה שיש בה כלל חשש ממזרות לא אמרי' דהוי פירש קודם שנולד הספק דמ"מ איכא למיחש אולי שמעה שם מקהל ישראל שמרחיקין אותה כו' וסיים כללא דהך פסקא אם האשה מעולם לא היתה במקום קביעות ואבותיה נסעו משם ונולדה חוץ למקום קביעות (לאו דוקא הוא וה"ה אם נסעה משם בעודה קטנה שלא היתה בת דעת. כן משמע ממ"ש תחלה וממה דסיים אחר זה) הרי זו מותרת להשאר תחת בעלה כיון שכבר נעשה מעשה אבל אם היא בגדולתה כבר היתה במקום הקביעות והיא בעצמה נסעה משם אין אנו מהמתירין ולא מהאוסרין כיון שכמה קדמונים התירו לקבלם אף במקום קביעותם (ע' בזה בתשו' הרדב"ז ח"א סי' ע"ג ובח"ד סי' רי"ט ובתשו' בשמים ראש בתשו' מהר"ר ברוך שם וע"ע מזה ביש"ש פ' עשרה יוחסין) ולכן איני אומר בה לא איסור ולא היתר. עכ"ד ע"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |