אילת השחר/גיטין/לד/א
תוד"ה יתומים. שמתעלה חלקו בכך במה שיאכלו עבדים של אלו בתרומה. מסתמא כונתם שיקבל חלק יותר גדול עי"ז, וצ"ע וכי כהן שקונה עבד, משלם יותר מישראל שקונה עבד, מחמת שיש לו האפשרות להאכילו בתרומה, וא"כ למה ישלמו האחים יותר בשביל העבד ע"י שיש להם האפשרות להאכילו בתרומה. דאי הכונה דע"י חלוקה לא יאכלו מתפוסת הבית, א"כ גם בישראלים שאינם אוכלים בתרומה שייך שטוב להעובר שיהי' חלוקה שלא יאכלו מתפוסת הבית, וע"כ כמש"כ, א"כ צ"ע כנ"ל. (מהדו"ק)
תוד"ה ב"ד. אם טעו בפחות משתות. יש לעיין אם שמו ע"כ שלא היו שוין ממש, וא"כ ע"כ צריך לבוא לדין גוד או איגוד. (מהדו"ק)
אנא לריש ירחא דניסן אמרי וכו' אין אונס בגיטין. יל"ע אפילו בממון איך נאמן לומר שטעה כיון דאנו שמענו דאמר עד ריש ירחא דאדר, ובין שטוען שטעה בשעת הדיבור בין דטעה ושכח מה שאמר למה נאמינו, אלא בע"כ זהו טוען לפני שעבר הזמן, דאילו אח"ז אפילו אי גילוי דעתא מהני מ"מ אחרי שנתגרשה מה שייך גילוי דעתא [וכמ"ש תוס' הרא"ש], וכיון שכן נאמן במיגו דבידו לבטל, ועי' לעיל דף י"ד בתוס' דאינו נאמן לומר טעיתי אפילו במיגו, ואולי היכא דבידו מהני יותר, ועיין ב"ב דף קע"ה בתוס'.
וביאור דברי הגמרא נראה דטוען דבשעת הדיבור הי' דעתו על ר"ח ניסן, ולפי טענתו אין דין תנאי כלל לגבי ר"ח אדר. וראיתי מקשים מכאן לשיטת האגודה דאונס ביום האחרון לא הוי אונס, ואפילו לפי מש"כ הגר"ח ז"ל דאם לא באתי, אי ביאתו הוא העושה את הגט, ולא שייך יום האחרון, דכל הימים שהוא לא בא הם העושים את הגירושין, מ"מ כאן דהאונס הי' מה שטעה וחשב דיש עוד זמן, הא מ"מ באמצע הזמן לא בא, ולהנ"ל דהטעות הוא דלא הי' תנאי כלל עד ר"ח אדר הי' צריך להיות דינו כאילו התנה עד ר"ח ניסן, ואינו דומה לאם לא באתי עד ל' יום, דהתם האונס הוי כאילו לא נתקיים האם לא באתי, משא"כ כאן כאילו אין תנאי דאם לא באתי, עד ר"ח אדר. (מהדו"ק)