אור שמח/מעשר/ג

אור שמח ‏ מעשר ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

הכניסן לבית קודם שתגמר מלאכתן כו'.

הנה פליגי ר' אליעזר ורבנן בתרומה אם קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו וכן פליגי ר"מ וחכמים במקח בדבר שלא נגמר מלאכתו בתוספתא פ"ב ומפרשא שם בתרווייהו דבכלכלה של תאנים כו"ע מודו דקובע היינו שבדעתו ללקט כל הכלכלה אף שלא לקט כל צרכו ג"כ תרומה קובעת וכן מקח, ובשיבלין לעשות מהן דגן וכן ענבים לעשות יין שיהיו דגן ותירוש ויצהר הנאמרים בפירוש בתורה ראשית דגנך תירושך ויצהרך כו"ע מודו דאינו קובע, רק בתאנים לעשות קציעות בתמרים ועתיד לדושן שזה בא במחשבה לכן פליגי אם תרומה או מקח קובעת יעו"ש, ולכן בפרק ג' המעביר תאנים בחצירו לקצות דבניו ובני ביתו אוכלים ובעי הוא עצמו מהו שיאכל ואמר רב אמר הוא אסור לאכול וקאמר רב כר"מ דסובר דמקח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו, ופריך אין כר"מ אפילו בניו ובנותיו יהיו אסורים ומשני דרב כרבי דאין אוכלין על המוקצה אלא על מקומו. ובפ"ה דמעשרות ה"א על משנה דלקט לשלח לחבירו פטור רב אמר הוא אסור לאכול ר"ש כו' מה דאמר רב בשהכניסו לחצר בית שומירה כר"מ, פירוש דחצר קובע אעפ"י שלא נגמר מלאכתו וכר"מ דמקח קובע אף דבר שלא נגמר מלאכתו כן חצר קובע בכה"ג, ובפ"ד ה"ב על משנה דהנוטל זיתים מן המעטן טובל אחד אחד במלח אמר לית הדא פליגא על רב דרב אמר הוא אסור לוכל פתר לה בעושה מעטן בשדה, פירוש דפליגא על רב דאמר בפרק ה' דחצר קובע אף בדבר שלא נגמר מלאכתו וא"כ כאן החצר קובע אעפ"י שהוא במעטן ומשני דהמעטן בשדה וז"ב. אך א"כ דהוי דבר שלא נגמר מלאכתו אמאי אם מלח ונתן לפניו חייב הלא אין מלח קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו, וצ"ל דמלח וצירוף קובע אף בדבר שלא נגמר מלאכתו וכן אמר בירושלמי וקשיא אם מלח טובל ל"ל צירוף ואם צירוף טובל ל"ל מלח אלא ע"י זה וזה. אולם צ"ל הא דפריך על רב הלא משנתינו היא דחצר אינו קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו כמו דתנן המעביר תאנים בחצירו לקצות בניו אוכלים, וצ"ל דשם בדרך העברה בעלמא משא"כ כשהכניסן לחצר להיות שם לכן פריך מהך דמעטן ודוק:

יב

הפרד והצמוקין והחרובין משיעמיד ערימה בראש גגו.

ע"ז קאי השגת הראב"ד א"א שבושים אני רואה בכאן, בירושלמי אמרינן הכי משיעמיד ערימה בראש גגו הא בשדה לא [פירוש בתמיה] א"ר חיננא דרובא אתא מימר לך אפילו משיעמוד ערימה בראש גגו, וזה הלשון צ"ל בהשגות אלא אימא ערימה קובעת בחרובין אפילו בראש גגו, ובתר כך מייתי מתוספתא דסברא דלא קבעא וא"כ איך סתם רבינו משיעמוד ערימה בראש גגו דמוכח דוקא בראש גגו הא בשדה לא וזה פלא, ויותר גדלה הפליאה בעיני על לשון רבינו בכס"מ שכתב מפני שלא פסק אם ערימה קובעת בראש גגו כו' זה לא יקרא שבושים:

יג

התבואה משימרח ואי זהו ממרח זה המיפה כו'.

נ"ב ירושלמי ר"ח בשם רב מן דישפר אפוי דכרי עיי"ש:

יט

ואם אכל מכין אותו מכת מרדות.

נ"ב ירושלמי מפורש סוף פ"ק דתרומות אין לוקין על טבלו דבר תורה:

כ

ואם גמרו אעפ"י שלא נקבעו למעשר לא יפקיר ולא יאכיל לבהמה כו' אכילת קבע עד שיעשר.

הנה חילק רבינו באכילת בהמה לקבע לבין ארעי ועיין כסף משנה ה"ו, ורבינו הוכיח סברתו מהא דאמר במשנה דפ"ק דפאה ומאכיל לבהמה ולחיה ולעוף ופטור מן המעשרות עד שימרח ולמה תלי לה במירוח הלא אחרי המירוח צריך עדיין קביעות למעשר ועל כרחין דקודם הקביעות אינו מאכיל קבע לבהמה רק ארעי, דבארעי לא גרע מאדם דשרי לאחר מירוח, וכפי הנראה מדברי רבינו דמאכיל ארעי לבהמה אף מטבל גמור, ודלא כשיטת ר"ת בתוס' יבמות ריש פרק אלמנה דהנאה של כלוי אסור מן התורה בטבל ועיין ר"ש סוף תרומות ודוק:

כד

מצא תאנים תחת התאינה כו' או מתאנים שנתעשרו.

ובהשגות, א"א זה א"צ אלא שמא הפקירם.

כן הוא בירושלמי ר' חגיי שאל לחבריה מהו אהן פטור דתנינן הכא א"ל משום אוכל ארעי בשדה והוא פטור אמר להו וכא אתינין מיתני משום אוכל ארעי בשדה והוא פטור אלא משום הפקר שכן אם הכניסו לבית פטור, פירוש דאפילו אם הכניס המוצא לביתו ג"כ פטור מפני שהיה של הפקר, אך נראה תמן דעל מצא קציעות אפילו בצד שדה קציעות קאי עיי"ש, ובדפוס שעם הפ"מ הוא בהלכה הקודמת עיי"ש בפ"מ והעיקר כדפרישית:

כה

המקדיש קמה למנחות כו'.

נ"ב תוספתא סוף פרק ר' ישמעאל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.