רשב"א/שבת/מא/א
מתני' מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת. פירש רש"י ז"ל (ד"ה שותין) לפי שאינו מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו אבל אנטיכי אע"פ שגרופה וקטומה אין שותין ממנה לפי שמוסיף הבל. וקא מקשו עלה בתוס' (ד"ה מוליאר) טובא, חדא דאין להזכיר מוסיף הבל אלא גבי הטמנה שהיא אסורה גזירה שמא יטמין ברמץ[1]. ועוד[2] אם מחמת תוספת הבל למה המתין לאיסור עד השתא לימא הכין גבי תנור שהסיקוהו בקש וגבבה (לעיל לח:) ולתני ואם נתן אין אוכלין ממנו בשבת כדתני הכא[3], ועוד לימא תהוי תיובתיה מהכא למאן דאמר (לעיל לו:) להחזיר תנן אבל לשהות משהין אע"פ שאינה גרופה ואינה קטומה דהא קתני הכא דדוקא גרוף אבל שאינו גרוף אין שוהין[4]. ועוד הך מתניתין במאי מיתוקמא דהא סתמא קתני אע"פ שגרופה אין שותין ממנה ולא פי' אי בשהחזיר אי נמי בששהא אי במזיד אי בשוכח דמשמע דבכל ענין אסור. ועוד דאי משום תוספת הבל קא אסרה מתניתין בשהיה תקשי לרבה ורב יוסף דאמרי לעיל (לח.) שכח קדרה על גבי כירה ובשלה בשבת מותר בין בשוגג בין במזיד ומיירי בבשיל ולא בשיל[5]. ועוד[6] מאי שנא גרוף אפילו קטום נמי וכיון דבכלהו מתני' (לעיל לז.) תני גרופה וקטומה עד שיגרוף או עד שיתן את האפר הכא נמי הוה ליה למיתני הגרוף או הקטום[7].
ופירשו בתוספות[8] דהכי קתני מוליאר הגרוף שותין ממנו במזיגה ביין כלומר לפי שאין המוליאר הגרוף נמי חם הרב' והלכך כשמוזגין יין במימיו[9] אין היין מתבשל בתוכן אבל מים שבאנטיכי חמין ביותר ואם בא למזוג מהן ביין בין בכלי ראשון בין בכלי שני נמצא מתבשל ולפי פירוש זה דוקא גרוף התירו אבל קטום לא לפי שהקטימה אינה אלא כל שהיא ואפילו קטמה והובערה שרי. וא"כ עוד הוא מחמם ומוסיף חום והרי המים חמין וראוין לבשל כאלו לא גרוף ולא קטום ולא אמרו קטומה אלא להכר שלא יבא לידי חתוי כן יש לי לתרץ לפי פירושם. אבל מורי הרב רבינו יונה ז"ל הקשה עליהם והא חמין לתוך צונן בכל מקום מותר בין בכוס בין בספל בין באמבטי כדאיתא לקמן (מב.). ועוד היכי פסיק ותני אין שותין יתן לתוכו מים מרובין דומיא דמיחם שפינהו דמפרשי' בגמ' לא יתן לתוכו מים מועטין כדי שיחמו אלא נותן הוא לתוכו מים מרובין כדי להפשירן ולא גזרינן מרובין אטו מועטין. ועוד דלא הוה ליה למיתני אין שותין ממנו דחמין שבתוכו מותרין הן ושותין מהן והוה ליה למיתני אין מוזגין ממנו אי נמי לא יתן לתוכו כדרך ששנו במיחם[10].
ופירש הוא ז"ל שאסרו האנטיכי מפני שרגילין היו לתת לתוכו מים תדיר ולהוסיף בו מים ומפני שהגחלים מתחתיו ואי נמי מפני שדופנו עב חומו הולך ומוסיף והלכך אף ע"פ שהמים הצוננין מתפשרין בתוך המים החמין שבתוכו לשעתן לאחר שעה הם מתחממין והולכין בחום האנטיכי עד שמתבשלין שם וזה לא ידע ויחשוב מאחר שבשע' נתינתו לא נתבשלו ולא הוחמו אלא הופשרו הרי זה מותר ואינו אלא אסור כיון דלבסוף מתחממין בתוכן ולפיכן אסרו אפילו המים שהוחמו בו בע"ש שמא יוסיף בו מים בשבת. ומה שאסרו מוליאר שאינו גרוף מן הטעם שאמרו בירושלמי (ה"ג) מפני שהרוח נכנסת לתוכו והגחלים בוערות כלומר שהמוליאר פתוח מתחתיו[11] ונכנס' הרוח בתוכו ומבעיר את הגחלים בשבת זהו תורף פירושו של מורי הרב ז"ל ונכון הוא. וממה שאמרו בירושלמי (שם)[12] באמת נראה שלאסור מים שהוחמו בו מע"ש אמרו מדגרסינן התם מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת גרוף אין שאינו גרוף לא א"ר אשיאן[13] מפני שהגחלים נוגעות בגופו א"ר חנינא בריה דר' הלל מפני שהרוח נכנסת לתוכו והגחלים בוערות א"ר יוסא בר' בון מפני שהוא עשוי פרקים פרקים והוא מתירא שמא יתאכל דבקו והוא מוסיף מוי אנטיכי אע"פ שהיא גרופה אין שותין ממנה ר' חנינא ר' יסא ר' אחא אבא בר רב חנא בשם ר' יוחנן מפני שהיא מתחממת בכותליה רבנן דקסרין בשם רב חונא אם היתה גרופה ופתוחה מותר אבל לדידי קשיא לי אם לאסור מים שהוחמו בו מע"ש היה להם לסדר משנה זו קודם משנת אין נותנין ביצה בצד המחם (לעיל לח:) לפי שמראש הפרק ועד אותה משנה מיירי בתבשילין וחמין שמע"ש אבל מאותה משנה ולמטה לא דברו אלא בחמין ותבשילין המתבשלין או מתחממין או מתפשרין בשבת כביצה בצד המיחם ולא יפקיענה בסודרין ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים ומעשה שעשו אנשי טבריא דאמרו להן חכמים כחמין שהוחמו בשבת, וכן המיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן (מא.), והאלפס והקדרה שהעבירן מרותחין (לקמן מב.), שכל אלו כשמתבשלין בשבת, והיאך אפשר שכל המשניות של מעלה ושל מטה בתבשילין ובחמין שבשבת וזו באה באמצע שהיא בחמין שהוחמו מערב שבת.
ומשום הכי היה נראה לפרש[14] דהכי קאמר: מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת, כלומר: אם נתן לתוכו מים בשבת ונפשרו שותין ממנו, אבל בשאינו גרוף לא ואפילו קטום[15], מפני שהגחלים נוגעות בגופו והוי ליה כנותן על גבי האש ממש ואסור אפילו בדיעבד ואע"פ שלא נתבשלו אלא שהופשרו, וכענין אותה דרבי יהודה דאסר אפילו בדיעבד ואפילו בשוכח תבשיל שנתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו, ואע"פ שאין כאן משום בשול וכדתניא בברייתא דלעיל בריש פרקין (לח.) ומשום גזירה, והכא נמי גזרינן ואפילו בדיעבד. ואנטיכי אע"פ שגרופה וקטומה אין שותין ממנה כלל, לפי שאנטיכי מתוך שהוא חם ביותר מפני שנחושתו מחממתו לעולם אי אפשר להפשיר בו ואפילו נתן לתוכו מים מרובים כדי מילואו, וכאותה ששנינו בברייתא לקמן בסמוך (מב.) אבל באמבטי חמין לתוך צונן אבל לא צונן לתוך חמין, דמתוך שהוא חם ביותר אי אפשר לתת לתוכו מים כל כך שיתפשרו בתוכו אלא לעולם יבואו לידי חימום[16]. ובדין הוא דליתני הכא מוליאר הגרוף נותנין לתוכו מים כדי להפשירן כדתני גבי מיחם שפינהו, אלא משום דסליק ממעשה שעשו אנשי טבריא שאמרו להם חכמים בשבת כחמין שהוחמו בשבת ואסורין ברחיצה ובשתיה ביום טוב כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתיה, תנא הכא נמי שותין ואין שותין. כך נראה לי[17]. אלא שאין נראה כן מן הירושלמי וכמו שכתבתי למעלה.
ויש לפרש פירוש הירושלמי כך, מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת, הא אינו גרוף לא, ואמאי לא יהא כמשהה על גבי כירה שאינה גרופה, ופירש ר' אשיאן מפני שהגחלים נוגעות בגופו, ולא התירו כירה שאינה גרופה ואפילו למאן דאמר להחזיר תנן אלא כשאין גחלים נוגעות בגופה של קדירה הא נוגעות לא מפני שהוא כטומן ואסור משום טומן בדבר המוסיף הבל. ומה שהתירו לסמוך לכירה שאינה גרופה וקטומה וכדתניא לעיל (לז.), התם הוא דמפסיק כלי אבל הכא שהגחלים נוגעות ממש בגופו של כלי שהמים בתוכו הרי זה כהטמנה, וכענין שכתבנו למעלה (לו: ד"ה עד) בשם רב האי ז"ל ור"ח ז"ל. ור' חנינא פירש מפני שהרוח נכנסת לתוכו והגחלים בוערות, כלומר: שכיון שהרוח נופח באש והולך ומתבער בשבת הרי זה כמבעיר כירה תחת קדירה, וגזרינן דלמא אתי איהו גופיה לחתויי ואפילו בקטומה. ושמא ר' חנינא חולק הוא על מה שפירש ר' אשיאן, ולומר שאין משום הטמנה במה שהגחלים נוגעות מצדו ולא מתחתיו ולא מכל צדדיו. ורבי יוסי בר' אבין פירש מפני שהוא עשוי פרקים פרקים והוא מתירא שמא יתאכל דבקו והוא מוסיף מוי, ולפיכך גזרו ואסרו עליו אפילו אותן שהוחמו מערב שבת כדי שלא יבא להשהות בו ויבא לידי בשול.
ומכל מקום אנו למדין מן הירושלמי, דאין משהין בכירה חלולה שהרוח נכנסת בתוכה, ואם עבר ושהה אסור, מפני שהוא נראה כמבעיר ממש תחת קדירה וגזירה שמא יחתה בגחלים ואפילו בכירה קטומה. ואם כן כירות הללו שלנו שהן פתוחות מתחת ונוקבין אותן בקרקעיתן כדי שתהא הרוח מנשבת בהן ותבער בגחלים, אסור לשהות בהם ואפילו בקטומה. ושמא לא אמרו אלא במוליאר מפני שהוא חלול ממש והרוח נכנסת בו וגחלים בוערים ממנו, הא בכירה שלנו אין הבערת הרוח ניכרת בהן כל כך ולא גזרינן[18]. ואי נמי איכא למימר דר' אשיאן ורבי יוסי בר' בון לא הודו לו ולא גזרו בהכין. וכל הני מילי מדרבנן נינהו והלכה כדברי המיקל, ופוק חזי מאי עמא דבר, וכאותה שאמרו בירושלמי (פאה פ"ז ה"ה) כל הלכה שהיא רופפת בידך ואין אתה יודע מה טיבה פוק חזי מאי צבורא נהיג ונהג כן.
- ↑ וכה"ק התורא"ש ור"ן ד"ה מוליאר. ועי' ריטב"א ד"ה ולפי, שתי' דמעיקה"ד אנטיכי שרי, משום גרוף, והחמירו משום מראית עין כיון שנחושתו חמה ומוסיף הבל ונ' כנתבשל היום, משא"כ במוליאר הגרוף דאינם חם כ"כ. והר"ן שם תי' באופ"א דרש"י לשיטתו דאוסר שיהוי בכירה המוספת הבל, ומשוה שהייה להטמנה, וכ"ת הנימו"י ובמגיני שלמה ופנ"י וראש יוסף ד"ה מוליאר, וכ"ת עוד הרבה אחרונים, ועיי"ש בראש"י דלפי"ז צ"ל דמיירי באין מבושל כמאב"ד, דאל"כ ל"ש משום הטמנה, וכ"נ הראש יוסף ל"ו: ד"ה איבעיא להו, בד' רש"י, דשהייה והטמנה שוים, ושניהם מותרים בכמאב"ד, ושי' רבינו שמואל שבתוס' לק' מ"ז: ד"ה במה. אמנם עי' רש"י לעיל ל"ז. ד"ה היינו דשני, דאסור הטמנה ממש בדבר המוסיף הבל, אפי' במבושל כ"צ. ובפרי"ד ד"ה היכי דמי, תי' דחלוק שהייה בכירה גרו"ק, משיהוי באנטיכי, דבכירה החום בא מהכירה, ובאנטיכי החום נמצא בכלי עצמו, ונמצא דאחר ששותה ומעמיד הכלי על תחתיתו הרי"ז כמחזיר לכירה, וע"כ אסור לשתות עד שיערה לכלי אחר, ועי' חי' הר"מ קזיס, דזה דוחק. [וע"ע תורי"ד מהדו' תליתאה ד"ה מולייר, דמה שחילק במהדו' תנינא בין שהייה להטמנה, זה הבל, דכל שמותר בשהייה מותר בהטמנה, ועיי"ש מכח זה כרבינו להלן], ועיי"ש בתורי"ד דלפי"ז השהייה שריא, ורק השתי' אסורה. כ"נ מדבריו, ובמגיני שלמה ד"ה ונ"ל עוד, תי' עוד דלרש"י במוליאר המים הם כתבשיל שבקדירה מע"ש, דמותר בשיהוי לכתחילה בגרו"ק, אבל מים שבאנטיכי ה"ה כטמונים בתוכו, והביאור, דבמוליאר הגחלים שהיו גורמים הבישול ואחר שנסתלקו המוליאר הוי כקדירה שהוסרה מהאש, משא"כ אנטיכי דנחושתו חמה מאוד, הרי"ז כמוסיף חום בעצמו, ודומה לגפת ופסולת, ועיי"ש סיוע לזה מהערוך ע' מלייר, וכ"כ בחת"ס השלם בתוס'.
- ↑ קו' זו אינה בתוס' לפנינו.
- ↑ ובר"ן ד"ה והקשו, תי' דבמוליאר ואנטיכי אשמעי' חידוש טפי מתנור, דהתם האיסור משום הוחמו בשבת, והכא מצד הכלי עצמו שהוא חם, וחידש דגם הוחם מע"ש אסור דהוי כשיהה בדבר המוסיף הבל, עוי"ל להמפרשים [עי' פרי"ד ד"ה מוליאר] ברש"י דהשהייה מותרת והאיסור רק בשתי', ולפי"ז א"ש דלא מייתי זה לעיל שם. ובחלק"ב שם, תי' דמתני' קאי אדלעיל ל"ח: גבי חמ"ט דאסור בהוחם בשבת, וע"ז אמרי' דה"ה הוחמו במוליאר דשרי ובאנטיכי אסור.
- ↑ ובתורא"ש הוסיף דכירה שאינה גרופה, אין לך מוסיף הבל יותר מזה, וא"כ ה"ה אנטיכי, וכעי"ז הק' בתוד"ה מוליאר, וכעי"ז מקש' התוס' לעיל ל"ו: ד"ה לא יתן, וע"ע ריטב"א שם ד"ה וטעמא, ורבינו ור"ן שם ד"ה עד הא', ועיי"ש משנת"ב כמה חילוקים. ועי' חלקת בנימין לבאר דתו' הקשו לשיטתם (ל"ח: ד"ה תנור) דכל המותר בכירה שאינה גרו"ק מותר גם בתנור שאינו גרוף, ושאסור בכירה אסור בתנור, וע"כ דימו אנטיכי לכירה, ועיי"ש מש"כ דתנור חמור מכירה, וגם חנניא דשרי בכירה שאינה גרופה, אוסר בתנור אפי' גרוף, ולפי"ז י"ל דרש"י יסבור כן לגבי אנטיכי, ובעיקר הענין כ"ד הבעה"מ לעיל ל"ו: ד"ה שהסיקוה, עוד תי' דרש"י לשיטתו (ל"ז. ד"ה היינו) דלחנניא מותר לשהות בשאינה גרו"ק רק ע"ג הכירה ולא בתוכה, ואנטיכי דמי לתנור דאסור בשהייה אפי' בגרו"ק.
והנה גם לנוסח רבינו בקו' התוס', עיי"ש בחלק"ב, שתי' דרש"י לשיטתו שם, דחנניא אוסר שהייה בתוך הכירה, ומוליאר הוי כתוך הכירה. והריטב"א ד"ה מתני', הק' גם בד' רבנן, דהכא מיירי במים מבושלים דהוי מצטמק ורע לו, וא"כ אמאי אסור באנטיכי, ועי' מהרש"א בתוס', להק' לתוס' שלא הק' כן, וכ' דיתכן שאנטיכי חמור מכירה, וכמ"ד לעיל ל"ח: דאוסר אפי' בגרו"ק, ותוס' הק' לחנניא דמתיר גם בתנור גרו"ק (כתוס' ל"ח: ד"ה תנור). - ↑ עי' מהרש"א דאע"פ דתנן לעיל ל"ח: לאסור לאנשי טברי' שתי' ורחיצה בהוחמו מאליהם בשבת, ל"ק לרבה ור"י דהתם משום הטמנה וכרב חסדא ל"ט: עיי"ש, משא"כ שהי' דילמא שרי.
- ↑ גם זה לא הק' התוס'
- ↑ ועייש"ע בתוס' משה"ק, וע"ע להלן בשם הירו'. ובעיקר קו' זו, עי' מגיני שלמה ליישב כמאב"ד, ובכה"ג אסור לחנניא שהי' בשאינה גרו"ק, ורבה ור"י נסתפקו רק בכמאב"ד, ומה"ט אינו אסור בדיעבד רק מוליאר ולא תנור קש וגבבא, דהתם מיירי במבושל קצ', ויתכן שבדיעבד מותר, משא"כ הכא, [ותי' זה אינו מיישב כל הקו' הנ"ל על רש"י], וכ"מ במאירי ד"ה המשנה השלישית, [עיי"ש דמש' דמפרש כן ברש"י]. ובעיקר מש"כ דרבה ור"י נסתפקו בכמאב"ד, כ"מ ברש"י לעיל ל"ח. ד"ה שכח, דמפרש דנסתפקו לחכמים, אבל לחנניא דשרי בכמאב"ד, לא נסתפקו בעבר ושכח בשאינו מבושל כלל, אמנם עי' תוס' שם ד"ה שכח, דהספק גם לחנניא, וע"ע בד' רבינו שם שם ד"ה הא בשם רש"י ורה"ג, עוד תי' המגיני שלמה די"ל דאנטיכי הוי הטמנה ממש, וא"כ מוליאר הוי כשהיי' בקדירה ואנטיכי כהטמנה, דמוליאר הגחלים גורמים החום ולא הכלי, וכשנסתלקו הגחלים ה"ז כקדירה שהוסרה מהאש, משא"כ אנטיכי שם מאוד, הוי זה כהטמנה בגפת, דמוסיף חום מצ"ע, וכ"ת החת"ס ועיי"ש ליישב עפי"ז כל קו' התוס'.
- ↑ שם, עיי"ש בשם ר"ת, וכ"ה הריטב"א ד"ה לפיכך בשם ר"י וכ"ה בר"ן עהרי"ף ד"ה מוליאר, ועיי"ש בר"ן דאע"פ דהמוליאר כ"ר דמבשל גם אחר שהסירו מהאש, מ"מ ל"ה ככ"ר כיון דבית קיבולו לא עמד ע"ג הגחלים רק בצידן, וע"כ מותר למזוג עם יין וכו', משא"כ אנטיכי דהוי ככ"ר ממש, משמעו' דבריו, דרק בכ"ר אסור, אבל בכ"ש מותר. ובד' רבינו הכא מבו' דמי אנטיכי מבשלים גם בכ"ש, והריטב"א ד"ה לפיכך, כ' דאסור למזוג לתוך אנטיכי אפי' צוננת קצ' או בכ"ש, שמא יבוא למזוג ברותחת, וכעי"ז בתורא"ש ד"ה מוליאר, דהטעם שגזרו בכ"ש, משום דאנטיכי מימיו חמים ביותר גם בכ"ש.
- ↑ וכ"ה בריטב"א שם, ומש' דמוזג היין למוליאר, אמנם בתוס' מש' דמוזג המים על יין, ומש' דמיירי שמוזג על יין שבכ"ש, ולפי"ז עירוי מכ"ר ככ"ר. וע"ע פנ"י מש"כ דלתוס' אסור לערות חמין ליין צונן, כיון דהוי גמ"מ, דיין אינו ראוי בלי מזיגה, והוי כמליח הישן דלעיל ל"ט.
- ↑ וכעי"ז בריטב"א שם דלש' המשנה דחוק לפי' תוס'.
- ↑ נ"א: נקוב וחלול.
- ↑ הו"ד בש"ר דלהלן.
- ↑ לפנינו שם רבי שיין, ועי' יפה עינים ד"ה מוליאר, דלתוד"ה מוליאר דהאיסור משום בישול היין, והבי' דכ"מ בירו', צל"ג דהגי' "שהיין מתבשל", אך לתורא"ש ד"ה מוליאר, אין צל"ג זה, עיי"ש מה שצויין בדבריו.
- ↑ וכ"ה בתורי"ד ד"ה מולייר בשם הגרמ"ה, וכ"ה המאירי בשם גדולי הדורות.
- ↑ מש' דרבינו מפרש דזה קו' הירו' דאמאי נקט רק מוליאר הגרוף ולא קטום, וכ"פ הרמב"ן ד"ה מוליאר, בועוד, וכ"כ הר"ן ד"ה מוליאר, וכ"פ הר"ן ד"ה מוליאר, וע"ע בד' רבינו להלן בד"ה ויל"פ, דמפרש קו' הירו' דאמאי לא יהא כמשהה על גבי כירה שאינה גרופה, ויתכן דכוונ' למה שפי' הרמב"ן שם, דמקשה דהא מים שהוחמו מע"ש כ"צ הוי מצטמק ורע לו, שמותר בשיהוי גם בכירה שאינה גרו"ק לכו"ע.
- ↑ ועיי"ש במאירי דמפי' זה מוכח דכשל"ח לבישול, מותר הפשר אע"פ דמחממם, אמנם זה דוקא בתולדות אור, אך באור אסור, וכדנתב' בסוגיות לעיל מ:
- ↑ וע"ע פנ"י ד"ה אמנם לענ"ד, שפי' כעי"ז דמיירי במכניס המים בשבת, אך האיסור משום דנ' כמבשל, [ולא כהראשונים הנ"ל דהאיסור משום דחיישי' שיתבשל], ובר"ן ד"ה מוליאר, פי' עפ"י משמעו' הירו' פ"ג ה"ג, דהמוליאר והאנטיכי עשויים פרקים פרקים ומחוברים בדבק, וע"כ מוליאר ואנטיכי אסורים בשתי' שמא יוסיף מים שלא יתבקעו מהחום, משא"כ מוליאר הגרוף דאינו חם כ"כ.
- ↑ וכ"נ הר"ן שם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |