מעשה רקח/מעשר/ג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אור שמח
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ב[עריכה]
במה דברים אמורים בגומר פירותיו למוכרן בשוק וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו חוץ מדגן תירוש ויצהר וכו' דהנהו בגורן ויקב תלנהו רחמנא ומרן ז"ל הליץ בעד רבינו שאע"פ שכיון שנעשו גורן ויקב נתחייבו בתרומה היינו דוקא בשדעתו למוכרן בשוק וכו' ע"כ. משמע שהבין בדברי רבינו דמדאורייתא קאמר ולא זכיתי להבין הדברים שהרי רבינו פסק לעיל רפ"ב דאינו חייב להפריש מן התורה אלא הגומר פירותיו לאכלן לעצמו אבל הגומרן למוכרן פטור מה"ת וכו' ע"כ וכיון שכן הך דינא שכתב רבינו כאן בהכרח אינו מה"ת ואיך יתישבו דברי הראב"ד ומרן ז"ל וכבר הרשב"א ז"ל בתשובה סי' שס"א האריך בזה ומבואר בדבריו כדברי רבינו דלמוכרן בשוק אין חיובו אלא מדבריהם וגם במוליך למוכרן לשוק אסור באכילת קבע מדרבנן עיי"ש:
ג[עריכה]
אחד מששה דברים. מבואר הדבר שאין זה אלא מדרבנן ולכך אין בהם מלקות וכמ"ש רבינו פ"ד הל' ב' עיי"ש:
ו[עריכה]
מותר להערים וכו'. מרן ז"ל הביא פירוש רש"י דמשמע מדבריו דבבהמה אין שייך אכילת קבע והקשה על רבינו דלקמן הל' כ' פסק דמותר להאכיל לבהמה עראי מן הטבל משמע דגם בבהמה שייך אכילת קבע וצ"ע עכ"ל. ולכאורה נראה לענ"ד שיש חילוק בדבר דשני מיני אכילת קבע יש כפי איכות הפירות דבחטים ושעורים וכיוצא הקבע שלהם הוא הוצאת קליפתן וכמ"ש רבינו הל' י"ט היא אכילת עראי כגון שהיה מקלף שעורים ואוכל אחת אחת ואם קלף ונתן לתוך ידו חייב לעשר וכו' וזהו הדין שהעתיק רבינו כאן דכיון שמניח התבואה במוץ שלה לפני הבהמה פשיטא ודאי שאין שייך בה קבע משא"כ בשאר פירות שהקבע שלהם קל מפני שאין בהם קליפה פשיטא דשייך בהו אכילת קבע גם לגבי הבהמה דהיינו הדין שכתב רבינו לקמן ומכ"ש לסברת רבינו אפרים שהביא הרשב"א ז"ל סי' שס"א שמפרש דכדי שתהא בהמתו אוכלת לאו דוקא דאף האדם עצמו מותר לו ואפילו איסור דרבנן אין בו עיי"ש וכעין חילוק זה חילק הר"ש ז"ל בפ"ק דמעשרות משנה ה' עיי"ש:
יח[עריכה]
החרובין וכו'. מרן ז"ל ציין מהמשנה ואולי שהוא טעות סופר וצ"ל מהירושלמי שהביא לקמן כי במשנה לא מצאתיו:
יט[עריכה]
מעשר ראשון וכו' ואם אכל מכין אותו מכת מרדות. ורש"י ז"ל בביצה דף י"ג פי' שהוא במיתה כדין אוכל טבל ולרבינו נראה דכיון שעדיין הוא בשיבולין ואכילת עראי אין לחייבו מיתה ועיין לרבינו ריש פ"ד:
כ[עריכה]
והמאכיל פקיעי עמיר וכו'. עיין מ"ש הראב"ד ז"ל בעמיר שהוא מאכל אדם כגון חבילי סאה וקורנית שהם מאכל אדם ומאכל בהמה ע"כ. וכתב מרן ז"ל דההיא דמאכילין פקיעי עמיר וכו' סתמא במאכל בהמה היא ובפ"ק דדמאי שנינו הלוקח לזרע ולבהמה פטור משמע דוקא דמאי אבל אם ודאי חייב לעשר ע"כ. לכאורה דבריו תמוהים דודאי מאכל בהמה אין בו חיוב לא בתרומה ולא במעשר כמ"ש רבינו פ"ב דתרומות ולעיל פ"א הל' ז' כתב דכל שהוא פטור מן התרומה פטור מן המעשר גם המל"מ ז"ל הקשה מהסוגיא דפ"ק דחולין דף ז' דמוכח מינה דההיא מתני' דדמאי במאכל אדם ובהמה איירי ובשבת דף ס"ז אמרו להדיא דמעשר ליתיה במאכל בהמה והניח דברי מרן בצ"ע. ולענ"ד אפשר שכוונת מרן שאף שהוא מאכל בהמה לפעמים אוכלין אותה הבני אדם כעין דין הכרשינין שכתב רבינו פ"ב דתרומות דאע"פ שאינן מאכל אדם הואיל ואוכלין אותן בשני רעבון חייבין בתרומות ומעשרות:
כד[עריכה]
מצא תאנים וכו'. משנה פ"ג וכן תאנה שהיא נוטה על הדרך ומצא תחתיה תאנים מותרות משום גזל ופטורות מן המעשרות ופי' הרע"ב ז"ל ופטורות מן המעשר כדין הפקר ע"כ. ולכאורה קשה דאף שהטעם משום הפקר אינה אלא חששה שמא הפקירם אבל לפוטרם לגמרי א"א ודברי הראב"ד ג"כ בלשון שמא וכבר מרן ז"ל תיקן דאגב רישא קתני הכי אמנם להרע"ב ז"ל קצת קשה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |