עמק סוכות/סוכה/ד/א
עמק סוכות - סוכה דף ד' ע"א
תבן ובטלו הוי מיעוט. פירש"י ובטלו בפיו לז'. לכאורה לדידן דיתבינן גם בשמיני הל"ל לח' וכמ"ש בטור סי' תרל"ג. אך י"ל דביטול לז' ע"כ צריך מדכתיב חג הסוכות תעשה לך ז' ימים דבעינן סוכה הראוייה לז' כדאיתא לקמן (דף כ"ג ע"א). ובביטלו לפחות מז' לא מהני גם על הזמן שביטלו מחמת שא"ר לז'. ובאמת בלא ביטלו על ח' בשמיני לא ישב בה מפני פסולה שגבוהה מכ' כיון דעל הח' לא ביטל. וזה לא נימא אחרי שהצריכו חכמים לישב בסוכה ח' ימים אם לא יבטלו לכל הח' לא יהני גם לז' מדרבנן דכ"כ לא החמירו רבנן [והא דשו"ע סי' שי"ז ס"א גבי קשר של קיימא די"א דעד שבעה ימים לא מיקרי קשר של קיימא ע"ש. אינו ענין לכאן וע"ש בט"ז] . וברא"ש הביא די"א דצריך ביטול לעולם ע"ש ובריטב"א. והנה בחולין (דף פ"ג ע"ב) בהא דכיסוי הדם אינו נוהג במוקדשין כיון דצריך עפר למטה היכי ליעביד ליתיב וליבטליה קמוסיף על הבנין כו' לא ליבטליה הוי חציצה ופרש"י ליבטלו להניחו שם לעולם, ומשמע דביטול לזמן לא חשיב ביטול כלל והוי חציצה דאל"כ למה ליה לפרושי לעולם תפ"ל דגם אי יבטליה לזמן הו"ל הוספה על הבנין לזמן מיהת דג"כ נראה דאסור. ולכאורה זהו סתירה לפרש"י דהכא דסובר דביטול לזמן נמי הוי ביטול וצע"ק:
תבן ואין עתיד לפנותו ועפר סתם מחלוקת ר' יוסי ורבנן. בטור (סי' תרל"ג) פסק בזה דהוי מיעוט וכ' הט"ז (שם סק"ג) דמשמע דפסק כר"י ותמה ע"ז וכן בדרכי משה (שם) וכתבו דנוסח מוטעה הוא ע"ש. והנ"ל דיש מקום לנוסח זה למה שהביא ביד מלאכי (סי' ר"ל ורל"א) דיש דסברי דהלכה כר' יוסי אפי' מחבריו וגרסי הכי בעירובין (דף מ"ז) והביא דלהסוברים כן הוא גם כשדברי ר' יוסי נגד סתם משנה שסתם רבי דלא כר' יוסי והביא מחי' הרשב"א פ"ה דחולין דבמתני' דכלאים שור בר מין בהמה ולר"י מין חיה פסק כר"י משום דנימוקו עמו ותמה על הרמב"ם דפסק כרבנן ע"ש ובספר עין זוכר להגאון חיד"א (מערכת ה' סי' מ"ד ומ"ה) ובשדי חמד (מערכת ה' סי' קט"ז) באורך. וא"כ אין תימא אם הטור הכא נחית לשיטה זו ופסק כר"י נגד רבנן וגם כשתמצא סתירה לזה מאיזו פסק הטור במקום אחר, י"ל דהכא סבר כן. וקצת אפ"ל בזה כעין דאמרי' ביבמות (דף י"ד ע"א) בפלוגתא אם עשו ב"ש כדבריהם או לא וקודם בת קול וכגון דב"ה רובא למ"ד לא עשו דהא ב"ה רובא ומ"ד עשו כי אזלינן בתר רובא היכי דכי הדדי נינהו הכא ב"ש מחדדי טפי ע"ש. וה"נ הא דר"י נימוקו עמו דפרש"י בגיטין (דף ס"ז ע"א) פירושו עמו לתת טעם לכל דבריו שהי' מיישב את דבריו. זהו כעין הא דמחדדי טפי. וא"ש אי לא ניזיל בתר רובא נגד מחדדי טפי. ובהג"א פ"ק דע"ז כתב דזהו גדול בחכמה וזהו גדול במנין הולכין אחר גדול במנין ע"ש, וזה כמ"ד לא עשו ב"ש כדבריהם משום דבית הלל רובא ולא אזלינן בתר מחדדי טפי. וה"נ אין לפסוק כר"י אף דנימוקו עמו נגד רבים או נגד סתם שהוא כרבים כנ"ל לכאורה:
הא דירה סרוחה היא כו'. קו' הרש"ש בגבוהה י' טפחים דא"י לעמוד אדם בינוני שגבוהה ג' אמות בקומה זקופה עי' שו"ע סי' תר"מ ס"ד אמאי כשרה ע"ש. איני מבין וכי נתחכם על חז"ל שלא חשבו לדירה סרוחה מחמת מניעת עמידה בקימה זקופה. ואינו דמיון להוצין תוך י' דרק זה החשיבו לדירה סרוחה. ורק לחז"ל היכולת לגדור כל דבר ולא לנו לפי דמיונינו. וזהו כעין הא דכתובות (דף ק"ד) כל מדת חכמים כן הוא במ' סאה טובל חסר קורטוב א"י לטבול ע"ש ובב"י ביור"ד סי' ר"א דה"ה חסר כ"ש. אף שלפי דמיונינו אין נפ"מ מזה וה"ה בנד"ד כנ"ל פשוט:
ובנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה ויש בה הכשר סוכה כשרה. פרש"י כל הסוכה גם מהאיצטבא והלאה כו' כפסל היוצא מהסוכה. וכתב הר"ן דכוונתו דלהכשיר ע"ג האיצטבא לבד פשיטא והוא כתב דאין להכשיר משום פסל כו' רק בגווני דמתאמרי בגמ' בסוף פרקין ואופן אחר אפשר דלא עדיף כהנהו כו' ודקאמרת פשיטא ליתא דמ"ד ליגזור דילמא יאכל באידך גיסא כו' ע"ש. והנלענ"ד דהא דלא גזרינן כה"ג יש להוכיח מהא דבסמוך במן הצד אם יש משפת האיצטבא פחות מד"א כשרה, וזהו דוקא על האיצטבא כמ"ש הרא"ש דמה שחוץ לאיצטבא אין לה סכך כיון דרואין הסכך כאלו הוא כותל עקום [וע"ש בקרבן נתנאל] וכ"ה בשו"ע (סי' תרל"ג ס"ו) הרי דלא גזרינן דילמא יאכל חוץ לאיצטבא. ול"צ רישא לאשמועינן דלא גזרי' אי לאו לאשמועינן להכשיר כולה משום פסל. ואם מוכח כן מהגמרא אין חשש דילמא גרע מגווני דמתאמרי בסוף פרקין [וצע"ק מ"ש הרא"ש כן בשיטת רש"י דלכאורה נראה דסובר דכולה מתכשרי בדופן עקומה כמ"ש בריטב"א]. והפני יהושע כתב דפרש"י מוכרח מדפריש בגמרא אם יש בה הכשר סוכה ואם להכשיר האיצטבא לחוד קאי שהיא סוכה בפני עצמה פשיטא דבעינן שיעור סוכה אע"כ דכל הסוכה כשרה וקמ"ל דהיינו דוקא ביש בהאיצטבא שיעור הכשר סוכה כו' ע"ש. ולכאורה מ"ל להכשיר באיצטבא פחותה משיטור סוכה בסוכה קטנה גבוהה למעלה מכ' ובנה איצטבא כנגד דופן האמצעי ביותר מד' טפחים דנשאר פחות מג"ט סכך דלמעלה מכ' דכשרה וישנים תחתיו כמו בשאר סכך פסול בסוכה קטנה דפחות מג' טפחים בין באמצע בין מן הצד כשרה וישנים תחתיו כמבואר בשו"ע (סי' תרל"ב סוף סעיף א') [וע"ש במג"א סק"ג] וכמש"ש הט"ז כיון שהוא פחות מג' טפחים כמאן דליתא דמי יעוי"ש. ודוחק לומר דלזה יהא פסול דלמעלה מכ' גרע משארי פסולי סכך. אלא די"ל דנקיט שיהא באיצטבא הכשר סוכה כדי להכשיר בסוכת גדולה כל הסוכה משום פסל היוצא מן הסוכה כנ"ל לכאורה:
מ"ד מרוח אחת אמרינן כו'. וכתב המהר"מ דאי מבית שנפחת ה"א דוקא בחזיא לדופן וקמ"ל דגם בלא חזיא לדופן אמרי' ד"ע לכל רוח. ועי"ל דאי מבית שנפחת הוה אמינא מן הצד ע"ש. ותירוצו הראשון מבואר בריטב"א וגם כתב דנפחת משמע באמצע. אך אף דלא משמע זה להמהר"מ דנפחת הוא באמצע תיקשי מסיפא דמתני' סוכה גדולת שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו אם יש תחתיה ד"א פסולה. והקיפוה ודאי משמע דהסוכה באמצע ומ"מ בפחות מד"א כשרה. וע"כ צ"ל כמ"ש הריטב"א: