חתם סופר/גיטין/לג/ב

חתם סופר גיטין לג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ושרו א"א לעלמא. לפירש"י דהוה מתקנת ר"ג נקיט שרו א"א כמ"ד משום ממזרות וה"ה למ"ד משום עגונה הל"ל איכא משום עגונא כמ"ש תוס' אלא שצריך ביאור אלו היה עושה רק שליח א' היה די אם מטריח לבטלו בפניו דכולי האי לא טרח ואלו עשה עשרה שלוחין מ"ט לא סגי בהטריחו לבטל בפני א' מהם. אבל האמת יורה דרכו התם בשליח הולכה מסתמא והבעל צריך לרדוף אחריו אפי' פסיעה א' לא טרח לצעורי. אך הכא בשלוחי כתיבה שנשארים פה וכותבים ומה לו אם מבטל שלא בפניו או בפניו אפשר שלא בפניו טריחא טפי שצריך לבטל בפני שנים ובפניו אין צריך וכיון שהוא עמו בעירו מאי טירחא טריחא למישרא המיינותי' אתמהה. אבל כשמטריחין אותו לחזור אחר עשרה המפוזרים אפי' באותו העיר שפיר הוה טירחא וזהו תקנת עגונות. ומ"מ יפה כ' תוס' כיון דר"ג הזקן לא נמנה בהדיא אאמר לעשרה אלא סתם אמבטל שלא בפניו וכיון חששת העגונות שוים אין לומר שגם זה בכלל גידרתו כיון שאין שוה. ומפרשים אחרונים לא עמדו בזה:

צריכי בי עשרה למשלפא. בודאי סברא דאורייתא דהא לר"ל לא אתי דיבור ומבטל דיבור כלל ולר' יוחנן נמי הרי כתב רמב"ן דלא אתי דיבור שלא בפניו ומבטל דיבור שבפניו אא"כ מבטל בפני ב' או ג' וה"נ אמרינן לא אתי דיבור דיחיד ומבטל דיבור שברבים דאלימי טפי ויפה כתב מהרש"א דהתוס' שכ' ותימא כיון מדאורייתא יכול לבטל שלא בפניהם וכו' אלישנא קמא קאי וצ"ל הא דציינו אלישנא דצריכי בי עשרה משום דלא הוה פסיקא להו דללישנא קמא קאמר אפי' אותן שביטל בפניהם יכולין לכתוב אך כיון דלל"ב יכולים לכתוב א"כ ע"כ גם לל"ק הדין כן דאל"כ לימא הך איכא בניהו כמ"ש רמב"ן וכמ"ש לעיל וע"כ הקשו:

כולכם מהו. כתב רמב"ן מדלא קאמר איכא ביניהו אי צריך דוקא הני עשרה או עשרה אחריני ש"מ אפי' ללישנא בתרא צריך הני עשרה למישלפא. פי' דס"ל הך איבעי להו הוה כמו מאי ביניהו כולכם איכא ביניהו ומדטרח להמציא איכא ביניהו דכולכם ולא אמר איכא ביניהו בעשרה בלא כולכם ש"מ דליכא ביניהו מידי. ורשב"א דחה דלאו איכא ביניהו הוא אלא כמו מאי הוה עלה ונפקא מיני' באומר כולכם והה"נ הומ"ל שארי איכא ביניהו ודבריו צריכין ביאור מה לי אי הוה האיבעי ע"ד איכא ביניהו או ע"ד מאי הוה עלה:

ונ"ל דאורחא דש"ס דהאי דאמר מאי הוה עלה הוא בעצמו האומר התא שמע. וא"כ י"ל כיון שידע לפשוט איבעיתו מברייתא אמר לשנים וכו' דדמי לכולכם ע"כ העמיד נפקותא בכולכם וה"ה לשארי נפקותת דהכל תליא זה בזה אלא דנקיט שקלא וטריא דילי' דומיא דברייתא דמייתי למיפשט. אבל אי הוה מאי ביניהו אינינו הוא הפשתן תא שמע א"כ הל"ל איכא ביניהו מיני' ובי' כרמב"ן ע"כ כתב רשב"א דהוה כמו מאי הוה עלה:

בעדי הולכה. לפמ"ש לעיל דבאמר לעשרה לא שייך עגונא אלא בעדי כתיבה אבל שהשליח שם לדרך פעמיו ואיכא טירחא גם בא' שוב לא שייך למגזר משום עגונא. וא"כ ע"כ למאי דמוקי היינו כמ"ד משום ממזרת וא"כ רב ששת דס"ל בפני שלשה ומשום עגונה ע"כ לא מיתוקמא ברייתא אלא בעדי כתיבה וכמ"ש לעיל דלרב ששת דאינו חוזר ומגרש בגט משום דבלשון ביטול השליחות הוה ביטול הגט מכ"ש ביטול כל השלוחין ולא מיתוקמא ברייתא בעדי כתיבה:

וכי מה כח ב"ד יפה. צ"ע וכי לא ידעו דפליגי בזה רבנן ורשב"ג ועשה רבי כרבנן ומנ"ל לר' פרטא להקשות כל כך בפשיטות לרבי. ורבי מ"ט הדר בי' מיד והלא כרבנן עביד. ולולי דמסתפינא הייתי אומר רבי כבר מקודם זה הדר בי' בבטלו מבוטל ועביד כרשב"ג מה כח ב"ד יפה ועכשיו כשבא לעשות מעשה בשום היתומים הזכירו ר' פרטא כאומר מ"ש בביטלו מבוטל שחזרת בך משום מה כח ב"ד יפה ומ"ש הכא וחזר בו רבי גם בשום היתומים ולפ"ז לק"מ קושי' תוס' ד"ה וחזר בו וכו' גם ד"ה התם ממונא הכא איסו' עיין וק"ל:

וחזר רבי עשה כרשב"ג עיין תוס' ומה שפי' מהרש"א הוא דחוק דהרי המבטל בפני ב"ד אין הב"ד עושים כלום אלא מקבלין דברי המבטל ומה שייך לומר שהם מבטלים דברי ר"ג הזקן שהוא הב"ד הראשון שתיקן. ואדרבא נהפוך היא דבשום היתומים הב"ד הראשון טעו ובאו ג' דבקיאי בשומא והם ב"ד ב' ומבטלין דברי שום של ב"ד הראשון. אך כוונת קושי' תוס' כפשוטו הא בבטלו שלא בב"ד טעמא דרבי משום היכי דאיכא טעם וסברא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה וכמ"ש לעיל בשם תוס' יבמות פ"ט ע"ב ד"ה כיון דלא יריתא וכו' ע"ש:

ואמר להו זילו אטמורו. פירש"י לסהדי. והקשה מהר"ם שי"ף א"כ הוה רק שנים וככולכם דמי ולא א"ש ללישנא קמא אלא הגירסא ואמר לן ר"ל לחמשה סבי ע"ש. ולפע"ד גם רש"י ס"ל דלהני ה' סבי כולהי אמר כתבו ותנו ואמר ר' יאשי' לתרי סהדי מן אותן ה' שיבררו ב' מהם לכתוב ולהם אמר להם זילו אטמורו וג' נשארו לפניו בבהמ"ד ולפניהם אותן הג' שנשארו לפניו לא הו"מ לבטל דהרי אשקלי' אגיטא והי' מכין אותו אבל לפני אותן שנים שפרשו מבהמ"ד לכתוב הגט לדידהו אמר זילו אטמורו. ומקשה ש"ס למה אטמורו ליזלו בשוקי בראי כיון שנתפזרו שהרי הג' מהם נשארו בבהמ"ד ושם א"א לבטל בפניהם דמכין אותו ואותו שבשוק הוה רק מקצת ואינו יכול לבטל אע"כ כרבי ס"ל בהא וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף