תפארת יעקב/גיטין/לד/א

תפארת יעקב גיטין לד א

דף ל"ד ע"א

בתוס' בד"ה יתומים שבאו אומר ר"ת וכו' עד סוף הדיבור. הנה נראה מדבריהם דהך יתומים שבאו בקטנים מיירי שרוצים לחלוק ביניהם וכן משמע לכאורה מפירש"י, אבל לדעתי כל הענין תמוה דאטו קטנים יש להם רצון ודעת שהם רוצים ואינן רוצים ואין משגיחים על דעתם ורצונם כלל רק הכא מיירי שמת והניח יתומים גדולים וקטנים ורוצים הגדולים לחלוק הנכסים מיד אז ב"ד היו מעמידין אפוטרופס לקטנים וחולקין הנכסים, אבל אם אין שם גדולים כלל אין חולקין רק מעמידין אפוטרפוס לכולם לפרנסם מנכסים שנפלו, ולפי זה אין מקום לכל דברי התוס' בכאן, גם נראה לי פשוט דאם יש שני גדולים ואחד אינו רוצה אין משגיחין עליו כי הגדול וודאי אין לו כח למחות בחלוקה כי מצד הגדולים וודאי חולקים רק דקמש"ל אף שיש קטנים אין מעכבין הגדולים, רק מעמידין אפוטרופס וחולקין, א"כ היאך ימחה הגדול בחלוקה זו, ולפי שהי' הדבר קשה בעיני לפרש היפך דברי התו' חפשתי בספרים, וראיתי להרמב"ם ז"ל פרק י' מהלכות נחלות שכתב להדיא הך מימרא דשמואל ור"נ בלשון הזה מי שהניח יתומים מקצתן גדולים ומקצתן קטנים ורצו לחלוק בנכסי אביהן כדי שיטלו הגדולים חלקם מעמידין ב"ד אפטרופס לקטנים וכו', וכתב ה"ה ומה שכתב רבינו מקצתן גדולים ומקצתן קטנים הוא מפני שאם היו כולם קטנים למה יחלוקו וכו' והדבר מבואר להדיא כמו שפרשתי, ומלתא דפשיטא שאין מחאת הקטנים בענין זה כלום שאין דעתם דעת כלל, ולק"מ כנ"ל:

בד"ה ב"ד מעמידין, אומר ר"ת וכן ר"ח דבוררין להם ב"ד וכו' אבל רש"י פירש דאפוטרופסין בוררין ונראין דבריו דלפיר"ת הוי לי' לומר מעיקרא דין הברירה ואח"כ העמדת האפוטרופס דהא ב"ד בוררין ואח"כ מעמידין ומדקאמר ב"ד מעמידין וכו' ובוררין ש"מ דעל האפוטרופסין קאי דהן בוררין, ועוד למה לי העמדת האפוטרופס כאן טפי מכל יורשין קטנים ואי דקמש"ל דמעמידין לכל אחד ואחד גם בזה יש להקשות למה לי כ"ה ואטו אין מעמידין אפוטרופס אחד לכמה מיני יתומים מכמה בתי אבות כל שיש כח בידו לפקח על עסקי כולם ומ"ש דאם הם מאב אחד אין מעמידין אפוטרופס אחד לפקח על עסקי כל אחד ואחד, ולפירש"י ניחא דכל אחד יברור ליתום שלו חלק יפה:

בא"ד ודוקא בדבר שאין שייך בו גוד או איגוד חולקין כוונתם דבדבר דשייך בו גוד או איגוד אין אפוטרופסין חולקין אפי' דרך גוד או איגוד כי דוקא גדולים אומרים זה לזה גוד או איגוד אבל לא בקטנים ע"י האפוטרופסין אבל אין לפרש דכוונתם דבדבר דשייך בו גוד או איגוד אין חולקין אלא אומרין גוד או איגוד דא"כ מאי ראי' הביאו בסמוך מפרק אלמנה, וע"כ דס"ל דאין חולקין כלל רק נשאר בשותפות בשוה ועיין בסמוך:

בא"ד ומדקדק ר"ת וכו' אמאי דחיק וכו' יכולים למחות בגוד או איגוד וכו'. דבריהם צ"ע דכמו דקשיא לשמואל דקאמר יכולין למחות כמו כן קשה לר"נ דקאמר אין יכולין למחות דכיון דלא טעו מה יש להן למחות ולדידי' ליכא למימר בגוד או אגוד דאיהו לית לי' דינא דגוד או איגוד כלל אפי' בגדולים וכ"ש בקטנים אבל לדידן דקי"ל כמ"ד דאמרינן גוד וכו' שפיר יש לומר דאפי' בקטנים חולקין אפי' דבר דשייך בו גוד או איגוד, גם מה שהקשו דלא קאמר יכולין למחות אם טעו פחות משתות ג"כ לק"מ דהא שמואל דקאמר יכולין למחות ע"כ בכל גווני קאמר בין טעו פחות משתות בין בשתות ועלה קאמר ר"נ אין יכולין א"כ פשיטא דאי הי' מחלק הי' לו לפרש דרק בטעו פחות משתות חולק, ולכך הוצרך לאוקמא דלא טעו כלל רק לענין למחות ברוחות ולא מיירי כלל בטעות, גם לא הבנתי מה שכתבו דלא מסתבר וכו' דפשיטא דע"כ לא יחלוק שמואל אתרווייהו אחכמים ורשב"ג דכ"ע מודי דוקא בשתות מכרן בטל דקתני בהדיא שפיחתו שתות או הותירו שתות ש"מ דפחות משתות לכ"ע קיים וכיון דהש"ס מדמה הך דשום הדיינים לאפוטרופסין דפריך לר"נ אהדדי, א"כ ע"כ דלא מיירי שמואל בפחות משתות דבהא לכ"ע מכרן קיים וצ"ע:

בא"ד וכ"ש וכו' כוונתם למה שכתבו פרק האיש מקדש י"ב ע"ב בד"ה אבל, לתרץ אהא דאמר רבא דבשליח אפי' פחות משתות אמר לתקוני שדרתיך דבפרק אלמנה אמרינן שליח כדיינים ותרצו בסוף דהוי כדיינים דמכרן קיים אבל אונאה צריך להחזיר ובשליח אפי' פחות משתות צריך להחזיר אונאה ולא הוי מחילה כשאר בני אדם, ולפי זה הך דמכרן קיים הכוונה דאונאה צריך להחזיר בב"ד בשתות ובשליח בפחות משתות, ולפי זה אתי שפיר דלא מצי לאוקמא הך דשמואל בפחות משתות דאפי' תימא דהוי כשליח דעלמא ואין מייפין כחן אבל עכ"פ המקח קיים רק אונאה מחזיר והיאך יאמר שמואל יכולין למחות דמשמע דהחלוקה חוזרת:

בד"ה התם ממונא וכו' אע"ג דרבי גופי' לא מפליג. עיין מהרש"ל ומהרש"א מה שהאריכו בזה, ולדעתי גירסא שלפנינו עיקר, והכוונה אף דקודם חזרה מצינו דרבי לא מפליג בין איסור לממון דטעו ובתרווייהו סובר דלא אמרינן מה כח ב"ד יפה מ"מ ר"נ מפליג אליבא דרבי לבתר חזרה בין ממון לאיסור, דבממון דטעו אמרינן מה כח ב"ד יפה לרבי ובאיסור לא, ולא אמרינן כמו דלא מפליג קודם חזרה ה"ה לאחר חזרה וכשם שחזר מזה חזר מזה רק דוקא בממון חזר ולא באיסור, ור"נ גופי' ס"ל אפי' בממון כיון דטעו לא אמרינן מה כח ב"ד יפה, כנ"ל, ואתי שפיר הכל ובעיקר דברי התוס' כבר כתבתי לעיל בגמ' מה שנ"ל בזה:

בגמרא אטו ר"ש מבטל גיטא דאינשי הוה איהו בטלה. פירש"י ואמר בהדיא ליבטל, וכן פי' בד"ה דפנוי שביטלו וב"א מכין אותו למה מבטלו לכך אמר ר"ש צוה לבטלו, ודבריו צ"ע, דאי ס"ד שביטלו בפירוש למה היו מכין אותו דהא ר"ש סובר אינו חוזר ומגרש בו כשביטלו, א"כ מה יועיל שיכו אותו ס"ס צריך גט אחר, לכן נראה דהכוונה דבאותו דיבור שאמר ליבטל גיטא נתכוין לבטלו רק הקדים לומר ר"ש שהיה ירא מפני ב"א המכין אותו ולכך אצרכו ר"ש גיטא אחרינא מפני שאינו חוזר ומגרש בו:

שם תנא אשקלי'. פירש"י שנה שנית וכפהו לצוות לכתוב אחר עכ"ל ולא ידעתי למה פי' אליבא דר"ש דאינו חוזר ומגרש בו, ואי משום דקאמר וכתיבו לי' משום דבטלי' קודם כתיבה, ומלשון רש"י נראה שכבר נכתב וכפהו לכתוב אחר, ואולי סובר כדעת הפוסקים דאם מבטל בפירוש לכ"ע אינו חוזר ומגרש בו, או דיש לומר דביטל בעת כתיבה באמצע ובהא כיון שלא נגמר לכ"ע יכול לבטלו וצריך לכתוב אחר, אבל לא ידעתי מה צורך לכל זה ולמה לא פי' דהי' הכל קודם כתיבה וביטל שליחות הסופר:

שם ואמר אביי וכו' לא שמי' מתיא ורבא אטו התם וכו' דע שיש לדקדק בסוגיא זו הרבה מה שלא ראיתי מי שנתעורר בזה, והוא בשום לב דהא במשנה אמרו להדיא משהגיע גט לידה אינו יכול לבטלו, א"כ זה שכבר גירש ונתן הגט בידה אפי' יבטל בפירוש מה יועיל לו, וע"כ צ"ל דמיירי בתנאי באם דאינה מגורשת רק כשיתקיים התנאי, וכל שלא נתקיים יכול לבטל הגט ולהוסיף בתנאי, ואף דרבא פסק הלכתא כר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו ואפי' תנאי באם הוי כמו מעכשיו, מ"מ יש לומר דשמואל לא פסק כוותי' דר"י או כמו שכתבתי בחידושי לא"הע והוכחתי בראיות ברורות דדוקא במת סברי רבותינו דמגורשת למפרע אבל לא בלא מת, ע"ש:

אבל מה שאני תמה על זה הוא מה שאמרו פ"ק דכתובות ודייק מהך עובדא דאין אונס בגיטין ודחי דלמא אונסא דמיגלי' שאני דהוי לי' לאתנויי ולא אתני, והשתא תיקשי חדא היאך דייק מינה דאין אונס מאי אונס יש שם כיון דמיירי בתנאי אם וקודם שנגמר הגט היינו קודם שנשלם זמן בואו א"כ הרי יכול לבטל הגט בפשיטות, וכמו דאומר חזו דאתאי כמו כן יכול לבטל ולהוסיף בתנאי כפי מה שירצה ואינו אנוס כלל בקיום הגט, משא"כ היכי דאי אפשר שיבטל הגט רק ע"י קיום התנאי והוא אנוס בקיומו מאן שמעת לי' דאין אונס, ועוד הא דדחינן דהוי לי' לאתנויי וכו' וקשה הא אכתי לא נשלם הזמן ויכול לבטל התנאי ולהתנות מחדש כפי שירצה, א"כ מה בכך דמעיקרא לא התנה עכשיו הוא מתנה ואומר חזו דאתאי ואינו צריך לבוא לעיר דוקא ויכול הוא לחדש עכשיו מה שירצה, ועוד לפי מה דמשמע כאן דהכוונה חזו דאתאי היינו כי לפי דעתו קיים התנאי במה שבא לנהר ונתראה לאנשי העיר א"כ מה בכך דהוי אונסא דמיגליא מאחר דלפי דעתו קיים תנאו במה שיעמוד על שפת הנהר א"כ מה צורך היה לו להתנות, באופן שלא נתבררו לי דברים הללו לכאורה, גם לא ידעתי אי מיירי בתנאי אם, שיכול לבטל הגט והתנאי קודם הזמן א"כ למאי דמסיק דטעמא דרבא משום צנועות ופרוצות היאך שייך הכא האי טעמא כיון דבידו לבטלו בלא"ה ולבטל התנאי ולחדשו באופן שירצה, מאי איכפת לן אם גם מצד האונס יתבטל כפי הדין ולמה לן להפקיע קידושין בזה, מיהו בהא יש לומר דהך טעמא דצנועות ופרוצות באמת לא קאי רק בתנאי על מנת וכדומה אבל הך דשמואל למסקנא נמי משום דאונסא דשכיח הוא, תדע דבלא"ה כיון דלא עבר הזמן והיא אסורה לינשא עד שיעבור הזמן שמא יבוא, א"כ בתוך הזמן כשאנו דנין על אונס היאך נחוש בזה לצנועות ופרוצות ולא שייך לחוש רק אחר עבור הזמן שהיא מותרת לינשא והיא לא תדע באונסו או להיפך משא"כ בתוך הזמן, ובהכי ניחא מה שהקשה הר"ן בנדרים דף כ"ז דמאי מקשה לרבא מהך עובדא דהא טעמא דרבא משום צנועות ופרוצות ועיי"ש מה שדחק ליישב, ולהנ"ל ניחא דהך דשמואל ע"כ או משום דאין אונס בגיטין מן הדין או משום דמיגלייא אונסי' אבל הנ"ל ודאי קשיא:

ואין לי מקום לומר בזה אלא דהך עובדא וכן הנך דבתר הכי כולהו הוי שלא בפני האשה רק הוא שלח גט על ידי עדים או שאמר לעדים כתבו ותנו גט לאשתי על תנאי אם לא באתי עד ל' יום והם נתנו לאשה ואח"כ בא מעבר הנהר ואמר להנך סהדי חזו דאתאי דהשתא לבטל הגט או לחדש בתנאי אינו יכול, דאפי' אי בטלו מבוטל אבל לבטל לכתחילה אינו יכול רק לקיים התנאי או לבוא עליו מטענת אולם בתנאי והשתא שפיר מקשה הכא ס"ס מגלה דעתו שאינו חפץ בגט והרי הוא ביטלו לגט ואפי' שלא בפניו אם בטלו מבוטל ואהא קאמר רבא דאיהו לא בעי לבטולי גיטא שאסור הוא לבטלו רק לקיים התנאי שהוא אנוס הוי כמו שקיימו ואין כאן גילוי על ביטולו שאם מן הדין לא נתקיים התנאי אינו חפץ בביטול הגט שלא בפניו מה דאסור לעשות כן ומכין למי שעושה כן, והשתא שפיר מקשה בכתובות מהך עובדא דמוכח דאין אונס דודאי אנוס הוא דאינו יכול לבטלו ולא להוסיף בתנאי ולא לבטל התנאי שלא בפני האשה, ומשני דאונסא דשכיח הוא והוי לי' להתנות ולפי זה אין לפרש לקיומי תנאי אתי היינו שהוא חושב דבכך מתקיים התנאי שבא כפי מה שהתנה כמו שנראה מפירש"י דא"כ אכתי הוי אונס ולא הוי לי' להתנות כמו שכתבתי לעיל רק הכוונה דמחמת האונס חשיב כאלו קיים התנאי והעיקר הכוונה דלאו מצד ביטול הגט בא רק מצד התנאי הוא בא שהוא אומר דכיון שבא לשפת הנהר ורצונו לבוא רק אונס מעכבו הוי כמי שבא:

וכמו כן הנך עובדי דבתר הכי באופן זה מיירי, דהכל הוי שלא בפני האשה דאסור לבטל ולהוסיף ולגרע מן התנאי רק מכח תנאי הראשון בא, והשתא שפיר קאמר אי משום גילוי דעתי' בגיטא דכיון דטרח בצרכי החופה הרי אינו חפץ בגט וממילא אפילו שלא בפניו מבוטל, והיינו דקאמר פלוגתא דאביי ורבא דהכא לא שייך אטו ליבטולי גיטא דמ"מ כשטרח בחופה שפיר הי' מותר לבטל אז דבלא"ה לא יהא גט כיון שישאנה ויתקיים התנאי, ועוד מה יכול לעשות הא מוכרח לטרוח בצרכי החתונה וזה מותר לו, וממילא מגלה דעתו שאינו חפץ בגט והוי ביטול, וע"כ דתליא אי גילוי דעת מילתא הוא, וכן בהך עובדא דבתר הכי דכיון דקאמר לריש ירחא דניסן אמרי ושקר אומר בוודאי לביטול נתכוון רק ירא לבטל שלא בפניו ואומר כך דטעה שיקיים התנאי ולכך תליא בפלוגתא דאביי ורבא ומיושב קושית התוס' בד"ה ואי:

שם והלכתא כנחמני היינו כאביי ואני מסתפק הך פלוגתא דאביי ורבא אי דוקא בשליח הולכה נחלקו דכיון שמסר לו גט הוי שליחות גמור ואינו יכול לבטלו רק בדיבור בפירוש לא בגילוי דעת, אבל בשליח קבלה של האשה דלא הוי רק מילי ואינו נמסר לשליח א"כ י"ל דבגילוי דעת מתבטל, בפרט דגט חוב הוא וכל שגילתה דעתה שאינה רוצה בו אין חבין לאדם שלא ברצונו גם לא ידעתי מה ס"ל בעלמא, כי מדברי אביי דאמר גילוי דעתא בגיטא לאו מילתא משמע דבעלמא מילתא ומרבא משמע להיפך ולא נתבאר בעלמא דעכ"פ ודאי לא פליגי בעלמא רק בגט מה ס"ל לתרווייהו וצ"ע בזה, והנה יש עוד לדקדק הרבה בסוגיא זו ובדברי התוס' וכבר כתבתי מזה בחידושי לא"הע סימן קמ"א ומה שחסר כאן מבואר שם בס"ד:

הרי"ף והרא"ש והר"ן ז"ל הביאו כאן הך סוגיא דעירובין פרק משקלי עלי, והאריכו הפוסקים בענין ביטול מודעה וכיצד תקנתו עיין ברמב"ם ורשב"א ור"ן, והנה אף כי הדברים אשר אני רוצה לומר הם היפך כל דברי הפוסקים אעפ"כ לא אמנע לכתוב מה שנראה לי ברור בביאור הסוגיא דשם אשר נראה לי שלא יצאו המפרשים הנ"ל ידי חובת ביאור כי במשנה שם לא הוזכר ביטול מודעה כלל רק רוצה אני ובגמ' דייק דלא קאמר עד שיתן וע"כ עד דמבטל לי' למודעה, ובודאי יש להפליא אם בכוונה נתכוונו במשנה ולא אמרו עד שיתן רק רוצה אני להורות ביטול מודעה א"כ היאך אמרו עד שיאמר רוצה אני מה שלשון זה אינו מועיל כלל דהא צריך לבטל מודעה גם בהא לא סגי כי אולי מסר מודעה למודעה וצ"ל כלשון הרמב"ם או הרשב"א לפסול עדים והיאך רמזו כל זה באמרם רוצה אני ובארו עד שיאמר רוצה אני לאפוקי עד שיתן, ואין לשון זה חלק מעשר מה שצריך לומר לדעת הפוסקים, וכן בעיקר מה שאמרו כופין אותו עד שיאמר רוצה אני האריך הרמב"ם ליתן טעם למה מהני כפיה זו מה שאינו רוצה בלבו כלל ודבריו דחוקין מאד, ע"ש:

לכן נ"ל כי דבר ברור הוא שאין ענין המודעה שימסור מודעה ויגלה דעתו עכשיו היפך מה שיוציא בשפתיו אח"כ דהא ליתא דהא יכול להיות דבאמת יחזור בו וירצה וכי לא נתן מקום לדעתו ורצונו לעשות אח"כ מה שירצה היפך המודעה, ועוד דאתי דיבור דאח"כ ומבטל דיבור דמעיקרא, רק כך ענין המודעה שמוסר מודעה על מה שיעשה כגון על הגירושין דבעינן פיו ולבו שוין שירצה בלבו לגרש ואין אנו רואין ממנו רצון רק מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו, ובזה מוכר מודעה לידע דמחשבתו אינו כן ובאונס יעשה מה שיעשה, וכאלו היה נגלה מחשבתו היפך מעשיו ולא מיקרי דברים שבלב מאחר שגילה מתחילה דעתו בפירוש:

אמנם אם אומר אח"כ בפירוש שרוצה בלבו לגרש אין המודעה מועלת כלל וממילא מתבטלת בדיבורו עכשיו שהוא אומר היפך המודעה ואף אם יחשוב בלבו להיפך הוי דברים שבלב ממש כי פשיטא שיכול להיות דבאמת חזר בו מהמודעה ורוצה עכשיו בנתינת הגט לגרש כפי מה שאומר, וכיון שיכול להיות כן מה שחושב בהיפך ממה שאומר בפירוש הוי דברים שבלב, וזה ענין כופין עד שיאמר רוצה אני כי מעשה הנתינה בלבד אינו מספיק כי גילה דעתו במסירת מודעה שאין מחשבתו לכך רק מעשה בלבד אבל כשאומר בפירוש דלבו שוה לגרש שוב אין משגיחין על מה שבלבו דהוי ממש דברים שבלב כי יכול להיות ד אמת חזר בו ורוצה לשמוע דברי חכמים לגרש ברצון כמו שאומר, והיינו דס"ד התם כיון שכפוהו ונותן הגט סגי קמ"ל דצריך שיאמר בפירוש שרוצה בזה וכל מודעותיו בטילין ממילא, כן נ"ל ברור שאין צריך שום אריכות לשון רק לומר שרוצה בלבו לגרש וסגי בכך וקצרתי כאן לפי שאינו נוגע לכאן, ובחידושי לא"ה סי' קל"ד הארכתי בענינים אלו ע"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף