שיחה:בבלי/שבת/מא/א
כמה הערות בסוגיא[עריכה]
כמה הערות שעלו במחשבה תוך כדי לימוד הדף, לעיון הלומדים:
א. רש"י (ד"ה דלית). כתב וז"ל דכיון שאין עמוקים שם כו' נועץ רגליו ברקע וחופר וממחה העפר לתוך המים ודמי למגבל, עכ"ל. ויש להבין מדוע רק דמי למגבל ואינו מגבל ממש כמבואר לעיל בגמרא (יח.) שבעפר יש מגבל. ולכאורה הוא מטעם ריבוי המים שלכך אינו חשוב ביחס למים כגיבול, ואולי יש סברות נוספות בזה.
ב. שם. לכאורה יש מקום לדון בבריכה עמוקה שרגליו מגיעות לקרקע אם יהיה אסור משום דדמי למגבל. ואולי זה היה ספקו של ר' זירא אם עקר או לא עקר והיינו שאם עקר פירושו שהיתה בריכה עמוקה שע"כ הוצרך לעקור ולכן לא היה חשש דדמי למגבל משא"כ אם לא עקר א"כ אף דלית ליה גדודי הרי סוף סוף רגליו הגיעו לקרקע ויש מקום לחשוש כנ"ל. אך לפי פירושו השני של רש"י שהחילוק בין גדודי ללית ליה גדודי הוא אם דמיא לנהר או לא לכאורה צ"ב מה היה ספקו אם עקר או לא עקר ולמאי נ"מ, אא"כ נאמר שהא גופא הסתפק שמא אף עומק לבד בלא גדודי דמי לנהר ואסור, ויש לעיין.
ג. ביעתותא דנהר. משמע לכאורה שהיינו ממש בשעת הרחיצה, וכן משמע קצת ברש"י (ד"ה שהניח) כשהיה רוחץ משום צניעות, עכ"ל. אך בודאי אינו כן כמבואר בגמרא ומשנינן כי נחית וכי סליק, וע"כ צ"ל שהיינו בעת הירידה לנהר ממש שהיה הנהר עמוק משפתו ובשעת הירידה איכא ביעתותא, וכן מוכרח שאם לא כן בתוך המים מה שייך צניעות והלא מרחוק אין רואים הערוה אף במים צלולים. וכן יקשה מה השיעור בזה שהרי אם יורד ממרחק גדול לנהר (כעין חוף הים בזמנינו) הרי בודאי יש מקום לצניעות אף שאין פניו כנגד העם, כי הרי פניו כנגד כל העם היושב ממנו ובכיוון הים (ואולי עדיין יש מקום לחלק בין כנגד העם לכנגד הים אף שהעם רואהו).
ד. כי הא דרבא שחי. יש לדון אם עשה כן אף בירידה שאף שלא הניח ידיו משום חשש דכופר מ"מ חשש לצניעות ושחה, או שאף בעליה כן עשה. ובפשטות מהמשך הגמרא רבנן דבי רב אשי כי קא נחתי זקפי כי קא סלקי שחי, משמע שרבא שלא חילקה בו הגמרא בין האופנים שחה תמיד.
ה. ר' זירא הוה קא משתמיט מדרב יהודה דבעי למיסק לארעא דישראל כו'. יש לדון אם חשש שמא יגזרו עליו שלא ללכת ויהיה מוכרח לקיים דבריו או שיקפיד עליו על שאינו מקיים את דבריו, וברש"י כאן הלשון וירא פן יגזור עליו מלילך ומשמע כצד קמא, אך בברכות (כד:) הלשון הוא ורב יהודה מוחה בידו, ומשמע שרק מחה בו אך לא היה לו כח לגזור עליו, אך עיין שם בברכות ברש"י שכתב קודם לכן "ורב יהודה אוסר לו" ואולי המשמעות היא שהיה כח בידו לאסור ולא רק שאמר דעתו לאיסור. ויש לדון.
ו. אילמלא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי. הלשון קשה כי בדרך כלל נוקטים לשון זו כששומע דברים הרבה ואומר על דבר אחד מהם שאף דבר זה לחוד היה כדאי לבוא בשבילו. אך כאן הלא אמר 'איזיל ואשמע מיניה מילתא ואיתי ואיסק', דהיינו שמלכתחילה לא רצה אלא לשמוע דבר אחד ומהו 'אלא לשמוע דבר זה', וצ"ב.
ז. רש"י (ד"ה ואשתו): מן מים חמין ואפילו לא הוחמו אלא לרחיצה. פירוש, שהרגילות היא בשתיית מים חמים כשהם חמים ביותר ואילו ברחיצה המים חמים פחות, וזה אמר להם שישתו ממים אלו אף שאין חומם גבוה שהרי לא הוחמו אלא לרחיצה.
ח. אכל ולא שתה אכילתו דם וזהו תחילת חולי מעיים. לא הבנתי מה הפירוש אכילתו דם. אך עיקר הענין ששתיה מועילה לחולי מעים כבר נמצא בברכות (מ.) המקפה אכילתו במים אינו בא לידי חולי מעים, וכמה אמר רב חסדא קיתון לפת. ועיין שם בדף מראי מקומות שאסף מצולות ים מאמרי חז"ל רבים הנראים כסותרים לכאורה בענין זה. וידועים דברי הרמב"ם שאין לשתות בשעת הסעודה, וצ"ע.
ט. רש"י (ד"ה שותין): ואע"פ שהוחמו קצת מחמת הכלי לפי שאינו מוסיף הבל אלא משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו, עכ"ל. לא הבנתי את הדברים, הוחמו מחמת הכלי או שאין הכלי מוסיף הבל אלא רק משמר ומקיים חום שלהם שלא יצטננו, וצ"ע. ש"ס יידן (שיחה) 15:18, 24 באפריל 2020 (UTC)