חתם סופר/גיטין/לד/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־01:08, 19 באפריל 2021 מאת מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
חתם סופר
רש"ש
תפארת יעקב
חידושי הרי"מ
אילת השחר
שיח השדה

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


חתם סופר TriangleArrow-Left.png גיטין TriangleArrow-Left.png לד TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב"ד מעמידין להם אפוטרופס וכו' יש כאן ג' שיטות. יש גורסים אפוטרופס לשון יחיד ובורר להן ג"כ לשון יחיד שמעמידין רק אפוטרופס א' לכמה יתומים ויש לו כח לברור ליתום זה שדה זו ולזה זו. והנה הוא רק ממונה מב"ד וככח כחם של ב"ד ואפ"ה כחו יפה ואפילו לשנות בין הבנים לזה כך ולזה חלק זה. וגירסת ר"ח אפוטרופס לשון יחיד ובוררים לשון רבים שהב"ד הם הבוררים ומחלקין ביניהם ואפוטרופס א' שומר מה שבררו ב"ד וא"כ אין כאן כח כחם אלא כח ב"ד עצמם. וי"ג אפוטרופסי' לשון רבים ובוררים לשון רבים שממנים אפוטרופי' כמספר היתומים והיו הבוררים בכח כח של ב"ד אבל עכ"פ כל א' עומד על ימין יתום שממונה הוא עליו ומפקח על עסקיו:

התם ממונא הכא איסורא עיין תוס'. ונ"ל מ"מ כיון שהוצרך ר"נ לומר הכא הלכה כרבי בטלו מבוטל ולא אמרינן כח ב"ד יפה וגם התם הלכה כחכמים בשום היתומים בממון שטעו. דעכ"פ הפרש יש ביניהם דסד"א בשטעו אין כחם יפה משא"כ בבטלו שלא טעו ואדרבא שם הבעל מסכים עם הפקרם שהרי אומר כדת משה וישראל וכאומר ע"מ שירצה אבא. ואי אשמעי' הכא ה"א באיסורא לא שייך כ"כ כח ב"ד ומכש"כ להפקיר ביאתו וזרועו משא"כ בממון אפי' טעו קמ"ל דשקולים הם:

אמר ברוך הטוב ומטיב. מזה הלשון מבואר הטוב לו ומטיב לאחריני ש"מ דלא לצעורי נתכוון אלא טוב הי' לה שלא תתגרש ואפ"ה אמר אביי גילוי דעתא לאו מילתא היא ומדאיית רבא מרב ששת דאשקלי' לההוא גברא ש"מ אפי' היכי דשייך לצעורי מ"מ סבר רבא מילתא היא. וצ"ל דפליגי אי גילוי דעת דומה למחשבה בעלמא ולא אתי מחשבה ומבטל דיבור או דילמא גילוי דעת שע"י מעשה או דיבור כדיבור דמי ומבטל דיבור. מיהו לפי מ"ש לעיל דלפי משמעות תוס' רפ"ג דקדושין משמע מבטל בפני השליח לאו מתורת ביטול אתי עלה אלא מתורת חזרה שחזר בו ולא עדיף שליח מבע"ד בעצמו א"כ לא א"ש ויבואר לקמן אי"ה. ולא תיקשי לרבא דס"ל גילוי דעת מהני בגט א"כ במשנתינו שלח אחריו שליח דקמ"ל דסד"א לא עדיף שליח בתרא משליח קמא תיפוק לי' מיד שאמר הבעל לשליח בתרא שהוא שולחו לבטל הגט הרי גילה דעתו לבטל הגט וכבר נתבטל מהבעל עצמו והאריך בזה בפלפול של חידוד בס' דורש לציון דרוש י"ג. ומ"ש שם דלרבינו פרץ שבתשו' הר"ן סי' מ"ג א"ש דס"ל יכול לבטל מודעת דלהבא לומר כל מה שארצה לבטל יהיה בטל ולפ"ז משכחת ליה דקיבל עליו שלא לבטל עד אחר שלשים ושלח שליח אחר המגיע לשליח הראשון אחר שלשים וגילוי דעת שלו הי' בתוך שלשים אלא שחזר והקשה הא רבא ס"ל בנזיר י"ב לא מצי אינש משוי שליח אלא במאי דעביד השתא א"כ אי איירי כנ"ל א"כ לא מצי משוי שליח כיון דהוא לא מצי עביד השתא והדרא קושי' לדוכתא ע"ש. ואיידי דחריפתא וכו' מי לא משכחת לי' שקיבל על עצמו וביטל כל מה שיבטל שלא בפניו אבל בפניו יבטל וא"כ עושה שליח לבטל בפניו וגילוי דעת שלו לא מהני כיון שאינו בפניו. אך איך ישען על דבר ר' פרץ שכ' לו הר"ן פה קדוש לא אמר דבר זה להלכה איך אפשר לבטל מודעת דלהבא הא כל עיקור ביטול מודעת דלשעבר הוא משום דאתי דיבור אחרון ומבטל דיבור ראשון וא"כ אי מבטל כל מה שעתיד לבטל הרי אתי דיבור אחר מה שחוזר ומבטל ונתבטל דיבור ראשון שקיבל שלא לבטל. ומוכיח זה מדהוצרך להושיב קירא באודני' ולא אשקלי' לבטל אלהבא אע"כ א"א וכן הלכה רווחת. ולא ידעתי מאי קא קשי' לי' לרבא ממתני' הא מכיון ששולח שליח לבטל הרי אדרבא איכא גילוי דעת בהיפוך שאינו רוצה שיתבטל עכשיו ושלא בפניו דא"כ לא הוה שולח שליח לבטל אלא להודיעו שכבר ביטלו ולא צריך למנות שליח בפני שנים שיבטלו בפני השליח אלא קוף בעלמא להודיעו שכבר ביטלו שלא בפניו אע"כ גילה דעתו שאינו רוצה שיתבטל שלא בפניו לעבור על תקנת ר"ג אלא לא יתבטל עד שיגיע בפני השליח הראשון ועדיף מהא דאמרינן בפ"ק דב"מ כיון דנפיל עליו גילה דעתו דבנפילה ניחא ליה דלקני ולא בד"א והכי עדיף טפי. ומצאתי שגם בס' תורת גיטין סי' קמ"א פשיטא לי' כמו שכתבתי ודברי דורש ציון דברי חדודא הם:

דרב ששת אשקלי' וכו' כתב בס' התרומה הל' גיטין ומייתי לי' גם במרדכי בפרקין מ"ט לא אשקלי' רב ששת קודם נתינה שיבטל כל הביטולים שביטל בין כתיבה לנתינה ועכצ"ל רב ששת לטעמי' דס"ל אינו חוזר ומגרש בו ונתבטל הגט וס"ל גט שנתבטל א"א לחזור ולתקנו ולגרש בו. א"כ איך מצאנו ידינו דהרי אנו חוששין להך גירסא דגס לר"נ אי מבטל הגט בפירוש אינו חוזר ומגרש בו א"כ מה אנו מועילים במה שמבטלין מודעא קודם נתינת הגט עכ"פ ניחוש שמא ביטל גם הגט עצמו. ותי' נהי דמוכח אם בטל הגט בעצמו לפני הכותב והחותמים לעצמם שוב אין לו תיקון מ"מ אם מבטלו שלא בפניהם נהי שהוא בטל מ"מ יכול לחזור ולתקנו אם מבטל אותו הביטול. ויען שהדברים שם מגומגמים קצת ע"כ כתבתים אלא דמייתי לזה ראיה מרבי דאמר לא נתבטלו כולם אותה ראי' אין לו מובן כמ"ש מהר"ם מטוקטין בגליון מרדכי ע"ש ונדחקתי קצת ואין נראה בעיני:

אותיבו קירא באזניכו. הקשה רשב"א אכתי יבטל שלא בפניו אע"כ כרשב"ג ס"ל. ולולי דבריו ה"א בהיפוך ע"כ כרבי ס"ל דמדאמר רבא אשור הב ליה כי היכי דמשלם צערא דהאי גברא וקשה מה צער היה לו מכיון שאמר כתבו ותנו שוב למה יצערוהו ומה ירויח אי אשור הב או יתנו זמן מה אח"כ אע"כ כרבי ס"ל והי' ירא שיבטל בחוץ והי' אסור עמם ולא הניחוהו לצאת לחוץ ואמר אשור הב להו כי היכי דמשלם צערא וכו':

אין אונס בגיטין זה א' מראיותיו של הרי"ף דקי"ל הכי אין אונס משום צניעות ופריצות כדמפרש שם בכתובות ואפקועינהי רבנן לקידושין מיניה אע"ג דהכא לא קיי"ל אפקועינהי רבנן לקידושין מיניה צ"ל התם משום צניעות ופריצות איכא חששא טפי. וראיתי ר' שמחה במרדכי דפרקין מפרש ע"ד הירושלמי משום ממזרות שמא יבטל טרם בא לידה והיא תאמר שביטלו אחר שבא לידה ואיכא ממזרות והיינו כעין פריצות דהתם ומשום עיגונא שמא יבטל לאחר שבא לידה והיא תחשוב שביטול קודם ותתעגן ותיתיב והיינו צניעות דהתם ואם כן ב' הגזירות שוות וכיון דבשמעתין שהוא פעל עולה שעבר על תיקון ר"ג אפ"ה לא הפקיעו קידושיו מכ"ש התם וצ"ע קצת:

והלכתא כנחמן וכו' סימן הוא לתלמידים ג' נחמן דאיתמרא אהדדי ומה שפירש"י בנחמני עיין בס' יוחסין בשם אביי שכתב בהיפוך שמו הי' נחמני כשם אביו של רבה ולא רצה לקרותו בשמו שהוא כשם אביו ע"כ הסיב שמו אביי לשון אב ששמו כשם אביו. ואביי ר"ת אשר בך ירוחם יתום ע"ש:

כנחמן כנחמן וכנחמני. ר"ח פי' דלאו ר"נ דמבטלו בפני ב' דכיון דקיי"ל כר' בטלו מבוטל מאי נ"מ בפני כמה מבטלו ולא ס"ל כתוס' דרבי מודה במבטלו פחות משנים. אלא הלכתא כר"נ דהגדילו אין יכולין למחות משום מה כח ב"ד יפה בממונא. ולדבריו יש להמשיך הא דנחמן נחמן ונחמני. דהא דס"ל לאביי גילוי דעת בגיטין לאו מילתא היא צריך טעם ומה שרציתי לומר לעיל דלא אתי מחשבה ומבטל דיבור. הא א"ש לפי מה שכ' תוס' בשמעתין דגם במבטל בפניו בעי בפני ב' ש"מ מטעם ביטול אתי עלה י"ל לא אתי מחשבה ומבטל דיבור אבל לפי מ"ש תוס' בקדושין נ"ט ע"ב ד"ה לא קידשה וכו' משמע בפניו לא בעי ביטול אלא כיון שהבע"ד בעצמו מגלה דעתו להשליח עצמו שחוזר מדעתו לא עדיף שליח מבע"ד עצמו ואלו הי' הוא עצמו מוליך גטו לאשתו ונשתנה דעתו באמצע הדרך והרי השליח הזה כמותו וכבר הארכתי בזה לעיל. וא"כ בעי טעמא אם מגלה דעתו לשלוחו אפילו בהרכנת ראשו שחוזר בו ואינו רוצה תו לגרש אמאי לא יועיל והרי כתבתי דמטעם זה פשוט להר"ן בתשובה ססי' מ"ג דיכול לבטל ע"י כתב אע"ג לכמה פוסקים כתיבה לא כדיבור מ"מ הכא מהני כיון דמגלה דעתו שחוזר בו לא עדיף שליח מבע"ד עצמו וא"כ צריך טעם. אמנם מסברא ראוי הי' דלא למיזל בתר גילוי דעת דמי לנו גילוי דעת יותר מההיא דרהיט ואזיל והרי קמן אלו הי' אביי ס"ל גילוי מילתא היא הי' דן את זאת לגילוי דעת והרי קמן דרבא אמר דלאו מילתא דדילמא הי' כוונתו אשור הב לה כי היכי דמשלם צערא דהאי גברא וא"כ איזה הוא גילוי דעת שנוכל לומר עליו שנסמוך בברור שזו הוא כוונתו. ואע"ג דלא מצינו דנמנו ב"ד של חכמים ותיקנו גילוי דעת לאו מילתא מ"מ מסברא ומדעת ישרה היא דלא לבטל גיטא אלא בדבור מפורש הנכנס לאוזן השומעים ואפי' לא יהי' דעת המבטל הזה מ"מ הוה בכלל כדת משה וישראל שלא יתבטל הגט ולא השליחות אלא בדיבור מפורש ולא בשום גילוי דעת. ואע"ג דמבטלו שלא בפניו קיי"ל בטלו מבוטל ולא מהני מה דאמר כדת משה וישראל התם בשעת קדושין אמר כדמו"י לא נימא עקרוהו רבנן לקידושין מיני' ע"י ביטול שלאחר זמן. ובמ"ש בשעת גרושין כדמו"י נמי אין בכלל זה שלא יבטל שלא בפניו דאין זה מסברא ושכל הישר אלא מתיקון חכמים וכיון דלא אמרינן באיסורא כח ב"ד יפה א"א להכריחו על זה שיהי' כוונתו ע"ד כך אבל הכא עדיף טפי מסברא וכנ"ל. והשתא לפ"ז אמר הלכתא כנחמן דבטלו מבוטל אע"ג דאיכא תרתי כח ב"ד וגם כדמו"י מ"מ לא מהני אלא ביטולו ביטול. והלכה כנחמן דאפי' בכח ב"ד יפה לחוד בלי כדמו"י נמי אין יכולין למחות משום דבממונא סגי בכח ב"ד לחוד והלכה כנחמני דסגי בכדמו"י לחוד אפי' בלא כח ב"ד דהרי לא נמנו ב"ד על כך לא מהני גילוי דעת כנלע"ד:

ולתשלום הענין השייך לשליחות הגט אעתיק פה מ"ש אצלי בגליון ש"ס נזיר י"ב ע"א תוס' ד"ה מ"ט וכו' וא"ת והא מעשים בכל יום וכו' כיון דמחוסר מעשה לבוא עלי' וכו'. וכתבתי שם על הגליון וז"ל פי' כיון דהיבמה אינה בת גירושין אע"ג דיכול לבוא עלי' להביאה לידי כך מ"מ זה לא מיקרי בידו לעשות עכשיו כיון שמחדש ענין חדש וכן נמי מה שבידו להביא הקמח שאינו טבול לחלה ויכול ללוש ולהביאו לידי טבל טבול לחלה דהוה פנים חדשות לגמרי זהו לא מקרי עכשיו בידו לולי שיכול להביא עיסה מגולגלת שכבר חייב בחלה ולהפריש על הקמח לכשיעשה עיסה דלענין דבר שלא בא לעולם הוה כבא לעולם. אבל לענין שיכול לעשות שליח למה שעכשיו בידו לא נקרא הקמח בידו כיון שחיוב טבל פנים חדשות הוא ואין זה ענין ודמיון לשליח הולכה לגט אשה שממנין אותו קודם כתיבת הגט כיון שבידו לכתוב הגט ולא יתחדש ענין שום דבר מקרי שפיר עכשיו מצי עביד ומשוי שליח וכבר שגו בזה בס' דורש לציון דרוש י"ג ובהג"ה שם. ודע עוד דלא נתלבטו התוס' אעשיית שליח להקדיש החלה שיפריש מהקמח לכשיעשה עיסה דהא פשיטא להתוס' שהרי עיסות טובא איכא בעלמא שיכול להפריש מהם חלה והוה עכשיו יכול לעשותו כמ"ש תוס' שיכול להביא עיסה מגולגלת וזה פשוט ולא צריכא למימר אך התלבטות התוס' הוא איך יכול לעשות שליח לפטור השיריים מהאי עיסה שיעשה מהקמח הלז הלא אין עכשיו בידו לפטור שיריים אלו ועל זה תי' תוס' דשפיר יכול לפוטרם עכשיו ע"י עיסה מגולגלת שיפרוש ממנו על זו לכשתתגלגל. אבל מעולם לא קשי' להו איך יכול לעשות שליח להקדיש החלה שיופרש מהקמח הלז. דודאי על זה לא תירצו מידי דאפי' עיסה מגולגלת ויפריש על זה הקמח ויהי' פטור מחלה אבל החלה מעיסה לא יכול להקדיש. אלא דמשליח להקדיש חלה לא הוה קשי' מעיקרא אלא מפיטור השיריים. וגם בזה שגה שם במ"כ ע"ש:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף