שער המלך/מעשר/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מעשר ג

ג

אחד

מששה דברים כו' והחצר והשבת. בפרק המביא דל"ה בעא מיניה רבא מר"ן שבת מהו שתקבע למעשר מי אמרינן כיון דכתיב וקראת לשבת עונג קבעה אפילו בדבר שלא נ"מ או דילמא כו' ומסקינן כי אתא רבין אמר ר"י אחד שבת ואחד חצר כו' אין קובעין אלא בדבר שנ"מ כו' וראיתי בשיטת כ"י להמאירי ז"ל שכתב וז"ל ולענין חצר דאמרינן עלה דלא קבעה בתאנים שהכניסן לקצות מבעי' לן לאחר שיבשו מיהא ונ"מ מי קבעה להו חצר ממילא או דילמא כיון דבשעה שהכניס ליבש לא קבעתן תו לא מקבעי ואיכא מ"ד דתו לא קבעי וכדאמרינן דמערים אדם ומכניסם במוץ שלה ואע"ג דהדר וממרח לה בתוך ביתו תו לא מחייבי וכדאמרינן עלה בפסחים חבר שמת והניח מגורה מליאה פירות אע"פ שהן בני יומן הרי הן בחזקת מתוקנין ואתינן עלה מטעמא דהכניסן במוץ שלהן ומדקאמר מלאה פירות אלמא בנמרחין קא מיירי וש"מ דאע"ג דנתמרחו תו לא אתי לידי חיוב אלא דמ"מ איכא למימר דלא דמי דהתם בשעה שהכניסן אין בהן חיוב דבמוץ שלהן נכנסה אבל הכא אי לאו דאינו מחשב הרי נ"מ וכי הכניסם אין בה מחוסר מעשה לגמר שלהן והילכך כי נגמרה מחשבתו מיהא מחייב והדברים נראין כן אלא שאין בידינו להכריע עכ"ל ומדברי התוספות שם בד"ה אחד שבת כו' שהקשה וז"ל וא"ת ומאי נ"מ כיון שאינו קובע אלא בדבר שנ"מ כו' נראה דס"ל דכי נ"מ אחר כך חצר קובע ממילא דאל"כ אמאי לא תי' דנ"מ היכא דהכניסן לחצר קודם שנ"מ דלאחר שיבשו ונ"מ שבת קובעת דאי לאו משום שבת כיון שבשעה שהכניסן לחצר לא נ"מ לא מיקבעי אלא משמע דס"ל דכל שנ"מ אח"כ חצר קבעה להו אלא דמ"מ קשה דאמאי לא תי' דנ"מ היכא שהכניסן במוץ שלה דלא קבעה להו חצר אח"כ לכ"ע וצריך לומר דעדיפא מינה קא משני ועיין בתוספות פרק השוכר את הפועלים דפ"ח ע"ב ד"ה שכתבו שם דדוקא בחיטין ושעורין שדרכן למרחן בשדה ולהכניסן לבית ממורחין אין מחוייבין במעשר אלא אם כן ראו פני הבית ממורחין אבל קישואין ודילועין רגילות להכניסן לבית עם הפקוס והילכך כל שפסקן בבית נתחייבו במעשר והוכיחו כן מתוס' דהתם יע"ש וצריך לומר לדעת איכא מ"ד שכתב המאירי ז"ל דתאנים לקצות נמי דרכן לייבשן בשדה ולהכניסן לבית יבשים והילכך הו"ל כחיטין ושעורין אלא דאפילו הכי דחי המאירי ז"ל דכיון דבמחשבתו הדבר תלוי ולא מיחסר מעשה הוקבעו למעשר ודוק ובפשטא דשמעתא איכא למידק דמאי קא מבעיא ליה לרבא אי שבת קובעת בדבר שנ"מ הא פלוגתא דר"א ור"י היא דקתני היה אוכל באשכול וחשכה עליו ליל שבת ר"א אומר יגמור ר"י אומר לא יגמור ואי שמיע ליה לרבא ברייתא דקתני ר"ן או לא כשאמר ר"א יגמור בשבת יגמור אלא ממתין למ"ש ויגמור א"כ לכ"ע שבת קובעת בדבר שנ"מ ומאי קא מבעיא ליה: וראיתי בשיטה מקובצת למוהר"ב שכתב משם יש מפרשים דע"כ לא מבעיא ליה לרבא אלא דוקא בשיחדם לשבת אי אסורין למ"ש אבל בשבת עצמו פשיטא ליה דאסור ואפי' לא יחדם לשבת יע"ש ואם כן לפי זה יש ליישב קושיין דאיכא למימר דקא מבעיא ליה אליבא דר"א דס"ל יגמור למ"ש אם היינו דוקא בשלא יחדם לשבת אבל כל שיחדם לשבת אפילו ר"א מודה דאף למ"ש אסורין אלא דקשה טובא לפי י"מ הללו דאם כן מאי האי דקאמר מר זוטרא אף אנן נמי תנינן ועוד אמר ר"א עומד אדם על המוקצה כו' ומאי ראיה מייתי ממתניתין לבעייא דרבא הא התם בשבת גופיה מיירי מתני' ובשבת עצמו פשיטא ליה דאסור ולכן נראה דרבא ודאי שמיע ליה ברייתא דר' נתן דקאמר לא כשאמר ר"י יגמור ואפ"ה קא מבעייא ליה לרבא לדידן דקיימא לן כסתם מתניתין דקתני המעביר תאנים לקצות כו' דס"ל דחצר אינה קובעת בדבר שנ"מ מי נימא דשבת דינו כחצר או עדיפא מיניה דהשתא מתניתין דהיה אוכל בתאנים כו' ליכא למיפשט מידי דאיכא למימר דמאי דס"ל לר"א ור"י דשבת קובעת בדבר שנ"מ הוא משום דס"ל ג"כ דחצר קובעת בדבר שנ"מ אבל לדידן דקיימא לן כסתם מתניתין דהמעביר תאנים בחצר אינו קובעת בדבר שנ"מ הכא נמי שבת אינו קובעת: אך אכתי תימה לרב שימי בר אשי דקאמר לקמן ר"א קאמרת ר"א לטעמיה דקאמר תרומה קבעה וכ"ש שבת כו' והשתא קשה דאי שמיע ליה לרב שימי ברייתא דרבי נתן אמאי לא הקשה בפשיטות ר"א קאמרת ר"א לטעמיה דאית ליה חצר ושבת קובעין בדבר שלא נ"מ כדקאי רבי נתן ואמאי הוצרך להביא עצות מרחוק מתרומה דאי לא שמיע ליה ברייתא דרבי נתן אם כן תקשי ליה מתני' דקאמר ר"א אומר יגמור דס"ל דשבת אינה קובעת בדבר שלא נ"מ וליכא למימר דלעולם לא שמיע ליה ברייתא דרבי נתן אלא דס"ל דע"כ לא קאמר ר"א התם יגמור אלא משום דהתחיל בהתר ואם כן קשה דמאי פריך לקמן מר"א לר"א וצ"ע:

ה

במד"א

בתבואה אבל בקיטניות כו'. כתב מרן פ"ק דביצה מימרא דאביי וכלישנא בתרא ופירש רש"י ז"ל וז"ל בהנהו הוא דמחייב ר"י לפי שהרבה כונסין אותו למלילות אבל בקיטני' סתם הכנסתם למירוח כו' ויש לדקדק טובא דאם כן מאי פריך בגמ' ממתני' דקתני מי שהיו לו חבילי תילתן כו' של טבל כו' אימא דע"כ לא קאמר אביי אלא בשאר קטניות דסתם הכנסתם למירוח אבל בתילתן כיון שאין דרך בני אדם לעשותן כרי ומירוח אלא נותנו מעט מעט בקדרה למתק ונותנו בעצמו כמ"ש רש"י ז"ל בד"ה לישמועינן ה"נ דאיסורייתא טבלה וי"ל בדוחק וצ"ע ובשיטה כ"י להמאירי ז"ל כתב על פי' רש"י ז"ל וז"ל ואין הדברים נראין דמיני קטניות ודאי לאו סתמייהו למירוח טפי מדגן ולא אף מדגן ומש"ה אית דמפרשי מחלוקת בשבולי' דתרומתן מן התורה אבל קטניות הואיל ותרומתן מדרבנן אף לאחר מירוחן איסורייתא לא טבלא בהו ומצי למיכל מינה אכיל' עראי עכ"ד ולהך פי' ניחא האי דפריך ממתני' דתלתן ודוק:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.